אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן טל

סימן לח

מה שכתבתי על הפסק שכתב כמוה"ר רפאל בירדוגו לזכות בנו יפה כח הבן מכח האב שזיכהו ע"פ התורה והן אבא מזכי ברא דודאי הוא דהמכר בטל וארעא הדרא והדרי פירי מזמן המכירה שהרי אפי' הבנים בניו שהיו סמוכים על שלחנו והיה זן ומפרנס ומכסי אותם משלו אפי"ה זכו עם הלוקח ובטלו המכר שמכר אביהם עד שחזרו ומכרו לו הם עצמם דאע"ג דקי"ל בחומ"ש סי' ע"ר ס"ב דהאב זוכה במציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אע"פ שהם גדולים וכשהם קטנים זוכה אף במתנתם כיון שהם סמוכים ואינו זוכה במציאת בנו שאינו סמוך על שלחנו אע"פ שהוא קטן מ"מ אינו זוכה בירושה הבאה להם ממורישם להקים שם המת על נחלתו, תדע שכן הוא דשניא ירושתם ממציאתם ומתנתם דקי"ל בא"ה סי' ע"א ס"א דבניו ובנותיו הקטנים שלא הגיעו לשש שנים דחייב אביהם לזונם משלו אע"פ שיש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם ולא מצי לשלוח יד בירושתם אפי' לצורך מזונותיהם כיון שחייב מן הדין לזונם. ואפי' אחר שש שאינו חייב לזונם מן הדין רק מתקנת חכמים כל שלא ג"ד שאינו חפץ בתקנת חכמים ואינו חפץ לזונם אמרינן מסתמא חפץ הוא בתקנת חכמים וזן אותם משלו וכ"ש בנ"ד שהיה ת"ח דודאי חפץ הוא בתקנת חכמים אא"כ גילה דעתו וכל זמן שלא נודע שג"ד אפי' הזכיר בפירוש בשטר המכר דלצורך מזונות מכר אינו כלום כיון דאין עלייהו חיוב מזונות כ"ז שלא ג"ד ומשו"ה זכו הבנים להחזיר מה שמכר אביהם וחזרו ומכרו הם עצמם ללוקח הנז':

ומה גם בת זו שלא היתה סמוכה על שלחן אביה דאינו רשאי למכור מירושתה כלום בין קודם שש שחייב לזונה מן הדין בין אחר שש שזן אותה מתקנת חכמים ואע"ג דזיכה רחמנא בבת כל שבח נעורים לאביה היינו שבחה דאתי ממילא כגון מציאתה ומתנתה וכתובתה אבל לא ירושתה שהרי בההיא דא"ה סי' ע"א ס"א כלל בניו ובנותיו בחדא מחתא דלא תגע יד בירושתם אפי' לצורך מזונותיהם ומה גם דחייב לתת לה חלקה במטלטלין ובשכירות הקרקעות ובהכנסת בתי כנסיות כי רבה היא. וא"כ אפי' אם היתה סמוכה על שלחנו היה זן ומפרנס ומכסי אותה משלו יש די והותר בחלקה בטלטל ובשכירות למזונותיה וכסותה והא ראיה דאפי' במה שקבל שנית אחריותה בפי' אחריות גמו' לא הזכיר שמכר למזונותיה כי יודע הוא שאפי' אם היה זן וכו' יש די בטלטל ובשכירות ומה גם שלא היתה סמוכה על שלחנו והיתה ניזונית אצל זקנתה אף אם נאמר שהכסות היתה משל אב יש לו ממה לגבות ולא למכור קרקעה שלא לצורך וא"כ הדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא ואין הלוקח חוזר על היורשים מכח אחריות גמו' השנית שקבל אחרי מופלג מזמן המכר שהרי ודאי הכיר שהמוכר מכר לו מה שאינו שלו ממה שראה שזכו הבנים לבטל מקחו וידע שגם הבת תבטל מקחו ומשו"ה נתחכם לעשות חוזק ותוקף למקחו במה שנתחייב לו אביה באחריותה אחריות גמורה ולא כבתחילה דלא קבל אלא אחריות דזוזי דקבל ולא הועיל במעשיו כלום שהאב בחכמתו ידע דהיכי דמתחלה כשקבל אחריות דמי המקח אין ללוקח אלא דמי המקח כשתצא מתחת ידו ה"נ אפי' קבל אחריות גמו' אין לו אלא דמי המקח מחמת שהכיר בה ומספר מקנתו נלמד שהכיר ומשו"ה חייב עצמו במה שאינו חייב בעת המכר דלא קבל אלא אחריות דמים דהשתא נמי אינו חייב אלא דמים וכמו שפסק האב לבנו שכל דבריו אמת וצדק. איברא שהדין שכתב מתחילה דהאפוט' אינו יכול למכור קרקע היתומים בלא רשות ב"ד וכתב שהוא מבואר בסי' ר"ץ להד"מ דאדרבה מבואר שם בסעיף י"א דמוכר שדות וכרמים להאכיל ליתומים וסיים מור"ם והכל לפי ראות האפוטרופוס שהוא תועלת היתומים ולא אמרו דצריך רשות ב"ד אלא במוציא עבדים לחירות דאינו רשאי להוציאם אלא ברשות ב"ד משום דדמיא למתנה שאין אדם נותן דבר שאינו שלו אבל ברשות ב"ד רשאי דאם לא ראו ב"ד תועלת היתו' בהוצאת עבדים לחירות ולא היו נותנים לו רשות ומבואר הדבר בסי' רל"ה סכ"ו ב"ד שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בין בקרקע בין במטלטלין וכן האפוטרו' בין שמינו אותם ב"ד בין שמינה אותם אבי יתומים מקחן מקח וממכרן ממכר אבל מתנתם אינה כלום שאין אדם נותן דבר שאינו שלו [וגבי שחרור עבדים אע"ג שנראית כמתנה יש לנו לומר כגון שהיה היוקר ויכלה כל ממון היתומים לזון אותם] ולראיה חתמתי באב התקס"ו וקיים:

שאול ישועה ס"ט ומעשה שהיה כך היה שכהה"ר ימין לכרייף מכר איזה קרקע אחר פטירת אשתו א' והוא מחוייב לחלוק עם בניה ועמדו בניה וערערו על הקונה וחזר וקנה מהם וכראות הקונה שגם הבת תערער בקש מאביה וקבל עליו אחריות בפירוש באחריות גמו' וסבור הוא שהועילו מעשיו ולא הועיל כלום כדכתיבנא לעיל:

שבתי וראה להוציא מלב הטועים דלהאכיל דוקא ולא בשום אופן שהרי סיים מר"ן אבל אין מוכרין ומניחין וטעמא מפרשי שמא יגנבו המעות משמע דלא מנעינן להאפוט' מלמכור אלא להניח שמא יגנבו אבל לעשות בהם סחורה לתועלת היתומים ש"ד וכההיא דא"ה סי' פ"ה סי"ז גבי מכירת פירות האשה שיכול למכור לשנים מרובות ועושה סחורה במעות ש"ד וכן אם הקרקע רחוק כדאיתא בסעיף י"ח והיא סברת רב האי גאון שהביא הטור דצריך להוציא הוצאות וטורח להביא הפירות טוב יותר למכרו לפירות ומה גם שלא כתב בסימן ר"ץ להאפוטרופוס למכור קרקע הנז' להאכיל היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי' להניח והוא פסקיה דמר"ן בסי' רל"ה סכ"ו ב"ד שמכרו או לקחו וכו' וכן האפוט' וכו' מקחן מקח וכו' משמע דבכל אופן מקחן מקח וממכרן ממכר, שוב מצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר מרדכי בירדוגו בסי' יו"ד שהאריך בזה דלאו דוקא מאכיל יע"ש:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה