אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן פט
להרב המאוה"ג מוה' שלמה הכהן רב בק"ק טאשנאד והגליל ני'.
גיה"ק לנכון הגיעני ואיידי דחביב' לי מילי דאורייתא אקדמא ברישא בענין סידור הגט בשעה"ד בלי פרסום ומעכ"ת האריך בזה ותחלה נאמר בענין המנהג דמצריכין ב"ד של ג' לסידור הגט ולכאו' תדבר פשוט דהא פרש"י גיטין כ"ב ע"ב דלמ"ד עמ"כ כשרוצית האשה להנשא צריכה להביא ע"מ לפנינו וממילא כ"ש בזה"ז שקורעין ומוציאין הגט אחר הנתינה כשתבא להנשא וודאי צריכה להביא ע"מ לפנינו דאל"ה אסורה להנשא וא"ל שתקח כתב מהעדים זה לא מהני דהוי מפי כתבם ואין ראי' מתוס' בסוגי' דשמא יחפה דהתם הגט בידה דהיינו עיקר הדבר רק על הזמן מהני וע"כ צריך לפרש ביבמות זימנא דחזי בכתבא כו' דהיינו שגם הקידושין גופי' לא יזכרו רק דחזי בכתבא וזה דוחק ויותר י"ל דהכא לענין להורגה עי"ז בעי' עדות ממש גם לענין הזמן.
וע"כ צריך סידור הגט בב"ד והב"ד יתנו לה כתב פטור כו' ובקול מהב"ד לא מקרי מפי כתבם כמ"ש המפו' וגם וכדפרש"י גיטין כ"ב הנ"ל דב"ד קלא א"ל כו' רק אותן המסדרי' הגט בשעה"ד גדול בלא ב"ד ס"ל דמדאו' א"צ הכתב כ"כ דהאשה עצמה נאמנת רק מדרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין מצרפין הב' עדים אל הרב המסדר וכו' צ"ע והנה לענין אי צריך עשרה האריך מעכ"ת בדברי החתם סופר סי' ס"ו במה שהתפלא על הב"י דל"ל עשרה לפרסם והק' מעלתו הא מבואר ברמ"א סי' קל"ו ס"ו דמחמת חשש ב' יב"ש עושין ברבים והאריך מפלתו בזה אמנם לפי פשיטות ס"ל להח"ס דלשון לפרסומי מלתא לא משמע על עת סידור רק שיתפרסם לידע אח"כ ע"כ הצריך הח"ס להסביר דהיינו בכדי שתוכל להנשא אח"כ ובאמת מ"ש הרמ"א ברבים לא פי' אם ג' או עשרה או יותר ואפלגו בזה אמוראי בפ' השולח וע"כ הכונה כמ"ש מעלתו בשם האגודה לא על מספר האנשים רק על המקום שהוא מקום דשכיחי רבים היינו חצר ביהכ"נ וכה"ג.
ומ"ש בענין דברי הח"ס שתמה על הסוגי' דבכתובות כ"ג א' ר' אשי דעבודי אינשי דמגרשת בצנעא ובב"ב קל"ד אמרי' א"א דגירשה קלא א"ל ותי' מעכ"ת לחלק בין איכא עדים י"ל דהוי מיעוטא משא"כ התם בבעל לבד אזלי' בתר רוב דאיכא קלא והגם שדבריו נכונים וגם אני הארכתי בסברא כזו בסוגי' דשמא יחפה בתוס' שם אמנם הדבר פלא ביותר על הרשב"ם דהתם בב"ב קל"ה ע"א ד"ה ואנן אשינוי' כו' דאם גירשה קלא א"ל כדאמרי' בהאשה כו' א"כ האיך אפשר לחלק בסברות ליישב הסוגיות אליבא דהרשב"ם וע"כ נלע"ד הדבר פשוט התם בכתובות אמרי' לא תנשא וע"כ משום דלכתחלה אין מתירין אותה להנשא ולא סמכינן על עבידי דמגרשי בצנעא אדרבא א"א דגירשה קלא א"ל מזה הביא הרשב"ם ראי' דעכ"פ א"נ לענין שאסורה להנשא ואולי לאביי דעלי' קאי הרשב"ם לטעמי' דלא מפרש הכי הברייתא בכתובות וי"ל דס"ל דגם בדיעבד אסורה מחמת הך סברא ומסיק חוש לה דלכתחילה ודאי אסורה כדאמרי' התם בכתובות לא תנשא כו' ולענין דינא בדליכא עשרה בשעת נתינת הגט כבר התיר הח"ס בשעה"ד והתם לא הי' שעה"ד כ"כ כה"ג דנ"ד דהתם ברצונם תליא והם המתגרשים אבל בנ"ד שעה"ד ממש הוא בוודאי א"צ להחמיר דבדא"א די בלא עשרה דכל שעה"ד כדיעבד דמי כעין נשחטה לקנה כו'.
ובענין המקוה שבשעה שהי' מנקרין אותה השימו חלב בתחתיתו הנה בודאי נוהגין שמנקרין בכלי מנוקבת רק מחמת שא"א לעשות כן בכל עת ובפרט בתחלת עשותה כמובן וגם בדיעבד כשלא ניקרו אותה בכלי מנוקבת וגם א"א למשקלה לגמרי עצה טובה להשים חלה בתחתיתה וכ"כ בס' שיורי טהרה בשו"ת סי' ל"ד ל"ה נ' נ"א שכן נוהגין בקהלות קדושות ואין לפקפק ע"ז וגם כ' שם דל"ש חשש לעז כלל גם מה דמשמע קצת מדברי מעכ"ת ששפכו בה חלב הרבה היתה המקוה מלאה מים זה ודאי מן הפוסלין ולא מעלין כנודע רק כשמנקרין המקוה ובפרט בתחלת עשייתה או כשא"א לנקותה בכלי מנוקבת אז מחמת חשש ג' לוגין מים שאובין בתחתיתה שופכין חלב עד שנשתנה המראה ללבן ואח"כ כשנתמלאה המקוה במים היא כשרה.
ואגב לא אמנע מלהודיע כי בענין מקוה הרבה מקואות אף שחופרין בקרקע לא מקרי מעיין מים חיים כגון כשסמוכה לנהר ורואין שבעת שנתמעט בנהר נתמעט ג"כ במקוה אין דינה כמעיין ובס' לחם שמלה כ' סימנים להכיר זה ובזה אמרתי על מה שהקשו בתוס' פסחים דף י"ז ע"ב דאיך אפשר דמעין מטהר בכ"ש מהא דחגיגה דף ך"ב ארעא חלחולי מחלחלא ובאמת רש"י פי' בחגיגה על נכון דמיירי מעיין שנובע סמוך לנהר דלא הוי מעיין מעצמותו ולכן אינו מטהר בכ"ש כנלע"ד ונפלאתי על הב"י סי' ר"א שכ' שאין מקום לדחות הראי' מחגיגה הנ"ל והרי מאור עינינו פרש"י ז"ל פי' נכון בלי שום קושי'.