אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן צט

סימן צג

שאלה לכבוד אדמו"ר הגאון הקדוש רבן של כל בני הגולה כקש"ת מוה' חיים האלבערשטאם שליט"א מסאנץ.

הנה מצאתי את עצמי מוכרח להטריח את הדרת קדושת כבוד אדמ"ו ני' כי זיווג אחד דיישוב בעטלאן שבגליל זה באו לפנינו לסדר להם ג"פ ושם הבעל אלי' בן פסח ושם האשה גיטל בת אלי' והנה לענין שם אלי' שנודע שנקראו לספר תורה בשם אליהו כבר פסק הדר"ג ני' בספרו הקדוש דברי חיים שבמדינתינו די בגט אחד בשם אלי' בוי"ו רק על שם אבי המגרש שכתבו שם פסח באמרם שכן הי' נקרא בפי כל פסח ושם זה אף שלא נזכר בשמות אנשים מ"מ נאמר איזה פעמים השם פסח הנ"ל בס' גט פשוט בסוף הס' שמביא איזה גיטין שסידר הגאון הנ"ל ע"ש רק שאמר הבעל שלס"ת קוראין אותו בן פתחיהו בוי"ו וזה מבואר ששם פתחי' הוא בלא וי"ו ושאלתיו אם יודע בבירור שגם אביו הי' שמו העצם פתחי' בוי"ו או בלא וי"ו והשיב שזה אינו יודע כי קטן הי' בפטירת אביו רק שהי' נקרא בפי כל פסח כנ"ל ואותו קוראין לספר תורה בן פתחי' בוי"ו ואינו יודע טעם הדבר ואמרתי לו שאי אפשר לסדר הגט עד שיעשה חקירה ודרישה ביישוב הנ"ל מפי אנשים הזוכרים איך הי' אביו נקרא לספר תורה ושמו העצם והנה הגיעני אגרת מבעטלאן שגם שם אינם זוכרים איך הי' אביו נקרא לספר תורה רק איש אחד שהי' שכינו בביה"כ אומר בבירור שיודע שגם לספר תורה הי' אביו נקרא רק פסח לבד ויוכל להיות כן כי רק השוחטים אשר באו לשם אחרי פטירת אבי המגרש קוראין כן לס"ת להבן הנ"ל בדלא ידעו ולא השגיחו על עיקר השם רק להראות שהם בעלי מדקדקים כנודע פ"כ אמרתי הגם שהדבר נחוץ לפי דבריהם לסדר הגט להזיווג הנ"ל מ"מ לא ידעתי באיזה אופן אכתוב השם הנ"ל ועיקר השאלה הגם שנודע שבמקום ספק בכה"ג כותבין השם שנקרא בפי כל מ"מ כאן שבשם הבעל אנו תופסין עיקר שם אלי' שעולה בו לס"ת וכן הוא האמת שזה עיקר שם אלי' הגם שבפי כל אין דוחקין הוי"ו ובשם אביו לא נתפוס השם שעולה בו לתורה אם אין בזה איזה חשש ח"ו.

ואגב אזכיר למ"ש הדר"ג ני' בדברי חיים דף ל"ג ע"ב לפי הגמ' דב"ב קע"ב יש לחלק בין האשה שהגט יוצא מתחת ידה א"צ שמה מן התורה אולי זה דעת רש"י דף פ"ה ע"ב ד"ה זהו טופס הגט פטרית יתוכי ליכי אנת פלונית כו' שעמד ע"ז בפנ"י ולהנ"ל א"ש דשם האשה אינו מן התורה ואח"כ כ' הדר"ג ני' דגט שאינו לראי' גם בשם הבעל רואים מי הוא המגרש כו' משא"כ בס"ת כו' לכאורה הכונה בפשיטות דיש חילוק בין לשון הגט שמדבר לנוכח הוי כהאי דלויתי ממך כו' משא"כ בס"ת שענין הגירושין נאמר שם בלשון נסתר וכתב לה כו' לא מוכח ממאן דנסיק כו' ובזה הי' אפשר לפרש דברי הירושלמי שהביא הר"ן במתני' דבראשונה הי' משנה שמו כו' הגע בעצמך דהוי שמי' ראובן ואפיך שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שום שיש לי ואין לו הבנה כלל ונ"ל מאחר דעיקר התועלת דוכל שום היינו רק להוציא מחשש לעז כמ"ש הר"ן אבל אם הוא פסול מדינא וודאי לא אהני לן מה שכותב וכל שום ועתה נחזי הא דכשר בדינא בכתב רק אחד מהם עכצ"ל דעכ"פ לא חשוב שינוי ואף אם לא כ' השם שנקרא בו לא הוי פסול מדאורייתא וכדעת רבינו יואל שהביא המרדכי והג"א והביא ג"כ בב"י ובב"ש דבלא כ' שמו ושמה בגט כשר בעדי מסירה רק שיהי' כתוב כהלכתו וכבר תמהו עליו מסוגיא דההוא דיהיב ס"ת לעיל דף כ' והנה המרדכי והג"א ר"פ כל הגט הביאו דעת רבינו יואל דגם שלא נכתב שמו ושמה כשר בדיעבד ובלבד שיהי' נכתב כהלכתו ועפ"י עידי מסירה ותמה ע"ז בפנ"י שם דאיך יפרנס הסוגיא דהכא דקאמר דאין חשש גט כלל מאחר שלח נכתב שמו ושמה ותי' דמאחר דלכתחלה פסול וודאי לא יעשה הסופר כן וא"כ ממילא נכתב שלא לשמה ולדבריו צ"ל דמטעם שלא לשמה נמי לא הוי חשש כלל בכה"ג ולא הי' צריך ר' יוסף לאשמעינן כלל ובאמת וודאי חידוש דין זה.

ואילולי דמסתפינא הי' נלענ"ד דדברי רבינו יואל נכונים בטעמם דהא צ"ל אטו שמו ושמה באורייתא כתיב שיהי' עיכוב בדבר רק כמ"ש הר"ן הנ"ל דהגט צריך להוכיח שזה גירש לזו ואף דלר"א לא בעי' מוכח מתוכו להרבה שיטות גם לר"מ לא בעי' היינו לענין שני יוסף בן שמעון אבל מ"מ צריך להבין זאת מתוך הגט וזהו גופו של גט שהבעל התיר אשתו וכן כתב לה אני מגרש אותך שתהי' מותרת לכל אדם והיינו דוקא אם הגט נכתב בלשון נוכח ממגרש למגורשת וקצת דמיון מהא דאני לויתי ממך מנה ע"ש וזה הבעל מוסר אלו הדברים לאשתו זה ממש ספר כריתות אף שלא נכתב השמות מאחר שהם בעצמן מתגרשין אבל אם הי' נכתב הגט בלשון נסתר [הוא גירש אשתו] והבעל ימסור גט כזה לאשתו זה וודאי לא מהני כשלא נתפרש השמות במשמעות הלשון שאחר מגרש לא זה המוסר לאשה זו ולפי"ז א"ש דרבינו יואל דקדק וכ' שיהא הגט נכתב כהלכתו שנכתב בשלימות כדרך שכותבין הגט הכל בלשון הבעל לאשתו א"צ השמות לכתחלה אבל כאן דמיירי לענין ס"ת שכל לשון כריתות שבו נכתב בלשון נסתר וודאי לא מורה על גירושי המתגרשין פה רק על אחרים וזה וודאי לא מהני ואפשר מה"ט נאמר כאן לשון שינה שמו ושמה היינו משום דבכה"ג דומה לשינה כמי שנכתב לשם אחר מאחר שנכתב בלשון נסתר כנ"ל ופי' בר"ן פ' המגרש דף ק"צ מ"ש דאתקין רב בגיטין איך פב"פ כו' דכיון דספר מקנה בעינן צריך שידבר הוא כדאמרינן כו' אנא אנדרונילא כו' פטרית ותרוכית ותוכי עכ"ל ואולי זהו ג"כ כוונת הרשב"א בשם התוס' הנ"ל דהכא גרע טפי דלא הוי כעין גט כלל היינו מאחר שנאמר בלשון נסתר אין בזה לישנא דכריתות כלל ומלשון הירושלמי דאמר גופו של גט אני פלוני מגרש אשתי משמע דשם האיש בעינן ולא שם האשה י"ל הטעם כהאי דב"ב אני פ' לויתי ממך מנה דשם המקבל והמוציא השטר א"צ דממילא משמע האי דנפיק כו' אבל שם הנותן לא מוכח כלל בעי' מן התורה ובלא"ה אינו ענין כריתות כלל וזה נ"ל כוונת רש"י בדף פ"ה ע"ב ד"ה זהו טופס הגט אנת פלונית ב"פ דהוית כו' מבואר בדבריו דשם האשה טופס חשוב רק שם הבעל חשוב תורף וגם הרי את מותרת לכל אדם והיינו ממש כדברי הירושלמי הנ"ל.

ואי קשי' לי מהא דהכותב טופסי גיטין צריך להניח שם האיש והאשה דמאחר דמדאורייתא א"צ לכתוב שמם כלל וגם מדרבנן א"צ לכתוב רק לכתחלה ובדיעבד כשר בלא נכתב כלל א"כ למה עדיף משאר טופס הגט דמותר לכתוב ושמו ושמה לא יכתוב בכלל הטופס וע"ש במרדכי שכ' דממתני' זו מוכח דעכ"פ צריך לכתבו לכתחילה ותמיהני שלא עמד בקו' זו דלמה צריך להניח יכתבנו כשירצה בכלל טופס הגט ומאי אולמי משאר טופס הגט וצ"ע ואפשר לומר בזה דהא וודאי אף דלא כתבו כלל כשר מ"מ שינה שם פסול אפי' בדיעבד וא"כ מאחר דאמרי' בריש זבחי' סתמא כשלא לשמה וא"כ כשכותב השם הוי כאלו כיון לאחר ששמו כן וא"כ דמי לשינוי השם אף דלא שינה ממש מ"מ מאחר דכתיבת השם הי' לשם אחר א"כ דמי לשינה השם דהיינו שכתב שם אחר ואינו זה המגרש כ"כ כשכתב השם שלא לזה המגרש אף דשמו כך מ"מ אין זה המגרש חשוב כשינוי ודו"ק.

והנה הרשב"א בסוגיא דהכל כשרין כו' הוכיח דלא בעינן שליחות בכתיבה מדפריך בזבחים מאשה אזבחים מהך דהכותב טופסי גיטין דמוכח דסתמא פסול ומשני אשה לאו לגירושין עומדת והא התם בלא"ה פסול מאחר שנכתב התורף שלא בשליחות ובמחנה אפרים הוסיף להקשות דהא אמרי' לקמן דאפי' יכתוב לשמה אינו גט עד שישמעו קולו ע"ש ולא העלה דבר ובוודאי לשיטת התוס' ודעימי' א"ש דהא כתבו דלכך בעינן שמיעת הקול דאל"כ חשיב סתמא וכמו שהסביר זה ברשב"א אבל לשאר פוסקים קשה ובס' טיב גיטין תי' עפי"ד תוס' לקמן דלא בעינן שליחות מ"מ כשצו' לכתוב צ"ל דוקא בשליחות ולכן לענין דינא צריך ציויו ממילא בעינן שליחות אבל לס"ד דסתמא כלשמה וא"צ ציויו א"צ שליחות ונכון הי' הדבר רק גוף הסברא חינה מובנת דמאחר דהציוי צריכה מדין תורה א"כ מנ"ל שהפקיד הבעל שיהי' בשליחותו דוקא בהא שצו' דהא צריך הי' לצות מדין תורה ובישועת יעקב תי' עפי"ד התרומת הדשן דלא גזרו טופס אטו תורף רק לענין פסול שלא לשמה ולכך שפיר פריך אהא שתני במתני' מפני התקנה משמע הא לולי התקנה הוי גזרי' טופס אטו תורף והא בלא"ה ליכא למגזר מטעמא דשליחות כדברי התרומת הדשן הנ"ל רק זה צ"ב מנא לי' להגמ' להקשות מכח סברא זו.

אמנם לענ"ד נ"ל דה"פ דבשלמא אי נימא דסתמא כשלא לשמה א"ש הא דצריך להניח שמו ושמה ולא סגי במה שמנח הרי את מותרת לכל אדם שהוא גופו של גט לנוכח המתגרשת משם דאם הי' כותב שמו ושמה שלא לשמה רק לשם אחרת דמי לשינוי השם דפסול לכ"ע אבל אי נימא דסתמא לא הוי כשלא לשמה רק טעם הפסול משום שליחות וכדומה א"כ מה נשתנה שמו ושמה משאר טופס הגט שא"צ שליחות ומאחר שהניח גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם שזה עיקר התורף הצריך מדאורייתא למה צריך להניח ג"כ שמו ושמה וע"כ מהאי מתני' מוכח דסתמא כשלא לשמה וא"ש ובזה מיושב ג"כ מה שדקדקו תוס' בזבחים שם דלמה הביא הך דשמואל ולהנ"ל א"ש פ"נ:

והגאון במפנ"י הקשה על שיטת התוס' שכתבו דלא בעינן שליחות בכתיבה והקשו מדאמר הכא אילימא שם דכתיב וכתב כו' דהא לא בעינן שיהי' בשליחות כלל ותי' דאונתן סמך דבעינן דיהיב לה מידי משלו והק' ע"ז דא"כ דנימא שצריך ליתן לה דבר משלו איך מפרש המתני' דהכל כותבין אפי' חרש שוטה וקטן הא קיי"ל קטן קני ולא מקני ולפי"ז למ"ד אין קונם בשבח כלי קנה הקטן את הגט ולא יוכל להקנותן להבעל והוכיח מזה כשיטת המצריכים שליחות ע"ש ודבריו צריכין הבנה דהא באמת מסיק דאקנויי אקני לי' רבנן א"כ מה איכפת לן מה שהקטן אין יכול להקנות אמנם לפנינו נבאר זה אי"ה דתקנה זו נתקן בזמן הגמ' אבל בזמן חכמי המשנה מתני' מפורשת בב"ב הבעל נותן שכר ולא הי' עדיין מנהג זה שהאשה תתן וכ"מ בב"ב ע"ש ובסמוך נבאר אי"ה דהרמב"ם מחולק בזה עם הרא"ש אם הי' התקנה מוקדמת דהרמב"ם ס"ל דאח"כ נתקן זה והרא"ש ס"ל דהא תקנה מוקדמת ולפי"ז ממילא חין מקום להקשות מזה אתוס' והרא"ש בעלי השיטה דלא בעינן שליחות לכתיבה והרמב"ם דס"ל דלא הי' המקנה בזמן המתני' ס"ל באמת דבעי' שליחות בכתיבה כמו שפי' דבריו המ"מ רפ"ב דגירושין ויבואר בסמוך אי"ה גם י"ל ליישב קו' הפנ"י הנ"ל דהא דס"ל אומן קונה בשבח כלי וודאי סבר' הוא דהא אם אין הבעה"ב משלם לו הוא מחזיק הכלי בעד שכרו ולכן כשנותן לו שכרו הוי כמכרו לו אבל כאן בגט וודאי אין בדעת הסופר לקנותו כלל וגם לעולם לא יחזיקנו בשכרו כי אינו שייך כלל ולא לאחרינא רק לזה הבעל ומאחר שאין בדעתו לקנותו כלל בכה"ג לכ"ע אינו קונה בשבח כלי עי"ל דמאחר דהקטן בעצמו הכותב הגט אינו משביחו כלל דהא ע"י כתיבתו אינו גט רק ע"י הגדול שעומד על גבו ע"י זה הוי הכשרו של גט וא"כ לא קנהו הקטן בשבחו כלל אדרבא הוא מצד עצמו קלקלו והגדול עיקר הפועל להכשיר הגט ובר קנין הוא ועי' בקצות החושן סי' ש"ו בזה:

והנה לשון הרמב"ם רפ"ב דגירושין אינו מובן במ"ש דוכתב ונתן אינו דוקא הבעל רק גם אחר בשליחות ולא נכתב וכ' רק לענין דבכתיבה מתגרשת ולמה הוצרך לזה והא אף אם וכתב אבעל קאי לענין שהוא יכתבנו מ"מ יוכל לעשות ע"י שליח כמו בכל התורה דשליח של אדם כמותו ואין לפרש כוונתו דבא להורות הא מלתא דא"צ שליחות בכתיבה דהא גם לענין ונתן כ"כ והתם וודאי בעינן שליחות אח"כ ראיתי שעמד בזה קצת במחנה אפרים ואפשר לפרש דברי קדשו עפימ"ש הקצות החושן סי' רמ"ד בשם תוס' רי"ד שהקשה מאחר דשליח של אדם כמותו א"כ בכל המצות יעשה ע"י שליח וחילק בין מצות שבגופו כלומר דהתור' נתנה רשות בתרומה וכדומה לעשות שליח והיינו משום דבתרומה עיקר המצוה הוא לקיחת התרומה מהכרי זה עיקר המעשה בקידושין כסף הוא הגורם הקידושין בגירושין הגט וכה"ג אבל אין עיקר המצוה מה שבגופו נוגע בהתרומה ולוקחה משא"כ תפילין שעיקר המצוה שהתפילין יהי' על גופו והמצוה מצורף לגופו ע"ש והנה בגט הי' אפשר לומר מפשטא דקרא דוכתב ונתן דג"כ הוי מצוה שבגופו ע"כ הסביר דלא בא קרא ע"ז רק עיקר הגורם הוא הגט וממילא הוי כמצות תרומה וכה"ג דמשוי שליח גם י"ל דלא נימא דגזירת הכתוב שלא יעשה שליח כדאי' ביבמות לקראו הן ולא שליחן:

עוד י"ל דהרמב"ם אשמעינן כאן סברת רבו הר"י מיגא"ש בס' פ"ב דגיטין דעבד יכול לעשות שליח הולכה כמו שפי' דבריו אאמו"ר זצ"ל דבשליחות הולכה לא בעינן כמותו ממש רק סתם שליחות כתרומה ובכדי דלא נימא דבעינן דוקא נתינה מידו ממש ליד האשה דממילא אם עושה שליח צ"ל כמותן ממש קמ"ל דאין עיקר החיוב על ידו ממש ומהני סתם שליחות כנ"ל ועתה נחזור לענינינו הראשון מאחר דעיקר התועלת בתקנת וכל שום היינו כנ"ל מאחר דמדינא כשר בלא"ה והיינו מטעם הנ"ל דאפי' בלא פרט השמות כשר והיינו דוקא בלשון נוכח אבל במתני' דנאמר בלשון נסתר איש פלוני כו' שיש לו כו' ובכה"ג כשנכתב בלשון נסתר ולא פרט השמות הוי ממש כשינוי השם וממילא אין שום תועלת בכתיבת וכל שום דהא מדינא פסול והיינו דפריך הירושלמי אלשון המתני' איש פ' כו' הגע בעצמך דהוי שמי' ראובן כו' דבכה"ג הוי ממש שינוי השם ומה תועלת יש בלשון וכל שום מאחר דמיירי בכותב בלשון נסתר ותי' אלא אני פ' כו' וכל שום שיש לי שכ' בלשון נוכח שהבעל מדבר לאשתו דבכה"ג מדינא גם לא כתב השמות כלל כשר וליכא רק לעז בזה מהני וכל שום וכנ"ל ודו"ק.

ובאופן אחר נ"ל לפרש דברי הירושלמי הנ"ל דהנה הפוסקים מחולקים אי מקום כתיבה עיקר או מקום הנתינה עיקר וכך התקון איש פ' כו' כלומר אחרי ששלחו בני מדה"י לר"ג בני אדם הבאין משם כו' שמם יוסף א"כ אמרו הם דעיקר השם יוסף וקוראין לו יוחנן לכך צו' לכתוב איש פ' שהזכירו הם תחלה דהיינו יוסף וכל שום כו' וגם י"ל משום דתנא בארץ ישראל קאי לכן אמר איש פ' כמי שנקרא כאן בארץ ישראל דהא האנשים האלו הלכו מא"י לחוץ לארץ וע"ז הי' השאלה והנה בהך שינה פי' הרא"ש שהי' משנה מחמת מרדין כו' ולפ"ז מסתמא לא פרסם אותו שם במקום ההוא ושיהי' ידוע שם זה במקום שהאשה עומד דהיינו במקום נתינה ששינה שמו דא"כ לשוא עמל ולכן אף דמיירי דאתחזק שיש לו ב' שמות מ"מ לא נודע השם במקום נתינה כמ"ש הרא"ש וא"כ בוודאי צריך לפרש שעיקר השם יכתבו של מקום הנתינה דאי יכתבו מקום כתיבה מנין ידע במקום נתינה מי הוא המגרש דהא וודאי לא נודע במקום נתינה השם שיש לו במקום כתיבה דהא לא פרסמו שם מאחר שמחמת מרדין עשה כן אבל הר"ן פי' דבמקרה הי' כן ולא מחמת כונה הנ"ל וא"כ וודאי מקום כתיבה עיקר דהא שם הסופר והעדים כותבין כאשר נקרא אצלם ולא יכתבו שקרי ומקום נתינה בוכל שום ומ"מ לא יהי' לעז דיודעין במקום נתינה מהשם של מקום כתיבה דהא לא עשה בהעלם ויותר י"ל דהנה איכא פלוגתת הפוסקים אי וכתב אבעל קאי והסופר והעדים שלוחי הבעל או וכתב אסופר ולא בעינן שליחות בכתיבת הגט כמ"ש תוס' לעיל במתני' דהכל כשרין לכתוב כו' והנה אי וכתב אסופר קאי והוא הכותב שם הבעל צריך לכתוב כאשר נקרא אצלם שם במקום הכתיבה שזה עיקר השם אצלם שקוראין אותו כן משא"כ להני פוסקים דבעינן שליחות והסופר והעדים בשליחות הבעל והוי כאלו הבעל כותב וא"כ נכון הדבר יותר שיכתוב השם כאשר ידוע אצלו עיקר שמו מעיקרא כי שם זה של מקום כתיבה רק במקרה או מחמת איזה טעם הי' לפי שעה כנלענ"ד והנה הירושלמי ס"ל ג"כ מקום נתינה עיקר כמ"ש התוס' והנה לכאורה משמעות המתני' איש פ' וכל שום שיש לו משמע דכך כותבין בגט והוא לשון הסופר והעדים ואיך יוכלו לכתוב מקום נתינה לעיקר והם יודעין כאשר נקרא אצלם וא"כ שקר כותבין וזהו קושי' הירושלמי הגט עצמך שיהפכו השם מראובן לשמעון ע"ז אמר דבאמת הבעל הוא הכותב והסופר והעדים שליחותי' דבעל עבדי ומתני' לאו דוקא נקט שכן כותבין בהגט ממש רק בהגט נאמר לשון הבעל אני פלוני וכל שום שיש לי וא"כ לאו שקר הוא דהא הבעל כותבו והוא יודע עיקר שמו באמת שהוא כאשר הוא במקום נתינה כנלענ"ד.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה