אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן צז

סימן צו

ידידי הרב החריף ובקי המפורסים לשבח ולתהלה כו' כקש"ת מוה' יששכר בער ני' אב"ד דק"ק ערדעספנזארטץ והגליל.

יקרת מכתבו מעש"ק העבור קבלתי לנכון וע"ד תורה בא בעסק הלכה ע"כ באתי להשיב כדעתי הנמוכה וראשית דבר באיש עני א' שצריך לגרש את אשתו ורוצה ללכת למקום ב"ד חשוב שיסדרו לו ג"פ והוא בעצמו יוליכנו הנה באמת דבגמ' דף ה' איתא בעל שהביא גיטו וגם בש"ע ברמ"א סי' קמ"ב סי"ד כמ"ש כ"מ ני' אמנם אין המנהג כן ומעולם לא שמעתי שיסדרו ב"ד חשוב גט ויתנו ביד הבעל שהוא בעצמו יביאנו לאשתו ואולי הטעם דיש לדקדק בלשון הגמ' והש"ע הנ"ל בעל שהביא כו' לשון דעבד ולמה לא נאמר בלשון לכתחלה הבעל עצמו מביא גיטו כלישנא דמתני' האשה עצמה מביאה כו' ולכאו' י"ל דאינו דקדוק כ"כ דלא בא התנא לאשמעינן זה שמותר להביא דזה מלתא דפשיטא רק עיקר בא להשמיענו דא"צ לומר בנו"נ וכעין האיבעי' שם בשנים שהביאו כו' הגם שיש לחלק בין לשון איבעי' דשייך למיבעי' בלשון זה מ"מ י"ל דגם להברייתא דבטל שהביא כו' הי' זה מלתא דפשיטא שיוכל להביא הגט בעצמו ולא בא להשמיענו רק שא"צ בנו"נ וברמ"א הנ"ל להיפוך בא להשמיענו שצריך לומר כו'.

רק באמת ז"א דהא לאו מלתא דפשיטא הוא דלכאורה קשה טובא איך יוכל להביא גיטו בעצמו הא מוקדם הוא ובאמת בגמ' דגיטין י"ח פריך מגיטין הבאין ממדה"י ומשני קלא א"ל כו' אבל בבעל שהביא בעצמו לכאו' ל"ש האי סברא והי' ק"ל טובא עד אשר בינותי בספרים וראיתי בס' בית מאיר סי' קכ"ז ס"ה שהראה מקום לעיין בזה בים של שלמה פ"ב הלכה ה' ועיינתי שם והאריך הגאון בזה מאוד והביא שיש גאונים שאוסרין באמת מה"ט לבעל להביא גיטו בעצמו רק באמת דעת היש"ש בסוף דבריו כהמכשירין דס"ל דכמו דבשליח א"ל כ"כ בבעל שהביא דמלתא דלא שכיחא שמביא הבעל בעצמו למקום האשה דלמה יעשה כן יעו"ש אבל עכ"פ מבואר הדבר דלאו מלתא דפשיטא הוא לכ"ע מה שמתירין לבעל עצמו שיביא גיטו וא"כ הו"ל לתנא להשמיענו להתיר לכתחלה וא"כ ע"כ אין ליישב דקדוקי כנ"ל ויעו"ש ביש"ש מה שפירשו הני פוסקי' דמחמירין את הברייתא הנ"ל דמתרת דמיירי כשמחל הפירות עיי"ש וגם הומ"ל בפשיטות שנכתב באותו יום למאן דמצריך באותה מדינה במדנה"י או שהוא מאוחר להפו' דמכשירין גט מאוחר עכ"פ מבואר דלכ"ע לאו מלתא דפשיטא הוא להתיר להבעל להביא הגט בעצמו אפי' להמתירין וא"כ הדק"ל דהו"ל להברייתא לאשמעינן חידושא דהתיר' לכתחלה ולא למתני בלשון דעבד וע"כ דלכ"ע אין לעשות כן לכתחלה גם להמתירין רק דלכאו' י"ל דשעת הדחק כדיעבד דמי וע"כ הני גווני דמייתי ביש"ש שם שהתירו הי' שעת הדחק רק מאן ספון ומאן רקיע לשער בזה איזה נקרא שעת הדחק וכי משום הני פריטי הוצאות השליח אנן ניקום ונידייני' בשעת הדחק שיהי' כדיעבד ועכ"פ עלה בידינו ליישב הא דלא נשמע ולא ראינו בזה"ז שיעשו ב"ד חשוב כן לסדר ג"פ ע"י הבעל בעצמו וממש מבואר בברייתא ובש"ע דדוקא בדיעבד מותר בעל שהבי' גיטו ולא לכתחלה אפי' לשיטת המתירין.

והנה מלבד הטעם הנ"ל שכתבתי י"ל עוד טעם על מה שנמנעין בזה"ז למסור הגט לבעל שיוליכנו בעצמו לאשתו הוא מחמת דחר"ג שלא לגרש בע"כ ע"כ חוששין ב"ד חשוב שלא יהי' מכשול על ידם באם ימסרו הגט ליד הבעל דלמא יזרקנו לאשתו בע"כ ויהי' ח"ו תקלה על ידם כמו עובדא דשו"ת מרי"ח סי' פ"ו ע"כ נמנעים מזה רק לשלוח ע"י שליח כשר שמביא למקום ב"ד שמוסרין שם להאשה:

זאת שנית אשר הציע כבוד מעלתו ני' עוד אם יוכל הבעל שהביא הגט לעשות שליח באתרא דמר להוליכו לאשתו הנה לא ידעתי אם במקום שהאשה שם מושב מקום רב וב"ד כי נודע שלא נמסרו דברים כאלו של סידור גט למאן דהו כי גם במסירה מיד שליח להאשה יש דיני דינים ועכ"פ בעיקרא דדינא הנה באמת דעת הרא"ש בדף י"ח שאם נתאחר הגט אין תקנה רק למוסרו ע"י שליח דקלא א"ל והאוסרים כיש"ש הנ"ל ס"ל בהדיא דדוקא אם מוסר לשליח מותר אבל מ"מ דבר פשוט הוא שלא נאמרו דברים אלו רק בדיעבד שכבר נתאחר עפ"י סיבה אבל לא לעשות כן לכתחלה היינו למוסרו לבעל שיתאחר בידו ואח"כ ימסרנו לשליח דזה הוי לכתחילה כמובן והנה עמד כבוד מעלתו מה נעשה בענין תקנ"ח שצריך לומר בפנו"נ או שליח ב"ד אני הנה בהאי דינא דהרא"ש הנ"ל לכאורה וודאי יש לחקור דהא מדינא דגמ' אין הבעל צ"ל בפני נכתב וב"נ וא"כ אף שהזדמן שהי' ב"ד בשעת מסירתו ליד השליח לא שייך לומר שליח ב"ד אני היינו לומר דבודאי הב"ד עשו כדינא ואמר בפנו"נ ומאחר דבעל א"צ לומר בנו"נ לא שייך הך מלתא כלל:

אמנם באמת על הרא"ש הנ"ל לק"מ דהא מיירי שמוסר להשליח במקום כתיבת הגט ועצה נותן להבעל כשנתאחר הגט וא"כ שפיר מצי למוסרו לשליח כזה שהי' כתיבה וחתימה לפניו וגם י"ל שהשליח מוסרו להאשה באותה עיר ושכונה דל"ש ענין בנו"נ כלל אבל בכה"ג דנ"ד שהוא במקום אחר א"ח לעשות כן ואף דכ' הרמ"א שמחמירין שיאמר הבעל בנו"נ מ"מ ח"ו להוציא קולא מחומרא זו דמאחר שאינו מתקנ"ח מעיקרא שיאמר הבעל כן לענ"ד לא מצי למימר שליח ב"ד אני כנלע"ד וראי' לדבר בכה"ג צריך השליח דוקא בעצמו לומר בנו"נ דהנה כבר עמדו במהרש"א וגם בשם הר"נ על פרש"י ריש גיטין המביא גט דפי' ושליח זה הבעל עצמו עשאו שליח להולכה דמה בעי זה ואילולי דמסתפינא אמינא הכונה לפמ"ש המרדכי סוף פ"ב דגיטין דחילוק יש בין לשון להוליך ללשון להביא דלשון המביא היינו אותו השליח שמוסרו להאשה ולשון להוליך היינו אותו השליח שמוסר לו הבעל הגט ועשאו שליח להולכ' יעו"ש והנה שליח שמביא הגט שאינו הוא המוליך מבעל היינו שליח שני שאצ"ל בנו"נ רק שליח ב"ד אני כדאי' במתני' רק אותו השליח שעשאו הבעל להוליך והיינו דפירש"י מחמת דבמתני' נאמר לשון המביא והי' מקום לטעות בלשון זה דכל מביא צ"ל בנו"נ אף שאינו הוא המוליך מהבעל וע"כ פרש"י דשליח זה שהביא הוא בעצמו שעשאו הבעל שליח להולכ' הוא דצ"ל בנו"נ משא"כ אם הוא רק מביא לבד:

עכ"פ מבואר דדוקא שליח שני שלא עשאו הבעל שליח סגי באומרו שליח ב"ד אני אבל השליח שעשאו הבעל להוליך הוי תקנ"ח דמחויב דוקא לומר בנו"נ וגם בלא"ה כבר כתב כ"מ שלא נמצא בסדר גיטין נוסח הרשא' באופן זה וכעין זה כתב ביש"ש שם לענין סידור מבעל לאש' כשמביא בעצמו ועכ"פ לענ"ד אין מקום להתיר להבעל עצמו שיוליך הגט ולא למוסרו אח"כ לשליח כנלע"ד וק"ל:

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה