אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן סז

סימן סו

בענין הגב"ע של העגונה שרה בת מוה' אליעזר מהידאלמאש הנה לא נזכר בהגב"ע אם העדים ראו הטביעה דהרבה סו' מחמירין בזה אמנם בב"ש ס"ק פ"ז כ' דבב' עדים בכ"ע אין לחוש והדין עמו דהא המחמירים בזה הם הרז"ה והרא"ש והם כתבו בפי' דבב' עדים ל"ש בדדמי וחולקי' על הרי"ף דס"ל דבמקום דשייך בדדמי אין חילוק בין א' לב' והקשו ע"ז כמו שבוארת בסי' הקודמי' ע"ש והנה כבר הארכתי במ"א להוכיח זה דמאחר דהחשש בדדמי אינו רק מדרבנן לא החמירו רק במקום דעדיין האשה בח' א"א גמורה אבל במקום דמדאו' כבר יצאה מח' א"א כגון שהי' ב' עדים כשרים על הטביעה במשאל"ס ושהו כדי שת"נ ומדרבנן היא דאסורה בכה"ג תו ל"ח לבדדמי וכעין שכ' הפו' דבמקום דכבר יצאה מהחי אי' תורה ונשאר רק אי' דרבנן אמרי' בי' ספק דרבנן להקל וגם בזה הארכתי במק"א ליישב קו' הפנ"י שתמה מזה בהא דטבל ועלה ונמצא דבר חוצץ כו' כמ"ש לעיל עכ"פ דברי הב"ש וודאי נכונים וברורים דאם יש ב' עדים תו ל"ח לבדדמי דאף לשי' הרי"ף אין לנו לחוש בכה"ג דהרי"ף לא מיירי רק בגווני שלא יצאה מח' אי' א"א דאו' ע"י עדים כשרים כגון שלא הי' ב' כשרים תחלה על הטביעה בשיעור יצ"ל.

ואילולי דמסתפינא הי' נלע"ד בדעת הרי"ף הנ"ל עפי"מ שאמרתי ליישב דעת העיטור בגיטין י"ט ע"ב והנה הרמב"ם בסוף ה' גירושין כ' הא דא"צ בעידי נשים דרוח"ק היינו משום מדעל"ג ומדמי לה לעדות ע"א והראב"ד כ' משום דדייקא ע"ש ובאמת הקשו ע"ז בלח"מ ובק"נ על הרא"ש סוף יבמות דהא בגמ' קאמר משום דאיכא כתובה למשקל ע"ש מ"ש בדרך פלפול אמנם בפשיטות נלע"ד דודאי אם בדיני ממונות הי' כן מדין תורה דא"צ דו"ח שפיר הוי אמרינן משום דאיכא כתובה כו' לד"מ מדמינן לה אבל מאחר דבאמת גם בד"מ מדאו' צריך דו"ח רק מדרבנן הקילו שא"צ דו"ח משום נ"ד וא"כ יקשה התינח בד"מ יש כח לחז"ל מחמת הפקר ב"ד משא"כ בעידי נשים איך הקילו ע"ז שפיר נתן הרמב"ם טעם משום מדעל"ג וכטעמא דנאמן ע"א וגם בגמ' צריך לפרש כן דזה עיקר הטעם שיש כח ביד חז"ל לתקן גם בעידי נשים ואחרי שידענו זה פליגו ר"ט ור"ע לאיזה דבר דימו אותו חז"ל אבל הרמב"ם שפיר נתן טעם אעיקרא דמלתא עכ"פ מבואר מזה דגם בב' עדים לפי הה"א דקיי"ל כר"ע א"נ מדאו' ולא עדיף יותר מע"א ואף אי נימא דטעמא דמדער"ג דאו' הוא מ"מ לא שייך בזה גזיה"כ דהא מצד גזיה"כ דעפ"י ב' עדים כו' מיירי דוקא עפ"י דוח"ק וז"ב עכ"פ לא יכולתי להבין מה הקשו על הרי"ף דהחמיר גם בב' עדים במקום דיש חשש דבדדמי והקשו ע"ז הא התורה האמינתם ולא הבנתי דוודאי אם הי' קיי"ל להל' דבעי' דוח"ק יש חילוק בין א' לב' אבל מאחר דבאמת א"צ דוח"ק שפיר כ' הרי"ף לענין ההלכה דגם בב' עדים יש חשש בדדמי ומ"מ הגמ' שפיר קאמר והא ק' נשי כו' דאלו הי' כב' עדים משכחת לה דנאמנים מדאו' עפ"י דוח"ק ובכה"ג. וודאי לא חיישינן לבדדמי וכנ"ל.

והנה לפי"ז יוצא לנו דגם בב' עדים לדידן יש חשש בדדמי מ"מ שפיר כ' הב"ש מאחר שעיקר חומרא זו דראו הטביעה נובע מהרז"ה והרא"ש אין לנו להחמיר יותר ממה שהחמירו הם ובפרט בכה"ג דנ"ד משמעות לשון הגב"ע שלא ראו הטביעה עכ"פ א"צ לחקור ע"ז כנ"ל מה שיש לחקור בענין הגב"ע הנ"ל ומ"ש הראב"ד דעיקר הטעם דל"ב דו"ח היינו מחמת דאשה דייקא כו' דהגם דהרמב"ם כ' מחמת מדעל"ג נודע דאין אנו סומכין על טעם זה בלבד א"כ בקטטה בל"ב דע"א א"נ נבעי דו"ח ואין לך קטטה גדולה מזו כמו כאן ועוד יש לחקור מאחר שאמרו עדותן מכוונת כמבואר בחו"מ סי' ך"ח וגם אין הב"ד בקיאין בה' עדות רק הרא"ם רוצה להתיר מאחר דל"ב דרו"מ ודבריו תמוהין הא גם בד"מ ל"ב דו"ח וע"כ כוונתו משום דאפי' מפי כתבם מהני בעדי נשים ואפי' פד מפי עד והא לא גרע מינה והב"ד דק' גרוו"ד כתבו שניכר איזה ערמה בדבר ובכה"ג וודאי צריך דו"ח כדאי' בסי' י"ז סק"א להדיא והא וודאי צריכא עיונא מאחר שהב"ד הגובין לא הי' בקיאין בה' עדות ועיקר טעמו של הרא"ם דנקט ע"כ צריך לפרש כמו שכתבתי מאחר דגם עד מפ"ע מהני והא בקטטה בל"ב שכזה פו' ע"א א"נ וכ"ש דעד מפי עד ל"מ א"כ וודאי צריכין הב"ד להיות בקיאין בה' עדות ואל"כ א"א לסמוך על הגב"ע דעמ"ע לא מהני.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה