אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן ק

סימן צט

עש"ק לסדר בר"ך א"ת אברה"ם לפ"ק

להרבני המופלג חריף ובקי מוה' אברהם פראגער בישוב לאדאש.

ראשון תחלה מ"ש כ"ת נ"י על הסברא שכתבו התוס' בגיטין ל"ג דרוב אין מגרשין נשותיהן ונשתמש בסברא זו הגאון הפלאה בכתובות דף פ"ח והעיר כ"ת נ"י דאדרבא מדברי תוס' עצמן מבואר שלא תמכו יסודתם על סברא זו דהא מסיימין וכשמגרשין אין חוזרין ומבטלין ולענ"ד דהנה וודאי רוב אין מגרשין נשותיהן נראה לכל רק שם לא סמכו תוס' אסברא זו לחוד משום דהתם זינתה ובוודאי יגרשנה בערות דבא דאסור לקיימה ואף שכ' תוס' בריש זבחים ד"ה אשה כו' דאין מחויב לגרשה מ"מ איתרע רובה וע"כ כתבו תוס' דרובא דעלמא אין מגרשין ובכ"מ הוי רוב גמור רק את"ל דהכא אתרע מטעם הנ"ל מ"מ לא מבטלין וכ"כ מה שהקשה על סברא זו מדברי תוס' יבמות קט"ז ע"ב שהקשו למה א"נ למשנה ראשונה הא איכא מגו דגירשתי ותמה מעלתו דהא הוי מגו דלא שכיח בסי' פ"ב כ' הנתיבות דלא אמרינן מגו בכה"ג הנה מלבד דלא שכיח מלתא אחריתי הוא דאף דמיעוטא דמגרשין מ"מ אינו בגדר לא שכיח דהא ראי' דשכיחי גירושין אף דמיעוטא הוי וההפלאה אשיגרא דלישנא נקט דלא חשוב שכיח כעין שכ' תוס' גיטין ע"ג אלא אף דנימא דגירושין חשיב לא שכיח היינו משום דמסתמא שלום בינו לבינה כמ"ש תוס' והנמ"י ר"ס האשה שלום אבל כאן למשנה ראשונה דס"ל כל דלא בכיא א"נ לומר מת בעלי היינו משום דס"ל דלא סמכינן אסתמא כל דלא בכיא חיישינן דלמא קטטה בינו לבינה ובקטטה גירושין שכיחי עכ"פ וא"כ שפיר הקשו תוס' דממ"נ תהי' נאמנת כן נלענ"ד.

ועוד נלענ"ד וגם אשר הקשה מעלתו ני' מסוגי' דתרי ותרי דפריך אדר' יוחנן מ"ש תרי ותרי במיתה מגירושין אימא דבגירושין איכא רוב דמסייע לתרי שלא נתגרשה הנה מלבד שי"ל כמו בגירושין איכא רובא דעלמא כ"כ במיתה כשאנו דנין על אותו זמן שאומרים העדים שמת איכא רובא דעלמא דלא מת בזמן ההוא נוסף לזה דבמיתה איכא חזקת חיים לבד חזקת אשת איש דהא הריב"ש רצה לעשות מזה ב' חזקות ואף דלא קיי"ל הכי ובמקום אחר כתבתי גם הריב"ש לא קאמר רק במיתה דתליא במעשה היינו לענין למשוי ב' חזקות אבל וודאי עכ"פ חזקה איכא דהיינו חזקת חיים שלא מת כמו דאיכא רובא דלא גירש.

שוב כתב מעלתו דאי איתא להך סברא דרוב דאין מגרשין רוב מעליא הוא הי' מיושב קושית הפנ"י במתני' סוגי' דאמתלא בגיטין ולא ידעתי למה הוצרך לזה הא לפי דעת הרמב"ן שהביא מעלתו בריש פרק ב' דכתובות מבואר בפשיטות דס"ל דחזקת פנוי' לא חשיבא חזקה כ"כ משום דעשוי' להשתנות בוודאי דכל בתולה עומדת להנשא ע"ש ולפי"ז ה"פ יצא קול מקודשת חיישינן לקלא וסלקא דעתך הא דחיישינן לקלא נגד חזקה היינו משום דחזקת פנוי' לא אלים כל כך אבל מגורשת דחזקת אשת איש אלימתא הוא ס"ד דלא נחוש לקול כלל לאורעיי חזקת אשת איש קמ"ל דאפי' קול מגורשת חיישינן ולא מבטל החזקה דמ"מ מחמרינן לענין כהן ובסיפא לענין אמתלא תנו להיפוך ג"כ בדרך לא זו אף זו ולא הבנתי דברי הפנ"י שם שרצה לתרץ מחמת איסור כרת החמירו יותר ודחה זה מסוגי' דיבמות דקאמר מה לי איסור לאו כו' ובאמת לא הבנתי דהתם מיירי באיסור ספק דאוריית' אבל הכא רש"י פי' לקמן דחז"ל חששו שלא יאמרו משיאין כו' משמע דמדינא לא הי' לנו לחוש כלל ומאחר דהוי רק גדר דרבנן יש לחוש יותר באיסור כרת כמו שפירש"י שם ביבמות וצ"ע.

בסיום דבריו כ' מעלתו דבר נחמד מאוד בהסבר טעמו של הראב"ד פ' ט"ז מאישות ה' כ"ו וליישב קו' המפורשי' עליו מסוף סוגי' דשליש ונהמני' מדר' המנונא כוי מבואר דלכתחלה הוא וע"כ פי' כ"ת דסברת הראב"ד משום דהרוב מתנגד ודוקא בנשאת דאיכא סברת הרא"ש בפסקיו שלהי נדרים מ"מ שפיר פריך מגיטין לצרף עדות השליש עכ"פ כעד אחד דמהימן לברר הרוב כמ"ש הפנ"י דבר חכמה דיבר אבל משמעות הסוגי' לא משמע דמחמת צירוף פריך אמנם לענ"ד לא ידעתי למה לא תירץ בפשיטות לפום רך סברא דהא בעל אמר לגירושין כו' הדבר ברור ששלח גט עכ"פ רק שאין ברור אם נגמרו הגירושין עכ"פ בהאי גברא וודאי אתרע רובא שאין מגרשין דהא נודע ששלח גט לגרשה עכ"פ.

ובדרך זה יש להעיר קצת בהא דנכתב ביום ונחתם בלילה למה פסול הא אין תועלת לזמן דממ"נ אי אפשר להורגה בזינתה בנחתם דלא מהני התראה דא"ל רוב אין מגרשין כו' דהא חזינן דמגרש וכ' גט עכ"פ וצ"ל ס"ל לתוס' נכתב ביום אינו פסול לשלוח פ"י שליח רק במוסר בעצמו ולא על ידי שליח ובכה"ג שפיר שייך התראה ועוד דבאמת תוס' סמכו את עצמן אהאי סברא דכשמגרשין אין חוזרין ומבטלין ואולי גם מה"ט הוצרך תוס' להאי סיומא בגווני דנודע שיצא מהרוב וא"ש קושי' ראשונה של מעלתו ג"כ.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה