אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן יח

סימן יז

הדור אתם ראו כמה נטו אחרי הבצע אלו המקבלים נכסי יתומים ונותנים לבעלי בתים במשכונה ושוכר כנהוג בנ"י ואפי' בזה"ז די רחלו מן למללא'ח במאמר המלך וסכנו פיה או"ה ותעמאל פיה אזאמע וסמעא אפי"ה כא יקבדוהום יעטיוו שכירות דזמן די רחלו מן למללא'ח והם לא ידעו ולא יבינו דאין זה אבק רבית אלא רבית קצוצה הואיל ואין בחזקתם אלמללא'ח אלא בחזקת המלך והגוים דרים בכל החצירות ובתי כנסיות ששם הם דרים בהם הגוים ואפי' שינוי השם נקרא לו כבר במאמר המלך פשוט הוא דלא אמרינן ביה קרקע בחזקת בעליה ובשלמא אנסו גוי משום דלא דר בו אלא ישראל אמרינן ביה בחזקת בעלים הוא ונ"מ אם משכנה או מכרה לישראל ואנסה הגוי איכא למימר חייב לפרוע לו דמי משכונה או דמי ממכרו ואם לא נתן איכא למימר מעלה לו שכירות. אבל בנ"ד לא הויא בחזקת בעלים לענין בעלי השכי' ומשכונה לא מצו ליתן להם שכירות המשכונה מזמן שעקרו דירתם הואיל ואינו בחזקתם, ולא דמי למשכונת היתומים שנהרסה דקי"ל יפרע הלוה קרן ושכירות אף זמן שנהרסה דאינה ראויה לדירה, שאני התם דיכול בעל נכסי יתומים לבנותה ולהוסיף על המשכונה או יכוף הלוה לבנות לו לאיין קרקע עולם עדיין ברשות הלוה די בנא עליה אזינ'א ואפי' לא יבנה הואיל ועדיין ברשותו קרקע עולם שראוי לבנות עליה קירות הבית אמרי' כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ועל קרקע עולם הנשאר ברשות הלוה יפרע שכירות הבית לא כן בנ"ד לא נשאר ברשות הלוה על מי ראוי לבנות קירות הבית, ומעתה לא דמי נ"ד לנדון הרב יעב"ץ ז"ל שפ' ליתום שיפרע שכירות ליתום גם שכירות שנפל הבית וק"ל ודמיונם דמיון כוזב דמיונו כאריה ולא דמי אלא כאוכלא לדנא ונ"ד מודו כ"ע דהוי רבית קצוצה ולא הוי אבק רבית וחזר הדין לסיני דהלוה לו מעות יתומים ובלא משכונה ושכירות ומקבל ממנו מעות הלואה דהוי רבית קצוצה כההיא דסי' קס"א ס"ה רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה וכו' והזהיר עליה מר"ן בסי' ק"ס ז"ל צריך ליזהר ברבית וכמה לאוין נאמרו בו וכו' והנה הרב יעב"ץ ז"ל לא דן על טענת הטוען שטען נהרס כשנהפכה העיר דשקר ענה בזה דבשנת צ"א לפ"ק שנדונו לפניו היה לי אני החותם י"ז שנה והייתי יושב בין ברכי החכמים ולומד תלמוד ופוסקים ואני יודע שלא היתה שום הפיכה גם הרב ידע ששקר ענה ודן דין אמת שחייב לפרוע ליתומים גם בזמן שנפל הבית ומטעם שאמרנו וכמדומה שאותה שנה היה יוקר השער ובאותה שנה חילק המלך מו' עבד אללאה ר"א ילדי אדום ליהודים להאכילם והיתה המולה גדולה וא"כ איכא למימר לפי' קראה הפיכה וכפי האמת אינה הפיכה ואינה מעלה ומורדת לענין דינא. ולא עוד אלא נמשך להם טעות שטעו בדברי מוהר"ר יעב"ץ ז"ל שכתב בפסקו שכתב דכל אבק רבית מותר לכתחילה סברוהו שמותר לכתחילה אף שלא יהיה להם משכונה ושוכר והמה תעו במדב'ר והח' ז"ל כתב מ"ש מר"ן בסי' ק"ס סי"ח כל רבית דרבנן מותר במעות יתומים וכו' ופי' הב"י כגון אבק רבית או קרוב לשכר ורחוק מההפסד ע"כ, הרי דדייק אבק רבית או קרוב לשכר ורחוק להפסד דהיינו ע"י משכונה ושוכר וכשיהיה זה מותר לכתחילה כמ"ש מר"ן מותר במעות יתומים היינו לכתחילה וזה פשוט לדרדקי דבי רב, וראיתי להר' יהודה ן' עטר שבטופס הכתוב בכתב ידו שהובא אלי כדי להשקיף עליו ולהודות לטעותם שטעו בדברי מוהריעב"ץ ז"ל ראיתי שעשה זיוף אחד מאחר שכבר הראני חכם כה"ר יהושע