אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן יז

סימן טז

טופס והעתקת פס"ד שרצו בעליו לשולחו לעיר אחרת לשאול באורי'ם ולבלתי ידח ממנו נדח נדרשנו להעתי' וז"ן אוב"א תב"ת עמדו לפני לדין אני החותם כאן ראשון הר' מכלוף ן' הר' מסעוד נ"ע ה"ן שרביט תובע מאמו ומשאר יורשי אביו שיפרע תחילה מראש ממון בהשטר משכונה שי"ל נגד אביו הנז' כתוב לזכות אשתו מסך תק"ם מ"ם על הבית הידוע לאביו בחצר הנק' ע"ש אזרוד ותובע שכירות הבית הנז' מיום הוסד המשכונה ועד עתה ונומיתי לו אני הח"מ הס כי לא להזכיר השכירות מחמת שאביו הנז' הוא עצמו הדר בהבית ולא העמיד לו שוכר, ועל סך המשכונה השיבתו אמו תשובה נצחת שיחשוב מזונות ב' שנים ומחצה שהיה הוא ואשתו אוכלים משל אביו הנז' והשכירות שפרע בעדו של הבית שהיה דר בו הבן הנז' ואשתו מיום נשואיו ועד היום שלפי דבריה נתנו בשכירות שנה ומחצה לערך ה"ם בכ"ח הוי צ"ם ומשם ואילך היו פורעים בעדו סך ב"ם ת בכ"ח שעולה למשך ב' מ"מ הוי סך ק"ם ח"ם והשיב הבן שכל מה שעשה לו אביו הוא בתורת ג"ח דאם איתא דאדעתא לאישתלומי היה מאכילו הי"ל לכתוב עליו שטר מזונות או לג"ד דלאו בתורת ג"ח מאכילו והשיבתו אמו שכבר בחיי אביו תבעה חמותו לאביו הנז' לפרוע לה סך המשכונה לבתה או להעמיד לה שוכר שיתחייב בשכירות הבית וע"ז עמדו לפני לדין אני החותם כאן א' והשיבה אם תתבע המשכונה גם הוא יתבע המזונות וזכורני שזכה בדין לנכות מה שזן אותם ונומיתי לחמותו שיפה שתיקתה מדיבורה בזה והלך כל א' לדרכו והשתא שחזר הבן לתבוע השטר משכונה גם הם יתבעו את שלהם, ואחר שהתבוננתי בדבריהם פסקתי שהדין עם האלמנה ושאר יורשים להוציא דמי המשכונה במזונותיו ומזונות אשתו ובהשכירות שפרעו בעדו דקי"ל ביורה דעה סי' רנ"ג ס"ה בהגה דהמפרנס חבירו בסתם אמרינן שבדרך הלואה פרנסו וכמו שמפורש בדברי הה"מ פי"ב מהל' אישות הל' י"ט משם הרשב"א יע"ש, ועיין תשו' מהר"ם אלשיך סי' ע' שכתב דלכ"ע חוזר ומשתלם ממנו אפי' הוא קרוב ואפי' פרנסו הוא מעצמו בלי בקשת האיש המתפרנס וכ"כ מור"ם בהגה בח"מ סי' רמ"ו בסופו בדין מי שמאכיל לחתנו עם בתו שצריך לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו אבל לא מזונות אשתו וכן הוא באה"ע בסי' ע' ס"ח ועיין מ"ש שם ב"ש סקכ"ח באורך דחוזר ומשתלם ועם היות דהתם פוטרו מיהת ממזונות האשה הכא בנ"ד חייב גם במזונות אשתו דהתם שאני דבאשה הניח מעותיו על קרן הצבי בשלא היה משל חבירו בידו כלום אבל בהיכא דהיה בידו משל חבירו כנ"ד גובה אפי' ממזונות האשה כדאיתא באה"ע סי' ע' ס"ח בהגה גבי אשה ובחו"מ סי' קכ"ח ס"א בהגה גבי פורע חובו של חבירו שלא מדעתו יע"ש ועיין הרב המאסף חו"מ סי' קכ"ה בהגה ט' אות ד' ובהגהב"י אות ך' ואות כ"א וא"כ הכא בנ"ד שיש ביד האב מנכסי הבן ואשתו דמי המשכונה בדין הוא שחוזר ומשתלם ומנכין לו כל דמי המשכו' וכבר שמו השמאים מזונות הבן ואשתו הנז' ועלו לסך תתק"ם ס"ם למשך שנתים ומחצה ולפ"ז אבדה כל המשכונה ואע"ג דהמשכונה הנז' נתחייב בה האב הנז' קודם כניסת בנו לחופה ונכתבה לזכות האשה והכניסתה לבעלה הנז' מכלל הנדוניא מ"מ הו"ל כמכנסת לבעלה מעות בעין דלהוצאה נתנו וסתם משכונה עומדת לפדיון ובנ"ד זה הוא פדיונה במה שהיה הולך וזן אותם עד גמר דמי המשכונה ועם היות שהתנית עליו קודם כניסה לחופה שחפצי הנדוניא כארג'ין מן צ'אר בוהא שאין לו רשות למכור או למשכן אלא להשתמש בהם ולראותם בלבד מ"מ לא נזכרה המשכונה בכלל התנאי ולא התנית עליו אלא על החפצים שלא ימכרו אבל המשכונה כדקיימא קיימא כ"ז ברור למביני מדע אלא שנתעקש הבן לחזר אחר בתי דינין מפני עורכי הדיינים שלמדוהו ללא הועיל ונכנסו רודפי שלום ופישרו בינו ובין אמו עזה"ד והיינו שיטול הבן הנז' מראש ממון סך מאתים וארבעים אוקיות ויקרע השטר ויקבל עליו אחריות אשתו והעי' ע"ע בקש"מ בדל"ב ושח"ך האם ובנה הנז' אחר שקבל עליו אחריות אשתו בפירוש ובכח הקוש"ח כ"א למ"ש קבלו אנפשייהו הפשרה הנז' לבלתי נטות ממנה ימין ושמאל אפי' אם יתברר הדין עם אחד מהם ואדעתא דהכי נתן הבן השטר ביד אחד ממנו לקורעו ולאבדו ולא נשאר להם זה על זה כלום ולראיה בידם ח"פ בעישור אמצעי בכסלו שנת חמשת אלפים ותקס"ג ליצי' וקים ע"כ נמ"ך וחתום עליו התהש"ו הדה"מ כמוה"ר שאול ישועה ה"ן אביטבול ז"ל והחה"ש הדה"מ כהה"ר שלמה ה"ן אביטבול יצ"ו ונתקיימו החתי' כדחזי ולראיה ע"ה ח"פ וקיים: מאיר צבע סלי"ט שלמה בלא"א יהושע ן' חותא ס"ט אחר שנכתבו הפס"ד הנז' בטלו כל זה ונתפשרה פשרה אחרת כמשו"ח ביד כל אחד מהם והיה זה בשמונה ימים לתמוז תקע"ז לפ"ק וקיים:

מימון סי"ט שאול ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה