אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן כ
פעמים רבות עלתה לפני אנקת נאקת הר' יהודה ן' שלם לערבי על עסקי מרד שמורדת אשתו עליו בליידא בת יצחק ן' שטרית פעם אחר פעם ובכל פעם היתה מראה את עצמה כאלו אינה מורדת שהיתה נותנת אמתלא למרדה והיו רודפי שלום מחזירין אותה לבעלה בהעמיס עליו להסיר הסיבות שאומרת שמחמתן מרדה כשאמרה מחמת שהכה אותה השביעוהו שלא להכות עוד וכשאמרה שהוא מחרף לקרוביה בדברי חשד השביעוהו על ככה וכשאמרה שהמקום גורם הניח את ביתו והשכיר בית אחר במקום שרצתה היא, וזאת הפעם האריכה במרדה ונלאו רודפי שלום להחזירה ולא יכולו והעמידוה לפני לדין וגם בפעם הזאת לא הניחה מלתת טעם למרדה לתלות בבוקי סריקי מילי דכדי באומרה שמחזיר פניו ממנה כששוכבין במטה וכשיושבים לאכול אינו אומר לה לאכול ומקדים לאכול מהפירות שמביא מן השוק ומניח לה השאר ופעמים מחכך ידיו זו בזה דרך הקנטה וקנטור והוא משיב שאדרבא הוא מפייס כדרך כל הארץ ואינה מתפייסת לו ומונעתו מדרך ארץ ואחר הרבות אמרים ודרכי שלום ומוסר נתרצית לפנינו לחזור אחר שנשבע הבעל שח"ך בפרטות על הפרטים שאמרה אחד אחד והיא גם היא נשבעה שלא לעכב עוד זמן טבילתה ותתנהג עמו כבנות ישראל הכשרות וכשהלכה מלפנינו במקום שתלך לבית בעלה עם רודפי שלום שהלכו עמה חזרה לבית אביה ואמרה להם להניחה שם יום או יומים שיש לה איזה מיחוש ובאותו יום שלח לה עם השכינות מידי דמיכל ולא רצתה לקבל משלו ולמחר שעמדה על בורייה חזרו רודפי שלום להחזירה ולא רצתה לחזור ועמד לפני לתבוע שורת הדין והחמצתי את דינה קרוב לחדש ימים אולי תחזור ברוחה לעשות שלום עם בעלה ומאז הייתי שולח לה ב' ת"ח להוכיחה ולהתרות בה באיבוד כתובתה וכל תנאיה ולא תטול זולת בלאותיה הקיימי' פעם אחר פעם ולא שמעה ולא הטתה את אוזנה ועוד המתננו לה עד שבא אביה כי אמרנו אולי יחזיר אותה ואין אומר השב לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, ואחר שהרביתי את אותותי ואת מופתי לגלגל עם אביה ואמה ועם האשה לשבר קשי ערפה ועדיין היא מחזקת במרדה ואז עמדו לפני ודנתי בה דין מורדת דמאיס עלי ונטלה בלאותיה הקיימין והחזירה מה שהיה בידה מנכסי בעלה וקרענו שטר כתובתה ונדרשתי לשאלת בעלה לתת בידו פתקא ואגרת מרד לראיה כי נתתי לו רשות לישא א"א באשר יחפוץ לפי שכיון שנקרעה הכתובה שביניהם נתבטל התנאי שלא ישא שהיה כתוב בה תדע שאפי' במקומות שאין נושאין ב' נשים משום חרגמ"ה כתבו הפוסקים דמתירין לו לישא כדכתב מוהריק"ו בשורש ס"ג ושורש כ"ט וכמו שפירשו דבריו הרב ב"ש וח"מ יע"ש, וכ"ש לדידן דמה שאין נושאין ב' נשים הוא משום שמשביעין אותו בכתובה שלא ישא ואדעתא דהכי לא נשבע דלא תהו בראה וכו' ומצינו דאף בשאינה מורדת וחלתה חולי המונע תשמיש דמתירין לו. וכ"ש הכא שבמרד ובמעל מונעתו וחזינא להפוס' דחששו לעיגונא דגברא טפי מדאתתא שהרי כתב המרדכי בסוף פ' אע"פ הביאו מור"ם בהגה דגם במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה שגבלו לה רז"ל גבול יב"ח הוא דוקא בימיהם שאין היזק לבעל שהרי יכול לישא א"א אבל לדידן שאין נושאין ב' נשים לא משהינן וכו' הרי דחששו לעיגונא דגברא ומשום דלא עשה כלום ומפקיד אפ"ו ולא חששו לעיגון המורדת משום שהיא נתנה אצבע בין שיניה וגרמה לעצמה ולא מפקדא אפר"ו ולכן תשב בבית אביה ותוצרר באלמנות חיות כל ימיה עד שתלבן ראשה שכך פשטה הוראה בכלו ישראל דלא כהרמב"ם כמ"ש ה"ה בפי"ד מהל' אישות יע"ש, וכמ"ש מר"ן בב"י סי' ע"ז אחר שיגע ומצא דליתא להא דהרמב"ם וסיים בשם הרא"ש דכל המעשה בטענה זו לעשות גט מעושה מתיר א"א ומרבה ממזרים בישראל והיינו דכתב מר"ן בשלחנו הטהור סי' ע"ז ס"ב אם רצה הבעל לגרשה לאפוקי גט מעושה אלא הדבר תלוי ברצונו אי בעי שרי אי בעי אסיר:
ואף במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה דכתב מר"ן ואין נותנין לה גט עד אחר יב"ח היינו אם ירצה ולא בא אלא לאפוקי דבתוך יב"ח לא מצי לגרש אף אם ירצה דילמא הדרא משא"כ במאיס עלי דמצי לגרש מיד אם ירצה דבמאיסא ליה סבר. תדע שאף הרמב"ם דסובר דבמאיס עלי כופין בבעינא ליה ומצערנא ליה מודה דאין כופין כמ"ש ה"ה וב"י שם ומלך שהשלום שלו ישפות שלום למו החותם בי"א אב משנת הוא ההולך קדמ"ת אשור לפ"ק וקיים:
שאול ישועה סי"ט הדין דין אמת שזאת המורדת תשב עד שתלבין ראשה ואין כופין את הבעל ליתן לה גיטה כ"א עד שירצה הבעל ונותנין לו רשות לישא אשה כחפצו ורצונו דכיון שנקרעה הכתובה בטל התנאי שלא ישא וכו' ולית דין זה צריך בשש ולראיה ח"פ פאס יע"א וקיים:
אליהו הצרפתי סי"ט: