אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן טז

סימן טו

במותב תלתא כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' יוסף ן' יחייא ה"ן מאמאן לפני היכל הקדש אחר האיום כראוי אן לקאייד וסחאבו כאנו ידכלו ללגרפא די שמחה אשת הי' מסעוד ה"ן שטרית וידיע אלפילאלי יסרבו מאחייא תמא. פעם כא יכון ואחד מן כוואנהא מעאהא פעם כא תכון אומהא מעאהא פעם כא יכונו ראסהום ראסהא גיר אידא כאנו יכונו ולאדהא מעאהא ולילא די פאס קבדו לגוי פגרפתהא תכף די כרזו לגוי מן תמא דכל זבר תמא בוהא פגרפתהא עכס"ע וקבלנוה כדחזי ואתי' הכא תמ"ת והיה זה בג' בשבת ט"ו לכסליו שנת התקנ"ד ליצירה וקיים עכ"ל וחתו' עליו הח' הש' כהה"ר ישראל יעקב עולייל יצ"ו והר' חיים ן' יתאח ונתקיי' לנו חתי' כדחזי: וס"ל נמ"ך וז"ן בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' אהרן בה"ר מסעוד ה"ן שלוש לפני היכל הקדש אחר האיום והגזום כראוי ככל אשר העיד העד הנ"ל בלי תו"מ עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנ"ל שנה הנ"ל וקיים עכ"ל וחתו' עליו הח' הש' הדו"מ כמוהר"נ שאול אביטבול וכהה"ר אברהם אציני ונתקיימו לנו:

חתימותיהם כדחזי:

וס"ל נמ"ך וז"ן במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' דוד הכהן בכה"ר שלמה הכהן והר' אברהם בכה"ר מרדכי אלבאז בתע"ג אן אלילא די פאס מסאוו וקבדו לגוי פלגרפא די שמחה הנז' זברו לגוי פלגרפא הנז' וסי דבר מכוער מא ראווהסי וראוו בוהא פלגרפא ולא ערפיס כאן בוהא כאן הנאך מקודם אוו דכל אח"ך עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנז' שנה הנז"ל והשו"ב וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יש"ץ והח' הש' הדו"מ כהה"ר אברהם אציני ונתקי' לנו חתי' כדחזי ע"כ, עמד לפנינו בעלה של האשה הנז' ותבע ממנו שורת הדין אם אשתו הנז' אסורה או מותרת ואחר ההתבוננות היטב בהעדויות הנ"ל ראינו דאין כאן דבר האוסר אשה לבעלה דאין כאן אלא ייחוד בעלמא וקי"ל דאין אוסרין על היחוד אא"כ קינא לה בעלה תחילה בפני שנים וא"ל אל תסתר עם איש פ' אפי' אם הוא אביה או אחיה או גוי או שחוף ונסתרה עם זה שקינא לה ממנו אז היא אסורה אמנם אם לא קדם לה קינוי ובאו עדים שנסתרה עם איש א' אפי' גוי ואפי' שהתה כדי טומאה ואפי' נסתרו יחד על דעת ערוה אינה נאסרת על בעלה כדפסק מרן בא"ה סי' קע"ה ס"ב כיצד הוא הקינוי וכו' ובסעי' ו' וז"ל וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה כדי טומאה עמו ולא קינא לה בפני עדים מותרת שאין אוסרין על היחוד אפי' נסתרו יחד על דעת ערוה אא"כ קינא לה וכו' וכן היא הסכמת כל הפוסקים [עי' ב"ש בסי' י"א סקי"א] דאין אוסרין על היחוד בלתי קינוי וסתירה ולא חלקו בין יחוד הגוי ליחוד ישראל דאע"ג דגוים שטופי זמה נינהו וחביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם אינה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה דאם הוא חשוד לזנות מ"מ הוא מתיירא שמא תזעק ויתפס עליה ועי' הרשב"א סי' אלף רנ"א באשת כהן שנכנסה בחצר המטרה עם גוי והגיפו הדלתות וחשיב לה יחוד דאין אוסרין עליו יע"ש, וכן משמע מההיא דרב הונא סוטה דף כ"ו דאמר גוי מקנין על ידו ומק' בגמרא פשיטא ומשני מהו דתימא נטמאה לטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מסתרא אבועל בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא נימא לא קמ"ל ע"כ, הרי דרבותא היא לאסור בייחוד דגוי אפי' ע"י קינוי וסתירה, ומינה דבהיכא דליכא קינוי וסתירה שרינן אפי' יחוד הגוי וכן פסק במור"ם בהדיא סי' ז' בהגה סוף סי' י"א וז"ל, אבל אם נתייחדה עם גוי אפי' שחייבת להם אין אוסרין על היחוד אע"פ שעשתה שלא כדת ואפי' יצא עליה קול זנות כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן וכו' יע"ש. ובמה דסיים שם אבל אם נתיחדה לשם זנות יש להחמיר עי' מ"ש בזה הרב חלקת מחוקק והרב ב"ש דמיירי בכהן יע"ש:

ואע"ג דאשכחן להרב מהריט"ץ בשאלה קצ"ב שחילק בין יחוד דגוי ליחוד ישראל וז"ל ואע"ג דקי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה אבל לא ע"י דבר מכוער היינו דוקא בישראל אבל בגוי בעידי דבר מכוער בזה איפשר לאוסרה עכ"ל מלבד דבדרך אפשר אמרה למילתיה עוד זאת דייק בלישניה אבל בגוי בעידי דבר מכוער כזה משמע דלא אסר אלא ביחוד כאותו נדון שנשאל עליו שהיה הדבר מכוער ביותר שאותה אשה יצאה עליה ש"ר שמזנה עם העצים והאבנים ושהיא מזנה עם הגוים והלכה מאליה לבית הגוי החשוד וסגרו הדלת בעדם ושהתה עמו זמן רב וכשיצאה יצא הגוי אחריה וחבקה ונשקה בחוץ יע"ש והביא סמוכות לדבריו מדברי הרמב"ם פ' כ"ד מה' אישות הלכה ך' בנשים שגנבו ליסטים שהם אנוסות ומותרות לבעליהן ואם הלכו מאליהם לליסטים הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן יע"ש משם למד הרב מהריט"ץ להחמיר לאסור בזו שהלכה מעצמה לרשות הגוי נוסף על הדברים המכוערים הנ"ל וכן מצאתי לריא"ז אשר סביבות הרי"פ ריש פ' אין מעמידין אהא דתנן לא תתייחד אשה עמהם וז"ל ואם נתייחדה עם הגוי מותרת לבעלה ואם היתה בביתו של גוי אסורה עכ"ל הרי דבהיכא דנתיחד עמה הגוי בביתה שרייא ולא שני לן בין יחוד דגוי ליחוד דישראל זולת בהלכה מעצמה לבית הגוי ונתייחדה עמו יש לאסור ומה גם דמהריט"ץ עצמו אפי' בנדון דידיה שהיה הדבר מכוער ביותר לא מלאו לבו לאסור אשה על בעלה וכמ"ש בסיום דבריו וז"ל אמנם לבי נוקפי לאסור אשה לבעלה אם לא בדבר ברור יע"ש וכ"ש בנ"ד שלא הלכה לביתו אלא הוא בא לביתה ונתייחד עמה יחוד בעלמא בלתי שום דבר מכוער מהדברים המכוערים גם מ"ש מהרי"ו סי"ח וז"ל ואם הוו תרי סהדי שהיתה עם הגוי בחדר אפשר דאסורה אפילו בלא קינוי דגרע טפי מסתירה בעלמא והוא דבר מכוער ע"כ אין כוונתו לומר דבכל יחוד דגוי הוי דבר מכוער אלא מטעם שהיתה עם הגוי בחדר סגור דאפי' בישראל כה"ג הוי דבר מכוער וכמו שסיים בדבריו בהדיא בטעמא דמילתא משום דמנו חכמים לנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות בהדי דברים המכוערים ומשום הכי הוא דחשיב לה מהרי"ו דבר מכוער לאיסור בלי קינוי לדעת השאלתות ורש"י דאוסרין בעידי כיעור אבל ביחוד דגוי בלי הגפת דלתות אע"ג דשטופי זמה נינהו לא חשיב לה כיעור ומותרת גם לדעת רש"י והשאלתות:

ואפילו לפי עדותם הראשונה שהעידו העדים הנ"ל שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה והעלימו שמותם בק"ע ואח"ך באו והעידו בפני בעל האשה כאמור לעיל דקי"ל דאין לקבל עדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה כדכתב מור"ם בהגה סי' י"א ס"ד יע"ש בשם תשובת הרא"ש, וסיים הרא"ש בתשובה הנז' וראוי שעדות זה תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה יע"ש, מ"מ אפי' לפי עדותם הראשונה דאמרו שהיה היחוד ע"י הגפת הדלת האלבראח של העליה שדרה בה האשה הנז' איתתא שריא דאנן בדידן לא קי"ל כרש"י והשאלתות אלא כדברי הרי"ף והרמב"ם וסיעתם דאין אוסרין אשה על בעלה בדברים המכוערים אפי' בתכלית הכיעור כההיא דרוכל יוצא והיא עומדת מעל המטה וחוגרת בסינר וכיוצא מהנהו דחשיב מר"ן בסי' י"א ס"א וכן היא מסקנת מר"ן דאין אשה נאסרת בעידי כיעור אא"כ היו ב' עידי טומאה ממש שראו אותם דבוקים זב"ז כדרך המנאפים וכמו שרקד ובירר וטיהר וזיקק כל הסברות בב"י סי' י"א יעש"ב את כל היד החזקה מגדולי המורים דקיימי בשיטה זו ופסקה בשלחנו הטהור סי' קע"ח סי"ו וז"ל מוציאין ע"י עידי טומאה אפי' לא ראו כמכחול בשפופרת מאחר שראו אותם דבוקים זב"ז כדרך המנאפים ע"כ, ובסי' י"ח וז"ל כל אשה שבאו ב' עדים והעידו שזינתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הרי זה תצא מזה אע"פ שיש לה ממנו כמה בנים יע"ש:

ובר מן דין כתב הרשב"א סי' אלף קפ"ז דאפי' לד' רש"י והשאלתות לא אסרו אלא באין לה בנים אבל כשיש לה בנים לכ"ע אין מוציאין עכ"ל יע"ש וא"כ אשה זו מותרת לכ"ע:

ואע"ג דקי"ל בהיכא דאיכא עידי כיעור אם ירצה הבעל לגרשה תצא בלא כתובה כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' ט"ו וז"ל כיצד היא יוצאה משום ש"ר כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה וכו' וכיוצא בדברים אלו אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה עכ"ל, ורמזה מר"ן בסי' קט"ו ס"ה וז"ל וכן הדין במי שזינתה או שיצאה משום ש"ר שאבדה כתובתה יע"ש דפירוש זינתה היינו דאיכא עידי טומאה ופי' יוצאת משום ש"ר היינו בעידי כיעור דאל"כ תרתי ל"ל ודו"ק. הרי בהיכא דאיכא עידי כיעור אע"ג דאינה נאסרת על בעלה מ"מ אם ירצה לגרשה תצא בלא כתובה הכא בנ"ד לא הפסידה כלום חדא דלקושטא דמילתא יחוד הוא דאיכא הכא כיעור ליכא, ועוד אפי' לעדותם הראשונה דיש כיעור בדבר על ידי הגפת דלת האלברא'ח אפ"ה לא הפסידה כלום שהרי כתב הרשב"א בסי' אלף רנ"א אהא דאמרינן בירושלמי פ' המדיר אמתניתין דאלו יוצאות שלא בכתובה דמונה והולך שם דברים המכוערים דרוכל יוצא וכו' ותרעא טריק וכו' דסיים בירושלמי דבכולהו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא אבדה, כתובתה וסיים הרשב"א ואין לך ראיה ואמתלא לדבריה יותר מזה שלא נתייחדה לרצונה אלא מתוך האונס יע"ש ובנ"ד כל מה שנעשה בהאשה הנז' היה באונס שמעשה שהיה כך היה שבחדש שבט התקנ"ג באה לפני אני החותם א' האשה הנז' בדמעתה על לחיה בוכה ומבוכה והגידה שהגוי שר העיר ואחוזת מרעהו שהם רגילים ליכנס לבית היהודים לעשות להם מסיבה ומשתה היו נכנסים אצלה לפעמים ובעלה בעיר לאכול ולשתות בביתה בפני בעלה ולא ידעה מה עד ששלח לה השר עם הארורה עלו אדבדובייא לסרסרה לו לדבר עבירה ושהלכה והגידה ליחידי הקהל אחד אחד וקבלה לפניהם להצילה ואין מושיע ואנכי עמדתי מרעיד ושלחתי ליחידי הקהל והוכחתים על ככה וחזקתי אותם להשתדל בהצלתה עם היות שידי מסולקות מהם ומכל ענייניהם והם הלכו אצל השר וחזרו והגידו לי שהלכו אצל השר ונתחכמו לבל יטור להם איבה ותלו הדבר בהעקובת הנ"ל באמרם אליו שהיא גילתה סודו לבית השר שנסתלק שמנגדים אותו ומבקשים רעתו ופרשה רשת לרגלם להתפיסו בידם כגנב במחתרת ומחמת כן פירש ליכנס עוד לשום מקום עד שחקר ודרש מהם או מהמהם עד שנתגלה לו הענין כהוויתו וחזר לסורו הרע ליכנס כמנהגו ולימים תפס לבעלה של האשה הנז' לעשות להם מסיבה ומשתה בביתו הוא ואחוזת מריעיו ולא יכול בעלה להשיב פניו מלעשות להם מסיבה ובאו לביתו בלילה ועשה להם מסיבה ומשתה וכראות האשה הדבר הזה נכנסה לבית שכנתה והניחה בעלה עמהם בבית ולמחר הזמינה את בעלה לפני על ככה על לא טוב עשה שנתרצה להזמינם לביתו אחר שידע תוכן ענייני השר ומחשבתו הרעה שחושב עליה ותבעה מבעלה לעשות לה איזה אופן להצלתה ואפי' להוליכה לעיר אחרת היא מזומנת ללכת אחריו והבעל אמר שאין כל מאומה בידו במה יוליכנה למקום אחר ונתייעץ להוציאה מאותו בית שדרין בו שבחצר המשותפת בינו ובין יורשי מסעוד אלקובי ולהשכיר ביתו לזולת יען שאותה חצר היא נתונה במבוי שבקרן זוית ולא שלטה בה עין רואה ולהשכיר לה מדור בחצר אביה שפתח החצר פתוח להמקום שמוכרים שם ירקות ופירות בקביעות ועין כל בני העיר צופה לנכנס לשם ושיש שם שכנים מיחידי הקהל שאפשר שיתיירא מהם ולא יכנס וכן עשה שהשכיר לה המדור בחצר הנז' והלך לכפרים שרגיל שם לעשות מלאכתו ועכ"ז לא הועיל שלא היתה להגוי הנז' ולמריעיו שום בושת ליכנס לשם והיו נכנסים לעשות בביתה מסיבה ומשתה ומביאים להיחידים הנז' לאכול ולשתות עמהם ועל הרוב מיסב עמהם אחד מאחיה או אביה כדברי העדים הנ"ל ואפי' במה שהעידו שפעמים נשארים עמה לבדם לא לבדם ממש אלא עם בניה הקטנים הגדול בן ט' שנים והקטן בן ז' שנים ולסברת העדים כאלו אינם עד שעלתה טינא בלב יחידי הקהל על רוע מעללי השר ואמרו ששלחו לו עם הגוים להתרות בו לבל יכנס עוד לבית האשה הנז' וכיוצא עד אותו הלילה שהוגד להם שנכנס לשם הוא ושנים מריעיו והלך א' מהיחידים לשם לראות ותיכף יצאו שלשתם משם והשני מריעיו עדיין היו הולכים ומשוטטים לצד חצירה הנז' ובאו לפני היחידים אני החותם א' ואמרו לתפוס האשה הנז' לעשות בה משפט להבאיש ריח השר הנז' ואז ימצאו מקום להשפיל גאונו ע"י השר הגדול שבפאס יע"א ונומיתי להם מה היה לה להאשה הנז' לעשות יותר ממה שעשתה שקבלה עליו לפניכם ואין מושיע ואמרו לי שיעמוד א' מהיחידים לצוד הב' גוים מריעיו המשוטטים סביבות חצירה אם יכנס א' מהם בזה הלילה ויגיפו הדלתות מבפנים שיסגור עליהם מבחוץ כדי שיתפס הגוי שם כגנב במחתרת. ותיכף שהלכו מאצלי עלתה צעקתם שתפסו א' ממריעיו שמצאו שנכנס לשם ונתחזקו ותפסו לגוי הנז' בביתה ע"י שר א' שיש בעיר הזאת וכל כן מסרו עצמם עד שלא הבחינו אם היה אביה עמהם בהעליה או לא כנז' בק"ע הב' יחידים הנז' שנכנסו תחילה ע"כ תורף המעשה הרי מוכח מסיפורי המעשה שאנוסה היא האשה הנז' בכל עניניה ואפי' אם היה איזה כיעור בהיחוד הנ"ל מחמת אונסא הוא ומהשתא אפי' לרש"י והשאלתות דאסרי בדבר מכוער יודו כשהדבר מכוער נעשה על צד האונס שהרי מהני אונס למי שנטמאה בעיר וצעקה ואין מושיע וגם זו צעקה ליחידי הקהל בפרטות ובכללות ולבעלה כאמור ואין מושיע:

ומה גם דאפי' יחוד גמור אינו בנ"ד מחמת שהיו בניה עמה דקי"ל בקידושין דפ"א ע"ב ופסקה מר"ן בסי' כ"ב ס"י דתנוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה אם היתה עמה דיכולה להתייחד שאינה מזנה לפניה שהיא מגלה את סודה ומשמע בגמ' דלרבותא נקט קטנה דאע"ג דבגדולה קי"ל לא יתייחד עם ב' נשים מפני שדעתן קלה ונוחות להתפתות ומחפות זו על זו ואין אחת בושה מליבעל בפני חברתה משא"כ בקטנה דלא לבשה יצה"ר אין כאן משום נוחות להתפתות ואדרבא מגלה את סודה וכ"ש בבן קטן דודאי מגלה את סודם ולא חשיב יחוד זה יחוד כיון דיש מונע מלעשות עבירה, ואע"ג שהשר הנז' שלח לה לסרסרה לדבר עבירה והוי כרגלים לדבר דלחשוב יחוד דידיה חמיר משאר יחוד אדרבא נימא כיון שתבעה ולא נתבעה ואדרבא גילתה את סודו ופרסמה את מחשבתו הרעה יהא נמנע מעבירה וימלא תאותו בהסתכלות דטוב מראה עינים מהלך נפש וכההוא עובדא דסנהדרין דפ"ח באדם א' שנתן עיניו באשה א' והעלה לבו טינא ואמרו הרופאים אין לו תקנה עד שתבעל לו וחזרו לומר תדבר עמו מאחורי הגדר ובזה ימלא תאותו יע"ש, סוף דבר חזרנו על כל הצדדים ולא ראינו צד לאוסרה על בעלה והרי היא עומדת בהתירה ולא הפסידה כלום מכתובתה כדכתיבנא, וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו בכסלו מש' לא נטמאה האשה וטהורה הוא לפ"ג והשו"ב וקיים וחתומים עליו החה"ש הדה"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יצ"ו והחה"ש הדו"מ כהה"ר אברהם ן' יעקב אציני יצ"ו ונתקיימו לנו חתימותיהם כדחזי והחה"ש הדו"מ כהה"ר שלמה אביטבול ונתקיימה לנא חתימתו כדחזי וחתי' הכא תמ"ת:

הצעיר יהודה סירירו יש"ץ סליט"א חיים בלא"א מסעוד ן' יתאח סי"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה