אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן עז

סימן עו

להרב הנ"ל

ע"ד אשר תמה עמ"ש דוכתב לה ולא היא לו וכ"כ ונתן כוי ההקפדה עלי' דוקא דא"כ נימא כמו בוכתב א"צ שליחות כ"כ בנתינה הנה קושי' זו הו"מ להקשות בסתם אשיטת התוס' וע"כ דס"ל דלשון נתינה משמע דוקא ביד וא"כ ידו בעי' אבל פסול טלי גיטך מעל גבי קרקע ילפינן מדידה שלא תהי' ידה הנותן רק המקבל כו'.

גם מ"ש על מה שאמרתי דלכך כ' תוס' בבכורות עוד קנין משיכה דהיינו דא"א בהקנאת מקום דיש לו ג"כ בהמות שם ותמה הוד מעלתו ני' ע"ז וז"ל וכי בשביל שיש לישראל שם חפצים לא יוכל הנכרי לקנות מקומו כו' הכונה פשוטה דוודאי אם קונה החצר ע"י שטר או כסף כהאי דר"ג מקומו מושכר לו איכא בכ"ע אבל תוס' מיירי התם מקנין חזקה על המקום שינעול ויפתח וקנין חזקה דנעל ל"ש כשיש בהמות שם דהא אינו מקנה לו רק חלק מהרפת ל"ש חזקה כנ"ל ובאמת קנין חצר ל"מ בחצר השותפין רק קנין משיכה וא"ל שיקנה רק אותו החלק שהפרה עומדת שם דבזה ל"ש קנין נעל ופותח שבכל החדר.

אמנם בתוס' בכורות י"ח ע"ב ד"ה אקנויי כו' מבואר דגם כשיש להבמה"ב עוד בהמות מהני ומ"ש תוס' שם פותח ונועל היינו שרגיל בכך אבל כ"ז לענין קנין צ"ל בהיפוך תיחוד ותפתח כמ"ש תוס' בע"ז דף ע"א ואולי מה"ט בעי נועל ופותח מאחר שאינו מקנה לו כל החצר רק חלק ממנו מקום עמידת הבהמה לכך אחר הנעילה והקנין מגלה דעת ומסיים מקום שיקנה ע"י נעילה זו דהיינו מקום עמידת הבהמה או שתעמוד הבהמה כשימשכנה אח"כ כמ"ש תוס' שם וא"כ מקום יש בראש ליישב קו' הרא"ש בגיטין ג"כ בדרך זה דבלא"ה ע"כ תוס' לא ס"ל כאן כהרא"ש דמאחר שרגיל ל"מ הקנין כ"כ ולהנ"ל א"ש דס"ל לתוס' בכה"ג בגט דמשמע לקני' להאי דוכתא דמנח בי' גיטה משמע רק אותו מקום מיוחד שמונח הגט ולא כל הבית לכן צריך פתיחה אחר הנעילה לגלות כנ"ל.

וע"ש בתוס' בכורות בתי' א' מחמת דגמר ומשעבד דפי' מחמת המצו' ועדיין אינו מובן במה קני ולכאו' הכינה דמשעבד נפשי' ומחויב לעשות דקבל ע"ע וא"כ אף שאין הקנין חל למפרע מחויב ליתן לו כבעל חוב גמור אך באבני מלואים ה' קידושין כ' לפרש דברי הר"ן בחנם על גבי סלע דהוי קנין בכה"ג ואינו מובן במה קני אף שהוא רוצה לא עדיף ממפקיר דמ"מ הקונה צריך לעשות קנין ונ"ל מצינו באדם חשוב נתינה הוי קיחה וכאלו נתן לה כסף וגם מצינו בב"ב מ"ח דמצו' וחיוב הוי כזוזי ולכן מחמת המצו' הוי כאלו קבל מעות ממנו וכקנין כסף חשוב וקרקע נקנה בכסף וצ"ע וצ"ל הא דבעי מקומו מושכר כו' אף דהוי מצו' משום דהתם לענין קנין אגב דוודאי ל"מ רק בקנין ממש ולא בכה"ג דדי להפקיע את עצמו וצ"ל התורה אמרה קנינים דאל"כ יוכל לחזור אבל בדבר שידענו בבירור ואנן סהדי שלא יחזור אצ"ל קנין כלל וכעין שכ' המרדכי בריש פסחי' דמה"ט מועיל ביטול בחמץ כהפקר בכ"מ.

וראיתי אשר תמה ע"ד האבני מלואים שכ' בכונת תוס' דחצר דבעל מטעם שליחות דלא נמצא כן רק שליח לקבלה ולא ש"ה ובאמת הוא פלא גדול ומ"מ צ"ל דס"ל להגאון דלא חילקה תוה"ק בענין השליחות ומאחר דאמרי' דחצר הוי שליח קבלה כ"כ להולכה וראי' לדבר דהא המהר"ם לובלין תמה מאוד בב"מ אפירש"י דס"ל דחצר ילפי' מושלחה דמה דמיון דחצר לסתם שליח דהא קיי"ל דשליח צ"ל בר דעת וצריך להבין הענין כך דהא תמהו על הגמ' דגיטין כ"א ש"ק אשכחן בע"כ שכן אב כו' לבתו קטנה הא אין שליחות לקטן ובאמת לק"מ דהיינו אם צריך לעשות השליח ואילולי שעשהו לא הוי שליח בעי' גדול אבל בקטנה לענין אבי' דהתורה עשאתו לשליח וא"צ שהיא תעשה אותו אין לחלק בזה וכ"כ כאן הא דבעי' שליח בר דעת היינו במקום שאינו ממילא רק ע"י עשייתו לשליח בעי' בר דעת משא"כ חצר א"צ לעשות שליח דמיד בשעה שנפל לו החצר בירושה או מתנה וקנין נעשה שלו לכל תשמישו ולכן דמי לשליח בכ"ע וא"ל א"כ יהי' חצר נמי שליח בע"כ מגט ז"א דמה שאינו רוצה לא הוי תשמישיו וכעין שכ' הר"ן ולכאורה יש להקשות על סברא זו התינח אי הי' חצירו מקודם משא"כ לענין גיטה וחצירה באין כאחד דהשתא יהי' נעשה לשליח א"כ הי' בעי' בר דעת ואולי באמת ה"ט דהש"ך דסי' ר"ב וקצ"ח דלא מהני ב' קנינים כאחד היינו מה"ט דלא שייך שליחות וממילא לא תקשי מגט דהא התם לאו מטעם שליחות דידה אתרבאי ולכן בגט אין חילוק דגיטה וידה באין כאחד אמרינן שפיר שוב מצאתי בס' עטרת חכמים באותן התשובות עם החתם סופר וקצוה"ח סי' קצ"ח שכתבו ג"כ ליישב הקו' על הש"ך הנ"ל לחלק בין ידה לשליחות רק שלא ביארו טעם הדבר ולהנ"ל הנה נכון לענ"ד ומיושב ג"כ קושיות תוס' דגיטין כ"א ד"ה אטו כו' ומלבד זה אמרתי בענ"ד ליישב הקו' על הש"ך מהא דגיטין אשר תמהו כולם ע"ז ואילולי דמסתפינא אמינא דסברתו הוא כעין מ"ש תוס' במ"ק דף ח' ע"ר דמה"ט אין עושין מצות חבילות כו' שא"א לכוין לבו על שניהם כ"א בב' נפרדות כ"כ כאן בקנין בעי כונה לקנות א"א שיחול כונתו על ב' ענינים נפרדים משא"כ קבלת גט דל"ב שום כונה דידה שפיר יוכל להיות ביחד כנלענ"ד ובזה י"ל קו' הקצוה"ח ממקומו מושכר לו משום דגם מתנות כהונה יוכל ליתן לו בע"כ דהא א"א לומר אינו מקבל ממך דהוי כמבזה מתנות כהונה שהוא איש גמור וכן נוהגין זורקין הבכור לחצירו של כהן וא"י לומר שאינו רוצה ועי' בי"ד וברא"ש סוף בכורות.

וראיתי בתוך דברי כ"ת נ"י שהזכיר לענין אי בעי' ב"ד לסידור הגט ושהמנהג כהחתם סופר שיהי' ב"ד בעת המסירה לידה באמת המנהג כן רק בעיקר הדבר לכאורה משמע מפירש"י גיטין כ"ב ע"ב דל"ב ב"ד בשעת המסירה יע"ש והי' נלענ"ד דמ"מ ראוי ונכון שיהי' ב"ד דאל"כ נצטרך לסמוך אעדי חתימה או שילכו ע"מ אח"כ לפני ב"ד להעיד וא"כ נ"מ רבתא אם אירע איזה מחק בין התיבות וכהנ"ל באופן שבשעת הדחק מכשירין דבר שיכול להזדייף ובפרט בזה"ז שמצניעין הגט ל"ש לסמוך אע"ח וא"כ ע"כ יצטרכו עדי מסירה לילך לפני ב"ד להשיב ולכך בעי' ב"ד בשעת מסירת הגט ויש עוד לדבר בענין זה וי"ל מה"ט החמיר המהר"ש בסדר גיטין כ"כ לענין מחק והקשו עליו ולהנ"ל א"ש דהא התם מיירי שלא הי' ב"ד וע"כ המנהג שיהי' ב"ד בשעת מסירה נכון מאוד כפירש"י שם שמאחר שמעידין העידים לפני ב"ד אז וודאי מותר ע"ד שיכול להזדייף וא"צ להביא אח"כ עדי מסירה דכבר הותרה עפ"י הב"ד בשעת מסירת הגט כנ"ל.

ובענין פרוזבול לפני ב"ד חשוב לכאורה משמע מהרמב"ם דהטעם משום דס"ל דפרוזבול דוקא בשמיטה דרבנן וא"כ יש חשש מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד כו' רק כמו עדות מסורה לב"ד ולכ"כ הרמב"ם בת"ח יודעין שדוקא לשמיטה דרבנן מועי' ולא אתו למיטעי וליכא חשש דאשתקד כנ"ל ומ"ש בסוף דבריו ע"ד הפנ"י כמדומה שגם בס' עטרת חכמים סי' י"ד דף כ"ט ע"ד במוסגר עמד בזה ע"ש רק לשון מעלתו נ"י שכ' שמערבב הדברים ח"ו לומר כן על מאור הגולה אף אם אמת השגת מעלתו ני' שומר פיו ולשונו כו' כתיב ועי' בשם הגדולים הטעם שהסכימו למעלה לחיבור בית יוסף דוקא ועי' באו"ת סי' כ"ה ע"ד הג' מהרחי"ת זצ"ל ובאזני שמעתי מפה קדוש אדמו"ר הג' חתם סופר זצוק"ל שמחיבור הרשב"א לא קס כחיבור הפנ"י ומחמת רוב הטרדות אני מוכרח לסיים ויזכה לברכת שלום וחיים:

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה