אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן קמ

סימן קלט

ר"פ האומר

מתני' האומר כו' וכן כו' י"ל דדמי לענין רמאות דגם זה הוי עני המהפך בחררה כו' ואולי מה"ט מביא לקמן הני עובדא דדמי למתני' דהיינו מנהג רמאות דמי לרישא ועני המהפך כו' היינו דומיא דסיפא.

שם בת ישראל לכהן כו' הקשו מאי קמ"ל ונ"ל עפי"ד הר"נ לפרש דעת הירושלמי והרמב"ם דבמה שנתקדשה לאחר לא הוי כחזרה בה לגמרי דאין לנו לומר רק למה שמוכיח דהיינו שלא ביטלה קידושין ראשונים רק אם יחי' זה והיינו לכאורה הכונה דהוי כנתקדשה על תנאי ואכ"ק למה תאכל בתרומה ניחוש שמא ימות דמסיק בגיטין דלשמא ימות חיישי' ולא הוי קידושי ס' למפרע רק באמת ז"א דודאי קידושי ב' חלו עכ"פ ולא כתנאי ממש הוא רק שמקידושי ראשון לא חזרה לגמרי ולפי"ז י"ל הא גופא קמ"ל הכא דתאכל בתרומה דלא הוי כתנאי ממש.

דף ע"א בגמ' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו עיי' ברא"ש מה הדין בחזר הוא ועיי' במקנה פירושו וגם י"ל כוונתו דהמסירה לא הוי הגמר מעשה עד שתקבל ולפענ"ד בפשיטות דהא צ"ל למה עשה כזאת שקידשה עתה והתנה שיחולו לאחר שלשים ולא קידשה ממש מיד וע"כ שהי' בדעתו עדיין שיהי' יכול לחזור בו בנתים (רק הא דהקדים עתה ולא המתין עד שיסכים בדעתו היינו דחשש שמא יקדמנו אחר אבל כל שקידשה ל"ש שיקדשנה אחר דהוי עני המהפך כו' כמ"ש בסמוך) וא"כ י"ל סברא אף דל"א דיבור ומבטל דיבור היינו כשמבטל דיבור הראשון ממש אבל בכה"ג דגלי דעתי' שמתחלה רצה בכך שיהי' יכול לחזור בו לא חשיב ביטול ממש ובכה"ג ודאי מהני ולא חשיב ביטל וכ"ז בדידי' אבל בדידה שלא אמרה כלל וליכא ג"ד פלוני.

הנה יש לחקור לר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דבור אי מבטל הדבור למפרע או רק מכאן ולהבא ולכאו' משמע דאינו מבטל רק מכאן ולהבא ומה"ט אף דא"ד ומב"ד מ"מ אחר שכבר באו השלשים יום א"י לחזור אף דבסוף השלשים לא עשה שום מעשה רק הזמן גרם ולהנ"ל א"ש דלמפרע א"י לבטל כלל וא"כ מאחר שכבר בא היום ל"ש ביטול דכבר חלו הקידושין וצריכה גט ובזה י"ל טעם לפרש"י לקמן לחלק בין כבר נטמאו הכלים דצריך דוקא שבירה ובין מה שירדו להכשר טומאה שא"צ רק לשוף והיינו מטעם הנ"ל שא"י לבטל למפרע ולכן אחר שכבר נטמאו חל עליהם תורת שבירה משא"כ אם עדיין לא נטמאו רק שבאו להכשר טומאה יוכל לבטל מכאן ולהבא אלא דלפי"ז צריך להבין במה שהקשו תוס' לקמן דהא תרומה הוא ג"כ במחשבה ולהנ"ל מה הקשו דאף שיוכל לבטל שליחות השליח היינו מכאן ולהבא ומה יועיל זה אחר שכבר נתרמה התרומה וא"ל כוונת התוס' דיוכל לבטל התרומה גופי' שלא הי' רק ע"י מחשבת השליח ואתי דיבור ומבטל מחשבת השליח שלא יהי' תרומה מעתה אלא דלכאו' לפי"ז י"ל דלא דמי כלל די"ל אף דאתי דיבור ומבטל דבור היינו דבור של עצמו אבל לא דיבור האחר וא"כ שפיר נוכל לחלק דדיבור השליח א"י לבטל רק ז"א דהא דמהני מה שתרם השליח היינו מחמת דהוי כאלו תרם הבעה"ב וכמו שיכול לבטל מה שתרם בעצמו במחשבה דאתי דיבור ומבטל כו' כ"כ מה שנתרם ע"י שליחו רק הא קשי' הו"ל להתוס' להקשות בפשיטות כשתרם בעצמו במחשבה לא יהי' תרומ' כשביטלו אח"כ וצ"ל תוס' לא הקשו בפשיטות כשתרם בעצמו במחשבה די"ל דלמא באמת יכול לבטל דלא מצינו בשום מקום הוכחה להיפוך רק כאן לענין השליח דא"י לבטל דמשמע בסתם אפי' תרם השליח במחשבה שפיר הקשו למה א"י לבטל מחשבת שליח ולא ליהוי תרומה.

ותוס' בסמוך נסתפקו אם יכול לבטל הגט כשאמר בפירוש שהגט יהא בטל י"ל ג"כ דהספק תלי' בזה משום דבסתמא מיירי בשלא כתב הגט בעצמו רק ע"י סופר שהוא שולחו וכתבו בציוויו וא"כ יכול לבטל השליחות דסופר רק זה דוקא א"א דיכול לבטל למפרע אבל אי נימא דלא שייך ביטול רק מכאן ולהבא א"כ מה הועיל לנו זה מה שביטל השתא הא הגט כבר נכתב ומה ביטול יהא כו' ועיי' בתוס' גיטין פ"ח ע"א ד"ה ודלמא משמע דפשיטא להו אליבא דר"נ בשום ענין א"י לבטל הגט אחר שכבר נכתב ובי"י סי' קמ"א כתב סברא דמהני ביטול משום דמתחלה בעת שציוה להסופר לכתוב הגט הי' ע"מ לגרש בו ומאחר שלא רצה לגרש בו וביטלו נתבטל השליחות למפרע דהוי כתנאי והוא תמו' הא אפי' התנה תנאי בהדיא ל"מ קודם כתיבת הגט דאין ברירה לדעת הרמב"ם וצ"ל דלא שייך תנאי רק אם בשעת מעשה הוי ספק א"י לחול כלל אבל מאחר דבעת כתיבת הגט לא ס"ד כלל שלא יגרש בו כודאי הוא נחשב רק אם באמת אח"כ אגלאי למפרע שאינו רוצה לגרש בו נתבטל כתיבת הגט וגם זה דוקא במצוה לסופר לכותבו משא"כ בשכתבו בעצמו ואולי גם בכותב בעצמו שצריך לומר קודם כתיבת הגט הנה אני כותב גט זה לשם גירושי אשתי כו' כש"כ בש"ע ומאחר דהוי כעין תנאי הגט בטל למפרע ויתבאר יותר עפ"י הסברא שכתבתי בד' נ"ח ע"א תוס' ד"ה בהא כו' והא דאמרי' כו' עיי"ש ודוק.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה