אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן קל

סימן קכט

להרב המאוה"ג וכו' כש"ת מוה' אברהם ני' אבדק"ק קלויזענבורג יום ב' שלח תרכ"ט.

היום הגיעני מכתבו היקר על אודות דין ודברים שבין היבמה עם היבם שלה אודות דיני ממונות אשר כבר יצא הפס"ד בדיניהם שהיא זכתה ועתה בא התור לחלוץ מיבמה הנ"ל ואינו רוצה עד שיתפשר עמה בדין תורה ושופטי העיר נוגשים ליתן החליצה זו עכ"פ ע"י כפיי' והנה באופן זה הדבר פשוט דחליצה בכה"ג פסולה אף אם הי' כדין דהא חליצה כגט כדאיתא ביבמות ק"ו ובש"ע סס"י קס"ט ובגט מעושה בנכרים כדין פסול רק אם אומרים עשה כו' וכאן נהפוך הוא שוב מצאתי כן בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ו יע"ש.

ובעיקרא דמלתא אם לא היו הערכאות מתערבים את עצמם בעניני החליצה כלל גם אם הי' הכל כדין בישראל מאן ספון מאן רקיע בזמן הזה לכוף אחליצה לעשות חליצה מעושית הגם שהב"ש חקר בזה ופי' בבית מאיר שם מי לנו גדול מהג' חתם סופר זצ"ל באה"ע ח"ב סי' פ"ד שלא רצה בחליצה מעושית אף שהי' כדין וגם הי' שטר חליצה יעו"ש ע"כ וודאי אין לזוז ממה שהתקינו שיפשרו את עצמם כי מי ירום ראש להכניס את עצמו בדבר שמוסדי הארץ נסוגו אחור אנן מה נעני אבתרי' וכ"ש שיש כמה ספיקות אי הוי כדין וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה:

ולכאורה נראה מדברי רש"י בפ' החולץ דף ל"ט ע"ב וגם הרבה פוסקים דנחתי בי' בענין כפי' לחליצה להקל ביותר הי' נלענ"ד ליתן איזה סברא לזה עפ"י מה שדקדקתי בגיטין פ"ח ע"ב דפריך ממ"נ אי נכרים בני עשויי כו' ואי לאו בני עשויי מפסיל לא ליפסל כו' ק"ק דאיך ניחא לי' רישא בישראל שלכ"ד פסול ופוסל דקשה ממ"נ למה פוסל דהא פסול ממש הוא וא"ל דאף דהוי שלא כדין יש לו כח לפסול לכהונה דא"כ שפיר בנכרים פוסל דהא עיקר טעם הפסול בנכרים כמ"ש תוס' בב"ב דהוי שלא כדין מאחר דלאו בני עשויי וא"כ דמי לשלא כדין בישראל דניחא לי' דפוסל ואפשר לומר הא ידע בס"ד דגזרינן בישראל שלא כדין אטו כדין רק הא לא ס"ד דגזרו נכרים אטו ישראל אמנם לפנ"ד נ"ל בזה דהנה הלח"מ הקשה דהא הך שלא כדין וודאי דוחק לפרש שב"ד של ישראל במזיד עשו שלא כדין לכפותו וע"כ הפי' כמ"ש הרמב"ם דהיינו שטעו בדין וא"כ קשה כמו כדין כשר משום דמצוה לשמוע כו' ומה"ט גמר ומגרש כמו כן שלא כדין בכה"ג שטעו הב"ד וחשבו שהדין כן ועכ"פ המגרש סובר שהדין כן ומצוה לשמוע כו' ולמה אינו גט ע"ש אמנם לענ"ד דוודאי אינו גט בכה"ג דחשוב גט מוטעה כהאי דיבמות דף ק"ו דגט מוטעה פסול וכ"כ כאן מאחר שטעות הי' ולא גירש רק על דעת מה דמצו' לגרש ומאחר דאין מצוה דהוי שלא כדין אינו גט רק לכאורה חילוק גדול ביניהם דהתם התנה תנאי על מנת שתתן מאתים זוז וכאן לא התנה תנאי לומר שאם אין הדין כך לא יהי' גט רק באמת כ' תוס' בקידושין דף ס"ט ע"ב והרשב"א שם דבדבר הידוע אין צריך תנאי וכאן דבר ידוע שעל דעת כן גירש מאחר שכן אמרו לו שהדין כך לגרש דהא לא רצה עד שהכו אותו לקיים המצוה א"כ דומה ממש להתנה תנאי ואגלאי למפרע דאינו גט אמנם בזה יש חילוק ביניהם דאם כתנה בתורת תנאי בהדיא קיי"ל דאם לא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה כדאי' לעיל והיינו משום דבסעת הגט נודע לכ"ע שאינו חל רק על תנאי זה ומעולם לא הי' סברא שיהי' גט ממש משא"כ כאן שהי' בטעות וכ"ע חשבו שהוא גט גמור בלי שום ספק רק אח"כ נתגלה שטעו בדין א"כ עכ"פ בשעת מעשה לפי דעתם הי' גט לכן חשוב ריח הגט ופוסל לכהונה וכ"ז בישראל שלא כדין אבל בנכרים אפי' כדין דחשוב שלא כדין וודאי אפי' ריח הגט לא חשוב דמעולם לא הי' כאן תורת גט כלל.

אלא דלפי"ז קשה מאחר שאמרתי דשלא כדין בישראל מדינא פוסל נשאר קושי' רש"י למסקנא למה לא גזרינן שלא כדין נכרים אטו ישראל שלא כדין ואפשר לומר דמלתא דלא שכיחא ישראל שלא כדין שיטעו בדין וחשש שיעשו במזיד וודאי לא שכיח אמנם לפירושו צריך הבנה דכ' לתרץ דהוי גזירה א"כ לפי הס"ד דלא ידעי' טעמא דגזירה איך ניחא לי' רישא וצ"ל כמו שתירצנו לעיל דידע שיש לגזור ישראל אטו ישראל והוא דוחק וגם דהא רש"י פי' בהדיא שלא כדין פוסל משום ריח הגט משמע לא משום גזירה וא"כ קשה כנ"ל ועכנ"ל דהנה הך ריח הגט הגם שהסברתי הכונה למה הוי ריח הגט מ"מ קשה הא רש"י פי' בר"פ כל הגט דלא חשיב ריח הגט רק אם לדבר אחד הוי באמת גט אבל כאן באמת אינו גט כלל ועכנ"ל דמדאורייתא אינו ריח הגט רק מדרבנן נראה כריח הגט משום דתחלה חשבנו אותו כגט גמור ולפי"ז א"ש ג"כ למסקנא דמאחר דלא הוי ריח הגט רק מדרבנן שפיר י"ל כתי' רש"י הא גופא גזירה כו' כנ"ל נכון ודו"ק וממילא לפי"ז כ"ז בגט דפסול מוטעה אבל בחליצה דכשר מוטע' א"כ גם אם טעו הב"ד וכפו אותו שלא כדין נשאר קושי' הלח"מ הנ"ל די"ל בכה"ג גמר ומקנה והחליצה כשירה בדיעבד ולכן הקילו הרבה פוסקים בחליצה יותר מבגט.

אמנם לפי שנראה מדברי אדונינו בעל החתם סופר דיותר יש להחמיר בחליצה ולענ"ד הענין כך דלכאו' יש לדקדק בסוגי' הגמ' דיבמות ק"ו בברייתא איתא דחליצה גרועה מגט ומשמע דתני זה נגד מה ברישא דלענין מוטעה חליצה קילא אבל במעושה חמור מגט כעין כשר בתורים כו' וכה"ג ובגמ' מסיק דגט וחליצה שוין רק שיאמר רוצה אני ולפ"ז הברייתא נשנית בטעות וצ"ע ואפשר לפרש דלכאורה צ"ל מה מועיל בגט אף שכופין אותו ואומר רוצה אני קודם מסירת הגט דלמא חזר בדעתו בשעת מסירת הגט ממה שאמר רוצה אני רק זה אינו דמאחר דעביד מעשה ומוסר הגט וגם אומר אז הרי זה גיטך כו' וודאי מעשה ואמירה זו לדבריו ודעתו תחלה קאי וכ"ז בעושה מעשה ודבור מעליא משא"כ בחליצה דהוא אינו עושה שום מעשה ושום דיבור דדיבור לא חפצתי כו' אינו מורה על רצון החליצה רק האשה היבמה עושית הכל דהא מזהירין שלא יסייע לה בחליצה כלל א"כ יש לחוש דלמא בשעת החליצה חזר ממה שאמר תחלה רוצה אני וע"כ אין להתיר רק שגם בכל שעת מעשה חליצת המנעל יאמר רוצה אני וא"כ שפיר נשנית הברייתא ג"כ ונוכל לפרש פסול בחליצה וכשר בגט כשלא אמר רוצה אני בשעת החליצה ובגט ל"ב והיינו מה"ט גופא מאחר דמסקינן דבשניהם בעי' דוקא רוצה אני.

הדרן לדינא בכה"ג דנ"ד דהתחלת העישוי ע"י גוי הי' אף אם הי' כדין הוא פסול לכ"ע וגם עתה אם יסלקו ידם ויהי' כדין אין ראוי להכניס את עצמו כזה לכוף להחליצה בשום אופן רק בדיעבד מהני אם הי' כדין באופן שאמר רוצה אני בלב שלם בכל משך זמן החליצה רק דאין הדבר ברור שבכה"ג דנ"ד הוי כדין לכן אין להקל כלל.

ומ"ש רו"מ ני' מענין דינא דמלכותא דינא אינו ענין לכאן כלל חדא דהא תקנת חכמים הי' בכה"ג אף דמדין תורה אין מגיע להיבם כגון שלא נפל בירושה רק כדי כתובתה ונדוניא אעפי"כ יטול היבם החצי מי שחולץ ושאר יורשים לא יקחו כלל בכל ענין אף אם נשאר הרבה וא"כ אף אי נימא גם כאן דינא דמלכותא מ"מ לא עדיף הך דינא מהדין תורה ממש דמ"מ תקנו חז"ל ביחוד לענין חליצה שיתפשרו כי כן ראו מתקני התקנה בכדי שלא נצטרך לכוף ושאר טעמים.

והנה רו"מ הביא דברי הש"ך בסי' ע"ג לענין דינא דמלכותא דינא דס"ל גם להפוסקים דאמרי' בכל דבר דינא דמלכותא דינא היינו דוקא במה שאינו נגד המפורש בתורה ורו"מ ני' רצה ליישב קושית הש"ך וחולק עליו ולענ"ד אמיתיות הדבר דהני שיטות דאמרו דוקא לענין מסים וארנונות דינא דמלכותא דינא היינו כעין מה שאמרו חנני' מ"ו לנבוכדנצר בעניני מסים אנת מלכא כו' ולא לשאר מילי והחולקים ס"ל כמו שראינו לענין גיטין דתקנו חכמים לכתוב לזמן המלך מחמת שלום מלכות כ"כ בכל חוקי המלכות בדיני ממונו' הוי כן גם בינינו וס"ל להש"ך דהיינו דוקא במה שאינה לנגד ד"ת ממש אמנם כ"ז בדבר שהוא חק המלך בכל מקום כגון שכל שטר לא יועיל אם לא יחתום השופט הגדולים וכה"ג דחק זה דבר השו' בכל עת וא"צ שום חקירה ע"ז דזיל קרי בי רב הוא אבל בעניני משפטים המיוסדים עפ"י טענות הבעלי דינים שמשתנה בכל עת לפי הטענות ולפי החקירה ודרישה מעול' לא אמר אדם ששייך בזה דינא דמלכותא דינא ואין בזה שום חשש נגד שלום מלכות דהא גם בדיניהם בכה"ג עושין אסאלאציאן ומחולקים גם בתי דיניהם בכה"ג בוודאי העיקר כפי"מ שיפסקו ב"ד שלנו עפ"י דת תורתינו הקדושה כנלע"ד ברור ופשוט ועכ"פ מה שנוגע לדינא דחליצה אף אם הי' ספק בזה אי הלכה כמ"ד דלא אמרינן בכה"ג כלל דינא דמלכותא דינא רק לענין מסים ואפי' לשאר פוסקים דלמא כהש"ך הנ"ל ע"כ ח"ו להקל בכה"ג באיסור יבמה לשוק החמור מאוד ובחתם סופר סי' פ"ח כ' דחז"ל קראו בלשון אשת איש בב"ב ואני הוספתי ג"כ מסוגי' הגמ' גיטין ע"ב לפי התוס' שם שעמד בזה ע"כ אין להקל כלל.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה