אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן ז
טופס והעתקת פס"ד וז"ן הן היום בא לפני הר' ימין ה"ן ארוואץ מתושבי מקנאס יע"א והגיד לי מעשה שהיה כך היה שמתה אשתו של הר' ימין הנז' ונתאלמנה אחות אשתו הנז' ואחות אשתו יש לה בת יונקת שהניקה אותה שנה א' ואחר שנתאלמנה הביא אותה ימין הנז' לביתו וניזונית היא ובתה משלו והניקה לבתה עוד ב' חדשים וגמלתה בתשלום י"ד חדש וזה כמו ד' חדשים משגמלה את בתה ורוצה הר' ימין הנז' לישא אחות אשתו הנז' והוא אינו יכול להתאפק להתעכב עד תשלום כ"ד חדשים כי י"ל בנים וטפולם מרובה ולכן רצה לישא אחות אשתו כי היא תקנת ילדיו כיון שהם קרובים והיא גברא דאמיד בנכסי האם יש תקנה בדבר לישאנה עכשיו אחר שגמלה את בתה שהבת היא בריאה בגופה שעברו עליה ד' חדשים משגמלתה שעם היות שעדיין לא נשלמו הכ"ד חדשים אם יכול לישאנה או לא, ולכאורה היה נראה דנד"ז בכלל מ"ש מר"ן גמלתו בתוך כ"ד חדש לא תנשא. אבל האמת יורה דרכו דבשנים שעברו כבר התרתי מעשה שבא לידי מעין זה והוא דאירע במתא צפרו עובדא באשה אחת שנתגרשה מבעלה והיא מעוברת והלכה ונתארחה אצל אחותה ואחותה ג"כ היתה מעוברת וכשהגיע זמן לידת אחותה ילדה זכר ומתה אח"ך והניחה הבן ולא מצאו לו מניקת ואח"כ ילדה הגרושה בת והיתה מניקת בתה ובן אחותה והיתה ניזונית על שלחן בעל אחותה כ"ז ההנקה והניקה בתה ובן אחותה י"ד חדש וגמלתם לשניהם בתה ובן אחותה לפי שבעל אחותה רוצה לישא הגרושה שהיא אחות אשתו והוא אינו יכול להתאפק מלישא אשה ע"ת כ"ד חדשים דאל"כ ילך וישא אשה נכרית ויוליך בנו אצל אשה נכרית ולכך גמלתו בזמן הנז', והנה מר"ן באה"ע סי' י"ג פסק כהי"א אפי' נתנה בנה למניק' או שגמלתו תוך כ"ד חדש לא תנשא, והיה נראה לכאורה דנד"ז הוא בכלל מ"ש מר"ן גמלתו בתוך כ"ד חדש לא תנשא. אבל צריך לחקור ולדרוש בנד"ז שהיתה מניקה בתה ובן אחותה ביחד וגמלתם ביחד ובעל אחותה הוא משגיח עליהם ביחד והויא בת זאת כאלו היא בתו וחס עליה כבנו ומותרת לינשא לו או לא, והנה ראיתי מ"ש בגמ' פ' החולץ דמ"ב וז"ל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת ואם נשא יוציא וכו' אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואי מינסבא דלמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלא ליה אי הכי דידיה נמי (פי' גם אשתו מניקה יהא פורש ממנה מהאי טעמא), דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב, דידה נמי ממסמסא ליה וכו' לא יהיב לה בעל ע"כ, נקטינן דיש לחלק בין אשתו מניקה ואע"ג דאי' חששא דלמא מעברא ומיעכר חלבה אפי"ה אינו פורש מאשתו משום דאביו חיים עליה וממסמס ליה בבצים וחלב וחיו יחיה יותר מההנקה, וא"כ הכא בנד"ז שהיתה מניקה בן בעל אחותה עם בתה ביחד וגמלה לבן אחותה בהדי בתה ברצון בעל אחו' ודאי אי מעברא ומיעכר חלבה רחמי האב על הבן ונותן לאשה שתנשא לו להאכיל לבנו במקום ההנקה דברים המפטמים אותו ואגב היא מאכלת את בתה דברים הראויים לה במקום הנקה דברים המספיקים לבתה ולבן אחותה, ואין לו' דדלמא יתן לה דברים בצמצום המספיקים לבנו להחיותו ולא יתן לבתה ותמות ברעב, מי שאומר זה אינו אלא כסיל וגם אנכי אעננו משום ענה כסיל גם היא אם הבת תשיב אמריה להשגיח על בתה יותר מבן אחותה ותעשה בתה עיקר ובן אחותה טפל כי היא עקרת הבית, אלא ח"ו מלומר כן דכפי האמת זה הבעל הוא לזה הבת כאב ורחמיו עליה שהרי היה יונק בנו מחלב הבת וממילא היה מתמטט כחה ונחלשת מחמתו ומחמת זה הרי היא לו כבת והוא כאביה שהרי נתגדלו יחד הבן ובת בחיק האם הנז' ובודאי יהיב לה דבר המספיק לב' למסמס להם בביצים וחלב ולכן הואיל וגמלתו בדיעבד מותרת לינשא לבעל אחותה דדמי האי נדון שהניקה האשה הזאת לבתה ולבן אחותה והיתה ניזונית על שלחן בעל אחותה כל ימי ההנקה דמי לאיש שיש לו בן ובת עם אשתו דיכול לשמש עם אשתו בימים שהיא מניקה שלא גזרו חז"ל לפרוש מאשתו בימי ההנקה דילמא מיעברא ומיעכר חלבה וקטלה ליה משום שהאב ממסמס ליה בביצים וחלב, ה"נ זה הבת היא בתו מטעם האמור ואי מיעברא ממסמס וכו' וכל הבת תחיון בהדי הבן דהוו כאחים:
ומ"ש אם גמלתו בתוך כ"ד חדש לא תנשא יהבי טעמא דחיישינן שמא תמהר לגמלו דכוונתם ז"ל לו' דאינה גזירה הואיל וכבר גמלתו איכא למימר בדיעבד שרי ואי שרינן לה חיישינן שמא תמהר לגומלו ואיכא חששא דילמא מיעברה דהוו תרי חששות בדיעבד דשמא תמהר ושמא מיעברא ואפשר ג' חששות דילמא לא משכחת ביצים וחלב דאין זה גזירה אלא קנסא, ונראה מלשון זה דשמא תמהר וכו' דאין זה בכלל הגזירה דלא ישא מינקת חבירו דטעמא הוא דילמא מיעברא וכו', ומשמע מלשון זה דאי לאו דשמא תמהר וכו' (דאין זה בכלל הגזירה) הוה שרינן בדיעבד הואיל וגמלתו נראה דהאי טעמא דשמא תמהר לגומלו הוא מדברי הרא"ש וסיים הרא"ש במ"ש שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד ע"כ, ונ"ל פי' שמא תמהר אף משיעור הקצוב להם מנשים דעלמא שהם גומלים לילדיהן כשיעור שעה אחת של ההנקה דהשתא הוא מסתכן מטעמא אחרינא מטעם חולשת ורפיון איברי הולד מחוסר כדי שביעה מחלב אמו ואי לאו האי טעמא הוה שרינן לה דאם גמלתו בדיעבד בתוך כ"ד חדש הוה שרינן לה לינשא תוך זמן כ"ד חדש וגזירת חז"ל לא ישא אדם מניקת חבירו לכתחילה והיא מינקת חבירו ובשאט בנפש ובזה הוא דסיימא הברייתא ואם נשא יוציא. אבל אם רוצה לינשא אחר שגמלתו מותרת לינשא אלא חיישינן שמא תמהר וליכא והכא לא שייך קנסא דטעמא הוי שמא תמהר, ונד"ז היא לא מיהרה שהעכבה בא מבעל אחותה דלא יכול לסבול עוד מבלי אשה וא"כ מהאי טעמא אחרינא מותרת לינשא בדיעבד הואיל וגמלתו דאין לה קנסא לפי שהמהירות לא באה מהאשה אלא מהבעל ואינו אלא קנסא ובהא ליכא קנסא גבי אשה וליכא גזירת חז"ל אלא במ"ש חז"ל גזרו לא ישא מעוברת חבירו ומניקת חבירו דמשמע בהא הוא דאיכא גזירת חז"ל אבל אם קדמה בדיעבד וגמלתו אינו אלא קנסא והכא ליכא קנסא כדאמרן ומשום דהיכא דגמלתו אינו אלא חששא בעלמא ולא גזירה אפשר היינו טעמא דברייתא מתנייא התם נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא אלא דדחו לה מהלכתא ע"ש, וא"כ נקטינן בין לגזירת חז"ל דלא ישא אדם וכו' לחששא של חז"ל שמא תמהר וכו' גרושה זו מותרת לינשא דלגזירת חז"ל אין כאן חשש דשמא איעברה וכו' דממסמסא ליה בבצים וחלב ולחששת שמא תמהר לגומלו ליכא כדקאמרן והכא לא נימא ביה לא פלוג רבנן ונימא גזרינן הא אטו הא' דדוקא בגזירה הוא דאמרינן לא פלוג רבנן או גזרינן הא אטו הא. אבל הכא דליכא כ"א חששא כעין קנסא היכא דליכא חששא שריא לינשא: גם יש סעד לדברינו דהיכא דאיכא דממסמס לה ביצים וחלב מותרת לינשא ממ"ש הריטב"א בפ' אעפ"י דנ"ט עמ"ש התו' לשם פלוגתא דרבינו שמשון הזקן עם ר"ת דלדעת רבי' שמשון גרושה מינקת מותרת לינשא תוך כ"ד חדש והקשה הריטב"א מ"ש גרושה מאלמנה דתבעה כתובתה ותי' דאלמנה אין לו אב דממסמס ליה בביצים וחלב אבל גרושה י"ל אב ונזהר בו ה"נ בנ"ד י"ל דממסמס לה וכו' ודו"ק, זהו מ"ש בשריותא דהך אתתא מתרכתא שבעיר צפרו הנז', וממוצא דבר אתאן לדידן להאי נדון דהר' ימין הנז' דהא חזינן דבעת שנתאלמנה קמיר'א אחות אשתו הביאה הר' ימין לביתו היא ואמה ובתה מרים היונקת וקבלם בשמחה ובטוב לבב והוא זן ומפרנס אותם ביותר מכדי ספוקם ונשארה עקרת הבית וכל יש לו נתן בידה ואע"ג דעדיין לא כנסה ולא נשאה מכאן מודעא רבה דכשישאנה יוסיף להם מזונות ופרנסה ביתר שאת וכ"ש דאיכא עוד חיבת ביאה ולא חיישינן דילמא לא יהיב לה בעל, כי מ"ש בש"ס לא יהיב לה בעל לא אמרו אלא היכא דלא היה זן להם מעיקרא קודם נישואין בהא הוא דאמרינן לא יהיב לה בעל כשישאנה אבל היכא דחזינא ליה שהוא זן ומפרנס להם קודם נישואין כנד"ז לא אמרינן לא יהיב לה בעל דהוי ק"ו השתא ומה דאם קודם נישואין היה זן ומפרנס אותם בשופע רב כאמור כ"ש לאחר נישואין ודאי הגמור שיזון ויפרנס אותם בריוח ובשופע רב ועוד זה אין לו שיעור דיש לאלמנה הנז' טורח רב בטיפול הבנים בניו בעשיית ובתיקון צרכיהם יותר ויותר מטורח ההנאה ובההיא הנאה דמטפלת בבניו ועושה להם כ"מ שצריך להם גם הוא יוסיף שנית ידו לרחם עליהם במזונות ופרנסה כאחד מבניו וממסמס הבעל לבת בביצים וחלב וחיו תחיה הבת בהדי בניו:
ועוד טעמא אחרינא דלא חששו חז"ל אלא משום סכנת הולד שימות ברעב והכא בנד"ז ליכא שום חששא דהא הבת הנז' עשתה והצליחה והבריאה בגופה משגמלה אותה זה כמו ד' חדשים יותר ממה שהיתה והיא יונקת כמו שהוגד לנו ממגידי אמת, ועוד טעם אחר דבזמן הזה רוב הנשים הם גומלות ילדיהן על שנה אחת ויותר מעט ומצליחים ולא משכחת לה שום אשה שמינקת לבנה או לבתה ע"ת כ"ד חו' והרי הם מצליחים וכמ"ש למעלה בשם הרא"ש שכ' כדי שלא תמהר לגומלו, דפי' האי חששא שלא תמהר לגומלו היינו שלא תמהר לגומלו פחות משיעור שרגילים הנשים דעלמא לגמול ילדיהן דזאת לא מיהרה שהרי הניקתה י"ד חו' כשאר רוב הנשים ואח"ך גמלתה דהשתא יכולה לינשא בדיעבד כיון שגמלתה בלא המלכת ב"ד רק מאיליה ומעצמה הוי כבדיעבד דהסיבה באה מחמת הבעל דלא יכול לסבול כלל כי לא נעשה זה הענין שגמלתה ברשות איזה חכם כדי שנאמר דהוי כמו לכתחלה אלא היא גמלה אותה מעצמה והוי דיעבד ומותרת לינשא תוך כ"ד חדש לימין הנז', דלפי האמת נישואין אלו הם באו מאת מרים אמה יען דקודם שנתאלמנה מיר'ה הנז' היו רוצים לתת לימין הנז' בת קטנה והיא בת אחות אשתו והיה הדבר הן ולאו ורפיא בידיה דימין הנז' וביני ביני נתאלמנה מיר'ה הנז' ובאה אמה ואמרה לימין הנז' שישא אותה ונתרצה וקבלם בשמחה כמ"ש והיו ניזונים אצלו בריוח וליכא למיחש דילמא לא יהיב לה בעל כמ"ש ומותרת האשה הזאת להנשא תוך כ"ד חדש כיון שכבר גמלה לבתה:
גם מצאנו ראינו רבותינו גאוני עולם ה"ה הרב אמונת שמואל בתשו' ד' וה' שנשאו ונתנו בדין זה דלא ישא אדם מינקת ומעוברת חבירו תוך כ"ד חדש וחידשו דין חדש באלמנה שהניחה בעלה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק אותו ונתנה אותו למינקת והתירוה לינשא תוך כד"ח וז"ל התשו' ראה ראיתי השאלה מלאה וגדושה מכמה טעמים מהרב הגאון המובהק מוהר"ר אהרן שמואל מתו' ק"ק וילנא אשר נטה להתיר והנה נדרוש נדרשתי לחוות דעתי הקלושה בדין זה הגם כי היה דבר זה בעיני הלומדים דבר זר כי לא נמצא בשום פוסק שיתיר דבר זה וכו' מ"מ ראיתי ונתתי אל לבי לדרוש ולחקור עד מקום שידי מגעת ויגעתי ומצאתי דאף אם היתר זה לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר עפ"י השרשים התלמודיים יש מקום להתיר את האשה לינשא וכו', החקירה הא' להבין דעת רבי' שמשון הזקן שהתיר לישא מינקת חבירו שנתגרשה ראוי לילך אחריו, או דעת ר"ת שהיה נראה לו שאסורה להנשא היא אמיתית וכו' והביא מחלוקת הפו' בפירוש דעת השר ור"ת והעלה דלדעת השר הגרושה מינקת מותרת לינשא אם אין הולד מכירה וכן היא דעת הרשב"א ור"ת חולק' וסתר הרב הנז' כל הטענות שטען ר"ת נגד השר ופסק להלכה כדעת השר דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כד"ח, וסיים הרב בתשובתו הנז' וז"ל ולהיות איסור נישואין עד אחר כ"ד חדש בסתם אלמנות מילתא דרבנן נראה דבתר הני אינשי רברבי פי' השר והרשב"א דנוכל לילך אחריהם לקולא ע"כ, ומדין גרושה למד הרב הנז' לדין אלמנה שהניחה בעלה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כמובא בשאילתו ויהיב טעמא דכי היכי דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כד"ח משום דלא משעבדא להניק כדעת השר ה"נ בנ"ד האשה הנז' לא נשתעבדא, וכתב דאדרבא בנ"ד באלמנה עדיף מהגרושה דהגרושה היתה משועבדת קודם הגירושין ולא פקע שעבודה עד שנתגרשה, אבל בנ"ד לא נשתעבדא כלל האלמנה להניק משום דהכניסה לו ממון הרבה וכמו שפסק מר"ן דאם הכניסה לו ב' שפחות אינה חייבת להניק ולכן התיר הרב הנז' האלמנה הנז' להנשא תוך כד"ח והאריך למעניתו ובסוף דבריו כתב וז"ל כלל העולה מדברינו דלהיות איסורי אלמנות מניקות מילתא דרבנן היא דיש לסמוך על השר והרשב"א שהם מגדולי הפוסקים ונוסף עליהם רבי' שמעי' מפליזא, ואפשר דלהיות ג"כ עדיפא מגרושה דהכניסה לו ממון רב וכו' ומעולם לא נשתעבדה לבעלה וא"כ כ"ע מודו להתיר ותנשא עכ"ל יע"ש:
ואנן בדידן בנ"ד נימא הואיל ואשכחן רבני עולם הנז' חידשו והתירו האלמנה לינשא תוך כד"ח שזהו דין חדש יש לנו על מי לסמוך להיתרא בנד"ז שהיא מותרת לינשא תוך כ"ד חדש מהטעמים שכתבנו כיון שכבר גמלתה דליכא שום חשש מהחששות שאמרו חז"ל כמבואר לעיל והן אמת שכבר כתבתי בדין הגרושה הנ"ל שהתרתי בעיר צפרו דלא גזרינן הא אטו הא וקצרתי ועכשיו מצאתי און לי מדברי הרב בתשו' הנז' בפי' דברי השר ור"ת דלדעת ר"ת דס"ל דגרושה מינקת אסורה לינשא ס"ל בין מכירה בין אינו מכירה אסורה לינשא דגזרינן הא אטו הא, וז"ל הרב הנז' אמנם צריך חקירה אם דעת ר"ת ראוי לקבלה בזה דנראה דאין להרבות בגזירות וכמ"ש רב ספרא בפ"ג דיבמות היא גופה גזירה ולא עבדינן גזירה לגזירה, וכן מצינו בכמה דוכתי תקנתא לתקנתא לא עבדינן ודי לנו בגזירות ותקנות שתקנו כבר חז"ל, ומלבד זה הטעם הכולל בפירוש אתמר בזה הענין שאין לנו להרבות בגזירות ממ"ש הרא"ש בפ' אעפ"י וז"ל גמלתו בחיי בעלה נראה דמותרת להנשא דליכא למגזר מידי ולא גזרינן אטו גמלתו בחייו ובכה"ג לא גזרינן. וכן נמי בטור סי' י"ג וז"ל מת הילד או שגמלתו בחיי הבעל או שאינה חולבת וכו' או שפסק חלבה או ששכרה מינקת בחיי בעלה כ' א"א הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין ע"כ ובכל הני גווני דלעיל שייך למיגזר בהו הא אטו הא אלא ודאי דלית לן להוסיף בגזירות מדעתינו וכו' יע"ש: א"כ איפה ה"נ בגרושה שכתבתי היתרא לא גזרינן הא אטו הא ומינה נמי לנ"ד ליכא למיגזר הא אטו הא דזיל בתר טעמא דכל עיקר טעם האוסרים הוא משום דלא ממסמסא ליה בבצים וחלב אבל בנ"ד דהאי בעל ממסמס ליה בבצים וחלב ואפי' קודם הנישואין כמבואר לעיל ליכא למיחש למידי ומותרת להנשא דהא עיקר טעמא דכל הני דאסרו להנשא תוך כ"ד חדש הוא משום דלית להו בעל שיאכילם למסמס וכו', אבל היכא דהבעל זן וממסמס וכו' כ"ע מודו דמותרת, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בטבת משנת כי ישרים דרכי ה' לפ"ק וקיים:
שאול ישועה אביטבול: