אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן צו

סימן צה

אל הארז אשר בלבנון לפני שמש שמו ינון ה"ה כבוד הרב הגאון האמתי כו' כקש"ת מוה' יוסף שאול הלוי ני' ויזרח.

א' הנה פתח ד"ק האירו על מה שחששתי אודות התנאי שהתנה הבעל שהמסדר הגט ישלח לידי הגט אי שייך בזה קפידא וע"ז כ' הדר"ג ני' דדוקא בדף כ"ט שייך משום בזיון דבעל או משום קפידא כו' אבל כאן לא התנה בהגט דבר רק שישלח הגט כו' איזה בזיון איכא ואם הוא קפידא מנ"ל זה עכ"ל הטהור ובאמת מבואר כן בסוגיא דשם הכא בעל לא קפיד ופירש"י דמאי קפידא איכא וכשאין סברא לא חיישינן לקפידא אלא דגם הסוגיא צ"ב דא"כ לא חלה נמי וצ"ל כמ"ש הר"ן בתי' א' בזה הלשון אמור רבנן תחלה דוקא משום דאיכא אינשי דקפדי ואי שמעי מבטל שליחותם אבל בחלה ליכא דקפיד עכ"ל ומשמע דגם תוס' נחתו להאי סברא ולכך לא הקשו אמתני' רק ארשב"ג וכ"כ הפנ"י רק שלא הביא דברי הר"ן הנ"ל וע"כ היינו חשש דרבנן כמשמעות דברי הר"ן וכ"כ הפנ"י שם וה"ט דמאחר דליכא בזיון סתמא דאנשי לא קפדי בחנם ואף דאיכא קפדנים כעין שכ' המגי' במשנה למלך ספ"ז ה"כ בס"ד וז"ל דשייך לומר דמשום דשינה דבורו ולא עשה כאשר צוהו מקפד קפיד כו' וס"ל להר"ן וודאי יש אנשים שמקפידין כששמעו שלא נעשה כדבורם אף בלי טעם (וכעין חולין צ"ד אנפקא חיא משמע כו' כפירש"י שם ולולי דברי רש"י ז"ל י"ל התם הקפיד משום שתקנו במזיגה לעצמו כעין דמי האי מזיגא כו' איכא קצת טעם) מ"מ מן התורה אין לחוש למיעוטא רק מדרבנן אך מה דסיים הר"ן ואי שמעי מבטלי כו' אינו מובן ולכאורה י"ל כוונתו דאף שכ' הרמב"ם בפ' ו' ה' כ"ז דלא חיישינן לשולח גט שמא ביטל הגט דמוקמינן אחזקה אבל כאן אתרע החזקה מחמת סברא הנ"ל אמנם נכון יותר דכונת הר"ן שיערער על השליח הגט ויבטלנו כלומר שיאמר אני לא כיונתי לכך ועפ"י דברי הנ"ל י"ל קו' הראשונים להני פוסקים דא"צ חלה טעמא מאי משום דאנוס כו' ולא שאל אם אמר את הולך כו' ולהנ"ל א"ש דעיקר הטעם דלא בעינן חלה דסמכינן ארובא ואף דאיכא חזקת אשת איש ועכ"פ הול"ל סמוך כו' זה אינו דכבר איתרע חזקת אשת איש אחרי שידענו שמסר הכל לשלוחו שבידו לגרשה בכל עת שירצה משא"כ התם אל תתנהו ל' יום לא אתרע חזקה כלל בתוך שלשים וחיישינן גם למיעוטא ויעי' בישועת יעקב סי' קמ"א סוף אות ט"ז והנה לפ"ז לכאורה גם בנ"ד הי' עכ"פ חשש מדרבנן משום המיעוט דקפדי וזה אינו דהתם חיישינן שישמע מסירת הגט ויערער כו' אבל כאן דאעיקרא הסכים הרב המסדר לתנאי של הבעל לשלחו אחר הגירושין להרב מדעעש ואחר הגירושין חזר בו הרב ולא הסכים לדבר זה אין הבעל נאמן לומר למפרע שהייתי קפדן כ"כ בלי טעם דמנא ידע שלא ישמע לו ואדרבא אמרי' במסתמא מרוב אנשים הוא שאינם מקפידין בלי טעם ולכן אף שהתנה שישלח הגט להרב מדעעש וודאי מראה מקום הוא לו ומאחר שנשלח למקום הגבו' להרב הגאון וכו' מלבוב ני' הוי כעין בדינר כסף ונמצא דינר זהב דקידושין ס"ח ע"ב דבמקום דל"ש איכא דניחא כו' כמ"ש התוס' שם וודאי מקודשת.

אמנם יותר נלענ"ד להסביר בזה דאין מקום לחוש בנ"ד אפי' מדרבנן ולהבין עומק דברי הר"ן הנ"ל בעזהי"ת דהנה המהרש"א לקמן דף ס"ה ע"ב הא יהא כו' במה שמביאו התוס' הך דמעילה הכא לי מן החלון כו' תמה המהרש"א למה לא דחו התוס' את פירש"י מהך מתני' דמעילה דא"כ תקשי לר' יוסף הך מתני' דלא כמאן עכ"ל ונלענ"ד דלכאורה באמת קשה מאחר דשליח הוא רק עפ"י דיבורו של המשלח וסליק דיבורו של המשלח כמאן דליתא הוא וא"כ וודאי בפשיטות כל ששינה מדברי המשלח במה הוי שליח ולא קשה מידי דוודאי אי בעינן דבורו דוקא כל ששינה אינו כלום אבל באמת גם בלי דבור רק כיון דקים לן שמתרצה נעשה שליח כמ"ש תוס' דף ע"ב ד"ה קילו כו' וכמו כל זכי' מטעם שליחות ויפויי' סי' ל"ה ס"ד וא"כ צריך לראות דעתו ורצונו של המשלח אם הי' מקפיד או לא ותליא במה שדרך העולם להקפיד ומאחר שאין דרך להקפיד בזה וודאי הי' מתרצה המשלח והוי שפיר שליח כנ"ל וכ"ז בעירוב דשם ודכוותי' משא"כ במעילה לא שייך לומר כן דאדרבא נימא להיפוך אילו ידע שעביר' בדבר לא הי' מסכים כלל ועיקר החיוב על דבורו לשליח וכל ששינה מדבריו אינו שליח כלל ואולי זהו כוונת הרמב"ם בפי' המשני' במעילה שם.

ומעתה נבין דברי הר"ן על נכון דהנה בסי' ק"מ הביאו הירושלמי דאפי' צווחת להתגרש אם אומר שמא חזר' בה והכונה פשוט דאף בעושה שליח בפי' לא מהני חזרה לבד רק ביטול בפני עדים בפה מלא אבל אם לא עשה שליח בפי' רק מחמת שידענו שרצונה בכך חיישינן שמא עתה נתהפך הרצון העשוי להתהפך בכל עת וממילא א"ש דברי הר"ן דמאחר דשינה מדיבורו של המשלח רק מ"מ נימא דהוי שליח מחמת דליכא קפידא וברצון תליא מלתא כ"כ יש לחוש שמא ביטל השליחות בלב והגם שלשון הר"ן אינו מכריע לפי' זה מ"מ הסברא נכונה בעצמותה וממילא כ"ז אי הי' השינוי שעשה השליח קודם מסירת הגט משא"כ בנ"ד שנעשה השינוי אחרי מסירת הגט אין כאן בית מיחוש כלל כנ"ל.

ג' ובר מן דין נלענ"ד דלענין דינא אין לנו לחוש לסברת הר"ן הנ"ל בתי' א' דהעיקר הוא כתי' הב' וכמ"ש התוס' וא"צ לחי' א' רק לפי הס"ד אבל לפי האמת דהלכתא כרשב"ג ומדאורייתא אין שליח עושה שליח אלא בחלה מנא לן שהחמירו חכמים כלל בזה והנה בעיקר תי' של התוס' והר"ן הנ"ל דתירצו דקרא מיירי באינו מקפיד פי' הפנ"י שם דהיינו שפירש בהדיא ונתן לו רשות לעשות שליח אחר וכ"מ במרדכי אך הב"ש בסי' קמ"א ס"ק נ"ד פי' בגילוי דעת לבד ועכ"פ צריך להבין בדברי הר"ן דעיקר קושייתו משום דקרא סתמא נמי אמרינן ומידי חלה כתיב וא"כ עדיין קשה איך נוקי קרא דוקא במקום או שנותן לו רשות בהדיא וכי נימא קרא דחוק ומוקי לנפשי' ועוד קשה לפי הפנ"י דפי' להדיא שיכול לעשות שליח אחר א"כ פשיטא דהא הוי כאלו הבעל עצמו עשה לשליח שלא בפניו ואי משום חשש ברירה הא כ' הנוב"י סי' צ"א דליכא חשש ברירה בכה"ג ואפי' להפוסקים החולקים בזה מ"מ ק' הא אנן אליבא דרשב"ג בעי לתרץ והא רשב"ג לקמן דף מ"ז ע"ב ס"ל להדיא יש ברירה.

ד ע"ב נלענ"ד להבין דברי התוס' והר"ן דהא צ"ל למ"ש רש"י הנ"ל אתי' הגמ' הכא בעל לא קפיד דמאי קפידא איכא א"כ במאי פליגו ת"ק ורשב"ג רק באמת במ"ש רש"י ותוס' דבזיון מחמת הכתיבה שלא ידעו שאין יכול לכתוב הקשה הפנ"י דמאי שנא ממתנה דהמקבל נותן שכר כו' הא בגט תקנות חכמים שהאשה תשלם שכר כו' ולפענ"ד זה אינו דהתם כשמגרש במקומו משא"כ בשולח גט וכי יצפה הסופר למעות הבאים ממדה"י ובוודאי בכה"ג חוזר הדין לסיני רק עדיין ק' קו' התוס' ותי' הפנ"י דעצם הגירושין בזיון הם לבעל כדאמרי' לקמן רק שהק' א"כ מ"ק הכא בעל לא קפיד ובאמת פי' זה נאמר כריטב"א בשם הר"ת וכ' ליישב קושי' א' יעו"ש ולענ"ד לפרש סוגיית הגמ' עפימ"ש הראב"ד לחלק בין שולח גט מארץ ישראל לחוץ לארץ משום דעושה בב"ד מתבייש ואנן לא קיי"ל הכי י"ל להנ"ל משום דגם בעדים י"ל שמתבייש בפניהם שידעו מזה וגם מוציאים קול כדמסקו התוס' לעיל דף ל"ב סד"ה ובי תלתא כו' ומנ"ל דלא קפיד לבזיוני הני ב' רק ז"א דא"כ איך שלח גט ע"י שליח הא צריך למוסרם בפני ב' או ג' ומי יודע אנה ימצאנה ובפני איזה עדים או ב"ד ימסור הגט לידה שיתבייש בפניהם וגם יוציאו קול וכדי בזיון וקצף ולא דמי לאומר תן גט במקום פ' שבאותו מקום אינו מתבייש כלל אבל בשולח גט ע"כ דבעל לא קפיד בזה משא"כ במתני' דלקמן דפריך מינה כאן באומר לכ' או לג' דקיי"ל הן הן שלוחיו הן הן עדיו כו' וא"צ עדים יותר י"ל שפיר דקפיד אבזיון בעצם הגירושין לפני אחרים וא"ש הסוגיא דכאן דפריך מאמר וב' כו' משני שפיר התם י"ל בזיון כו' משא"כ כאן בשליח א' בעל וודאי לא קפיד כנלענ"ד ומ"מ ס"ל לרשב"ג דקפיד אבזיוני גם בשליח א' מחמת עצם הגירושין כנ"ל שידעו עוד ב' עדים מזה ושליח כ' והעדים שעושה לפניהם י"ל דקפיד אבזיון גדול כנ"ל והיינו דוקא בסתם גירושין הוי בזיון דשנאוי המשלח משא"כ בקרא דפשיטות גירושין דקרא היינו במגרש במצא ערות דבר אף דגם בלא"ה מצי לגרשה מ"מ סתם קרא א"ש דל"ש בזיון כלל וליכא קפידא המגרש בערות דבר דאדרבא מצוה קעביד ואולי גם חיוב לגרשה רק תוס' ריש זבחים כתבו דאין חיוב רק מצוה איכא וליכא שום חשש בזיון וקפידא וא"ש תי' תוס' ע"ל.

ה' אך קשיא לי טובא דא"כ יהי' סברות הפוכות בפלוגת' דת"ק ורשב"ג דכאן רשב"ג חושש יותר לקפידא והא אמרינן בקידושין מ"ח וב"פ ג"פ דר"א ורשב"ג אמרו דבר א' והרשב"א פי' לקמן דף ס"ה ע"ב וכ"מ מפירש"י שם דאפי' בדידי' ל"ח לר' אליעזר לקפידא כ"כ רק כשיש טעם גמור ע"ש ועוד קשה דרשב"ג דאצטליתא בדף ע"ד מקיל יותר מהת"ק ולא ס"ל קפידא בלא טעם הגון והוי סברת הפוכות מדכאן וצ"ע.

ועכנלענ"ד. דוודאי ס"ל לרשב"ג בדליכא טעם הגון ל"א קפידא אבל כאן ס"ל לרשב"ג לטעמי' דסברא גדולה יש להקפיד שלא יעשה שליח דהא כ' תוס' לעיל י"ח ע"ב דמגרש ע"י שליח מסתמא מאהבה ורגיל להתפייס רק אין לחוש לשמא בא לאשתו לפייסה דאמר השליח קדמני ולא עקר מספיקא לילך דרך רחוק למקום דירת אשתו וכולי האי ואולי אבל לרדוף את השליח ע"י עצמו וכ"ש ע"י שליחו וודאי עושה וא"כ י"ל מעיקרא בשעת שליחות הגט הי' מחשבתו לכך כאולי יהי' ביכולתו לחזור מהגירושין בעוד הליכת השליח עם הגט ושלח אחריו שליח אחר דלא ידע מי הוא ואנה ירדוף אחריו וכ"ז לרשב"ג דס"ל בטלו אינו מבוטל משא"כ לרבי יוכל לבטל במקומו בפני ב"ד לא שייך כן וי"ל בהא פליגי ת"ק ורשב"ג ולטעמיי' אזלי' וא"כ כ"ז אחר תקנת ר"ג דלקמן משא"כ בקרא לא שייך קפידא כלל דטעם אחר ליכא לקפידא וא"ש:

אלא דלפי זה קשה על הרמב"ם והכי קיי"ל דס"ל כאן כרשב"ג ולקמן כרבי דבטלו מבוטל וי"ל דהא הרמב"ם פ' כרב דמנגיד אמאן דמבטל גיטא ופירשו התוס' בקידושין דהיינו למאן דמבטל שלא בפני השליח ואיכא קפידא דלא יוכל לבטל שלא יוכל לבטל שלא בפניו דחייב מכות משא"כ בקרא וגם הברייתא א"ש ומ"מ להרמב"ם להאמת דקיי"ל כרב דמנגיד שפיר הוי קפידא כנ"ל ולכך ס"ל להלכה כרשב"ג:

ו' וזאת שנית אשר התרעם הדר"ג ני' לומר שהרב מאונטערדאם כתב כי בתחלה התנה הבעל כו' רק אח"ז חזר בו ולא הסכים עד הנה כיון שהבעל חזר בו דינא ואין כאן שום חשש והאריך בזה הנה במחכ"ת לא"ס הפשוטה בדברי האגרת של הרב המאה"ג מאונטערדאם לא הי' חשובים בעיני הדר"ג ני' לכלום לכך לא דקדק בדבריו רק בהעברה בעלמא ובאמת כוונתו כאשר הי' המעשה שהרב המסדר חזר בו ממה שהתנה הבעל עמו שישלח הג"פ אח"כ לידי ואחר הגירושין חזר בו ומסרב מלשלוח ואעתיק שנית דברי הרב המאה"ג מאונטעראדאם ני' בזה וז"ל אשר התנה עם הרב לשלוח אחר הפטורין הגט ליד כו' רק אחר זה חזר בו ולא הסכים ע"ז ולדעתי הדבר ספק גדול כי כאשר הוגד לי הבעל הי' בשעת מסירת הגט דעתו לשלוח ליד כו' עכ"ל מוכח מתוכו דהך חזר בו נדרש לפניו ולא לפני פניו דהיינו הרב חזר בו ולכך שייך הלשון ולא הסכים דהיינו שלא הסכים לדברי הבעל שרצה דוקא בכך ודבר הלמד מענינו דהא אח"כ אמר שהבעל מסר הגט דוקא על תנאי זה וע"כ אהרב קאי שהרב המסדר חזר בו אח"כ כנ"ל [וזה הי' הטעם שמצאתי את עצמי מחוייב בדבר לכתוב האגרת לוואשארהעל לאפרושי מאיסורא את האיש ואשתו כאשר כבר גליתי טעמי עפ"י דתה"ק קדם הדר"ג ני' במכתבי הקודם ודבר א' זייפו המעתיק' את האגרת שלי לוואשטרהעל שכתבי שאני כתבתי שם העיר וואשארהעל ביוד לבסוף] וח"ו לחשוב עלי ככה והאגרת שלי עדיין מונח בשלימות ביד מי ששלחתי לו דהיינו גיסו של הרב הג' המנוח ז"ל משם וכבר הי' חקירה ודרישה בעדים בוואשארהעל על אגרת זה ונמצא כנ"ל ובחנם הרעיש הרב מסמ"ט עלי בזה:

גם מ"ש הדר"ג ני' בזה"ל אבל אם מעל בעצמו שאין שום חשש שהמסדר יודע לסדר לא הבנתי ד"ק אני אמרתי שדברי בטלים נגד דברי הדר"ג ני' אבל אני מעצמי אינו יודע אם יוכל לסדר שמעולם עד הנה לא סידר גט ואולי לא ראה מעולם ב"ד המסדרי' גיטין כי בסמ"ט לא הי' רב ודיין המסדרים גיטין כי עיר קטנה מבני עמינו מנין בצמצום בלא ביהכ"נ ומקו' טהרה כי לענ"ד מלבד הלימוד צריך שימוש גדול בזה וגדול שימושו כו' אמרו חז"ל וגם הי' ולענ"ד מ"ש כל מי שאינו יודע בטיב גיטין כו' מה נשתנה הל' גיטין דא"כ הל' טריפות כן וכל תלמוד שלא הגיע להוראה ר"ל רבים חללים כו' ובמה נשתנה הל' גיטין ובס' טיב גיטין פי' טיב ממש בלי שום פקפוק, ולאו משמע כן בסוגיא דריש קידושין ותוס' כ' לעני' מלתא דשכיחא וגם זה אינו מובן וע"כ הי' נלענ"ד עפי"ד הט"ז ביו"ד סי' א' דצ"ל יודע לומר הלכות שחיטה בעל פה ולא כשאר הוראות ע"ש כ"כ י"ל במידי דשכיחי בגיטין וקידושין צ"ל בקי בעל פה ואולי מה"ט פירש"י בגיטין דף ה' ע"ב ד"ה ממונה אגיטין כו' דצריך להיות ממונה בפני עצמו מכח כל מי שא"י כו' ומזה נצמחו ג"כ דברי הסדרי גיטין של ר"י מרגליות והריב"ש שכתבתי במכתבי הקודם וכן נוהגין בכל ארץ אונגארין וגם במדינה זו הטפילה לאונגארין שיש הרבה רבנים הי"ו אבל מעט מזעיר מהם המסדרים גיטין ולכן אף לפי"מ שידעתי את הרב מוה' זאב וואלף סג"ל מסמ"ט שיש לו שכל ישר בלימודו וגם לדקדק הטיב בלשון הפוסקים אבל במה דלא עסיק בה מעולם לא ידעתי אם למד כלל מס' גיטין והלכותי' וכהני תלת מילי משני' רבנן במסכת כו' ואין דנין ממס' למס' וגם עובדא ידענא שרב אחד מגליל זה רצה לסדר גט וביקש ממני לנסותו ואמר שבקי בהם ושאלה ראשונה שאלתיו מה בין חק תוכות לחק יריכות ולא הבין שאלתי כלל אמרתי א"כ לא למדת סוגיא פשוטה דגיטין דף ך' ואיך יערב לכך לסדר גיטין אמנם נודע שכ"ז לענין להסמיכו ע"ז אבל אחרי ששמעתי שהדר"ג ני' נתן התרה בכלל ובפרט להרב הנ"ל בטלתי כל דברי דמי יהרהר אחרי דברי גאון עולם וכ"ז נוגע לענין הכשר עצמיות הגט שסידר הרב הנ"ל בוואשערהעל אחרי שהי' הגט לפני עיניו הבדולחים של כבוד הדר"ג ני' ויצא בהכשר כבר פסק כאדמו"ר הגאון בחתם סופר סי' נ"ד דבכה"ג בכל ענין כשר בדיעבד:

ז עוד העיר כבוד הדר"ג ני' בזה"ל וגם ממ"נ אם הי' תנאי קודם כתיבת התורף הי' אסור משום תנאי כו' ואם לא הי' תנאי רק שלאחר סידור הגט יהי' שולח ג"כ אין כאן רק גילוי מלתא וגילוי מלתא בגט לא הוי ביטול כדקיי"ל כאביי ואף לדעת זקני הב"ח (והוא ברסי' קל"ד) בכה"ג שלא הי' על גוף הגט רק שישלח למעלתו פשיטא דאין זה תנאי רק גילוי מלתא בעלמ' עכ"ד הקדושים והנה לפ"ז נולד מבוכה גדולה והי' צריך דוח"ק ע"ז מתי הי' התנאי הנ"ל ובאיזה אופן וגם כפי הנראה וודאי הי' התנאי קודם הכל והנה במכתבי הקודם הבאתי דברי הישועת יעקב בסי' ק"כ שהק' על סוגיית הגמ' דדף י"ח דקיי"ל דהוי משום תנאי והא הו' התנאי קודם התורף ומה שרצונו ליישב שם עפי"ד המוצל מאש ובאמת שכ"כ להדיא הרשב"א בשם הרמב"ן ליישב קו' הראב"ד מכתבו ותנו יעו"ש בדף פ"ד ד"ה ע"פ לפני התורף כו' אמנם מאחר שראיתי שיש לחלק הענינים כמובן לכל הסגרתי אותו ולגודל טרדתי בעת ההיא בנסיעתי לבאדען ע"כ הנחתי הדברים סתומים אמנם כעת ראיתי ונתן אל לבי ליישב קושי' הישועת יעקב הנ"ל ותלי"ת שחנני דבר נכון בזה וקרוב לאמת דהנה כבר נודע מ"ש המ"מ בטעמא של הרמב"ם דפוסל ע"פ לפני התורף וכמ"ש ג"כ בירושלמי משום חשש ברירה והנה לכאורה אינו מובן דמ"ש קודם כתיבה שמתנה עם סופר ועדים מקודם נתינה שמתנה עם האשה וכי בנתינה לא שייך ענין ברירה רק באמת כבר הקשה כן ברש"י בסוגיא דברירה בגיטין כ"ה לחלק בין תנאי דאם מתי דאין זה דומה לשאר תנאים שבידו לקיימה כו' כלומר כשמתנה עם האשה על מנת שתתנו מאתים זוז כו' ובדעתו וגם בדעתה לקיים התנאי אינו תלוי בברירה משא"כ בתנאי דלאו בידו וגם התוס' הסכימו שם לפירש"י הנ"ל ולכן דוקא במתנה עם האשה דהוי בידם לא שייך ברירה אבל הרמב"ם קאמר לא יתנה עם הסופר והעדים תנאי בזה לומר כתבו גט על מנת שתתן האשה ר' זוז דמאחר שאין תנאי זה בידם של הסופר והעדים תליא בברירה וא"ש דברי הרמב"ם וז"פ לפענ"ד וממילא א"ש קו' הישועת יעקב דכ"ז במתנה תנאי שתקיים האשה דלאו בידם משא"כ במתנה עם הסופר והעדים תנאי שבידם לקיים באומר לעשרה כתבו גט כו' דב' עדים וכולם משום תנאי שבידם ולקיים דמי ממש למתנה עם האשה ולא תלוי בברירה כלל ושפיר כשר הדבר גם לפני התורף כלענ"ד ח והנה כבר הזכרתי במכתבי הקודם דלכאורה תנאי זה שהתנה הבעל בנ"ד לא הי' בדיני תנאים ורציתי לומר דמתנה עם השליח שאני אי דהוי גילוי דעת כו' ובאמת מצאתי כן בגט פשוט סי' ק"ך אמנם באי אפשר י"ל עפ"י דעת רוב הראשונים דבמעכשיו לא בעי משפטי התנאים והמ"מ כ' בפ"ט מהל' גירושין סוף הלכה כ' בזה"ל ובפטור כ' הא דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתיב בגיטא מיומא דנן ולעלם דאי לאו הכי הא קיי"ל אם מתי כלאחר מיתה דמי ולא אמרה כלום עכ"ל והנה לפ"ז לדידן דבכל גט כתבינן מיומא דנן ולעלם לאחר תקנת רב לאפוקי מדר' יוסי כו' בכל תנאי א"צ משפטי התנאים להני שיטות דרוב הראשונים דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאים אלא דק' ע"ז מיני' ובי' למה הוצרך שמואל וגם הרמב"ם לתנאי כפול וכל דיני תנאים מאחר שע"כ אמר מעכשיו או מחמת שמא דנן כו' ובאמת תפסו כולם על הני שיטות הראשוני' מהאי דשמואל מכח ממ"נ אי אמר מעכשיו א"צ דיני תנאים ואי לא אמר מעכשיו הוי גט לאחר מיתה וכ"ש דקשה להעטור הנ"ל ומה שנלענ"ד בס"ד ליישב שיטות הראשונים הנ"ל והסברא הוא כך דהנה הטעם דבמעכשיו א"צ דיני תנאים הסביר המ"מ כשם הראב"ד דתנאי דמעכשיו אינו מבטל המעשה דחל בקיום התנאי משא"כ בלא מעכשיו דבכל ענין מבטל המעשה שהוא עתה נותן הגט כו' וע"י התנאי לא יחול פד שעת קיום התנאי ולהוסיף ביאור נלענ"ד דמה"ט לא חשוב בתנאי דמעכשיו ביטול למעשה כלל עפ"י דברי פירש"י הנ"ל דבכל תנאי לא דמי לבריר' משום דבידו לקיימו ובדעתו לקיימו כלומר דבכה"ג שבידו ובדעתו הוי בשעת מעשה כוודאי בירור שיתקיים התנאי ואינו ספק שיהי' בכלל ברירה דהיינו דמספקא השתא ויתברר אח"כ רק וודאי הוא השתא שיתקיים התנאי והמעשה יחול ג"כ תיכף ומיד ואין כאן ענין ברירה ואף שיזדמן אח"כ שלא יתקיים התנאי מחמת איזה מקרה או שיחזור בו מ"מ מעיקרא בשעת המעשה לא הי' בגדר ספק כלל ועכ"פ אם באמת נתקיים התנאי אח"כ הוי כנודע כן בשעת המעשה כנלענ"ד סברת רש"י הנ"ל וי"ל שזהו ממש סברת הפוסקים דבמעכשיו לא בעי דיני תנאים דהתנאי אינו ביטול המעשה כלל אדרבא כוודאי נחשב שיתקיים התנאי והמעשה מאחר שבדעתו ובידו לקיימו משא"כ בהאי דשמואל בתנאי דמיתה דלאו בדעתו ובידו תליא לא מהני ענין מעכשיו כלל ושפיר אתקין שמואל והכי קיי"ל דתנאי דמיתה בעי' כל דיני תנאים אף שוודאי אמר מהיום כמו בשאר תנאים כשלא אמר מהיום ומעכשיו כן נלענ"ד.

אמנם לענין האי חששא דתנאי קודם התורף אשר האיר הדר"ג ני' הי' נלפענ"ד עפ"י משמעות הסוגיא שתוקי לבעל כו' משמע דאפי' ידעו הסופר והעדים מתנאי רק שלא התנה עמהם בהדיא אין חשש וכן משמע מלשון הרמב"ם דעיקר הפסול כשמתנה עם הסופר שיכתוב הגט על תנאי זה משא"כ בנ"ד שלא התנה עם הסופר שיכתוב על תנאי זה רק עם הרב המסדר שהסופר והעדים ידעו ושמעו כזאת אין כאן בית מיחוש כנלענ"ד אמנם מאחר שנראה מדברי הדר"ג ני' שחשש לזה מאוד לתנאי קודם התורף בנ"ד ע"כ לא ידעתי מה אידון בי' ואם נצטרך דוח"ק ע"ז והנני מקיים מ"ש עפ"י התורה אשר יורוך כו' מהב"ד הגדול אחלה פני הדר"ג ני' למחול א"פ ולהשיבני עוד בכ"ז דעתו הרמה והנשאה דעת נוטה ודעת תורה ובזכות זה יזכה לראות בבנין בית הבחירה הכ"ד ידידו המשתחו' מרחוק דוש"ת בלונ"ח ומצפה לתשובה ה"ק מנחם מענדל פאנעטה.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה