אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן צ

סימן פט

בע"ה אור ליום עש"ק שמות תרכ"ו לפ"ק דעעש.

להרב המאה"ג החו"ב נ"י עה"י פ"ה כש"ת וכו' מוה' עזריאל איתיק ני' אבדק"ק שאמקאטע והגליל יע"א:

בגיטין דף מ"ג ע"א אוקים רבה בר רב הונא אמורא עלי' ודרש והמכשילה הזאת תהי' תחת ידך אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן כו' מקרא זה אני דורש לעצמי לעת כזאת אשר בא לידי דבר פלא כי סדרתי הגט לר' יודא ליב ב"ה משה הלוי לאשתו מ' לאה בת נפתלי הלוי והנה בבואי לביתי נתתי אל לבי כי טעה הסופר טעות גדול בכתיבת הגט עפ"י גט הישן שכתב ממנו ונכתב בתוכו הזמן בחמישי בשבת בשמנה עשר יום לירח טבת שבאמת הוא יום שבעה עשר ותיכף ומיד שכרתי עגל' לנסוע לאהרישאר לסדר גט אחר והנה כבר נסעו משם האיש ואשתו הנ"ל ע"כ הנני מוכרח להטריח בזה את מעכ"ת ני' ורצפתי כאן אגרת לר' ליב הנ"ל לידע שצריך גט אחר ולא ישא אשה אחרת ואם ירצה להחזיר גרושתו ג"כ צריך קידושין מחדש ובקשתי מאוד שימחול א"פ עכת"ה ני' להיות זריז במצוה להסיר המכשול ולשלוח מכתבו לר' ליב הנ"ל גם ע"י שליח מיוחד:

והנה האומנם דלענין דינא לענ"ד מקום הי' בראש להכשירו בשעת הדחק והדין מבואר בסי' קכ"ו סעי' כ"א שדעת המחבר להכשירו בפשיטות והוא שיטת הרא"ש שהביא הטור וגם בב"י לא הביא חולק ע"ז רק הרמ"א סיים שיש חולקין ופוסלין בכה"ג והוא מתשו' הריב"ש סי' קי"ז ויש לדקדק קצת אלשון הרמ"א בתיבת בכה"ג מה רצה בזה ולכאורה י"ל דלא נימא דדוקא בטעות ב' ימים החמיר הריב"ש דכן הי' המעשה שם וכן הר"ת במרדכי ריש ר"ה מיירי בטעות ב' ימים וכ"ה בח"מ סי' מ"ג וע"כ אמר הרמ"א דגם בכה"ג של הרא"ש שהי' רק טעות יום א' פוסל הריב"ש רק מעשה כך הי' דזיל בתר טעמא:

אך יותר י"ל בדקדוק זה דהנה דברי תשו' הרא"ש המובאים בטור כבר תמהו על לשונו בב"ח ודרישה ובשם מהרש"ל ובט"ז ובג"פ אך הפירוש הפשוט בלשון הרא"ש הוא דעובדא הכי הוי דנודע להרא"ש מצד אחר מתי נכתב הגט או מפני השליח או מלשון הרשאה או שאר הוכחות שהי' לו שבאמת נכתב הגט ביום כ"א לחודש שבט שהוא הי' יום רביעי בשבת ועתה קאמר הרא"ש דאין כאן חשש מוקדם דמוכח מתוכו מתי דהיינו ביום כ"א אף שנכתב בתוכו יום כ' מחמת דיום השבוע רביעי בשבת מכריע ומוכיח על הטעות של יום החודש וא"ל להיפוך דמוכח מתוכו שנכתב ביום עשרים ויום השבוע טעות הי' ולפי הנודע לנו שבאמת נכתב ביום כ"א וא"כ כפי הוראה זו הי' הזמן של הגט נכתב מוקדם דהיינו דהא נכתב ביום כ"א וכתוב בו יום עשרים ע"ז אמר דא"א לפרש כן בלשון הגט שהי' יום השבוע טעות ומוקדם הי' דהא יום השבוע לא טעו אונשי ויום החודש יש טועין וא"כ וודאי מכרע לשון הגט שהטעות הי' ביום החודש וליכא חשש מוקדם כלל ממ"נ (ודומה למ"ש הי' צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודא וטעה ולא הטיל בו ד' שהיו ב' טעיות א' במתכוין וא' שלא במתכוין כלל).

ועתה י"ל שיטת החולקים דהיינו הריב"ש הנ"ל היינו דוקא בכה"ג ממש כמבואר שם בריב"ש דאם נחזיק יום החודש להוראת הזמן באמת מוקדם גמור הוא ומוקדם פסול לכ"ע מדינא כמבואר שם בריב"ש להדיא דדוקא מה"ט פסלו משא"כ בכה"ג דנ"ד שהי' המעשה להיפוך שבאמת הי' ביום י"ז לחודש ונכתב בו י"ח לחודש ביום החמישי דאפי' נחזק הכרעת היום של החודש לא יהי' הגט מוקדם רק מאוחר ממש ובגט מאוחר רבו הפוסקים המכשירים כמבואר בסי' קכ"ז סעי' ט' וגם להרמב"ם הפוסל אינו פסול ממש כמ"ש הב"ש שם דוודאי חזי לאצטרופי שלא לפסול כלל בזה וסמכינן אהאי סברא דאינו מאוחר כלל מחמת הוכחת יום השבוע ולכך כפל הרמ"א לשונו ויש חולקין ופוסלין בכה"ג כלומר דוקא בכה"ג הוא דחולק הריב"ש ופוסל דיש קצת חשש מוקדם אבל אם הי' בהיפוך כה"ג דנ"ד דליכא רק חשש מאוחר אין שום מ"ד לפסול כלל וע' בדרישה כ' דבתשובתו כ' דל"ס הריב"ש על הרא"ש ובג"פ סיים להלכה כהרא"ש רק מ"ש שם דליכא חשש דבת אחותו דמה חזית כו' לא הבנתי הא מספיקא לא קטלינן לה:

והנה בעיקר דין גט מאוחר נודע דיש ג' שיטות התוס' במסקנא דאין הגט חל עד הזמן והראב"ד מכשירו לאלתר כשלא הודיע להאשה אבל אם הודיע לה אינו חל עד הזמן ולענין פירות בכ"ע אינו מפסיד הפירות והרמב"ם פוסל גט מאוחר והנה תמהו על התוס' בקושייתם שהקשו לר"ל למה לא הקשו גם אליבא דר' יוחנן דאי גט מאוחר כשר לכתחלה יכתוב גט מאוחר ויחפה על בת אחותו דזמן הגט לא מהני מידי דמ"מ לא מצינן למקטלה ובפשיטות י"ל דלא רצו להקשות כן דהומ"ל דמתני' דרחב"ג אתי' כר"ש ולכך הקשו רק מפירות אליבא דכ"ע אך על הראב"ד תמהו בזה דיפסול משום חשש בת אחותו גם לשון הראב"ד צ"ב והנכון בזה למ"ש המהר"ם שיף שם שהקשה דלכאורה מה חשש יש בפירות בגט מאוחר אי מחמת הפירות דאחר המסירה הא נוכל לבא לב"ד וליקח כתב אימתי נתגרשה ואי עיקר החשש מחמת הפירות שבין חתימה למסירה א"כ מה הקשו ממקושר דגט פשוט דהתם מיירי שהמסיר' והחתימ' ביום א' וליכא חששא דפירות ותי' הנ"ל דלעולם החשש הוא אחר המסירה וא"ל שתקח כתב ב"ד דזה לא שייך כאן דאף לפי הס"ד דתוס' מ"מ יחושו הב"ד כשתבא לפניהם בגט מאוחר ולא ידעו דלמא תנאי התנה עמה להדיא שלא יחול הגט עד אותו זמן ולא יוכלו ליתן לה כתב ע"י הגט לבד עכ"ד ולכאורה סברתו צ"ב דא"כ בכל אשה הבאה לפנינו בגט למה תנשא ולא חשו שמא התנה בע"פ וכ"כ יקשה בגט בלי זמן למה אין הורגין אותה מחמת א"א וא"ל כמ"ש התוס' דהרי גרושה לפניך דדלמא התנה שלא תתגרש עד זמן פ' ועדיין אינה מגורשת גם עתה אך הר"ן בסוגיא דשליש כתב דספיקות שמחוץ לא ספיקות הם וא"צ לחוש להם כלל וכ"ז באינו מאוחר משא"כ במאוחר דיש לחוש שמא הודיע להאשה ומאחר שיש מקום לספק לא שייך גרושה לפניך וא"כ א"א לחסות דמוקמינן בח' א"א כשיאמר שכבר מסר הגט לידה וממילא א"ש שיטת הראב"ד וגם דברי התוס' אפי' בס"ד ליכא חשש דבת אחותו כלל:

ועכ"פ דעת רוב הפוסקים להתיר גט מאוחר וא"כ שפיר הי' מקום לדברינו הנ"ל דבכה"ג דנ"ד גם להריב"ש כשר אלא דמצד אחר יש להחמיר בזה יותר דאף דמכח האי סברא יש להכשיר יותר בנ"ד דחשש מאוחר אינו חשש כלל מ"מ בנ"ד יש לאסור בזה לשיטת התוס' הנ"ל דבמאוחר אין הגט חל עד הזמן וא"כ הא איתא בדף ע"ד בנקרע הגט או נאבד למ"ד לכשתתן אינו גט וא"כ אם היו כאן חשש מאוחר בנ"ד שלדברי התוס' אין הגט חל עד הזמן הי' צריך להיות הגט שלם בידה עד היום ומאחר שנקרע קרע ב"ד אין כאן גט כלל וע"כ נצטרך לומר כדברי תשובת הרא"ש דיום השבת מכריע יותר דטעות הי' ביום החודש ואין כאן חשש מאוחר כלל כמו דבעובדא דהרא"ש ולא הי' חשש מוקדם וע"ז חולק הריב"ש וא"כ וודאי דגם בנ"ד הגט פסול לשיטת הריב"ש הנ"ל וגם אפי' להרא"ש י"ל דלא הכשיר רק בשעת הדחק שהובא ממרחקים אבל כאן הוי לכתחלה דאפשר לעשות גט אחר ע"כ וודאי צריך גט אחר בכ"ע וכנ"ל:

ולכאורה הי' אפשר לומר דגם התוס' שכתבו דאינו חל רק בהגעת הזמן אף דלא ס"ל כהראב"ד דהיינו בהודיע להאשה מ"מ עכ"פ צריך שהבעל או הסופר והעדים יכונו לזה אבל אם נעשה בשוגג חל מיד רק עדיין אינו נכון דא"כ הו"ל לפסול עכ"פ מחמת חשש מאוחר ממש.

ולכאורה י"ל דבשוגג ממש ל"ש מוקדם ומאוחר דכבר אמרתי במ"א בדברי הרמב"ם דעיקר הפסול הוא מחמת שהעדים פסולים ששקר העידו והיינו דוקא במקום דאינו ידוע בבירור שבשוגג וטעות הי' משא"כ בכה"ג של הרא"ש וכ"כ בכה"ג דנ"ד ואולי זהו עיקר סברת הרא"ש להתיר מה"ט דבכה"ג אינו נכלל בפיסול מוקדם או מאוחר ולכן אף שנאמר דא"א ללמוד זמן היום דלא נודע איזה נתפוס לעיקר אי יום השבת אי יום החודש עכ"פ לא גרע מאלו לא נכתב לא יום השבת ולא יום החודש רק החודש והשנה לבד דכשר לכתחלה והחודש והשנה נכתב כהוגן כנלענ"ד וזהו כעין דברי הב"י בסי' קכ"ז ודוק' והנני בזה ידידו לנצח הדש"ת הק' מנחם מענדל בהגאון מוה' יחזקאל פאנעטה.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה