אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן יט
דברים ברורים הם דכיון שהעידו המדים שמסר להם מודעא והכירו באונסו דיש כאן מודעא רבה נוקבת ויורדת עד התהום לבטל המכר הנז' והדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא דודאי אין המודעא צריכה ליכתב והא עדיפא מאילו נכתבה שהרי מודעא שנכתבה מדין עדות אתינן עלה ולא מדין שטר דלא חשיב שטר אלא הנעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר מדעת מוכר ושטר מתנה מדעת נותן ושטר מלוה מדעת לוה משא"כ מודעא שאינה נעשית מדעת מי שהוא חובתו לא חשיבא שטר ואע"ג דעדות נמי לא חשיבא דמפיהם ולא מפי כתבם מ"מ תקנת חכמים היא שתהיה חשיבא עדות להציל הנאנס כמו שמפורש בתוס' דבתרא דט"ל סוף ע"ב ד"ה מחאה בפני שנים יע"ש וכיון דעדות מודעא מפי כתבם לא מכשרינן לה אלא מתק' חכמים א"כ עדות מודעא שמפיהם שמעידים בב"ד שמסר להם מודעא עדיפא מעדות מפי כתבם, ותו דאם איתא דמודעא צריכה ליכתב הוה מצרכינן למוסר מודעא למימר כתובו ואלו התם דף מ' א"ר נחמן מודעא בפני שנים ואצ"ל כתובו ופי' רשב"ם מי שאנסוהו למכור ולכתוב שטר מכירה בפני עדים צריך להודיע קודם לכן לב' עדים דעו לכם שמכירה זו שאני רוצה לעשות לפ' שלא ברצון נפשי אני עושה ומחר תבענא ליה בדינא ומרענא ליה לשטרא אפומייכו יע"ש:
וכתב הנ"י וז"ל מודעא שמודיע בפני שנים דעו שהמכירה זו שאני רוצה לכתוב לפ' וכו' וכן הוא לשון רבינו ירוחם בחלק מישרים ריש נתיב ח"י יע"ש, הרי שעיקר המודעא היא שמוסר מודעא בפני שנים שאנוס הוא במכר זה ומרע שטרא אפומייהו דהני סהדי ולא מפי כתבם דהא עדיפא ליה דהויא עדות מדינא שיעידו מפיהם בפני ב"ד אלא משום שמא ישכח הדבר מהם עבוד רבנן תקנתא להכשיר אף מפי כתבם ואפי' אם נשבע לקיים המכר אין שבועתו כלום כמ"ש הרדב"ז בתשו' ישנות סי' נ"ד יעש"ב ודברים ברורים הם והאריכות בה אך למותר וצויי"מ הח"פ צפרו בחדש זיו מש' לאשר הו"א ל"ו יתננ"י ליצי':
שאול ישועה אביטבול [הדבר מבואר בב"י סי' ר"ה וז"ל ומשמע דכ"ע מודו בהכי דודאי אין המודעא צריכה ליכתב אלא כיון שהעידו העדים שמסר להם והם ידעו באונסו סגי ולא הוזכר בגמ' כתיבה אלא משום דאורחא הוא לכותבה למען תעמוד ימים רבים עד זמן שתשבר זרועו של אנס זה יע"ש. עמ"א]: