אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן פ

סימן עט

לכבוד תלמידי י"נ הרב הגדול בתורה ובמע"ט החו"ב וכו' מוה' משה ני' אבדק"ק פרדי סענזארץ והגליל יע"א.

בענין הגיורת שחזרה לסור' אחר כמה שנים ונודע שגם בגירותה לא היתה מתנהג' כדת משה וישראל וגם תחלת גירותה הי' מחמת דבר ליקח את בעלה ועתה שאל הבעל אם צריך לזכות גט עבורה והנה לענין דינא יפה כ' דתליא במנהג ומי יכניס ראש לעשות מעשה בעניני מנהגים ועי' חתם סופר סי' ג'.

אמנם הנוגע לפלפולא שהק' משום דזכות היא לה דלמא מים גנובים ימתקו לה וכ' שמצא כן בהגר"א ותי' דלא אמרינן כן בנדרים ותמה ע"ז דהתם אמרי' רק דניחותא לה יותר דלימות בעל כדי שתהי' מצוי' בכל עת אבל עדיין י"ל דסברת מים גנובים בכה"ג דידן איכא למיחש הנה ראיתי בסוף נדרים בפי' הרא"ש ובתוס' שם ב' פירושים בהא דל"ח לסברת מים גנובים וי"ל דתליא בב' פי' למה דס"ד דדמי למים גנובים א' משום שעושין בסתר כעין גניבה והנה אי נימא האי טעמא ל"ש בכה"ג דמומר' ועושית בפרהסיא ב' מחמת דטעמ' דעבירה מתוק להם ביותר וע"ז כ' תוס' דאין יודעין מזה וא"כ כאן הוי ממ"נ וא"ש דברי הגר"א.

ומה שתמה מעכ"ת ני' על הוכחת הט"ז בסי' ק"מ נגד דברי המהרי"ק ממתני' דגיטין דנקט גט ושיחרור לענין אי יכול לחזור בו באומר תן גט כו' ולא יתנו לאחר מיתה למה לא נקט בגט גופי' הדין במקום זכות דהיינו בנאסרת כו' ותמה ע"ז דהא מיבעלי' ביבמות המזכה גט במקום יבם כו' ואח"כ במקום קטטה כו' למה לא פשיט ממתני' דא"כ הו"ל למתני במתני' זכות גם בגט כה"ג הנה הקושי' מבמקום יבם נלענ"ד ליישב בפשיטות דהא לכאורה קשה לשון האיבעי' דקאמר א"ד זימנין דרחמא לי' ליבם כו' ל"ל למנקט ליבם הול"ל דרחמא לבעלה ואין רצונה להתגרש ממנו וע"כ משום דבמקום יבם היינו שכ"מ או הולך למדה"י ונותן גט על תנאי דאי בסתם שכ"מ ס"ל לרבה ורבא בגיטין ע"ג דהוי גס גמור אפי' עמד דלא כר' הונא וע"כ במגרש להדיא על תנאי וא"כ לא אפשר למתני אם רצה לא יחזור דהא בלא"ה חוזר כשעמד ואפי' לא עמד לפימ"ש התוס' בשם הר"ת גבי מעת שאני בעולם דמהיום כמו מחיים שדעתו לאחר הגט כ"ז שיוכל ובלא"ה לא הבנתי הקו' על האיבעי' דדלמא לפי האיבעי' בהך צד דזכות הוא לה ס"ל דלא חשוב חוב כלל והוי כמומר' לפ"ד הט"ז דאינו חוב כלל וא"כ א"צ שיגיע גט לידה ולא מצי למתני'.

והנה בעיקר הטעם דלא יתנו לאחר מיתה אף דאינו חוזר עמדו כולם על שיטת הרי"ף והרמב"ם ופירש"י לעיל והסביר הפנ"י דהוי כמתנה תנאו שיבא לידו דוקא כמו הבא לי גיטי וק' דהא אמרינן בקידושין לענין אתי דבור כו' דכל שאין המעשה חל עתה הוי רק דבור ומצי לחזור וא"ל דהוי כתנאי דמעכשיו דא"כ ל"ש אין גט לאחר מיתה ושכנלענ"ד הכונה עפימ"ש התוס' דקיי"ל דאין גט לאחר מיתה והקשו הא כבר שמעי' לקמן ותירצו אף בכה"ג דהשליח בעולם וצ"ל הסברא דקיי"ל דהשליחות נפסק מיד כשמת המשלח אף בלי הטעם דאין גט לאחר מיתה והנה כ' תוס' בסוגיא דאומר אמרו דמילי ל"מ לשליח אף לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ מאחר שצו' צריך שליחות ממש חזינן מזה דאף במקום דל"ב כלל דין שליחות מ"מ מאחר שהוא אמר ומצוה לכתוב צ"ל בשליחות ממש ושייך בי' דין שליחות כ"כ נאמר כאן הנה הא דאמרינן דצריך דוקא שיגיע לידה היינו משום דהוציא בלשון תן אף דהוי כזכי מ"מ צריך לקיים דבריו ולכן מאחר שלפי צואתו ותנאו צריך ליתן צ"ל דוגמא דשליחות ממש ומאחר שמת דל"ש שליחות א"א להתנאי להתקיים כלל אבל כשחי חל הגט למפרע.

שוב הביא מעכ"ת ני' דברי הט"ז בה' גרים לענין גר שחוזר לסורו די"מ דיינו יין נסך למפרע והט"ז חולק עליהם והקשה דלכאורה ראי' להי"מ מהגמ' דיבמות מ"ז דאמר טבל ועלה כו' כישראל גמור נ"מ דאי הדר בי' הוי קידושין ולא אמר לענין דאינו יי"נ למפרע הנה בפשיטות י"ל דבעי למימר נ"מ אחרי שחזר כפירש"י שם אח"כ ורבותא גדולה היא מיד שטבל ועלה אף שמיד חזר מ"מ הוי קידושין ואי לענין יי"נ הוי הנ"מ רק על בנתים למפרע.

ומה שהקשה למה לא אמר בגמ' שם דנ"מ לענין כשנתגייר מחמת דבר כו' הנה באמת דינא דסיפא וודאי ארישא קאי גר שבא להתגייר כו' דמיירי בהדיא שידענו שמתגייר לש"ש כמבואר וגם אם יש חשש שמתגייר מחמת דבר אין הב"ד מקבלין אותו לכתחלה כדאיתא בדף כ"ד לעיל ובאמת משמע לעיל בתוס' ובחולין ג' ע"ב ד"ה גירי אריות כו' וב"ב ל"ח ע"ב והרמב"ן והריטב"א קידושין ע"ה ע"ב דמתגייר מחמת דבר צריך חזקה דוקא ואי לא הוחזק בדת יהדות כגון שלא נשתקע שם ע"ז מפיהם לא הוי גר כלל וכאן טבל ועלה כו' משמע מיד בעלייתו כמש"ל ולא הוחזק עדיין כלל וי"ל דלא מהני בנודע שנתגייר מחמת דבר כנ"ל רק בכה"ג דנ"ד אין נ"מ בזה דכבר נתגיירה זה כמה שנים אף שאומרים שלא התנהגה בדת ישראל ועבדה איסורים אעפי"כ בחזקת גיורת היא עכ"פ דהא מ"מ לא ראינו עע"ז כנ"ל.

עוד הביא מעכ"ת דברי הרמב"ם בפ"ד מה' א"ב שכ' כשם שנאמן לומר כו' כך נאמן זה בני ממזר כו' וכן אם היתה אשתו מעוברת כו' שהלשון וכן תמו' ונגד הסוגיא דקידושין ע"ח דפריך מאי, אפי' כו' ומתרץ לא מבעי' קאמר כו' רק אפי' מעוברת דל"ל חזקה כו' שלא הוחזק מעולם וא"כ לדידן וכמו שפסק הרמב"ם כר' יודא איפכא הול"ל יפה העיר ובאמת בטור ש"ע כ' להיפוך דהיינו דינא דאשתו מעוברת תחלה והוא בדקדוק כמשמעות הגמ' דלא כהרמב"ם ולענ"ד לפרש דברי הרמב"ם ועומק דבריו דהנה לכאורה צריך להבין טעמי' דת"ק דס"ל דאינו נאמן במעוברת למה א"נ אף דקרוב הוא הא קיי"ל ע"א נאמן בדליכא חזקה אפי' קרוב ולכאורה י"ל דדמי לדבר שבערוה ולפי שיטת הרמב"ן דבדבר שבערוה גם בדליכא חזקה אין ע"א נאמן רק רוב הפוסקים לא ס"ל כן והאריך בזה בס' שב שמעתתא והראי' שהביא מסימני' סי' וע"א יניח הוא תמוה דהא התם בהכחשה מיירי כמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ ובמקום הכחשה שפיר דע"א א"נ כלל אף בדליכא חזקה משא"כ בדליכא הכחשה וכ"ש בדינא דהך מתני' למה אינו נאמן ועכצ"ל להני שיטות דאף דע"א נאמן גם בדבר שבערוה בדליכא ח' מ"מ כאן א"נ כשאומר שאין העובר ממנו דהא ילפינן ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רוב משום דרוב בעולות אחר הבעל כו' ובעל זה אומר נגד הרוב לכך א"נ וס"ל להני פוסקי' אף אי נימא דמהימן ע"א נגד הרוב היינו במברר המיעו' מתוך הרוב כגון בשר במקולין אבל בכה"ג דמתני' שאומר נגד הרוב הידוע מה"ת א"נ כלל ור' יודא ס"ל גזיה"כ מיכיר דהאב נאמן בכ"ע כנלענ"ד אלא דלפי"ז הדק"ל מאי אפי' כו' דהא רובא עדיף מחזקה ומאחר דס"ל לת"ק ברישא דא"נ נגד חזקה כ"ש כשאמר נגד הרוב ובאמת לק"מ דהא סתם ת"ק דר' יודא הוא ר"מ ולדידי' חזקה עדיפא מרוב' דהא חייש למיעוטא ולפ"ז א"ש הגמ' שפיר קאמר אליבא דר"מ לטעמי' אבל לדידן דאזלי' בתר רובא וקיי"ל כר' יודא דנאמן שפיר קאמר הרמב"ם דהוי סיפא דמעוברת רבותא יותר מרישא משום דאומר נגד הרוב דעדיף מח' ומ"מ האמינתו תורה לאב כנלענ"ד.

ומ"ש מעכ"ת לתרץ דמתני' מיירי בהדיא כשהאם כאן גם ברישא אבל הרמב"ם י"ל דברישא מיירי באין האם כאן ובסיפא שהוא מעוברת וודאי האם כאן לא הבנתי דהא וודאי ח' עצמיות עדיפא מח' הנמשך מהאם.

ובענין דברי רש"י גבי ינאי המלך שהקשו תוס' שם הא קיי"ל כמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה וגם ההפלאה תמה א"כ ליכא חזקה ול"ד לדלעיל האריך מעכ"ת ביישוב הדברים וגם אני בפניי אמרתי בפשיטות עפימ"ש תוס' בעירובין ל"ו דלכך תרומה ונטמאת בבכ"ע ל"מ חזקה דהשתא וודאי טמאה וגם הנוב"י מ"ק חאה"ע סי' מ"ג כ' ליישב דברי התוס' שכתבו דחזקה דדייקא מרעא כו' דא"כ למה אין ע"א נאמן מדאורייתא בעגונה ותי' ג"כ דלענין תרי ותרי בעי' חזקה דלא אתרע דוקא אבל בע"א ושארי ענינים הוי חזקה אף דאתרע ע"ש והא נודע דגם אי צריך להמשיך הח' דומה לח' דאתרע וכבר נאמר סברא זו בשם הגאון בעל ברוך טעם ז"ל וממילא שפיר פירש"י דאף דהוי ח' לענין דינא אף דאתרע ולכן מכשיר בבתה מ"מ לענין תרו"ת לא מוקמינן אחזקה מאחר דצריך להמשיכה מהאם והוי כח' דאתרע דל"מ בתרי ותרי משא"כ לענין ע"א לעיל וגם באמת גם לעיל כתבו תוס' דהוי כח' דאתרע מחמת שתיקה רגלים לדבר ובזה א"ש אף דינאי לא שתק מ"מ הוי ראי' נכונה לענין נאמנות ע"א בדבר שבערו' בח' דאתרע דדמי ממש והדברים מבוארים:

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה