אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן סו
רב ברכות ושובע שמחות בשמחת יו"ט הקדוש לכבוד אהובי ידידי ה"ה הרב המאוה"ג החו"ב כש"ת מו"ה משה ני' רב דלאפאש והגליל:
בשבוע העברה הגיעני ג"י ע"ד השו"ת דעגונה ומחמת שבתא דרגלא לא יכולתי לעיין והיום רב הטרדות משליחות מעות אה"ק ולכך לא יכולתי לעיין עד היום אחר חצות ראיתי קצת אשר העמיק הרחיב בהלכה וכעין דא צריך עת ואין לחפש בספרים לעמוד על מקור הדינים אשר הוא מהנמנע בימים האלו בזמן הביעור ואמרתי עכ"פ לענין פלפולא אשיב מפני הכבוד ובאמת לכאו' מקום הי' בראש לסמוך ע"ד הגאון מק' פפסטה ומ"מ אמרתי לפלפולא בעלמא על אשר הקשה למה אין צריך לשאול את העד הראשון הא קיי"ל אפי' ברוב לא סמכינן בדאיכ' לברורי כגון לענין רוב מצוין אש"מ כ"ש כאן דסמכינן אחזקה דדייקא ומינסבא והאריך בזה והנה באמת לא הוצרך לראי' מר"מ אש"מ רק מחזקה ממש כה"ג דהיינו במשכיר בית לחבירו דכשהו' בעיר צריך לשואלו ולא סמכינן אחזקה ולענ"ד לחלק הענינים מב' טעמים חדא לאפי' סברת הרשב"א ביבמות ל"א דהתם גבי שחיטה וא"כ לענין בד"ח שלענין לסלק איסור הקודם א"א רק ע"י מעשה הכשר האדם א"כ ממילא ליכא דסופה למות ותהי' נבילה וא"כ כאן דח' א"א א"צ למעשה האדם לסלקו רק ממילא סופו למות ויסתלק הח' אין צריך בירור והכונה התם דצריך מעשה האדם אמרינן עליך להביא ראי' שסלקת האיסור ע"י מעשיך ולכן אף דמדינא סמכי' ארוב וח' אבל בדאיכ' לברורי מבררינן עי' בסי' פ' ביו"ד גבי דגים. זאת שנית דהתם עיקר הספק אם זה השוחט או המשכיר הוא מרוב המצוין אש"מ או אם אינו מן הרוב אמרינן דנוכל לברר אותו הספק שעליו אם ע"י שבודקין אותו ובבד"ח ששואלין אותו משא"כ כאן דאין הספק על החזקה של דייקא כלל רק הספק אם העד מפי עד אמר אמת או לא וע"ז מדינא נאמן הע"א ועמפ"ע ועל החזקה דדייקא ליכא שאלה כלל ולכן א"צ לשאול כאן ולברר כלל עוד ראיתי שהביא מעכ"ת דברי הספרי שהביאו הפו' ריש גטין דלא יקום ע"א באיש כו' אבל קם באשה להשיאה וכ"כ לשון הרמב"ם סוף ה' גירושין דמפרשים שם מדאו' נאמן ע"א ואנכי לא כן עמדי דלענ"ד וודאי הפשיטות דמדרבנן נאמן עוד כמבואר בהרבה סוגיות והתו' כ' דבדבר הדומה יש כח ביד' חז"ל כו' רק הענין כך דהא נודע דברי הטו"ז דמה שמפורש בתורה אין חכמים מתקנים אפי' לאסור את המותר וכ"ש להתיר האסור ועיי' בס' באר יעקב בסוף הספר מה נקרא מפורש בתורה ולפי"ז א"ש דה"ק הספרי מאחר דנאמר בתורה לא יקום ע"א באיש וא"כ מפורש בתורה דבעדות אשה אין ע"א נאמן אף דבאמת מן התורה ע"א א"נ מ"מ הי' כך ביד חכמים לתקן מחמת תק"ע שיהי' ע"א נאמן בעדות אשה:
וכענין זה כוונת הרמב"ם שלא הקפידה תורה כו' היינו ג"כ דלא מפורש בתורה שא"נ בכה"ג לכן כח ביד חכמים לתקן שיהי' נאמן וראיתי עוד בד' מעכ"ת לחלק בין כשיתברר יתודע האמת משא"כ כאן עדיין לא נודע האמת יפה כתב ובאמת כסברה זו ראיתי ג"כ בגדולי המחברים וכאן יש להוסיף סברא דלענ"ד דהא דצריך לברר היינו דחיישינן להספק שמא אח"כ יתברר הדבר ששקר הי' אשר הי' זילותא דבי דינא שמגלה לעיני כל המכשול שיצא מפי הב"ד ולכן צריך תחלה לעשות מה דאפשר לברר אבל כאן לא שייך שיתברר דהא אף שהעד הראשון מכחישו מ"מ י"ל דבדיעבד אין מאמינין להעד אח"כ ולא יתגלה שיצא מכשול מפי הב"ד כנ"ל ומ"ש מעכ"ת לחלק בין רוב וחזקה שאינו וודאי משא"כ כאן ח' דדייקא כו' הנה באמת כאן אין הח' דדייקא כוודאי כמ"ש התוס' ר"פ האשה רבה בלא אנן סהדי דדייקא מתוך חומר כו' עיי"ש ולענין רמא"ש מומחין כתבו הראשונים דהוי כודאי מחמת הקושי' דנימא סמוך מל"ח וגם הפנ"י בחולין כ"כ מחמת הקושי' דהוי רובא דתלי' במעשה וגם השיטה מקובצת ספ"א דכתובות כ' דע"כ הוי כוודאי דהרוב מכח סברא דאל"כ אם הולכין לשחוט אצל השוחט נימא כל קבוע כמעמ"ד עיי"ש:
עוד האריך מעכ"ת בזה בדברי הריטב"א שבועות ולכאורה הי' נלע"ד דמאחר דאשה שבאה לב"ד ואמרה ששמעה מפי' ע"א שמת בעלה מחויבין הב"ד להתירה להנשא מחמת תק"ע וא"כ מאחר שכבר הותר' בב"ד אין העד הראשון נאמן יותר להוציאה מח' היתר ואף אם נאמר כשהב"ד יודעין שהעד בעיר צריכין לשלוח אחריו לשאול מה בפיו אבל אם אין הב"ד יודעין כן וכ"ש בכה"ג בנ"ד שהאשה באה לפני מעכ"ת וכאן בלאפאש אין העד בעיר מה לנו שהוא בפעסט עכ"פ אין בעירנו צריכין הב"ד דכאן להתירה עפ"י דת תוה"ק ואין לנו לחוש יותר:
רק באמת מ"מ הדרך והמנהג שבכ"מ הב"ד עושין חקירה ודרישה במה דאפשר לכתחלה ובוודאי צריך לעשות כן אף שאינו מדינא ממש ויפה עשה מעכ"ת בזה ומסתמא הגאוה"צ מק' פעסט עשה ג"כ מה דאפשר רק שלא עלתה בידו מסתמא מחמת איזה מניעה וסיבה שהי' אשר לא הי' באפשר לשאלו מסתמא הכל נכון וראיתי אשר תמה מעכ"ת ע"ד הפר"ח שכ' ליישב הרמב"ם מהקו' מרישא של עולה דבמקום דאיכא לברורי' מדאו' צריך לברר וכאן לענין בדיקת חמץ ס"ל הפר"ח דבד"ת מדאוריית' אף להרמב"ם דספק מותר מן התורה משום דהוי ס' הרגיל ותמה מעכ"ת למה לא תי' בפשיטות מאחר דאיכא לברורי לענ"ד דהא אמרי' אין חוששין שמא גיררה חולדה כו' דא"כ אין לדבר סוף והכוונה כעין שכ' תוס' ר' יומא גבי אשה אחרת מתקינן ג"כ דע"כ צריכין לסמוך אח' ועכ"פ ל"ש כ"כ כאן איכא לברורי ממש דלעולם יש חשש עדיין שמא גיררה חולדה ולכן כ' טעם אחר משום דהוי ס' הרגיל:
עוד ראיתי בד"ק איזה חשש מחמת שלא הזכיר העד שם אביו רק שם כיניו הנה בנידון דידן מאחר שכתב מעכ"ת שהזהיר האשה שתכין האיש מסעסט שיודיע לה ממיתתו בכה"ג אין שום חשש שמא כוונתו של העד לאיש אחר וכן משמע בפוסקים רק ראיתי בד"ק מאחר שהי' קטטה גדולה בל"ב וגם הי' חסר דעה שיש חשש קטטה בל"ב והאמתלא צריכא עיונא רבה בש"ס ופוסקים לכן אמרתי כי טוב להחמיץ הדבר עד אחר הפסח הבע"ל וכענין לעיין בשריותא דהאי אתתא ואולי ביני לביני יוכל הרב הגאון מפעסט לעמוד יותר על החוו"ד אח"כ עיינתי בענין חשש קטטה דלפענ"ד אין לחוש בזה דמצד שהכה אותה כ"פ הלא נודע שכ"פ נהגו אנשים פשוטים כן ואי משום שבאה עמו אל הרב להתגרש זה מפורש בגמ' באמרה גרשני לא הוי קטטה וצ"ל הענין כך דהא דבקטטה א"נ היינו משום דהך קטטה דגמ' היינו שנאת הלב כ"כ עד שהשנאה מקלקלת השורה בלא חששה לקלקולא מה שאינו בטבע ולכן גם במומר ס"ל להפוסקי' דהוי כקטטה דגמ' דנודע דגדולה שנאת הדת וא"כ הוי שנאה גדולה בלב אבל בעניני' אחרים כה"ג דנ"ד מנ"ל שהשנאה בלבה כ"כ ובפרט שלא תחוש לקלקולא כלל ולכן אין לך רק מה שאמרו חכמים כנלע"ד ידידו לנצח.