אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן עה
לכבוד אהובי י"נ הרבני המופלג החו"ש כש"ת מוה' משה אהרן ני':
ע"נ הגיעני מכתבו עם מעות רמבה"נ סך שבעה זהו' ע'וו וע"ד תורה בא מ"ש הב"ש בסי' קל"ז בשם הירושלמי דריח הגט דחוץ אינו פוסל לכהונה דהא מקרא ילפי' הנה עיינתי בחי' רשב"א שהביא הב"ש שם ונ"ל דס"ל בדעת הר"ת והירושלמי דמחליקין בין חוץ לאי את מותרת לכל אדם הכוונה דהנה הגט פועל ב' פעולות א' שמפרידה מבעלה ב' שמתירה לכל אדם וא"כ כשאמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת עכ"פ חצי ענין גירושין איכא משא"כ בשאר חוץ דגרע מיני' משום דלאותו פ' הוי כעדיין אגודה בבעלה וא"כ בטלה מחלוקת די"ל ר"א דגמ' מיירי באמר הרי את מגורשת ממני ואת מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והירושלמי מיירי כסתמא דמתני' שאמר רק הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ולא הקדים תחלה הרי את מגורשת ממני רק שכ' הרשב"א דדוחק הוא:
והנה באמת לענין דינא גם הרמב"ם ס"ל דריח הגט לא פוסל לכהונה מדאוריית' רק מדרבנן ולא קיי"ל כר"א דיליף מקרא והא דקאמר ורבנן אי' כהונ' שאני לטממיי' דר"א אמרו כן אבל רבנן לגרמיי' לא ס"ל כלל להך דרשא רק לאסמכת' בעלמא רק צ"ל מנין הוכיח הרמב"ם כן דסתם גמ' משמע דמדאוריית' היא ולכאורה י"ל דמוכח כן מהא דסנהדרין דף מ"א דפריך אשה חבירה דמקטל' לריב"י היכי משכחת לה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימו דמצי למימר לאוסרה על בעלה באנו וקשה הא משכחת באמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ואח"כ זינתה עם אותו פלוני דלא נאסרה על בעלה כלל דהא גרושתי היא ומ"מ לגבי אותו פלוני היא א"א וחייבת מיתה רק זה י"ל בפשיטות דהא התם לריב"י הוא דפריך וריב"י הוא ס"ל דבעל מנת הוא דפליגו ובחוץ לכ"ע לא הוי גט כלל וממילא אסורה לבעלה אבל קשה דהול"ל דמשכחת לה באומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם והבעל הי' כהן דבכל ענין אסורה לחזור לבעלה הכהן ומ"מ א"א היא וכשזינתה חייבת מיתה וע"כ מוכח מדאוריית' לא נפסלה לכהונה ושפיר פריך היכי משכחת לה דתהי' חייבת מיתה מדאוריית' ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו דלפענ"ד שיטת הירושלמי בפשיטות ולטעמי' אזיל דלא מוכח כלל מדרשא דגרושה מאישה שלא נתגרשה אלא מאישה רק לימוד אחר אשמעי' קרא בהכי דהנה הירושלמי הקשה בסוף גיטין לב"ש דבעי דוקא ערות דבר ל"ל לא יוכל בעלה הראשון וגו' הא בלא"ה אסורה עליו ותמהו המפורשים על הירושלמי למה לא פריך ל"ל קרא לאסור גרושה לכהן הא בלא"ה אסורה עליו מחמת זונה ואפשר לומר דהנה התוס' בריש סוטה והביאו ירושלמי דלענין מצא ער"ד הוא בב' אופנים או דבר דבר ממון בעדים ברורים או מצא בעצמו שראה שזינתה דנאסרה עליו ל"ש איסור עליו לגרשה אף דליכא עדים אמנם חילוק רב בינותם דהיינו אם יש עדים שזינתה ומת אח"כ אסורה לכל כהנים שבעולם מחמת זונה אבל אם הוא ראה בעצמו שזינתה דעל עצמו נאמן ואסורה עליו אבל לשאר כהנים לא נאסרה אחרי מיתתו דאין ע"א נאמן להוציאה מח' כשרותה לכהונה וא"כ א"ש הירושלמי דבעי קרא דאי' גרושה לכהן לענין אם גירשה מחמת שראה בעצמו שזינתה ועדי' אין לו דאי מחמת זונה היתה מותרת לכהנים אח"כ אבל מחמת שנתגרשה אסורה עכ"פ מחמת גרושה והיינו דקאמר קרא ואשה גרושה מאישה מחמת אישה שראה שזינתה והיתה מותרת מחמת זונה כנ"ל מ"מ אסורה לכל הכהנים מחמת גרושה ומיושב שפיר ג"כ הירושלמי דלא מייתי מהאי קרא די"ל כנ"ל ולכן מייתי מלא יוכל בעלה הראשון דלגבי דידי' נאמן ואסורה עליו מחמת סוטה כנלענ"ד:
אלא דעדיין לא התיישב בזה ע"נ לענין ההלכתא דהא באמת קיי"ל כב"ה דלא בעי' ערות דבר וא"כ איך מפרשינן קרא דאשה גרושה מאישה אלא דבאמת הירושלמי ס"ל כסתם מתני' דיבמות דף צ"ב דקרא אתי לאפוקי מאיש שאינו אישה ואף דאמרי' בגמ' הו"ל למדרש מרגנית' זה לא ס"ל להירושלמי וכדמשמע גם כאן בגמ' דמר יליף מוהיתה לאיש אחר אפי' לא התירה כו' מבוא' דלאו כ"ע ס"ל להאי דרש' ועכ"פ מיושב הרמב"ם דפ' כסתם מתני' ודי לן דהוי אסמכתא ודרשא דקרא אבל לא דלהוי ממש מדאו' פסולה לכהונה רק עיקר קרא אתי להך לאסוקי מאיש שאינו אישה ובבית מאיר כתב דגם הירושלמי ס"ל דעכ"פ מדרבנן פסולה לכהונה והיינו כשיטת הרמב"ם הנ"ל וא"ש ע"ננ.
ומ"ש מעלתו נ"י לענין עליות לתוה"ק בשם וחיישו אם צריכין הכהנים למחול בכדי שיעלו הישראלים לא הבנתי דיותר הו"ל לשאול אם יכולין למחול דהא כ' תוס' בגיטין נ"ט ע"ב ד"ה אבל כו' דבזמן הזה גם בב' וה' אינם יכולים למחול אבל לכופם למחול לא ס"ד כלל ואין זה דומה לדברי המהרי"ק שהביא הב"י בסי' קל"ה לענין שבת בראשית דהתם הי' מנהג מעיקרא בפרוטרוט כן ומ"מ לפי ידיעת מנהג העולם בב' וה' שאם יש רק כהן א' מבקשים ממנו שימחול ואם רבים הם ל"מ מחילה דהטוב אם ירצה הכהן לצאת מבית הכנסת עד אחר שיקרא ישראל אבל א"א לצות עליו כן ולעבור ח"ו אמצות עשה דוקדשתו ותקנ"ח דדרכי שלום כמבואר בגמ' שם: