אור ברסלב
אבני צדק (פנט) סימן קלו

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן קלו

סימן קלה

בגיטין דף צ' שנאמר כי מצא בה ער"ר כו' בגמ' זו מצו' מה"ת לגרשה כו' וע' בפירש"י בחומש ובמזרח. שם וק"ל טובא אליבא דב"ש מנ"ל דלא יגרש כו' דלמא גם משום דבר יגרש וקרא למצו' כלומר במצא ער"ד מצו' לגרשה ובלא ער"ד נמי רשות וראיתי בתוס' ריש זבחים כתבו דאין מצוה לגרש רק שלא לדור עמה אפי' במצא ער"ד ולכאורה הוא נגד הגמ' כאן ודוחק לומר דמה דאמרינן זו מצוה לגרשה לאו דוקא רק לענין שלא לדור עמה וכן מה שפירש"י מצוה שלא תמצא חן לפי הנוסחא שלא כ' לגרשה י"ל דעצם הגירושין אינו מצוה אמנם באמת דברי תוס' זבחים הנ"ל אתיין כפשטן וכמ"ש המזרחי שם וכ"כ בט"ז סי' קי"ט אהא דהביא הטור קרא דגרש לנו כו' דמקרא דתורה אין ראי' רק אליבא דב"ש דס"ל ערות דוקא אבל לב"ה ע"כ אין לפרש קרא למצוה דהא דבר וודאי לאו' מצוה הוא וא"כ ממילא גם ערות אינו למצוה ושפיר כתבו תוס' לדידן אין הגירושין מצוה אפי' בער"ד ובאמת תמה המזרחי אפירש"י שכ' מצוה דהא קיי"ל כב"ה הגם שי"ל דברי רש"י דקשיא לי' מה פסקא והי' אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא כו' בשלמא בדבר שפשעה נגדו ורוצה לגרשה שפיר קאמר קרא אם ל"ת חן בעיניו מחמת זה יגרשנה אבל בערות מנ"ל שלא תמצא חן וגם א"א לפרש אם תלוי לומר שאם ל"ת חן אז יגרשנה הא בכל ענין הוי ספק סוטה ואסורה וע"כ קרא לענין ערות קרא הורה לן שלא תמצא חן ומצוה הוא וכנ"ל.

ועכ"פ קושייתו וודאי ק' מנלי' לב"ש דאסור לגרש בלי ער"ד וסבור הייתי לומר בזה מכח סברא דמאחר שכבר לקחה לא יפרידה דהוי כגזל ולכן אין לך בו רק מה שחידשה תורה בער"ד [וע' באברבנאל על התורה בפ' תצא הויכוח בזה והבן] שוב מצאתי כן בס' בית מאיר ע"ש אמנם הנכון בזה דב"ש סמכו אקרא דמלאכי דזאת שנית תעשו דמבואר שם דאסור לגרש אשתו ומאחר דקשיא להו א"כ קראי סתרי אהדדי ע"כ דבעי' קרא כדכתיב דוקא כי מצא בה ער"ד והיינו דאמרו ר"ש לא יגרש כו' שנאמר כו' דא"א לומר דקרא רק למצוה ובלא ער"ר רשות מכח קרא דמלאכי ובזה מיושב מ"ש הפוסקים דדוקא בז' ראשון ומן הנישואין אסרו ב"ש והקשה הפנ"י הא קרא סתמא כתיב כי מצא בה ער"ד כו' ולהנ"ל א"ש דהא מהאי קרא לא מוכח איסורא כלל רק מקרא דמלאכי ושם מיירי להדיא בז' ראשון ומן הנשואין ואליבא דב"ה צ"ל דלא סתרי קרא כמו שפירש"י לקמן דמן הדין רשאי לגרש בלא ערו' רק שנוי הוא כנ"ל בעיקר פלוגתתן.

והנה בש"ע סי' קי"ט לא יגרש אא"כ מצא ער"ד אבל בלא"ה אמרי' כל המגרש כו' וע' בב"ש שם ונ"ל לפרש דבריו דלכאו' ק' למה פ' הש"ע כב"ש רק שיש מקום לפרש אליבא דב"ה דהא גם לב"ה שנוי המשלח בלי ערו' ושפיר קאמרו דלא יגרש כו' ומה דפלוגי ב"ה אדב"ש היינו מאחר דב"ש ילפו מקרא דתורה ע"ז קאמרו דמקרא דתורה א"א לפרש כן דאדרבא משמע אסי' הקדיח' תבשילו מותר מדינא רק מקרח דמלאכי ובזה פלוגי אבל בש"ע דלא מביא הקרא שפיר י"ל כן דהא הרמב"ם מייתי קרא דתורה וק' ממ"נ וע"כ תי' דיש חילוק בזה דהא ב"ש אמרו אא"כ מצא בה דבר ערוה מבואר בדבריהם דבר ערוה ממש אבל הרמב"ם דנקט רק לישנא דקרא טר"ד יש לפרש אליבא דב"ה ערוה או דבר כדמפרשינן הקרא אליביי' וצ"ל על הרמ"א דקאמר ע"ז אבל בלא"ה כו' היינו משום אלישנא דש"ע שפיר יש לפרש כפירוש הראשון ושייך ע"ז האי לישנא.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה