אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן עד
להרבני מוה' אברהם טורמאן ני' מראמלאשט
הנה בכתובות כ"ב האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפ"ש והטעם משום דמוקמינן לה אחזקת פנוי' דכל כמה דלא אתרע ח' פנוי' וודאי חזקה מעליא הוא וא"כ לולי דיבור' היתה מותרת ולכן אמרי' הפה שאסר הוא הפ"ש אמנם נודע דקיי"ל אין סומכין על החזקה במקום דאיכא לברורי וע' ש"ע יו"ד סי' א' ולכן המנהג הוא בין איש בין אשה אף שלא היינו מכירין אותם מקודם שהיו נשואין אין סומכין על הח' מאחר דאפשר לברר ובפרט בזמן הזה שהשיירות מצויות היינו הליכת הפאסט בכל המדינות ועתה ונחזי בנ"ד אחרי שכבר עשינו כל האפשר לנו וכתבתי להב"ד דשם זה כמה ולא השיבו דבר ולא ח"ד א"א לברר יותר וודאי סמכינן אחזקה וביותר הסברא בזה דאלמלא הי' האמת כן וודאי גילו אזנים הב"ד דשם שלא יהי' מכשול ח"ו דמה"ט סומכין אחזקת שליח עושה שליחותו במקום שיוכל לבוא המשלח לידי מכשול ועי' אריכות בזה בנוב"י ק' סי' ב'.
אמנם מהיות טוב ע"כ דעתי שקודם הנשואין יושב ב"ד ומעלתו יאמר לפניהם ע"י תק"כ בחלע"ה ככל הדברים שאין לו אשה כעת וגם יש לו בן מאשתו הראשונה ושמו פ' בעיר פ' ויכתבו הב"ד כ"ז ויהי' מונח ביד האשה למזכרת והכל שלום הכ"ד באמירת מז"ט.