סירירו נוסח הפסק וכתוב בו נהרס ונאבד, לא כתוב או נאבד ורצה להביא ראיה ממ"ש ונאבד כמו נ"ד, והשבתי לו לא כן אלא נאבד מן השכירות מחמת שנהרס ואינו אלא ענין אחד, ונראה להם שיתקנו הענין במה שיכתבו או נאבד במקום נהרס ונאבד אוי להם אהה לנפשו הב"ד שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ועכ"ז רמאי ברמאותיה אפי' לפי זיופו ה"ק דמ"ש שנהרס היינו נהרס מהכתלים ולא כולו או נאבד היינו או נאבד הכותל כולו דאינו מועיל כ"כ כמו נהרס מקצתו או רובו דיכולים לדור בזה הבית העניים והאביונים ומ"מ העיקר הוא נהרס ונאבד ענין אחד דנאבד מן השכירות, והנה מ"ש מר"ן בסי' קע"ב ס"ב משכונה זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה לאחר יש אוסרין ויש מתירין וקי"ל הלכה כבתרא דיש מתירין הרי כתב בסי' קס"ד מי שהיתה ממושכנת בידו לא יחזור וישכרנה לבעל השדה וכתב הב"י דהכי נקטינן להלכה קצרן של דברים אין בעל השכירות יכול להוציא שכירות מזמן שיצא מהאלמלאח משום דהוי רבית דאורייתא והוי רבית קצוצה ולוה אם נתן עובר על כמה לאוין ויזהר להציל נפשו מרדת שחת ולא יתן ויכול הלוה למוסרן לשררה אם לא אבו למנוע עצמם, ולא עוד אלא יכולני לומר להם אחריות נפילה ושריפה על המלוה ולא יגבו אף הקרן כמו שפסק מר"ן בריש סי' קע"ב ובסעי' ג' יעו"ש, ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה, ומפני שאין פנאי מסכים מפני טירוף הדעת לא יכולתי להאריך, וחתום הרב המובהק החהש"ו הדו"מ כמוה"ר אליהו הצרפתי זיע"א, וס"ל נמ"ך וז"ן אוב"א תב"ת על מאי דנהוג עלמא משכונה ושכירות בנכסי יתומים אנו מצטערים אפי' בהיות המשכונה קיימת על מי יחולו השכירות משום דאיכא תיוהא רבתי דמעיקרא קוצבין ב"ת לכל מתקאל לפי ערך המעות וכמו שקרא תגר ע"ז הרב הגדול מוהר"ר יהודה ן' עקר זלה"ה ככתוב אצלי באורך בכתבו ובחותמו הקדוש אלא שנבוא להוסיף עליהם גם מה בהיכא דליתא למשכונה כל עיקר ומאין יתן השוכר השכירות כיון דאזדא לה המשכונה ומה שיתן ליתומים אינו כ"א שכר מעותיהם ולא שכירות המשכונה כיון דאזדא לה כל עיקר ואפי' במשכונה שנפלה או נשרפה קי"ל בסי' שי"ב סי"ז דאינו משלם אלא לפי הזמן שדר בו אלא שבזה י"א שצריך ליתן לו כל שכרו כדאיתא בתשובות דשייכי לס' משפטים סי' כ"ז ומיהו בהיכא דנשרף כל העיר מודו הי"א שמנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו בין הקדים לו שכרו או לא כמ"ש מור"ם בהגה שם עפ"י הגהת הסמ"ע יע"ש דאל"כ מה חידש מור"ם בנשרף כל העיר הרי גם בנשרף אותו הבית לחוד כתב שדינו כנפל ובנפל אמרינן דאינו משלם אלא מה שדר דוקא, אלא ודאי דלא קאי מור"ם אלא אסברת י"א דצריך ליתן לו כל שכרו כמבואר בתשובה הנז' אלא שנשמט מההגה והא דנ"ד עדיפא דאפילו קרקע עולם נאבד מהם ועל מי יחולו השכירות וכמ"ש משי"ח בדב"ק בלהבי אש ברוח מבינתו ודבריו דברי תורה לאפרושי מהאי איסורא והחי יתן אל לבו שלא ירד ממונן של ישראל לטמיון אלא בעון הנשך. אי לזאת יחרד לבב אנוש ויתר ממקומו דכל המתעסק ומסייע במקום דאיכא לתא דרבית אינו עומד בתחה"מ ומי לא ירא ולא יחת שלא לאבד חיי עולם בשביל חיי שעה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, הח"פ צפרו יע"א באדר הא' משנת השמר"ו לכם לפ"ק, וחתום החה"ש הדו"מ סיני ועוקר הרים כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יזיי"א:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה