אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן ד

סימן ג

א) העיד הי' שלמה ן' יעקב ה"ן שרביט, אן יום ו' של שבוע הבא היה ר"ח אב כאן הווא ושלמה ן' יתאת נאזלין ענד איית סגרוסין פרוטת אסריף וכלטו עליהום הי' יצחק ן' יעקב הרוש וה"ר דוד ן' מנחם ה"ן אפריאט וחאזוהום יגלסו ישבתו וזא יצחק הנז' וקאלהום הא דוואר דאיית מסעוד ועלי קריב נשבתו ענדהום, ונדהו בהאים ראפדין אגרוס ולקרסאל וסי עטר וסי חימס וזביב ולבהאים וואחד סהב וואחד כדיר והומא כא יראוו פיהום חתא גאזו לדוואר דאיית מסעוד ועלי לאיין כא ידהר מן מודעהום ופליל ש"ק נקסרו איית מסעוד ועלי קאלולהום גרוואן כא יחבבו ידרבו עליהום וקאמו איית סגרוסין ורחלו קאלולהום ליהוד מא נרחלוסי פשבת קאלולהום איית סגרוסין הא הומאך ליהוד די דאזו עלינא לבארח ראחלין מעא איית מסעוד ועלי ועלאם נתום מא תרחלוסי וגאמו עליהום חתא לילת לחד ורחלו למודע די כאנו יכוויוו איית מסעוד ועלי כאנו יעמרוה הומא חתא תלאקאוו פדוואר דאיית מסעוד ועלי ולא ג' ליהוד תמא קאלולהום פאיין ליהוד די שבתו ענדכום קאלולהום מא שבתו ענדנא יהוד עכס"ע:

ב) העיד שלמה ן' מכלוף ה"ן יתאח אן כאן פאיית סגרו סין וגאזו עליהום דוד אפריאט ויצחק הרוש הנז' ג'אבהום כליפאווי זטאט וקאלולו תזיד מעאנא למודע אכור קאלהום האד לעמארא די עמלת מעאכום הא איית סגרו סין הא איית יוסי נאזלין עלא חדהום די ענד מן תחבו גלסו ומסא לכליפאווי ובקאוו ליהוד קאלהום ישבתו מעאהום מא חבוסי קאלהום יצחק מאסיין לאיית מסעוד ועלי דוואר די קדאמהום די כא ידהר מן דוואר דאיית סגרוסין נשבתו ענד סי' חדו ן' לחסן הווא יעבינא יום א' לסרגינא אוו לאיית סגרוסין אוכרין ומסאוו לדוואר דאיית מסעוד ועלי וגדדא דשבת רחלו איית מסעוד ועלי עכס"ע:

ג) העיד הר' שלמה אזייני אן עאוודלו שלאל אן אשעה די מא דהרוסי האד ליהוד דוד אפריאט ויצחק הרוש וכאנו יסקסיוו עובר ושב באס יערפו פאס מן מודע הומא וכלט וואחד לגוי סגרוסני סקסאה שלאל קאלו וואס מא ענדכומסי יהוד לזיהתכום קאלו סגרוסני כיף נהומא ליהוד קאלו שלאל אידא רית סי יהוד נתין הווא די תקולנא קאלו סגרוסני ב' יהוד ענדהום ב' חמיר וואחד סהב וואחד כדיר וזוז דליהוד כאמלין וואחד ראפד לקרסאל וואחד ראפד אגרוס ולפאכיא ולעטר קאלו שלאל עלא האדו כא נסקסיוו פאיין הומא קאלו וורילי דייארהום נמסי לענדהום קאלו סי וולאד מא ענדהום הנא קאלו אנא מא ריתסי בעדהא קאלו סגרוסני הנא מכלוף קאלו הנא עבאה למכלוף וקאלו די קאלו עכס"ע:

ד) העיד מכלוף ן' מימון ה"ן יתאח באיין הווא פגיגו וזאה שלאל כהן קאלו האד סגרוסני כא יפתס עליך ואנא סקסיתו אידא ענדו סי כבאר די האד ליהוד די מא דהרוסי וקאלי מא ענדי כבאר חתא נמסי למכלוף וזא לענד מכלוף הנז' וסקסאה מכלוף אידא ענדו סי כבאר קבדו מן ידו ודכלו חדר לפנים מחדר פדאר עזוז וקאלו האדוך ליהוד די דאזו עלינא פרוטת אסריף ראפדין אגרוס ולקראסל וחמירהום וואחד סהב וואחד כדר וימאייר דייאלהום וואחד מא ענדו שער בשני צדעיו וואחד ביי"ץ וסגיר כיף זא לייאמו כלטת עליהום מייתין פאגזיר ודמאס האדא קדאם האדא ווידא תעטיווני לבסארא נוורילכום למודע מנאיין תרפדוהום ותפאצלו מעאה בסך י' ונעתלהום למודע קאלו תזברו וואחד דאר באלייא וסקוהא פנץ חתא תזברוהום קראב עכס"ע:

ה) העיד מרדכי ן' שושאן אן הומא גאלסין הווא ושלמה אזייני וכלט עליהום סי' דחמאן ן' בועזא וקאל לשלמה אנא זיבת לכבאר לליהוד די מאתו קאלו כיף קאלהום כונת ענד איית מסעוד ועלי וזאת וואחד לגויה עטאתני כבארהום קאלתלי האדאך יצחק ליהודי די חדו ן' לחסן זא לענד סידו הנז' הווא וואחד ליהודי קראסלי וגדר פיהום וקתלהום. וברר בעדותו מרדכי הנז' אן כא יערף יצחק בן יעקב הרוש הווא ליהודי דסי' חדו ן' לחסן הנז' עכס"ע:

ו) העיד יעקב אתורג'מאן באיין הווא מאסי פטריק אעליל הווא ודויכו וחדהום ולאקאהום וואחד לחסייני קאלהום מאזאל כא תמסיוו ווחדכום מא ענדכום כבאר דליהוד די מאתו פאגזיר ודמאם עבאהום לכליפאווי לאיית מסעוד ועלי וקתלוהום איית מסעוד ועלי, קאלו אסכון הומא ליהוד קאלו יצחק אמזוט נערפו ודי מעאה מא נערפוסי וברר בעדותו אן יצחק ן' יעקב הרוש הווא דארי כא ינזל ענד איית חסיין וכא יסמיווה יצחק אמזוט עכס"ע:

ז) העיד יוסף ן' עולייל אן הווא גאלס פבן יאזגא פאלול ש' תקמ"ג ותלאקאה אטאלב מוחמד ובן עמר דאיית חללי איית דאווד וקאלו ב' יהוד צפרו מאתו קאלו אסכון ליהוד קאלו יצחק אמזוט סאחב מכלוף אתורג'מאן ליהודי דייאלנא ומעאה וואחד ליהודי אכור מא נערפסי יסמו די עבא לכליפאווי לאיית עיסא איכאתר לדוואר ס' רחו ולחאז והומא גדרו פיהום וקתלוהום עכס"ע:

ח) העיד הי' דוד לפילאלי אן הווא כאן מדררק פלחאנות די מנור באב למללאח דסיך וסי בראבר כאנו גאלסין אורא לחאנות הנז' כא יהדרו בינחתהום וקאם וואחד אלאכור קאלו חנא קתלנא ב' יהוד פעארי (די הייא לגאבא בלשון ערבי] קאלו אסכון הומא ליהוד קאנו יצחק אמזוט הווא לכביר ומעאה יהודי סגיר יסמו דוד, וברר בעדו' באיין מא ראווסי העד הנז' כלל כאן מחייד מן עיניהום עכס"ע:

ט) העיד מסעוד ן' עטייא אן הווא ראח לדוואר דאיית מסעוד ועלי יכאתר ובאת פלכימא די סי' עמר ובן לחסין וגלסו יהדרו מעא סי דיפאן ראחולהום והווא כאן ראקד ומנאיין סמע להדרא פייק רוחו ואזניו קשובות והווא עמל ברוחו ראקד קאמו אדיפאן קאלולהום מאזאל כא תדכלו ליהוד די כא ירמיוו לבאטל ותנעטא לכטייא עליהום, קאם סי' חמו ן' לחסין קאלהום אם נעמלו כתאבתלנא דיך לפדיחא לעאם די גאז סולטאן ס' מוחמד וחווסנא גאזו עלינא דוך ליהוד וחנא מוכודין וסחבאלנא ענדהום סי פאיידא וקתלנאהום סאעא זברנא סי קראסיל וסי אגרוס ועמלנא דחכא ועטינא לכטייא עליהום, קאלו אסכון הומא ליהוד קאלו אמזוט ולקראסלי די מעאה והומא מן יהוד צפרו, וכא יערף העד הנז' בידיעה נאמנה באיין יצחק ן' יעקב הרוש הווא די לא יסמיווה אמזוט ובאיין כאן מסרו'ך מעאה דוד ן' מנחם אפריאט ומסאוו מן גיגו כיף אתכלו איית יוסי מסרוכין ראפדין לקראסל ואגרוס בזטאט כליפאווי וחתא יהודי צפראווי מא גאז לזיהתהום גיר האדוך עכס"ע:

התבוננתי במס' עדויות הללו שואל כענין נושא ונותן באמונה בשריותא דהני נשי במאי זכיין, להלכה בלבד אני אומר דן הניין ודן לא הניין, ולמעשה הן נשאלים באורו"ת המאירים ומשלימים דבריהם בנתינתן מסיני הדברים על בוריין, ואפשר דאנא זעירא דלינא להו חספא ואינהו משכחו מרגניתא לפתח פתוחן ומוסרותיהן ינתקו ברוב בנין ורוב מנין, ומעתה דן אנכי ע"ג קרקע לפני כל רב ודיין ובר אוריין ואנכי טרם אדבר מענין ד' עדויות ראשונות הבאות כאחת דנראין דחויים מעיקרן דאין כאן מסל"ת ברור דאף דאיכא לצדד בשאלת היהודי ששאל וואס ענדכום סי יהוד לזיהתכום דאינה שאלה שהרי לא שאל בפרטות על הנעלמים אלא כשואל אם יש יהודים במקומכם או לא לדעת שלומם וכיוצא והגוי שיש לו ידיעה מהנעלמים חשש שעליהם הוא שואלו ורצה לדעת מה בפה היהודי לברר דבריו ולכן שאל ממנו כיף הומא ליהוד כלומר אם אתה שואל על אנשים ידועים לך תאמר מה המה והיהודי נתחכם ואמ"ל אם יש לכם יהודים תאמר אתה מה המה ואמר סימנים שידע מהם וסי' וסי' חמוריהם ומה משאם באופן שהבין היהודי שיש לגוי ידיעה מהנעלמים ואמ"ל על אלו אני שואל איפה הם ולא רצה הגוי להגיד שום דבר ליהודי הנז' שאינו מכירו רק שאל על אנשי ביתם להגיד להם וחזר ואמר אם יש כאן מכלוף שהוא מכירו וכשהלך למכלוף שאל ממנו אם יש בשורה בפיו והכניסו חדר בחדר ואז גילה לו הסוד שמצאם מתים והראה להם מקום שנהרגו בו, י"ל ששאלת מכלוף אינה שאלה, חדא שלא שאל בפרטות אלא מחמת שהיה מבקש אחריו להודיעו דבר חדש לכן שאל ממנו איזה דבר אתה רוצה להודיע ופי' לו דבריו, ועוד אף אם נאמר דשאל בפירוש עכ"ז כיון שהגוי שאל תחלה אחר מכלוף להודיעו איזה דבר מזה הוי גילוי מלתא שבא להגיד ענין זה מסל"ת כבכיית הפונדקית קודם שאלת איה חברינו כמבואר בגמ' יע"ש. ועיין מהרשד"ם בשאלה פ' האריך בצדדים כאלו ומטה יוסף סי' ח' אלא שלא מלאני לבי לסמוך על החילוקים וצדדין בגוף העדות שהרי כ' הריב"ש בתשו' הביאו מור"ם באה"ע סי' י"ז סט"ו בהגה דכל שיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל או מסל"ת הרי זה ספיקא דאורייתא ולחומרא ודי לנו בהיתר מסל"ת כשיהיה ברור לנו שהוא מסל"ת ברור, אכן מעדות החמישית ואילך נראה דיש תקוה לשריותא דהני נשי מהם: והנה בעדות החמישית שהיא עדותו של מרדכי ן' שושן איכא לספוקי טובא, הספק הא' אי מיקרי האי גוי מל"ת כיון שאמר ענין ההריגה בלי קישור דברים וספק זה נופל גם בעדות הז' שהיא עדותו של יוסף עולייל, ואפילו את"ל דבלא קשר דברים נמי הוי מל"ת, מ"מ בנ"ד איכא גריעותא טפי בהאי לישנא דקאמר אנא זיבת לכבאר דליהוד די מאתו שנראה שקדמה לו ידיעה שאנו מבקשים ידיעת דבר זה ומתכוין בדבר הוי מבשר ואומר אנא זיבת לכבאר כלומר אני הבאתי לכם ידיעת הדבר שאתם מבקשים ידיעתו, ומה גם דהאי לישנא לשון ידיעה הוא והוי כאומר תדעו שמת פ' דאיכא למימר כיון שאומר בפיו שכוונתו להודיע מגרע גרע ואפילו את"ל דבכל הני הוי מל"ת מ"מ איכא גריעותא טפי שהגוי היה מדבר עם שלמה אג'ייני אחיה של אחת מהעגונות דאיכא ידים מוכיחות שבא לגלות אזנו מחמת שהוא קרוב כמתכוון להודיע והוי כמתכוון לקבל טובת הנאה או למצא חן ולא הוי מל"ת: והנה בהיתר ספיקא קמא כבר עמדו בו האיתנים מוסדי ארץ ונמשכו אחר ס' הריב"ש שהיא סברא קמייתא שהביא מור"ם בהגה סי' י"ז סי"ד דלא בעינן קשר דברים ואפי' לא אמר אלא פ' מת מקרי שפיר מסל"ת, וכך היא הכרעת מר"ן הק' שכ' בב"י סי' י"ז בשם רבו מהר"י בי רב שהיה מורה להתיר בפשיטות ושכ' לו הר"י טאיטצאק שראיות הר"ן הן חלושות ושכל בתי דינין שהיו בשאלוניק בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשטי המנהג להתיר וכ"פ האחרונים כמבואר בב"ש יע"ש:

ואנא זעירא חזינא דהאי סברא דהריב"ש נלמדת יפה מפשטא דגמ' גיטין דכ"ח וז"ל שמע מקומנטריסין של נכרים איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו, ומקשי תלמודא אמאי לא ישיאו את אשתו הא קי"ל דכל מל"ת הימני מהימני ליה, ומשני ה"מ במלתא דלא שייכי בה פירש"י שאין בה התפארות] אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו ע"כ, הרי דקאמר איש פ' מת איש פ' נהרג בלי קישור דברים ואפי"ה חשיב ליה תלמודא מל"ת מדפריך והא קי"ל כל מל"ת וכו' ולמסקנא נמי דלא אמרו אין משיאין אלא בב"ד של נכרים ומשום התפארות משמע דבגוי דעלמא דליכא התפארות משיאין על פיו משום דחשיב מל"ת ודו"ק, וכן מההיא דיבמות דקכ"א ע"ב אמתני' דקתני ובנכרי אם היה מתכוין אין עדותו עדות וקאמר עלה שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדו' עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד ומסיק בגמ' דבכולן אין משיאין ומשמע דבין פ' מת סתם בין פ' מת השיאו את אשתו בפני ב"ד הוא דאמרה דאז הוי מתכוין להעיד, דוק מינה דבאומר פ' מת סתם חוץ לב"ד משיאין את האשה ולא אמרי' דזה לא מיקרי מסל"ת, וכן איתא בנ"י וז"ל ואסיקנא דגוי אם היה מתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר פ' מת אין עדו' עדות וכ"ש אם נתכוון להתיר כגון פ' מת השיאו את אשתו, וכ"ה לשון הרשב"א בשיטתו על יבמות יע"ש. הרי דדוקא אם אומר פ' מת בפני ב"ד הוא דאין עדותו עדות אבל חוץ לב"ד לא קרינן ביה מתכוון להעיד ודין מסל"ת יש לו באומר פ' מת סתם בלי קישור דברים ודו"ק, והרי הותר ספיקא קמא דמדינא לא בעינן קישור דברים ודלא כהר"ן, ומה גם דבנ"ד יודה הר"ן שהרי כתב הב"י בלשון הר"ן דבעי' קשר דברים לפניו או לאחריו ע"כ. ולפ"ז בנ"ד אף דליכא קשר דברים לפניו. לאחריו מיהא איכא קשר דברים בין בעדות הה' בין בעדות הז', ואית לן עוד עדות הו' של יע' תרג'מאן ועדות הח' של מס' עטייא דאית בהו קשר דברים אחור וקדם:

ובהיתר כל הני ספיקי דאתיילידו בנ"ד פשטוהו הפוס' מתשו' מהר"ם במיימוני דשייכי לס' נשים סי' ט' בתשו' המתחלת חזרנו על כל הצדדים וכו' וז"ל ושנסתפקת מאחר שהקרובים הוציאו בכל העיירות שמסביב דמי קצת לאיה חבירנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה להאי גוי בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גוי גופיה מיקרי שפיר מסל"ת אע"ג שידע שמחפשין אותו עכ"ל, ומדלא הוציא רבינו מאיר מכלל מלתא רק דשיילי ליה להגוי בהדיא כלל לנו כלל גדול דכל שלא שאלוהו בהדיא אף דאיכא הערת הבעלים ורדיפתן וחיפושן אינו מוציא את הגוי מחזקת מל"ת ואפילו באומר בפי' תדעו שמת פ' ואפי' לקרובים, ולא הוציאו מכלל מל"ת רק בחדא מתלת גווני או שהזכיר אשה בעדותו שאומר איש פ' מת השיאו את אשתו או שבא לב"ד ואמר פ' מת סתם שמתכוין להעיד בפני ב"ד או שבאו דבריו ע"י שאלה ששאלוהו, אבל כל שאמר מעצמו אפי' שהוא מתכוין להודיע לרחוק ולקרוב אין כאן בית מיחוש, דהא כל גוי מסל"ת שאומר לאחרים מת פ' ודאי בא להגיד להם מה שאינם יודעים וכיון דכוונתו להודיע מה איכפת לן אם פי' בלישניה תדעו שמת פ' או שאמר כן במתכוין להודיע לקרוב וכי גרע מהאי דאמרי' בגמ' מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי, ופירש"י מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי, הרי דמבקש להודיע לקרובים וקרינן ביה שפיר מל"ת ואפילו במקום דאיכא למימר שמא לקבל טובת הנאה או למצוא חן עשה כמו שהאריך בכל הפרטים הללו הרב דרכי נועם בשאלה י"א בשם כמה גדולים יע"ש:

ובר מן דין אומר אני דנ"ד אין בו שום חשש מהני שהרי אינו בא להודיע ענין מיתת היהודים מחדש אלא דפשי' ליה שגם היהודים ידעו במיתתם אלא שהוא בא לחדש להם מי ומי ההורגין שכן מורה הלשון שאמר אנא זיבת לכבאר לליהוד די מאתו. משמע דפשוט אצלו שהם יודעים ענין המיתה ואין כוונתו להודיעם מענין המיתה כלל אלא לחדש להם מה שסיפרה לו הנכרית מי ומי ההורגים ונפקא מינה למרדף אבתרייהו בנקמת דם השפוך,. דאם בא לחדש ענין המיתה לא היל"ל ליהוד די מאתו אלא היל"ל זיבת לכבאר באיין מאתו ליהוד:

ומעתה קם דינא אתבריר דינא דבכל העדויות מרביעית ואילך דין מסל"ת יש להם. אלא שבעדותו של, יעקב אתורג'מאן שהיא עדות הששית עדיין יש להסתפק בה דילמא כוונת הגוי באומרו מאזאל כא תמסייו אוחדכום מא ענדכום כבאר דליהוד די מאתו וכו' למירמא אימתא עלייהו כדי שישכרוהו להתלוות עמהם, וגם האי ספיקא הותר מתשו' מהר"ם הנ"ל וז"ל דהתם שאני דמוכחא מלתא מתוך דבריו דלמירמא אימתא הוא דקא עביד דא"ל לישראל שקול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא, אבל הכא דלא מוכחא מלתא מתוך דבריו לא מקמי קכי ולא לבתר הכי דלמרמי אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר וכו', ועוד מסתמא בחנם לא נקט בגמ' ההוא גוי דאמר לישראל שקול אספסתא וכו' דלא הו"ל למינקט אלא ההוא דאמר לישראל קטלית לפ' אלא ש"מ דוקא בכה"ג לא מהימן דמוכח טובא יע"ש, ועיין מהרשד"ם בסי' נ"ג, וא"כ בנ"ד שלא שאל מהם שכר להתלוות עמהם רק שכל א' הולך לדרכו ופגעו זה לזה בדרך ואמר להם כך לא אמרינן דלמירמא אימתא כל דלא מוכח טובא דלמירמא אימתא:

ומה שעומד לנגדנו ככותל בשריותא דהני נשי שלא נזכר רק שם אחד מהנעלמים ולא שם אביו וחבירו לא הוזכר שמו ברוב העדויות זולת בעדות א' והמעיין בדברי הפוס' יראה אגודה של חכמים ושל סופרים אחזו שער סגרו ואין פותח דלא סגי בלא הני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו ומטו בה משמיה דגברא רבה הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' גירו' הלכה כ"ד שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמ"ל ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל והביאו מר"ן בשלחנו הטהור בא"ה סי' י"ז סי"ח, וראש המדברים בסברא הלזו הוא מהריק"ו שורש קפ"ד שדקדק כן מלשון זה מדקאמר כשתלך למקום פ' משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו והוה ליה כמזכיר שם עירו בפירוש עם מה שהזכיר שמו ושם אביו ובבציר מחדא מינייהו לא סגי:

ויש עוד כת שניה גדולה וחזקה מחכמי ישראל דסגי בשמו ושם עירו בלא הזכרת שם אביו, ולמדו כן נמי מלשון הרמב"ם הלכה כ"ח וז"ל מת איש יהודי עמנו במקום פ' כו"כ צורתו כו"כ היו סימניו אין אומרים באומד מדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו ע"כ, והביאו מר"ן שם סי"ט, וכ' ה"ה שדברי הרמב"ם לקוחים מהתוספתא וז"ל אין מעידין עד שיהיו מכירין שמו ושם עירו עכ"ל, הרי בפירוש דלישנא דהרמב"ם ודברי התוספתא מדוקדקים ובשמו ושם עירו סגי, עיין מהר"ם לובלין סי' קל"ג יע"ש:

ויש עוד כת ג' רבתי בדעות ברוב מנין ורוב בנין מקמאי ובתראי היושבים ראשונה במלכות ההוראה דבתרי מגו תלת לעולם סגי, או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו, והביא האי סברא מוהריק"ו עצמו בשורש קע"ה ולמד כן מל' הרמב"ם שם הל' כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג איש פב"פ ונודע שזה כתב ישראל ה"ז תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא עכ"ל והביאו מר"ן בסעיף י"א וי"ב, ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי, וכתב דמ"ש הרמב"ם בהל' כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לישני דהרמב"ם מש' דבשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש, ועיין מר"ן ב"י ובכ"מ מ"ש ליישב הב' תשובות דמוהריק"ו שסותרות זא"ז דכתב דספוקי מספקא ליה למוהריק"ו כוונת רבינו יע"ש:

והנה עין הרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא בתרייתא דבתרי מינייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם, ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא דבמקום שהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם אביו ובמקום שם אביו לא הצריך הזכרת שם עירו, ובפירוש איתא לשון רבי' בהל' כ"ג מכריע בין הב' לשונות הנז' וסובב סובב' על כוונה זו לפי גי' כל הספרים שבידינו ושכך היא גי' מר"ן הק' בשלחנו הטהור סעיף כ"ג, וכן היא גי' הלבוש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פ' ממקום פ' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל, ולפי גי' זו הויא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו:

והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא. הרי דסברא זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם, וא"כ אף אם היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק ן' מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני:

כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמ"ש כשתלך למקום פ' וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראין מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא א' מעמודי ההוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי, ומוכרח שכך הבין בל' רבינו דמראין מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש, ואף לגי' מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ דממקום פ' הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש:

ואפשר דמהאי גי' שנזדמנה למוהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בכוונת רבינו ואלו ראה גרסתינו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי רבינו ובאו דבריו על נכון בלי שום דוחק: ומשמיא אנהירינהו לעיינין וחזינא לשון התוספתא פ' י"ד דיבמות בתו' הנדפסת בס' הרי"ף אחר כל מסכתא דס"ב שהגי' היא כך אין מעידין עליו עד שיזכירו שמו ושם אביו שמו ושם עירו ע"כ, וא"כ יפה כוון מהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה דן מורי הרה"ג מהר"י טאיטצאק ז"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש עכ"ל, ובשאלה מ"ג כתב האמת שכבר נהגו ב"ד שבשאלוניק להסמיך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי מהר"י טאיטצאק:

ועפ"י סברא זו עלתה ארוכה להעגונות הנז' דבעדות הו' הזכיר שמו יצחק אמזוט ומצינו בדברי הפוסקים דהיכא דהזכיר כנויו עומד במקום הזכרת שם אביו כמבואר בק"ע סעיף ק"ב וק"ה וש"ל ושס"ו, וזה שקורין לו אמזוט שהוא שם לאדם קרח בלשון פלשתים הוא עומד במקום כנויו ועדיף ממנו דבכנויו שהוא ן' הרוש כמה יצחק ן' הרוש איכא בשוקא, ושם זה מיוחד לאדם קרח מכל וכל א' בעיר ושנים במשפחה, וכ"ש למה שברר העד בעדותו שיודע נאמנה שיצחק ן' יעקב הרוש הנז' קורין לו יצחק אמזוט, ובעדות השביעית מבואר היטב שהזכיר שם עירו דקאמר ב' יהוד צפרו והוסיף שמו וכינויו יצחק אמזוט והוסיף עוד סאחב מכלוף תרג'מאן וידוע שבחיי מכלוף הנז' היה יצחק הנז' משותף עמו שנה אחר שנה ומעולם לא נפרדו איש מעל אחיו עד שמת מכלוף הנז' ואז נתפרדה חבילה באופן דזה סימן בתוך סימן. והוסיף עוד די עבא לכליפאווי לאיית עיסא יכאתאר לדוואר סי' רחו ולחאז וכבר מבואר דעדות הא' והב' שהיה עמהם לכליפאווי שהוליכם לאיית מסעוד ועלי שהם נקראים איית עיסא לדוואר ישבתו ענד סי' חדו ולחסן ובררו לנו ההולכים לשם שהגוי סי' חדו ן' לחסן וסי' רחו ולחאז כולם בדוואר א' אלא שנקרא ע"ש הגדול סי' רחו ולחאז, ועדות זו מוציאה אותנו אף ידי סברא קמייתא דבעינן תלת שמו ושם אביו ושם עירו דהא איכא טפי מתלת, ובעדות השמינית הגם שלא הזכיר שמותם רק שקרא להם לזה אמזוט ע"ש מומו ולזה קראסלי ע"ש מלאכתו העד שהעיד יודע נאמנה שעל יצחק הנז' מדברים שקורין לו כך וידוע אצלם בשם זה: וגדולה מזו כתב מר"ן הב"י בסי' י"א בשם תשו' הר"ן דכל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר שמו, וכן כ' מהרשד"ם בתשו' סי' פ' ושם הסביר הענין שהרי מה שצריך להזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתם יחד פשיטא דלאו מלתא בלא טעמא היא דנימא דבר זה הוא חק וגזירת מלך הבו דלא להוסיף עלה, אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנים מובהקים די בהכי ומשיאין את אשתו, וא"כ נראה שאין הכוונה רק שנכיר על איזה מדבר יע"ש' ונמשך אחריו הרב דרכי נעם בשאלה כ"ט וכמה מהאחרונים:

העולה ממאי דכתי' דאשת יצחק הנז' הותרה מכבלי עגונה וממילא הותרה גם אשת דוד הנז' שהיה עמו בחברתו, שהרי כמה כתי עדים שיודעים נאמנה שיצחק ודוד יצאו בחברה אחת מכפר גיגו בשותפות להסתחר באהלי פלשתים בהאלקראס'ל ואגרו'ס עם הגוי לכליפאווי ומסתמא אמרינן שהאיש שנהרג עם יצחק הנז' הוא דוד הנז' שיצא עמו בחברתו אף שלא הזכירוהו בשמו וכינויו, כההיא דפסק הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין ה' כ"ה וז"ל יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי מסיח לפי תומו ואמר איש פ' שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו וכו' ופסקו מר"ן בסי' י"ז סי"ז, והוסיף לנו מר"ן הק' לקח טוב בתשובותיו תשובה י"א דלאו דוקא יהודי שיצא עמי מת אלא אפי' בא גוי אחד ואמר יהודי שיצא עם פ' מת משיאין את אשתו דמ"ל שיאמר הגוי יהודי שיצא עמי מת מ"ל שיאמר יהודי שיצא עם פ' מת יע"ש והכא ליכא לספוקי שמא בצאתם מן המקום שיצאו משם נפרדו איש מעל אחיו ונתלוה אחר עם יצחק הנז' ונהרג עמו וכמו דדייקי רבוותא מהאי לישנא דהרמב"ם דדוקא נקט איש שיצא עמי מכאן מת דבאומר מכאן הוא דמשיאין את אשתו אבל כשלא אמר מכאן אלא איש שיצא עמי מת אמרי' שמא אותו יהודי שיצא עמו מכאן הלך לדרכו ונתלוה עמו אדם אחר ומת, דבנ"ד ליכא למימר הכי שהרי מבואר בעדות א' וב' שגם בהגיעם למקום שהלכו לשם ראו אותם העדים שעדיין אגודים זה בזה עד שהגיעו לדוואר איית מסעוד ועלי שיש אדון ליצחק הנז' סי' חדו ן' לחסן ומבואר בעדות הה' שהוא הבוגד שהרגם וא"כ א"א לספוקי באחר, ומה גם שהרא"ש בכלל נ"א סי' ב' כתב בהדיא שאפילו לא יצא עמו רק נתלוה עמו בדרך והיו עד או עדים יודעים שאותו יהודי נתלוה עם גוי ובא גוי זה ואמר חבל על יהודי שנתלוה עמי בדרך שמת משיאין את אשתו ולא חיישינן לחקור כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה עמו אחר ועליה קאמר שמת, אלא אמרי' אותו הוא שראינוהו אע"פ שהגוי לא ראה לאלו שראוהו:

וכיון שדברי הרא"ש באו מפורשים אין לדייק מד' הרמב"ם היפך דעת' הרא"ש כל שלא פי' בהדיא, ומה גם שמר"ן הק' בתשו' י"א הנז"ל לא חש להכי כמבואר שם, אלא שבנ"ד אפי' הנך רבוותא דדייקי כן מדברי הרמב"ם יודו דליכא שום חשש בנ"ד וכדכתיבנא, וכ"ש שנזכר שם דוד בעדות השמינית ונזכר שם עירו בעדות הז' דקאמר ב' יהוד צפרו וכבר כתבנו דבשמו ושם עירו סגי:

ובר מן דין באותה שנה שנהרגו הנעלבים הנז' חפשנו בעיר הזאת צפרו יע"א ולא נפקד ממנו איש זולת הב' אנשים הנז' וא"כ אפי' לא הזכיר אלא שם עירו סגי כדכתב מר"ן בסעי' י"ט משמיה דהרמב"ם יע"ש, סוף דבר דעתי מסכמת להתיר העגונות הנז' שתיהן אם יסכימו בעלי ההוראה, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותם בצפרו יע"א במרחשון משנת הוא ההולך קדמת אשור לפ"ק ע"ה שאול ישועה בכמוה"ר יצחק אביטבול זלה"ה דעתי נוטה ומסכמת לכל מה שכתב החה"ש הדו"מ כהה"ר שאול ישועה נר"ו אחת לאחת למצוא חשבון כי כל דבריו אמת וצדק כנים ואמתיים אין בהם נפתל ועקש, ומעתה הרי הנשים הנ"ב מותרים מכבלי עיגונם ורשאים למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ולית מאן דימחא בידייהו ולאפס הפנאי קצרתי במקום שאמרו להאריך בתוספת ראיות בשריותא דהני נשי. ולראית האמת ח"פ פאס יע"א מש' כי הצלת נפשי לפ"ק וקיים:

אליהו הצרפתי ידידיה משה בה"ר מנחם נ"ע מונסונייגו ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה