אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן סח

סימן סז

ב"ה יום ג' בטוב למב"י הדר"ת לפ"ק פה אהרישאר יע"א.

ישאו הרים שלום לחיים ולחסד עד עולם עיניו תחזינה בנין היכל ואולם ה"ה כבוד הרב הגאון הגדול המפורסים המאוה"ג לממשלת התורה החו"ב נ"י פה"י פ"ה בו"ק חו"פ ה"ה הרב אבד"ק נעשוויעז יע"א ודשכן סמוכין עלוהי בי דינא רבא בק"ק הנ"ל כ"א לפי מהללו ישפות השקט ובטח באהלו עד בא מלך ישראל וגואלו א"ס.

ר"ח העבור קרב לפני איש א' ממחנותיכם ושמו שם מתת פסח וכאן זלמן בן אברהם ובידו אגרת מאביו הנ"ל כתוב בשם מעכ"ת ני' לחוש לתקנת עגונה הוא אשתו לשלוח לה גט פ"י הב"ד לעשות השליח ע"י כתב באשר כן עשו כמה גאוני זמנינו במקום עיגון והנה גם אנכי הכותב מעיד שמצאתי בנימוקי אאמ"ו הגאון זצוק"ל שהסכים לזה אמנם באופן שהבעל יעשה כאן שליח הולכה ושליח זה ישלחנו ע"י הב"ד לשליח הובאה המיועד במקום הכתיבה ולכאו' טעמו ונימוקו בזה לצאת ידי סברת הריב"ש דמבעל לשליח ל"מ הרשאה כ"א משליח לשליח וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ב סקי"ג וצריכים דוקא לומר בפ"נ ובפ"נ ויעוין בס' טיב גיטין ביד אפרים בסוף הס' ובבית מאיר שם סעיף י' וכן עשיתי והאיש הנ"ל מסר בכאן גט לש"ה אהרן בן יעקב הכהן והשמות אשר כתבתם מתת פסח דמקרי זלמן ב"א לאשתו שינא בת שמערל והנה בעיקר הדין מבואר כן בש"ע סי' קמ"א סל"ה וכ"ה בטור כ' הרא"ש והר"ת שכן נהגו באשכנז וצרפת רק הרמ"א כ' י"א דאין למנות שליח ע"י כתב וגם בד"מ כ' וע' ס"ז כתבתי די"א דאין למנות כו' ותמה בבית מאיר דמי החולקים דמה שמציין בבאר הגולה על הגאונים לא יתכן לפ"ד כמשמעות ד' הד"מ הנ"ל וע"כ דקיי"ל כהמון הפו' דמעשה קוף בעלמא עביד וגם משמעות המרדכי סי' שס"א וגם הג"א דגם הכה"ג מודה בשליח א' השולח לשליח ב' ע"ש וגם ענין מינוי השליחות ע"י כתב לית מאן דפליג כמבואר בראשונים גיטין ד"ט וברא"ש פ' מי שאחזו ומרדכי שם הביאו הד"מ סי' ק"ב ומבואר שם דהבה"ג גופי' כ' דאפי' ש"ק תוכל לעשות פ"י כתב:

גם בחמ"ח סי' ל"ה סק"ו תמה על הרמ"א שם בזה דוודאי קי"ל כהפו' דאפי' לכתחלה מהני יעו"ש לפענ"ד כוונת הרמ"א למ"ש בד"מ אות ט"ז ב' הסדרים ששליח צריך לקבלו מהבעל כמו האשה בעצמה שלא יהי' ט"ג מעג"ק ולזה כיוון ג"כ הרמ"א בסה"ג סעי' ל"ח שכ' דבמקום דאפשר נוהגין שלא לעשות שליח שלב"פ היינו מטעם זה ולכן ציין הרמ"א שם למ"ש בסעי' צ"ז צ"ח דשם מבואר שצריך למוסרו כמו להאשה בעצמה פ"ד לכתחלה במקום דאפשר אבל בכה"ג דא"א בע"א בוודאי לא החמיר הרמ"א כלל וגם פשט לשונו כאן הוא רק לכתחלה אבל במקום עיגון כי האי וודאי הוי כדיעבד ובס' תורת גיטין כ' שהוא רק חומרא בעלמ' דמדינא וודאי מהני כשליח מהבעל פ"ג מפג"ק דונתן בידה קאי אנתינה ליד האשה ע"ש וכ"ש המסירה מש"ר לש"ש דתחילתו וסופו נתינה מעליא איכא עכ"ל דלכ"ע במקום הדחק גם לכתחלה מותר דמדינא אין כאן חשש כלל ולא נהגו כן רק בכדי שלא לחלק בין מסירה למסירה לענין ט"ג מעג"ק ועיקר פלוגתת סברת האוסרי' הוא דחיישי' שלא יהי' יד גוי באמצע דלא ליתי למסמך עליו לשליח ממש כמו דאמרי' גבי עדים ד"ס אבל הרא"ש ושאר פוסקי' החולקי' דס"ל דל"ד כלל בשלמא התם שהם עדים יש חשש דיסמכו עליי' כשאר עדים אבל כאן גוי זה אין לו שם שליח כלל לא אתי לאחלופי בשליח דאינו רק מעשה קוף ובבית יוסף סי' ל"ה כ' דגם האוסרים הוא רק בגט דשם גט עליו אבל בקידושין דקודם שבא ליד האשה כסף בעלמא הוא ואין עליו שם קידושין ל"ח כלל יע"ש מזה הי' נ"ל דבר חדש דענין שליח לקבלה ע"י גוי כהנ"ל לית מאן דפליג דדמי לקידושין הנ"ל וא"כ הי' מקום לנהוג כן בזמנינו ע"י הפאסט דאין כאן בית מיחוש רק דבלא"ה אין נוהגין בזה"ז לעשות ש"ק רק בשעה"ד כמ"ש הר"פ ובכה"ג גם בש"ה קיי"ל דמותר אפי' לכתחלה כמש"ל ועיין בט"ז סי' ל"ה סק"ה שהק' לפ"ד הב"י ל"ל להקדוש מרדוש הסברא דאינו גומר מעשה אולי לא תאבה האשה יעו"ש ובאמת סברת הב"י הנ"ל מבואר בש"ג רפ"ב דקידושין ובתוס' רי"ד ועיי' בקצוה"ח סי' רמ"ד באורך רק הק' מרדוש. הוצרך לסברתו בכדי לכלול כל קידושין שבעולם אפי' בקידושי שטר דלסברת הב"י הוי דמי לגט וז"פ והגאון בעפנ"י בדף ך"ט האריך בענין שליח של"צ לגירושין ודעתו להסכים עם הבה"ג וסייעתו ע"ש אמנם לסברת הק' מרדוש אין כאן קושי' דוודאי התם בתורת שליחות אתינן עלי' דהתם לא עשהו שליח בכתב רק האי גברא יעשה לאב"מ שליח הגט לענין זה בעי' ג"כ שליחות ולא דמי כלל לעובדא דידן דעושה בעצמו השליח בכתב שלב"פ ואין הנכרי עושה רק מעשה קוף רק הא דאמר התם דא"י למסור לב"ד היינו מכח מילי ל"מ לשליח דלפי סברת הק' מרדוש בכה"ג חשיב מילי דהא אין בידו לכפות את אבא ב"מ אם לא יאבה להיות שליח ובזה אף דחשיב שליח מ"מ א"י למסור לאחר מכח מילי ל"מ כו' רק צריך לעשות בעצמו אח"כ ראיתי ג"כ בקצוה"ח שכ"כ ובס' בית מאיר כ' קצת בענין אחר אבל עכ"פ הסכים לזה דהאי גברא הי' שליח ולא מעשה קוף בעלמא יעו"ש וע' בס' תורת גיטין דלא נחית לכך.

עוד נ"ל ליישב קו' הפנ"י הנ"ל עפ"י סברת המרדכי ס"פ התקבל מ"ש לחלק בענין מילי דוקא כתיבה מקרי מילי דלא ניתן להשליח כח על גמרו של דבר והיינו דקאמר שליח של"נ לגירושין כלו' שלא ניתן לו כח לגמור מעשה הגירושין הוי שליח של מילי דא"י למסור רק מחויב בעצמו לעשות שליח כנ"ל והנה כל החששו' שכ' הסנ"י שם לקיים דברי הבה"ג לא שייכי בכה"ג ע"י הביד"ו ובפרט כששליח א' עשה שליח דל"ש קפידא דמאי איכפת לי' לשליח ולא מצינו כן רק בבעל וגם במה שהאשה מזמנת אותו תחלה שם לשליח הובאה דמי לנפילה דחד דל"ח ועיי' במרדכי גיטין שמ"ח כ' הראבי' דאין מקום לחוש שיעשה את הגוי שליח דכ"ע ידעי דאין שליחות לגוי ועוד דהא בפי' ממנה בכתבו את הישראל לשליח יעו"ש ומ"מ י"ל דהאוסרים ס"ל מאחר דלענין זה שייך ג"כ שליחות כמו העובדא הנ"ל לעשות את אב"מ לשליח ובכה"ג דעשה בפי' הגוי לשליח לענין זה וודאי לא מהני ע"כ חששו בזה שיעשה את הגוי לשליח לענין זה למסרו לשליח וכ"ז ג"כ ל"ש בנ"ד כלל וגם דבאמת קיי"ל כהמתירין דל"ח להאי חששא כלל.

ובמ"ש המרדכי שם עוד דמה דפסל במתני' היינו ההבאה והמסירה להאשה ככל לשון הובאה דגיטין יעו"ש זה ודאי נכון דאל"כ הול"ל הכל כשרים להוליך כו' דהא בעי למתני' כאן הדין מי הראוי להיעשות שליח הול"ל מי ומי ההולכים וע"כ דהני פסולים הם רק לענין ההבאה והמסירה ליד האשה אבל ההולכה מיד הבעל לבד הוא מעשה קוף בעלמא וכנ"ל ובזה נסתלק קושי' התו"ג סי' קמ"א סל"א עיי"ש ובזה המצאתי לענ"ד הבנת דברי רש"י ריש מכלתין שכ' ושליח זה הבעל עשאו שליח הולכה היינו דגם שם נאמר המביא דהוי משמע שכל מביא דמוסר ליד האשה אף שאיננו הוא המוליך דהיינו השליח שמסר הבעל הגט לידו צריך לומר כו' ובאמת ז"א דשליח האחרון אצ"ל בנו"נ מה"ט פרש"י דשליח זה עצמו המביא הוא הי' המוליך שהבעל עשאו לשליח הולכה ומסר בידו הגט ולכך צ"ל בנו"נ ועוד יש אריכות דברים בזה.

ועדיין לא יצאנו ממבוכה גדולה דלכאו' כ"ז לא מהני אלא לשליח למקום שהבית דין דמקום הנתינה מכירין חתימת עדים או חתימת דייני הקיום משא"כ לשלוח כה"ג למקום רחוק מאי מועיל ההרשאה הא אכתי יוכל הבעל לערער שהכל מזויף הגט וההרשאה ועדים אין מ"ל ואפי' לדיעה קמייתא דסי' קמ"ב סעי' א' בהג"ה דבדאיכא הרשאה אצ"ל בפ"נ עכצ"ל דמכירין שם החתימות משא"כ במקום שאין מכירי' כן כיהה בזה אחי הגאון הגדול מוה' חיים בצלאל אב"ד בטאשנאד וההוא אחר לצדד בזה למ"ש הפנ"י גבי מעיקרא מידק דייק דלא תקנו חז"ל בפ"נ משום חשש זיוף דל"ש רק חיישי' שיטעון טענת פקדון או תנאי ויהא נאמן במקום מיגו דמזויף ובנ"ד ל"ש הני חששות ולמזויף בלא"ה ל"ח עכ"ד ולענ"ד לא עלתה ארוכה בזה דבהא דלא חיישי' למזויף יש ב' סברות רש"י פי' דלא חשידי אינשי לזייף ופשט כוונתו מחמת ח' כשרות וממילא יש מקום לפקפק בנ"ד עפמ"ש הנוב"י מ"ק חא"ע סי' ל"א סד"ה ועוד שאם כו' יעו"ש שיטב כ"כ כאן וודאי כל הבא לפנינו מחזיקין לי' בח' כשרות מהרוב אבל ודאי איכא בעולם אינשי דלא מעלי וא"כ זה הגט הבא על הפאסט לא ראינו מי הניחו שם ואין מכיר שם החתימה אולי הוא מהאנשים ריקים ופוחזים המיעוט מאחר שלא ראינו אותו ואינו לפנינו לדון עליו ח' מחמת רוב וכדברי הנוב"י הנ"ל.

והנה התוס' ריש גיטין ד"ה ואם כו' כ' דאקילו רבנן משום עיגונא אבל בממון טענינן מזויף דאל"כ לא שבקת חי כו' ולכאו' סברא זו שייך דוקא בממון אבל כאן ל"ש כן דהא האשה ח' שאינה מקלקלת א"ע כמ"ש הרמב"ם ובשליח י"ל אא"ח ולא לו רק צ"ל מ"מ הי' לנו לטעון מזויף כמו בשאר שטרות ולכך צריך הסברא דרבנן הקילו וכ"כ מהרמ"ש אמנם לכאו' י"ל דכאן שייך לא שבקת כו' דהא צריך להבין הלשון של התוס' שכ' דע"כ טענינן מזויף דאל"כ לא שבקת כו' דמה לו להביא ראי' מאחר בפשיטות הול"ל דאי לא נטעון מזויף ניחוש במצא שטר זה ולמה יגבו בו דלמא זייפו התובע ולהנ"ל א"ש דהסברא לא חשידי אינשי לזייף כו' מחמת רוב כשרים ובכל הבא לפנינו מוקמינן לי' בחזקת כשרות אבל בכל העולם וודאי יש גזלנים ושייך החשש דלא שבקת כו' דצריך לעשות תקנה לטעון כן דאל"כ יצא תקלה מהמיעוט שאינם כשרים וכסברת הנוב"י הנ"ל וא"כ ממילא גם בגט יש לחוש דוודאי יש מיעוט נשים שרוצים להפקיע א"ע מבעליהן והו"ל לתקן דנטעון מזויף אלא דבאמת עכצ"ל דל"ש כאן בגט הך סברא דלא שבקת כו' וראי' לזה דלכאורה משמעות התוס' כאן דאף אי ס"ל הסברא דלא שבקת כו' מ"מ א"צ קיום רק מדרבנן ובספ"ב דכתובות ד"ה ק"ש כ' תוס' לפי הך סברא מדאו' בעי קיום דאל"כ כו' מדאו' לא שבקת כו' יע"ש וא"כ מאחר דתוס' אזלו כאן לסברא זו לחוש כן א"כ מדאו' נבעי קיום וצ"ע.

והנ"ל. בזה עפמ"ש קצוה"ח סי' ל"ט דלמ"ד שיעבודא ל"ד רק פריעת ב"ח מצוה מיני' דידי' היינו דוקא בפניו גובין ונחתינן לנכסיו כו' אבל שלב"פ לא נוכל לגבות כלל מדאו' ולפי"ז א"ש דהא תוס' ס"ל של"ד וא"כ לא יקשה מדאו' לא שבקת כו' דיגבה שלב"פ דהא בלא"ה א"א לגבות כלל שלב"פ מדאו' רק מכח תק"ח והפקר ב"ד הפקר והכל מדרבנן רק בכתובות שפיר הקשו לענין לגבות מני' דידי' אם נאמר דהוא ג"כ א"י לטעון מזויף כנ"ל ולפי"ז הדק"ל למה משום עיגונא הקילו דשפיר קשה דגם שלב"פ נצטרך קיום מדאו' וע"כ דהסברא דלא שבקת כו' לא שייך בגט כלל כנ"ל אמנם י"ל דמ"ש תוס' משום עיגונא הקילו היינו מהני טעמא דאמרי' ביבמות דמלתא דעל"ג לא משקרי או משום דייקא ומנסכא וכמ"ש הר"נ כאן יעו"ש וא"כ ממילא אפי' אי מדאוריי' בעי קיום א"ש דמ"מ הקילו חז"ל כמ"ש הרמב"ם סוף ה' גירושין גם הפנ"י כ' ריש גיטין ד"ה בדין הוא דאף הטעם דל"ח למזויף מכח ח' כשרות דהא אין הולכין בממון אחה"ר רק עיקר טעמא משום דהוי מלתא דעל"ג ולפי"ז לכאורה גם בנ"ד יש לקיים סברא זו דל"ח למזויף ושפיר שייך סברת הפנ"י הנ"ל דאין כאן חשש רק מחמת לעז דתנאי ופקדון ובהרשאה ל"ש הני חששות אלא דגם זה לא הונח עדיין דהסברא דמלתא דעל"ג לא משקרי שייך דוקא לענין דל"ח שאדם יעשה רמאות כזה שאפשר שיתגלה נבלותו לעיני כל אבל בכה"ג שלא נודע מי זה ואיזהו שהניח הגט על הפאסט לא עביד לגלויי מי הוא ואינו חושש כלל והיינו טעמא דצריך השליח לומר בפנו"נ כמ"ש תוס' דמרע אנפשי' טובא כו' דהשליח וודאי חושש שיבוא הבעל ויברר שקרותו שיוכל לומר הבעל עשה מזויף ואנכי לא ידעתי ועכצ"ל בפנו"נ באופן דיבורר רמאות דשליח וא"ל עדיין יוכל להכחיש גם את האשה שלא אמר בפנו"נ ז"א דהא צריך למוסרו בפני ב' או ג' והם יעידו בו וזהו ביאור הגמ' כיון דאמר מר בפני כמה נתנו מידק דייק השליח שיתברר רמאותו ולא אתי השליח לאורעי נפשי' כ"כ וכ"ז שייך בשליח ממש הבא לפנינו אמרי' שחושש שלא יתברר נבלותו משא"כ בנ"ד שלא נודע מי הוא.

ובזה יש לי פקפוק לא זעיר על מה שפירשו פלוגתת הירושלמי במצח כתוב בשטר איש פ' מת דמיירי אף בלי היכר החתימה ומ"מ סמכינן אהא דקיום שטרות דרבנן ולפי"מ שכתבתי לא דמי להדדי דהא ע"כ האי דינא דמצא כ' בשטר אין בעל השטר יודע כלום דאל"כ בלא"ה נאמן וא"צ להשטר וא"כ ל"ד כלל להך דקיום שטרות דהוי מדעל"ג לא משקרי אבל מצא כ' בשטר מי הוא אשר יתפוס בשקרו וא"כ י"ל דמדאו' בעי קיום וצ"ל הסברא להיפוך דאדרבא בזה יש להכשיר יותר וכמ"ש החמ"ח מאחר שאין כאן חשש נגיעה אין לחוש לזיוף כלל וא"כ אף דהתם אנו צריכין לטעמא דמפל"ג אכל בעדות אשה קיי"ל באמת דעכ"פ מדרבנן נאמן אף במקום דל"ש מדעל"ג כמו שהאריך בנוב"י בפי' דברי הרמב"ם ולפי"ז י"ל הפלוגתא דירושלמי די"ל דוודאי שטר מהני מדאו' לכ"ע אף בלי קיום מטעם דעל"ג אבל בכה"ג דמצא כ' בשטר דל"ש סברא דמעל"ג בזה יש פלוגת' אי נימא דבעדות חשה המניהו חז"ל גם בכה"ג אף במקום דלא חשיד לגלויי כנ"ל.

אלא דלענ"ד מה שהחליט הפנ"י מטעם מדעל"ג הוא דשטר כשר נגד משמעות רש"י בגיטין והוא מכח הקו' הא אין הולכין במאה"ר אינו מוכרח כ"כ עפמ"ש הגאון בש"ש דהטעם הוא דהמע"ה דכללא הוא אין דבשב"מ פחות מב' ורוב אינו ששנים והיינו אף דרוב מברר מ"מ אין להוציא ממון דגזיה"כ הוא דלהוציא ממון צריך ב' אבל כאן מיירי בעיקר הדבר הי' ב' וכבר נחקרו בב"ד דעדים החתומים כו' רק על הנאמנות אם הי' ב' או שהוא מזויף שפיר יש לסמוך על הרוב שהי' ב' ול"ש בזה גזירת הכתוב.

אמנם מה שנוגע לנ"ד יש למצוא היתר עפמ"ש הפנ"י בכתובות כ"ח לחלק בין עדים הידועים במקומן יעו"ש וכ"ש שיש לנו לומר סברא זו לענין בית דין דקיום ובפרט בגט דממני אינשי אגיטין וידועין למקומותם במושבותם י"ל דלכ"ע ל"ש חשש זיוף כלל ובזה הבנתי דברי הרא"ש שהוכיח דשליח מהימן על השליחות דאל"כ נצטרך כתב וקיום ב"ד ואכ"ק יקיימו הגט עו"ש ודבריו מרפסו אגרי דמאי מהני הקיום מאחר שאין מצוין לקיימו א"כ גם דייני הקיום לא יוכרו במקום הנתינה למה יתן ויוסיף הרבה חתימות בלי הכרה ולפי"ז קשה אדרבא ניעול לאידך ניסא דלמא באמת בעי כתב שליחות בעדים ואז אף בלי קיום ל"ח מדאו' לזיוף דעדים החתומים כמי שנחקרה כו' רק משום חשש דרבנן האמינהו לשליח וא"צ קיום כלל ולכאו' י"ל דס"ל להרא"ש דוודאי אי מהימן לענין חתימות הגט ממילא ידעי' דהוא שליחו של בעל דאל"כ מנין בא הגט לידו כמ"ש הר"נ בסוגי' דג' גיטין פסולין וע"כ משום לברר הדבר א"כ גם קיום בעי' על כתב השליחות ממילא שפיר הק' יקיימו הגט דע"כ צריך להכיר חתימות הב"ד דאל"כ עדיין אין קיום ואין מקום להנצל כנ"ל אמנם להנ"ל י"ל בפשיטות דחשש דזיוף ל"ש רק בעדים שיחתום עדים כרצונו ולא יתוודע הדבר ולא עביד לגלויי אבל בית דין מסתמא הם הידועים עביד לגלויי טובא ויצא לנו מזה עוד דמה שנוהגין לקיים ההרשאה מב"ד לב"ד אינו אלא חומרא בעלמא.

אמנם מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אשר ע"כ במעשה כזה מנהגי לכתוב תחלה להב"ד דשם וגם הבעל בעצמו כותב לשם ומאחר שכבר הי' הדברים בין הב' בתי דינים כל כי האי דבר גלוי הוא ועדיף מעדים כמ"ש תוס' יבמות אשר ע"כ הכינותי אגרת זה לכתוב למעכ"ת זה חסדו אשר יעשה הדר גאונו ותפארת עוזו יכבדני בתשובתו הרמה ואענדם עטרת לראשי ואם תרצו תוכלו לברר חתימתי אצל הרב הגאון מוה' אליקים געציל ני' אבד"ק ביאלאסטאק ואצל בי דינא דק' שעביז במחוז וויטעפסקי כי לשני המקומות הנ"ל כבר שלחתי ג"פ באופן זה הכ"ד הבעה"ח ידידכם עבד לעבדי ה' הדר"ת לפ"ק ה"ק מנחם מענדל פאנפטה.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה