אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן סט
ב"ה אור ליום ו' עש"ק משפטים תרל"ח לפ"ק דפש יע"א.
לאיש אשר אלה לו כל חמדת ישראל איש חי רב פעלים מקבציאל ראש גולת אריאל כבוד אדמו"ר הרב הגאוה"צ המפורסם רב הרבנים מורה המורים נותן לעינים קילורים בו"ק חו"פ כקש"ת מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב אבד"ק סרגוט והגלילות:
מכתב י"ק מיום ד' פ' יתרו בענין העגונה הגיעני היום ואשתהי ביותר על הב"ד והנה אני כבר תיקנתי במה שהי' ביכלתי כי שלחתי החסיצים בשבוע העברה וגם עשיתי גב"ע ביום א' מפי האשה עצמה וכתבתי ג"כ קצת פלפולים כאשר הרשה אותי כאמו"ר ואח"כ ביותר הגיעני העדות מהשו"ב הרבני החרוץ מו"ה חיים יוסף כ"ץ מגערלא ושלחתי מיד לכאמ"ו גוף מכתבו של הנ"ל ושם תיקן הכל כי לפניו אמר האיש הנ"ל ששמו יצחק דוד וגם שהוא הוא אותו שנאמר בפאס שלו שהוא מבודעשט וגם שיש לו ג' בנים וא' בגוו"ד ושם אשתו שנשא מחדש שמה אסתר רבקה רק מ"מ אנו צריכים לעדות האשה מ' אסתר חו' לענין שאמר שאשתו הזאת השנית שנשא בתמוז העבור היא בסיגוט היא פלאץ זיצערין ושארי דברים שאמרה שמוכן מזה שהוסיף דברים לפני האשה מה שלא אמר בפני השו"ב ובענין השם מיצחק לאהרן הדבר גלוי כי נתקו בלשונו או לא הבינה דבריו מחמת חולשתו וכה"ג ובכ"ע יפה כ' הדר"ג ני' כי אשה א"נ אלא להתיר ולא לאסור כלל וכ"ש שיש איש המעיד כנגדה כאשר ידענו שהאמת ששמו הי' יצחק דוד ובלי ספק הגיע לי"ק מכתבי עם העדות השו"ב הנ"ל שא"צ לחקור יותר והאשה מותרת בלי ספק.
אמנם השתא הכא דאתי לידי מכתב י"ק עיינתי בד"ק אשר כ' ליישב קושי' השו"ת בגדי כהונה סי' ז' מהגמ' דב"מ כ' דאי' מממונא לא ילפינן וגם מתשובת מהרי"ק והוא בשורש קע"ה דכ' דגם דרמב"ם דמתיר בשמו ושם אביו לחוד מ"מ גבי איש פ' כו' הוצרך גם שם עירו מאחר שלא הכירו צורתו שנשתנה והקשה הגאון מזה על השו"ת הר"נ דס"ל דכל שיש סימני' המועילי' אף דשינה שמו מותרת משום דהוי על היש וס"ל להבגדי כהונה דזה תלי' בב' תירוצי התוס' דב"מ כ"ב הנ"ל והדר"ג נחית לעומקא דדברי הר"נ דאין ראי' מסוגי' הגמ' דב"מ ותוס' בתי' א' דהתם כוונת התוס' דחזקת א"א מגרע ההיתר שאנו רוצין לסמוך עליו דהיינו סי' דיב"ש וכ"כ בהאי דמהרי"ק בדברי הרמב"ם דמתיר בכ"מ על שמו ושם אביו אף נגד חזקת א"א מ"מ בנשתנה צורתו דאיכא ריעותא באותו סי' לא מהני משא"כ בהאי דהר"נ שהי' סי' שראוי לסמוך עליהם בפ"ע וגם אם לא ידעי' שמו כלל אזדא ח' א"א לא מגרע מה שיש שינוי בשמו שלא הי' צריכין לכך כלל ואין ס' מוציא מידי ודאי שכ' ענ"ד עכת"ד.
ובאמת הסברא בעצמותה קלורים לעינים אבל לא ידעתי איך התיישב בזה שו"ת מהרי"ק הנ"ל על הרמב"ם הנ"ל דהא התם ג"כ השינוי בדבר אחר דהיינו בצורתו ואם לא ראו צורתו כלל הי' מועיל מחמת שמו ושם אביו לבד ולהבין דברי קדשו נלע"ד כוונתו דהתם במהרי"ק ע"כ הוצרכו לילך ולראות אם באמת מת הוא וא"כ מאחר שע"כ הוצרכנו לראותו אם קיים דבריו ממילא ראו שנשתנה צורתו ויש לדמות לזה מ"ש הפליתי בססי' קי"ח לענין ב' שבילין לחלק בין צריך להזכיר חבירו עי"ש וד"ק נכונים מאוד אמנם במה שראיתי בד"ק אשר פי' בתי' התוס' דהכוונה מחמת ח' א"א לא הבנתי דהא אדרבא התוס' הקדימו בקושייתם דלא נימא מחמת חזקה ואי מטעם חזקה אין חילוק בין א"א לשאר איסורים דהא מקרא דילפי' דאזלינן בתרי חזקה אין חילוק בין האיסורים כלל אמנם לדעתי הנמוכה אין כוונת התוס' מחמת חזקה כלל וגם לא כהפנ"י לחלק בין חליצה לא"א דלכאורה כוונתו מחמת דאי' א"א בכרת ומיתת ב"ד דלכאור' ז"א דהא יש ג"כ שארי ח"כ וגם מיתת ב"ד ואעפ"כ אזלינן בתר חזקה ורוב ואין לנו גדול מסנהדרין שהורגין נפשות עפ"י חזקה ורוב ולא אמרי' אי' חמור דלא ניזול בתר חזקה ורוב רק הכוונה שחז"ל החמירו באי' א"א מטעם אחר ולכן שפיר אמרי' כאן דגם בחליצה הו"ל להחמיר עפי"מ שדקדקתי בדברי התוס' יומא נ"ה ד"ה והתנן כו' דפירשו דהיינו מחמת חומר א"א ולכאו' אינו מובן הא ממ"נ אינה א"א אם הוא חי א"כ הגט כשר ואם מת לאו א"א היא רק זקוקה ליבם ומ"מ מדמי התוס' לאי' א"א ע"כ יש טעם בזה דגרע טובא משאר איסורי' והיינו כעין שכ' תוס' גיטין ל"ה לחלק בין איסור שעושית כל ימי' וכ"מ בכמה ענינים דאם עבר ושנה גרע מאוד וכ"ש כפל הענין כ"י חייו בלי שיעור גרע הרבה מאיסור שעושה בפעם אי ולכן בין איסור א"א בין איסור יבמה לשוק הכל חד דחמור הרבה משאר איסורים אמנם י"ל על התוס' דיומא הנ"ל ג"כ כסברת הדר"ג מטעם חזקת א"א כעין מחזיקין מאיסור לאיסור שוב מצאתי להדי' כן בהגהות הב"ח שבש"ס דפוס ווין בב"ב קל"ה ע"א ע"ד הרשב"ם שם ד"ה נקל בא"א יעו"ש.
והנה מריש הוי קשי' לי ע"ד הר"נ הנ"ל דס"ל דשמו הוי סי' העשוי להשתנות דא"כ אינו מובן תי' התוס' השני בב"מ דף ך' הנ"ל דכ' דחשש יב"ש הוי רק משום לעז אבל מדאו' סגי בזה לבד הא הוי סי' העשוי להשתנות דלא מהני גם מה"ת והי' נלע"ד ליישב זה דדוקא ודאי זה מקרי עשוי להשתנות כמו שפירשו התוס' בגיטין ל"ד בראשונה הי' משנה שמו ושמה כו' דהדרך כן הוא מחמת טעמים ומ"מ שפיר כ' התוס' בכאן משום דהכא בגט מיירי ואלו הי' משנה שמו הא קיי"ל דצריך לכתוב כל השמות וא"כ ודאי הי' כל השמות כתובין בגט וע"כ שלא שינה שמו אלא דכ"ז לשיטת הר"ת דס"ל דצריך לכתוב בפי' כל השמות אבל לשיטת הבה"ג דס"ל דאצ"ל רק א' מהשמות והשאר נכללו בוכל שום כו' א"כ גם בגט לא הוי יב"ש סי' מובהק דעשוי להשתנות ולפי"ז י"ל דהני תירוצים דתוס' דב"מ תלינן בב' השיטות דהבה"ג והר"ת הנ"ל ותי' ב' קאי לשיטת הר"ת ולפ"ז שפיר כ' הב"כ דשיטת הר"נ הוא כתי' הב' דהוי סי' העשוי להשתנות לענין אשה שמת בעלה ולא מגרע כלל כן נלע"ד.
אמנם יותר נלע"ד ליישב הא דאמרי' דיב"ש סגי מדאו' ול"א דחשוב עשוי להשתנות דהנה שני חששות יש בסימני אבידה א' דלמא א' הסימני' כסומא בארובה ב' אפי' אמת שאבד הוא דלמא אתרמי עוד אחר שאבד כן בהני סימני' ובזה יש להבין הסוגי' דיבמות קל"ו גבי שומשמי דמנין ל"ה סימן ובב"מ אמרי' דהוי סי' וכ' הנמ"י שאני מציאה ופשטות הכונה דא"צ להוציא מיד המוחזק ויותר נלע"ד להבין בזה משום דבאבידה כשא' מנין א"כ ודאי הוא אבד כה"ג דאל"כ מנין ידע המנין וליכא חשש רק דלמא גם אחר אבד כמנין הלזה ואתרמי כו' בזה לא חיישי' באבידה דהא ליכא אחר כאן שיתן סימנים משא"כ התם בשומשמי דאין חידוש שידע המנין דהא באמת הוא הפקיד כן ואולי לא הוי סימן כלל וחיישי' דלמא אתרמי שהנפקד נתן ג"כ בהחביות מנין שומשמי כזה ואתרמי אתרמי ובזה חיישי' יותר התם דהא הוא טוען כן א"א להוציא מיד הנפקד כנ"ל ולפ"ז א"ש כאן לענין חשש יב"ש דכ' תוס' בגיטין ך"ז ע"א ד"ה כאן כו' דידעי' דמזה יב"ש נפלה כו' וא"כ ל"ש חשש שינוי השם דהא הוא כאן וידע שלא שינה שמו רק חשש דלמא אתרמי דאחר איכא ג"כ מאחר שהשיירות מצויות ולהא ל"ח מדאורי':
והנה לולי דמסתפינא אמינא בענין מה דחיישי' כאן כ"כ באיסור' יותר מממונא כמ"ש תוס' בתי' הראשון דחששו חכמים כמו דחששו במשאל"ס והנה במשאל"ס הדין דאם נשאת לא תצא דהא בדיעבד סמכינן ארוב' ומ"מ הב"ד אינם מתירין אותה להנשא היינו כמו שהסבירו המפו' בכמה מקומות דבמקום שיש לחוש שיתברר אח"כ כי בטעות הי' ההיתר דהיינו כשיבא הבעל אתי גברא וקאי כו' והוי זילותא דב"ד מאוד שטעו כ"כ והתירו א"א במה שהי' נראה להם ולכל העולם כזה חיישינן יותר שלא יצא ההיתר מפי הבית דין ויעוי' בפנ"י ב"מ כ"ז ריש סוגי' דסימני' שהק' אפי' סימני' דרבנן הא גם חשש יב"ש בגט הוי רק מדרבנן ולא הבנתי דהא סי' דרבנן היינו מחמת תקנה דניחא לי' כו' והחשש דחששו חכמים ליב"ש היינו מחשש לעז וא"כ מאחר דחיישי' שיוציא הבעל לעז מה מועיל תקנ"ח דניחא לי' כו' לענין להשקיט לעז שלו דהא לדידי' לא ניחא שטוען בוודאי שלא גירש מעולם ולפי"ז שייך דוקא לענין גט אבל לענין עדות אשה שמ"ב דל"ש חשש לעז עדיף יותר הגם שבכ"ז אין נ"מ יותר לנ"ד דנתברר הכל ע"נ אעפי"כ לא מנעתי מלבוא קדם הדר"ג וליהוי כפטפוטא דאוריית' עכ"פ ויה"ר שהשי"ת יאיר עינינו בתורתו ויראנו נפלאות מתורתו. הכ"ד ידי"נ דוש"ת בלונ"ח הק' מנחם מענדל פאנעט.