אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן קלד
בע"ה אור ליום ה' פ' בשלח יתהדר לפ"ק אהרישאר
לכבוד תלמידי הבח' המופלג כו' כה' אברהם שטעסל שיחי'
העתרת עלי דבריך וגם אביך הרבני המופלג מוה' אשר ני' עוררני ע"ז ע"כ גונב גנבתי לי שעה קלה לבא בדברים האלה והנה ראיתי קושייתך ע"ד תוס' כתובות כ"ג ד"ה רישא כו' מדברי תוס' כתובות נ"א ע"ב ד"ה אונס כו' ועי' היטב כאן בפנ"י שכ' דברים נחמדים בחילוק ענינים הללו ותמצא נחת ואעפי"כ מקום יש בראש להקשות קושייתך על הסוגי' דדף נ"א דמפ' מקרא דאונס שרי' אאבוה דשמואל דקאמר חיישינן כו' אימא דוודאי הוי ס' גם מן התורה שמא נתרצתה רק מ"מ שרי' רחמנא מטעם דכל ספק מוקמינן אחזקה ולכך מותרת מדאורייתא מחמת ח' היתר אבל מדרבנן אסורה מחמת האי ס' ולא מוקמינן אח' היתר כמו דראינו דחששו חז"ל בתו"ת דמדאו' מותרת מחמת חזקה ואמרו חכז"ל דלא נסמוך אחזקה כ"כ נימא בדשמואל ונ"ל עפימ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז דדבר שהתורה התיר' בהדיא א"א לחכמים לאסור כלל ומשני התם י"ל בצווחת מתחלה וע"ס כלומר ועכ"פ ליכא קרא מפורש לאיסור ולפ"ז י"ל דלפי האמת גם לאבוה דשמואל רק מדרבנן אסורה ודו"ק.
ודאתיין עלה בעיקר קושיא התוס' דכתובות כ"ג דמפ' הא שני ושני דבכ"מ מוקמינן אחזקה כי' והקושי' מבוארת דהא כ' התוס' בכתובות כ"ג דבזרק לה קידושין אתרע הח' וצ"ל דקושי' התוס' על המקשין דמנ"ל להקשות דלמא לא איירי בזרק לה קידושין וגט וב' אומרים קרוב לה כו' רק סתם הכחשה בין העדים וכ"מ במהר"ם שף שפי' כן דברי התוס' ועכנלע"ד דגם לעיל בד"ה הבא עלי' כו' הקשו תוס' ניקום אחזקה דתרי ותרי ספיקא דרבנן כדאמרינן ביבמות ומבואר מדבריהם דאי נימא דתרי ותרי ספיקא דאורייתא לק"מ גם לפי המסקנא דבמקום ספק וודאי מועיל ברי דידהו רק לענין ח' הוי כוודאי ס"ל לתוס' כאן דלא מהני ברי ועכנלע"ד בעיקר הקושי' דצריך להבין בס"ד דסוגי' דיבמות למה ס"ד דתרו"ת סדא"ו ולא נוקמי אחזקה ובפרט אחרי דס"ל דבכת אחת מוקמינן אחזקה מאי סברא לחלק בזה בין כת א' לב' כתי עדים.
והנלענ"ד דהמפורשים הקשו מאי מועיל חזקה בתרי ותרי דהא כ' תוס' בב"ק ע"א דלא אמרינן מגו דאי בעי פסלי קמאי בגזלנותא דלא עדיף מגו מב' עדים ותרי כמאה וכ"ש דחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה ועכנ"ל עפ"י דברי הפלאה ליישב קו' התוס' ישנים אהא דתרויי' בא"א קמסהדי דנאמין לעד האומר נתגרשה במגו דאי בעי שתק ותי' הנ"ל עפי"ד הר"ן שהק' דמאחר דמכחישין זה את זה א"כ חד מיניהי שקרא קאמר וליכא ב' עדים ותי' דל"ח למשקר רק לטעות סבר שהי' קרוב לה ע"ש וע' מהר"ם שיף בגיטין ע"ח ועפי"ז כ' ההפלאה מאחר דלח חיישינן למשקר ממילא ליכא מגו דהוי מגו דבדדמי וממילא מיושב קו' הנ"ל דשפיר כתבו התוס' בב"ק דמגו ל"מ להכחיש העדים דב' כמאה משא"כ כאן בס' קרוב לה דאמרינן דהעדים טועין בדדמי והחזקה מבוררת ל"ש הך סברא.
והנה בסוגי' דע"א במלחמה יבמות ר"פ האשה שלום פלוגי הרי"ף והרא"ש אי יש לחוש גם בב' עדים דאמרי בדדמי כמו בע"א במקום דאיכא למיחש ע"ש ולפי"ז א"ש סוגי' הגמרא דיבמות הנ"ל דבס"ד הי' דוקא בכת א' נוכל למתלי בטעות ובדדמי שפיר אמרינן דמוקי אחזקה משא"כ בב' כתי עדים ס"ל כהרא"ש דליכא בדדמי וע"כ דחיישינן לשקרן ולא מהני הח' נגד העדים דב' כמאה משא"כ במסקנא ס"ל כהרי"ף דגם בב' כתי עדים שייך לומר בטעות בדדמי ושפיר נוכל לאוקמי אחזקה וכ"ז התם דמיירי בהדיא בס' קרוב לה כו' דאיכא מקום לטעות וחשש בדדמי וכ"כ בעיתים שוטה ועיתים חלים דשייך ג"כ טעות ובדדמי כשהי' סמוך לעת שטותו וכה"ג משא"כ הכא נוכל לאוקמי בסתם מעידין במיתה וגירושין דאיכא הכחשה גמורה ובכה"ג גם למסקנא הוי ספיקא דאורייתא והחזקה לא מהני מידי מחמת סברא הנ"ל וא"ש קו' תוס' בד"ה הכא עלי' כו' וג"כ א"ש קי' תוס' כאן דממ"נ פריך הגמ' שפיר ודוק.
אחרי שגמרתי האגרת בלילה כי חשבתי כשיבוא אביך שיחי' מעיר דעעש יסוב אל ביתי ליקח האגרת והנה לא בא לביתי ואני מוכרח לשליח האגרת ע"י הב"ד אמרתי מן השם הוא זה להסביר הדבר יותר בענין דברי התוס' וסברתם שכתבו דמאחר דזרק לה קידושין תו ל"ל ח' דאכ"ק למה ביבמות ל"א לענין ב' כתי עדים בס' גירושין קרוב לה מוקמינן אח' וגם התוס' עצמם כתבו בגיטין ע"ח ע"ב ד"ה כו' בזרק לה גט בב' כתי עדים ב' אומרים קרוב לה כו' מדאוריית' מוקמינן אחזקה וע"כ היינו מוכרחין לומר דמ"ש כאן דמאחר שזרק לה כו' ל"ל ח' הוא רק מדרבנן אלא שראיתי בפנ"י בגיטין דף כ"ח ע"א שהוכיח דכוונת התוס' דמדאורייתא לאו חזקה הוא דאל"כ למה אשת חרש הבא עלי' באשם תלוי ולא מוקמינן בח' פנוי' וע"כ מאחר דקידשה אתרע חזקתה מדאורייתא ע"ש ועכנלענ"ד דהכל נכון דהא וודאי חזקה דאתרע הוי חזקה מדאו' ומ"מ א"ש דברי תוס' וגם הך דאשת חרש עפימ"ש הרמב"ן רפ"ב דכתובות דח' פנוי' לאו חזקה הוא דהוי כעין חזקה העשויה להשתנות כו' ואין כוונת הרמב"ן דלא הוי ח' כלל דגם ח' העשויה להשתנות הוי חזקה רק הענין עפימ"ש הט"ז בי"ד סי' שצ"ז דאם אתרע הח' הוא דלא סמכינן אח' העשויה להשתנות אבל הא וודאי דכל זמן שלא אתרע הוי ח' מעלי' רק אם אתרע תו לא סמכינן אח' העשויה להשתנות כ"כ י"ל שפיר הך דאשת חרש דלא מוקמינן אח' פנוי' דהוי ח' העשוי' להשתנות דאתרע לא מוקמינן אחר פנוי' ושפיר כתבו תוס' בד"ה תרויי' כו' לענין ח' פנוי' משא"כ התם בגיטין וגם ביבמות העיקר התם נאמר לענין [ח' בכ"ע] בגירושין דלא הוי ח' העשוי' להשתנות דאיתתא לאו לגירושין קיימא ובח' דלאו עשוי' להשתנות אף דאתרע הוי חזקה כנלענ"ד.