אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן ח
הובא לידינו פס"ד מהח' כמוה"ר ברוך טולידאנו וכמוה"ר פתחיה בירדוגו וכמוה"ר שמואל ן' וואעיש בענין אל' כהה"ר חסאן ן' לחסין שמכרה לבני בעלה הנז' כל חלקה העולה לה בקרקעות שהניח בעלה ובב"ה הן הידועים הן שיתגלו לאחר כן והיום טוענת שלא מכרה אלא משום שאמרו לה ב' סוב"ד שאין לה בשררת הבהכ"ן כ"א שכירות מקום ולהיות שפוסקים במקנאס שי"ל בשררה חשבו זה לטעות, וז"ל כמוה"ר פתחיה שכבר עלתה בידינו הלכה ברורה לפסוק כדעת הרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"ג סי' ה' וכדעת נכדיו מהר"ר צמח ומהר"ר שלמה בנו שם בס' חוט המשולש בטור הא' סימן ז' ושכן הסכימו עמהם רבני העיר, וכן נמצא לא"ז המשבי"ר זלה"ה פשיט ותני דבהכ"ן של יחיד אין בה שררה של כלום וחולקין בשוה ראוי ושאינו ראוי ואשה נוטלתה בכתובתה וכן נמשך אחריו תלמידו כמהרי"ט וכן פסקנו הלכה למעשה זה ימים מקרוב בהסכמת מר דודי, ומטע"ז חשבו למה שאמרו לה סוב"ד שאין לה זולת שכירות קרקע לטעות במכי' והוסיפה טעם אחר לביטול המכר משום שאינה שפויה בדעתה ודנו אותה כמשועמם:
והרב כמוה"ר רפאל כתב שהמכר קיים דלא דמי למ"ש מר"ן סי' כ"ה ס"ה דיין שטעה וכו', דשאני התם דמוכחא מלתא להדיא שלא נתפשר אלא בשביל השבועה וכמו שסיים בהגה ודוקא שגילה דעתו וכו' ובנ"ד אין שום הוכחה שמכרה משום אותה טענה וכ"ש שלפני היתה שומא ושמו לבהכ"ן מ"מ אלף מתקאלים ואם לשכירות מקום לא תשוה אפי' ת"ק ובלא"ה לא שייך בירור טענת דודאי אותו הערעור לעולם עומד ורבים וגדולים כתבוהו אלא שלא נהגנו כן, ועוד דלא אמר הש"ע אלא כשהטעות ע"י הדיין. ומלבד זה אחר שעברו ימים טענה טענה זו ופשרנו ביניהם שיתחייבו במעות הנז' ויתנו בהם כל הקרקעות שלהם ויהיו אצלם בפירות ב"ת למתקא'ל ובזה נתרצית ולוקחת יותר מאלו לא מכרה ונתרצית בלשון שלם והאריך למעניתם וזה מ"ש אני הצעיר:
דברי הרב הפוסק נאמנו מאד ודינו דין אמת שהמכר שמכרה האלמנה הנז' קיים ביד הקונה ואין כאן מכירה בטעות דמה טעות יש במה שאמרו לה סובד"יץ שאין לה זכות בשררת בהכ"ן כ"א שכירות מקום אפי' אם היה דבר זה היפך מן הדין ואמרו לה כן לאורועי המקח בעיניה כדי שתתרצה למכור ואורחא דמלתא הכי הוא דרע רע יאמר הקונה אעפ"י שאינו רע' ואפי' אם עמדה בדין ופסקו לה בדי"ץ שאין לה בשררה כלום ועמדה ומכרה סתם, כל שלא גילתה דעתה ופירשה בשעת המכירה שמפני כך מכרה אינו כלום כדאיתא בסי' ר"ז ס"ג דכל שמוכר סתם אע"פ שנראין הדברים שלא מכר אלא מפני כך ואע"פ שאמר כן קודם המכי' ובשעת המכירה לא אמר אינו כלום וע"ש וא"כ מאין הרגלים לבטל המכירה בטענה זו, ועוד אפי' אם פסקו לה ב"ד שאין לה בשררה כלום וגילתה דעתה שמפני כך מכרה כההיא דסי' כ"ה ס"ה אפי"ה לא מקרי טעות, שהרי כתב הב"י על דין זה וז"ל ודוקא שטעה בדבר משנה ובשיקול הדעת ואיכא לברורי טעותא, אבל אי ליכא לברורי טעותא המע"ה וע"ש, וא"כ בדין זה דליכא לברורי טעותא המכר קיים. ועוד דרבים ועצומים מחזיקים בסברא זו דאין לאשה בשררה כלום זולת שכירות מקום אפילו בבהכ"ן של יחיד וכן היו דנין הרבנים שלפנינו ושלפני פנינו שאין לאשה שום שררה במקום דאיכא ראוי אפי' בבהכ"ן של יחיד ככתוב אצלנו בחותמם הקדוש, והראיה שהביאו המזכים להאלמנה הנז' מדברי הרשב"ץ ח"ג ס"ה אין ראיה דאף שמסקנת דבריו שם שבהכ"ן של יחיד יכול למוכרה ולהוציאה. מ"מ אית לן למימר דכל זמן שלא מכר ולא הוציאה לחולין השררה שבה אינה אלא לראוי דתחתיו מבניו כתיב ומי תלה זה בזה, תדע דאשכחן לרבותינו הרבנים הנז' דפסקו דאין לאשה בשררה כלום פסקו נמי דבהכ"ן של יחיד יכול למוכרה ולהוציאה לחולין ככתוב אצלנו פסק דינם דאין זו תלויה בזו, וגם הראיה שהביאו מדברי נכדו בחוט המשולש בטור הא' סי' ז' אין ראיה משם ואדרבא מדבריו נלמד שהבן הראוי הוא שזוכה בשררה:
שהרי מוכח משם שהבן הראוי זכה בשררתה כמה שנים ולא תבע ממנו האח הבלתי ראוי כלום עד אשר נפלה לו בירושה בהכ"ן אחרת והוצרך לפנות עצמו מאותה בהכ"ן שהניח אביו ורצה להעמיד בנו לשרת תחתיו במקומו ואז ערער עליו אחיו שגם הוא רוצה להעמיד חתנו בחלקו דהו"ל כמו ששניהם אינם ראויים זה מצד עצמו שאינו ראוי וזה שראוי מצד שפנה משם הו"ל לגבי בהכ"ן הלזו כמו שאינו ראוי ואם יעמיד בנו גם זה יעמיד חתנו וזה מפורש אצלנו בדברי הרבנים הנז' שאם כולם אינם ראוים שוכרים ש"ץ מן השוק ויפרעו שכרו מן האמצע והנותר יחלוקו, גם מ"ש גיסי ומעוז ראשי כמוה"ר ברוך טו' דברי רבני פאס בבהכ"ן של רבים לא צדק בזה שהרי אצלנו כתוב תשובתם הרמתה שהשיבו שנת עת"ה לרבני מראכי'ס על שאלתם בבהכ"ן של יחיד שנלב"ע אם תטול אלמנתו ובנותיו חלקם בבהכ"ן כזכרים: והשיבו להם שבהכ"ן גם היא ביניהם כשאר עזבון אלא שאם הבנים זכרים או מקצתם ממלאים מקום אביהם הם קודמים וכו' ולא יטלו האלמנה והבנות ושאר הבנים הבלתי ראוים זולת שכירות מקום ואם כולם אינם ראוים שוכרים ש"ץ מן השוק ויפרעו שכרו מן האמצע והשאר יחלוקו מחצה להאלמנה ומחצה לבנים ובנות עכל"ל וחתום בחותמם הקדוש הרב הגדול כמוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה והרב הגדול כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ודעדיפא מינה כתב שכל הבתי כנסיות שבפאס כולם משל צבור. ולא צדק בזה כי כל' הבהכ"ן שבפאס כולם של היחידים זולת בהכ"ן של התושבים שאומרים דשל צבור היתה. באופן שאין כאן שום טעות ורבים המחזיקים בס' זו שאין לאשה בשררת ב"ה כלום:
גם מ"ש החכמים המזכים להאלמנה מטעם שאינה שפויה בדעתה אינה טענה כיון שהיה המכר בהסכמת רב העיר הר"ב נר"ו ככתוב לעיל ובהסכמת אחיה שהב"ד הם מוכרים בעד המשועמם ואין חילוק בזה אם היה בהסכמת ב"ד של שלש או ביחיד מומחה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' סנהדרין ה' ו' וז"ל יש לדיין להפקיר וכו' ולא נקט יש לב"ד כמ"ש שם הלכה ד' והל' ה', וכן מדוקדק מלשון מר"ן בסי' ב' ס"א וז"ל ודוקא גדול הדור וכו', ומה גם שכבר טענה טענה זה לפני מאריה דאתרא הרב נר"ו ופשר ביניהם ובטלה טענה זו בעד מה שעשו לה משכונה וכיון שבטלה טענה זו בפני ב"ד אפי' אם היתה טענתה טענה הרי בטלתה בההיא הנאה דמשכו' ועוד הרי בשטר המכר כתוב שמכרה בידוע מקרקעות בעלה ומה שיגלה ויראה משל בעלה אע"פ שלא נודע לה עתה, וא"כ אפי' נימא שנתגלית לה עתה זכות השררה הרי היא בכלל דברים שיתגלו. וכ"ש לדברי הרב נר"ו שהשומא שעשו לבהכ"ן היתה בערך שיש לה זכות בשררה ולא לפי ערך שכי' מקום ובודאי אם ראו כל זה החכמים המזכים היו מקבלים שכר על הפרישה וחוזרים אל האמת לחזק המכר הנז' וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בטבת מש' הדריכני בנתיב מצותיך לפ"ק ושריר וקיים:
שאול ישועה: