אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן קב
שנית להרב הנ"ל והנה ראיתי שתמה מעכ"ת ני' לפ"ד הפנ"י בגיטין בסוגיא דבטלו מבוטל דלא פלוגי רק בסתם ולא בפי' א"כ מה מועיל לבדורי לבדור הא יש לחוש שיבטל כל אחד ואחד בפני עצמו ביחוד דגם לרשב"ג לא בעינן כולה עכת"ד והכונה שילך ברמאות להטעות את העדים לומר לכל אחד ואחד שמבטל רק אותו ולא האחרים כי חפץ במעשה הגט הגם שידוע להם שברמאות הוא דהא ידעו דאשקלי' גיטא בע"כ אעפי"כ חשש איכא לרמאי וא"כ בוודאי טוב יותר לאטמורי ולפענ"ד משמעות הסוגי' ובתוס' ד"ה צרוכי וכו' וד"ה לבדור וכו' דאחרי התקנה דאין יכול לבטל אלא זה בפני זה אף במקום דלא שייך הטעם ממזרות מ"מ תקנה איכא ולפ"ז א"ש הפנ"י מיירי מדין תורה ס"ל לחלק בזה בענין הדין דנטלה כולה אבל אחר שתקנו אליבא דרשב"ג דאין יכול לבטל כו' ואין ביטולו ביטול בכל ענין הוי כן אפי' מבטל כל אחד בפני עצמו ובאמת מצינו כיוצא בו ברוב תקנת חכמים דכל מה שנכלל בלשון התקנה אף דלא שייך טעם הגזירה הכל חד וזה כוונת רש"י בריש ביצה לענין פירות הנושרין וכו' וזהו הענין אין קורין לאור הנר וכו' יעויי' בסי' רא"ע כ"כ כאן אף דבכה"ג לא שייך חשש ממזירות מ"מ התקנה במקומה שאסור לבטל בשום ענין רק זה בפני זה וא"ש.
אמנם באמת בזה הנני מסכים לדברי מעכ"ת ני' דלא כסברת הפנ"י דכן משמע לפירש"י דפי' הנ"מ לענין לכתחלה רק הסברה פשוטה דהא גרע מנמצא א' קרוב או פסול דהתם מעיד על המאורע ולכן לא שייך התם האי דינא כלל ודוקא בקרוב או פסול גזירת הכתוב רק הכא מטעמא אחרינא דהא אם לא ציו' הבעל להסופר ועדים לא יוכלו לכתוב ולחתום אפי' שיהי' מרוצה לא מהני רק צריך דוקא ציויו אף דלא בעינן שליחות כמ"ש תוס' סוף פרק ב' דגיטין ולכן לרשב"ג דמאחר שמתחלה לכולם ביחד אמר כתבו ועתה ביטל את זה והוציאו מן הכלל ממילא כל אמירתו כתבו בטל הוא והוי כאלו לא ציו' כלל ולא יוכלו לכתוב אבל רבי ס"ל דלא בטלו ציויו לגמרי דוגמא דפלגינן דיבורי'.
ובענין החשש מפי כתבם בהרשאה אשר התפלא מעכ"ת ני' עלי למה לא ניחא לי בסברת הנתיבות דדוקא בגמר מעשה וכאן לא הוי גמר מעשה עדיין ובזה אני מוכרח להאריך קצת דהנה בלא"ה יש להתפלא מ"ד הגאון הנ"ל דא"כ דלא קאי ע"ז קרא דעפ"י שנים עדים וכו' א"כ לא נבעי ב' עדים כלל וכמו שהקשו תוס' בריש גיטין עיקר הגט יוכיח וראיתי דק"ל להגאון הנ"ל קו' זו וכ' בתוך הדברים ומ"מ בעינן בכאן שנים כיון דלאו גילוי מלתא גמור הוא ומ"מ לא דמי לדבר שבערוה כיון שאין מעידין בגוף הדבר עכ"ל ואין לזה הבנה דממ"נ אי קרא דעפ"י ב' עדים וכו' מיירי גם בהא הו"ל למפסל מפי כתבם ואי לא קאי רק בגמר הדבר מנ"ל כלל דבעינן ב' עדים ע"כ אבוא אני עני להוסיף ע"ד הגאון הנ"ל דהנה מבואר בסוגיא דגיטין ע"א דב' קראי איכא לפסול א' מעל פי כו' ולא מתי כתבם ב' מאם לא יגיד וכו' וע' בס' טיב גיטין שהקשה תרתי ל"ל ושם פירש"י לא דמי לשטר שנכתב ביומו כו' והנלענ"ד דס"ל להרמב"ם דוודאי סברא פשוטה למילף עדות מהך קרא דקרבן שבועה דאם לא יגיד רק דבהא ס"ל להרמב"ם דמה"ט בעינן ב' קראי דוודאי י"ל הא דצריך מיעוטא דאם לא יגיד וכו' דהא מפיהם לבד ס"ד כשיטת רש"י שם דבשטר כשר לכך קמ"ל פרט לאלם וכו' דמבואר מזה דל"מ שטר דאל"כ איך ממעט אלם מקרא דאם לא יגיד וכו' דאינו בר עדות הא הוי מצי להיות עד בדבר כשכתב עדותו בדרך שטר ואף שלא עשה כן מה"ט אין מקום לפטרו מקרבן שבועה כשאמר שאינו יודע עדות דהא הוי מצי להעיד שפיר ע"י שטר ובר עדות חשוב וע"כ דבעינן הגדה עתה בב"ד ולא מהני שטר אלא דקשה ל"ל מפיהם וכו' מאחר דנאמר אם לא יגיד וכו' דהא לדידן דלא קיי"ל כר' כהנא וכתב וודאי לאו היינו אמירה א"כ מפיהם ל"ל דמקרא דאם לא יגיד גופ' מוכח דשטר פסול ע"כ דאי מלא יגיד ס"ד דממעט דוקא אלם שאינו יכול וכו' אבל כל הראוי להגיד מהני ג"כ מפי כתבם וכשיטת הר"ת להכי נאמר מפיהם דבשום ענין לא מהני מפי כתבם ושפיר כ' הרמב"ם בין באלם בין בפיקח בין שטר בין כתב הכל פסול מן התורה כנ"ל.
וממילא א"ש הכל דוודאי קרא דעפ"י ב' עדים יקום דבר מקרא מלא דיבר הכתוב דבכל ענין בעינן ב' עדים ומפיהם ולא מפי כתבם אבל קרא דאם לא יגיד כו' דמיירי לענין קרבן שבועה וודאי לא מיירי רק במעידין על גמר המעשה דהא קיי"ל בשבועות ל"ד דהכל מודים בגורם דגורם דפטור מקרבן שבועה וא"כ בהעדאת חתימת הגט ועדיין לא ניתן ולא נגמר המעשה דהוי גורם דגורם לא שייך קרא שפיר ולא מיירי מזה קרא כלל כנ"ל ברור:
ולפ"ז א"ש על נכון דאחרי שאמרנו דלהרמב"ם מב' קראי ילפינן דאי מפיהם לכד ס"ד דמ"מ שטר כשר כשיטת רש"י דעדיף מפי כתבם רק דמקרא דאם לא יגיד כו' מוכח דגם שטר פסול ואיצטרך ג"כ קרא דמפיהם ולא מפי כתבם בכדי למפסל שטר אפי' בפיקח ומאחר דכל ענין פסול מפי כתבם חידוש הוא מגזירת הכתוב (דהא מצד הסברא אמרי' בהיפוך דיבורא אמרי מעשה לא עביד וא"כ מעשה עדיף מדבורא) וילפי' לה מאם לא יגיד כו' למיפסל גם שטר אין לך בו אלא חידושו במאי דמיירי מינה קרא דהיינו דמעידין על גמר המעשה דשייך בזה קרבן שבועה בכה"ג פסול העדאת שטר אבל באינו גמר המעשה כגון עדי חתימה אף דבעי' ב' עדים דהא קרא אמר עפ"י ב' עדים ופסול ג"כ מפי כתבם מ"מ שטר כשר כנלענ"ד וממילא מה"ט לא רציתי לסמוך על דברי הנתיבות בהרשאה שלא נכתב ביומו דאינו בגדר שטר ממש כנ"ל: