אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן נח

סימן נז

בע"ה יום א' ואתחנן ברבות לפ"ק אהרישאר

ברך לקחתי וברך אשיבנה ליקר רוח איש תבונה דנחית לעומק' דדינא כבוד אהו' ידידי ה"ה הרב המאה"ג וכו' מוה' יוסף גנ' אבדק"ק מ' סיגעטה.

חשתי ולא התמהמתי למלאות דבריו לתקנת עגונה למען לא תהי' צרורה חי' כאלמנה (ותוכן כל השאלה והגביות עדות עיין בשו"ת מאמר מרדכי) אמרתי להעיר קצת מהמשפט האשה העגונה הנ"ל לפענ"ד להלכה ולא למעשה עדי יורו המורי' גדולי הדור הי"ו.

הנה יש כאן ג' צדדי היתירים א' עס"י דברי העכו"ם במסל"ת בקישור דברים שהזכירו שמו וכינוי כאשר נקרא ולא נמצא אחר בשם כזה ב' הסימן של השומא במקום ידוע ובפרט שהאשה אמרה תחלה ג"כ הסימן הנ"ל ג' הסיקמאן והסכין שהכירו בטב"ע שהוא של בעלה הנ"ל שהי' לבוש בו בעת פרידתו מביתו אלא דבכל א' מההיתירים הנ"ל יש לפקפק לא מבעי' לשיטת ר"ש ור"נ דל"מ במסל"ת טב"ע מאחר שאינו בא להעיד רק שיחה בעלמ' מקרי דאמר כפי דמיונו ויותר מזה דהא לד' הרמב"ם לא מהני מסל"ת אם לא כשאמר בעצמו קברתיו וכבר כ' הראשונים דאין להרים ראש להקל במה שהחמיר הרמב"ם ז"ל ועל סימן השומא לבד וודאי אין לסמוך דהא קיי"ל דשומא הוי רק סי' אמצעי וסימנים לאו דאורייתא ועל הבגד והסכין הנ"ל אף שהכירו בטב"ע נמי אין לסמוך דהא קיי"ל דחיישינן לשאלה.

והנה לא נעלם ממני דעת הגאון מהר"ל מפראג שהמציא דין חדש לפי"מ דאית' בש"ס ב' לשונות אהא דתנן אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין עליו ללישנ' קמא סימנין דאוריית' ומיירי מתני' בסימני גופו דארוך וגוץ וכליו דחיישינן לשאלה או בחוורא וסומקי ולישנא בתרא סימנין דרבנן ומדברי התוס' ד"ה כליו משמע דלמאי דמסיק בחוורא וסומקי לא חיישינן תו לשאלה וע"ז סמך הגאון הנ"ל דלמ"ד סי' דרבנן פשיטא דל"ח לשאלה ועפי"ז המציא הדין דאם יש סימנים אמצעיים בגופו וסי"מ או טב"ע בכליו מהני ממ"נ דאי סי' דאוריית' מהני ס"א בגופו ואי סי' דרבנן מהני סי"מ או טב"ע בכליו ואחריו נמשכו הרבה מן האחרונים בתשובותיהם והנה לדעתי היתירא דהאי איתתא פשוט הוא דגם הכא איכא ס"א דשומא בגוף וטב"ע שהי' בהסיקמאן והסכין הנ"ל דמותרת ג"כ מכח ממ"נ אמנם מאן ספון להקל נגד דעת הב"ש דרב חילי' לחלוק על הגאון הנ"ל דאע"ג דלמסקנא ל"ח לשאלה מ"מ מאחר דסי' דרבנן ובעי' דוקא סי' מובהק וכל שיש חשש שאלה בעולם תו לא חשוב סי' מובהק ובחי' הבאתי קצת ראי' להב"ש הנ"ל.

אשר ע"כ שמתי אל לבי בשריות' דהך איתתא מטעמים אחרים ומהשי"ת אשאל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ותחלה נעמוד ע"ד הרמב"ם דס"ל דבמסל"ת צריך דוקא שיאמר קברתיו ותמהו עליו מהגמ' דמייתי עובדי טובא במסל"ת בלא קברתיו וגם מדברי הרמב"ם עצמו לעיל וע"כ כתבו דל"ב קברתיו רק בהני עובדי מעשה שהי' כך הי' והנה בשיטת הגמ' הנלענ"ד לולי דמסתפינא דל"ב קברתיו והאי בריי' דמצריך קברתיו צריך לדקדק בה דהא בחד בריי' מתני' עה הא דאמר של ערלה כו' של עזקה כו' ועלה סיפר אבא יודא בן ציידן הני עובדי יעו"ש ואדלעיל קאי והענין נ"ל עפימ"ש בהגהמיי' סי' ט' וז"ל היכי סמכינן על שום עכו"ם מסל"ת דלמא מתכוין למצא חן כדי שייטיבו לו האשה וקרובי' לאחר זמן אלא וודאי ל"ח כו' היכי דלא מוכח מתוך דבריו כו' יעו"ש וא"כ הי' הסברא נותן דאע"ג דבאמת מת סתם לא מוכח מתוך דבריו שמבקש פרס אבל בהוספת דברים שאמר קברתיו ס"ד דלמא טובת הנאה של גמ"ח ושכר קבורה הוא חפץ ומשקר הוא ולכן סמכו לדלעיל דבמקום דאיכא למיחש חיישינן ע"ז סיפר אבא יודא בן ציידן דהכא ל"ח אף דאמר קברתיו לא חשוב מוכח מלתא דבא על שכרו ומהמנינן לי' וכ"ש בלא אמר קברתיו כנ"ל בשיטת הגמ' ובזה י"ל תמיה' הב"ש על הט"ז בס"ק ל"ח יעו"ש די"ל ה"ט דס"ל דבעי' קישור דברים דאל"כ חיישינן כמ"ש הגהמיי' הנ"ל דלמא לטובתו מתכוין אך בקישור דברים מוכח דלא כיון להנאתו רק לסיפור דברים והיינו דוקא בעכו"ם שבא לפנינו משא"כ האי גוי שעומד בראש ההר שלא יודע מי הוא אין שום חשש שמכוין לטובת הנאה דידי' לא בעי' ק"ד כלל ובכ"ע מיקרי מסל"ת רק בצרה חיישי' שרוצה דוקא להכשיל וזה החשש בלא"ה ל"ש בעכו"ם וא"ש דברי הט"ז.

אלא דמ"מ לענין דינא שפיר פ' הרמב"ם דהא כבר כתבו הפוסקים דעדות גוי מסל"ת חידוש הוא דהא בכל התורה אין מסל"ת נאמן כלל רק בעדות אשה הקילו חכמים להאמינו ולכן אין בנו כח להוסיף על מה שאמר בגמ' להדיא וכל חד תיקום אדוכתי' עפ"י החילוקים שכ' הראשונים ומעתה נאמר דכ"ז באתחזק אי' דא"א דבכה"ג בשאר אי' באתחזק אין מסל"ת מועיל כלל והוי חידוש בעדות אשה מה"ט אין לנו להוסיף ולכן בעי' דוקא שיאמר קברתיו כדמצינו בהני עובדי בגמ' משא"כ בלא אתחזק איסור דמבואר בי"ד רס"י צ"ח דגם בשאר אי' נאמן מסל"ת באופן דממילא אין חידוש בעדות אשה לא שייך הך סברא וודאי ל"ב קברתיו וכבר הי' לי ויכוח עצום בסברא זו עם הגאון המפורסים בעל המחבר ספרי מפרשי הים (עיין תשובה הקודמת) אמנם עיקר הסברא בזה עפימ"ש בבדק הבית להרא"ה ז"ל דהא דמהני כאן מסל"ת היינו משום דהוי מדטל"ג:

ומעתה נאמר לפימ"ש הבית שמואל סק"ע בשם הרי"ו והרמ"ה והד"מ דאם נשאת בסי' אמצעים לא תצא יעו"ש וא"כ וודאי דגם בס"א כבר יצאה עכ"פ מח' אי' דאוריית' ובוודאי מהני עדות גוי מסל"ת גם בלא שיאמר קברתיו גם לדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ מאחר ששאר פוסקים ס"ל דל"ב קברתיו כלל וגם הרמב"ם י"ל דמסכים בכה"ג דנ"ד כשכבר יצאה מח' אי' וודאי יש לנו סמך גדול להיתר העגונה הלזו בנ"ד והנה מבלעדי זאת דעת התרומת הדשן ועוד הרבה גאונים בתשובותיהם דבמקום שיש אומדנות המוכיחות לאמיתיות הדבר ל"ב כלל מסל"ת דאפי' כששאלו את הנכרי מהני ולפי"ז וודאי יש היתר בנ"ד.

אמנם מה שעמדתי ע"ד התה"ד הנ"ל דלכאורה נראה כסותר דבריו דהא הוא מן המחמירין ביותר במסל"ת וס"ל כדעת הפוסקים דבמסל"ת ל"מ בטב"ע ונ"ל אדרבא הא בהא תליא עפי"מ שהבאתי ד' הרא"ה הנ"ל בטעם נאמנות העכו"ם במסל"ת משום דהוי מלתא דעבודי לגלוי ודעתו שם דבאמת הא דבעי' שיהי' מסל"ת הוא חומרא בעלמא מדרבנן אבל מדאו' גם בלא מסל"ת מהימן דהוי מדמל"ג אמנם ראיתי להגאון בשב שמעתתא כמ"ש ליישב קושי' הנוב"י מנתגיירתי בב"ד של פלוני כו' וכ' דבעכו"ם לא מהני כלל הסברא דמדעל"ג וא"כ לדעתי צ"ל דעיקר הנאמנות בעדות אשה הוא רק מכח מסל"ת לבד מאחר שלא בא להעיד ולא להתיר לא חשדינן למשקר ולפי"ז א"ש דלשיטת הרא"ה הנ"ל דעיקר נאמנות מצד מדעל"ג ממילא וודאי לא עדיף מישראל ואפשר דגרע מיני' וחיישי' לבדדמי ביותר רק דענין מסל"ת לא בעי' בדוקא כ"כ דאין זה עיקר טעם נאמנות וזהו דעת התה"ד אבל לפי הסברא דעיקר נאמנות דעכו"ם משום מסל"ת בעי' כל החומרות של מסל"ת ואיכא קולא כמ"ש המרדכי דאפי' במלחמה ל"ח לבדדמי כלל.

אמנם באמת לענין דינא בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז דכבר כתבו הראשונים הרבה חילוקים בין הא דבעי' שיאמר קברתיו ובדוכתי דל"ב שיאמר קברתיו ואחר העיון היטב בנ"ד וודאי הוי מאותן המקומות דל"ב שיאמר קברתיו ויעויין הטוב בשו"ת מהר"ם אלשיך מסי' מ"ב עד סי' מ"ו ובסוף הספר מבואר כן להדיא דבכה"ג דנ"ד ל"ב שיאמר קברתיו יעו"ש:

ולענין מה שפקפקתי לחוש לדעת הר"ש והר"נ הנה מלבד שכל הפוסקים חולקים וכ"כ להדיא בדרכי משה להלכה למעשה שלא לחוש לזה עיי"ש ולפענ"ד תליא בפלוגתת הפוסקים ריש ה' תערובות אי הא דבעי' קפילא היינו משום דדוקא קפילא נאמן כשאינו מסל"ת דלא מרע כו' ובגוי אחר בעינן מסל"ת או מטעמא דבגוי אחר חיישינן שאינו מבחין היטב בטעמים ולפי"ז צריך להבין למה בהתירא סגי בכל כהן ולהנ"ל א"ש דישראל וודאי נותן לב לדקדק היטב ולעמוד על עיקר הטעם כדי שלא יצא מכשול מתח"י משא"כ סתם גוי דלא איכפת לי' כ"כ חיישינן דאינו מדקדק לעמוד על בירור הדבר ולפי"ז לפסק הש"ע ברסי' צ"ח דסמכי' במסל"ת אכל גוי אף שאינו קפילא יש להקל בנ"ד.

והנה המגיד משנה בה"א כ' דמדכ' הרמב"ם או שטבע בים הגדול כו' ע"ש ודבריו בלתי מובנין לכאורה והכ"מ האריך בזה אמנם לענ"ד כוונתו דהוי קשיא לי' ע"ד הרמב"ם הנ"ל דהא גם במים שיש להם סוף כה"ג כשאמר סתם שטבע הול"ל דלא תנשא לכתחלה מאחר שלא אמר בהדיא ששהה כדי שתצא נפשו ודלמא לא שהה וע"כ דלא חיישינן כן ודיינין סתם אמירתו טבע דוודאי שהה כו' וכ"מ להדיא בחי' רשב"א דף קט"ו שכ' ממש כדברי המגיד משנה הנ"ל בתוספת ביאור ודברי הכ"מ שם אינם מובנים לי אלא דקשה ע"ד המ"מ והרשב"א הנ"ל דלמה הוצרכו להוכיח כן מדברי הרמב"ם ולא מהגמ' גופא מעובדא דטבע חסא כו' דמשמע הא אם הי' משיל"ס כה"ג מנסבינן לה לכתחלה אף שאמר סתם טבע וצ"ל דמצינן למימר כמ"ש המרדכי דדוקא בישראל המעיד חיישינן לבדדמי אבל בגוי מסל"ת לא חיישינן שיאמר בדדמי כ"כ י"ל התם בעובדא דחסא דגוי הי' במסל"ת ל"ח שמא לא שהה כדי שת"נ ואומר בדדמי טבע ובזה משכחנא מרגניתא ליישב קו' הכ"מ הל' כ' שהקשה למה בסיפא לא הזכיר הרמב"ם ולא עלה ולהנ"ל א"ש דבסיפא בגוי מסל"ת לא בעי' שיאמר בפי' ששהה כו' דלא חיישינן במסל"ת לבדדמי אבל ברישא בישראל המעיד חיישינן כנ"ל הרי לפנינו להדיא הסברא בהיפוך מד' הר"ש והר"ן הנ"ל אמנם ראיתי בבית שמואל שכ' לחלק בזה בין שאמר בדדמי לענין טביעת עין דיש לחוש יותר ולפי"ז אין ראי' מהגמ' הנ"ל.

וראיתי בב"י שפי' דמ"ש הפו' דבמסל"ת ל"מ טב"ע היינו בסימנים וכוונתו נ"ל למה שפירשתי דברי הרמב"ם בפ"ז מה' נחלות שכ' וז"ל מי שטבע כו' או שנהרג ולא הכירו פניו אבל הי' לו פי"מ בגופו והכירו אותם כו' שאני אומר שלא החמירו אלא מפני איי כרת כו' עכ"ל ודבריו נפלאו מאוד ממ"נ במאי מיירי אי בסי"מ לגמרי אספ' בעדות אשה מהני ואי בפי"א וקרי להו מובהקים כמ"ש תוס' בב"מ א"כ מדינא מהני דהא קיי"ל סל"ד והאחרונים נדחקו בזה וגם קשה מגי' דהקילו חכמים בנחלות הא טעמא בעינן בממון במציאה ואפי' אי הקילו בעדות אשה איכא טעמא רבא דתקנות עגונות כמ"ש הש"מ בב"מ בשם הראב"ד אבל לענין נחלו' ליכא שום טעם ומאי ניחותא איכא למוריש' אם חי הוא שיחלקו בנכסיו והנ"ל דהנה בריש פרק האשה שלים בתוס' ד"ה וקאמרי סי' כו' הקשו הא סי' ל"ד ותי' בתי' ב' א"נ מהני טפ"י טב"ע ולכאורה כוונתם בזה למ"ש הפו' דב' סי"א מצטרפין דסי' מובהק חשוב כ"כ בסי"א עפ"י טב"ע דלא שכיח כלל שיזדמן אותו שדומה בפרצופו לזה הנטבע יהי' לו ג"כ סי' זה לכך חשוב כסי"מ אמנם באמת נ"ל בכוונתם דלא מטעם הצטרפות הוא רק כדמשמע מדבריהם בגיטין כ"ז דע"י סי' מכירים העידי' בטב"ע כו' והחוש יעיד ע"ז דכשחוש הראות מתפשט אינו יכול להבחין כ"כ כמו כשהוא מצומצם על מקום ידוע ומסומן ולכן אלים ביותר אם הטב"ע הוא על הסי' דבכה"ג וודאי מועיל אלא דלכאורה מתני' דלקמן דאין מעידין אלא על פ"פ כו' אעפ"י שיש סימנים כו' משמע כמו ברישא דהוי ע"י הכרת הפרצוף ה"נ בסיפא ע"י הכרת הסי' ומ"מ לא מהני אך מצאתי בהגהמיי' שהביא תשו' ר"ת ומפרש בהדיא דגה הרישא מיירי בלא ידעו אותו כלל רק ע"י סימני פ"פ מעידין אמנם בדעת הרמב"ם י"ל שפיר דס"ל כמו שכתבתי והוכיח ממתני' דאפי' יש להם הכרה דהיינו טב"ע בהסימנים לא מהני בגופו דלא סמכינן רק אהכר' דפנים ולא אגופו כלל וכה"ג שיש להם הכר' דהיינו טב"ע בהסימנים וודאי אלים טובא ומהני מדינא לענין ממון בכ"מ רק בעדות אשה החמירו כדאמרינן בבכורות ע"ז לענין פדחת דהחמירו בתחלת העדות והיינו דכ' הרמב"ם אפי' סי' כו' והכירו אותם כו' דהכרה היינו בטב"ע שיש להם בהסימנים ומ"מ לא מהני שום חומרא ובעי' דוקא הכרת פנים כנ"ל:

מבואר מזה דלא החמירו הפו' רק כשאינו מכירו בפרצופו ממש רק בהסימנים דסי' מצד עצמותם אינו מועיל רק מכח הטב"ע שנתן בהם ולכך ל"מ בגוי משא"כ בטב"ע בפניו דאלים טובא וודאי מהני וכמבואר בד' הרמב"ם הנ"ל דאף דל"מ טב"ע בהסי' מ"מ מהני טב"ע בפרצוף פנים כ"כ י"ל להני פוסקים לענין מסל"ת וכ"מ בתוס' ד"ה וקאמרי כו' הנ"ל לתי' א' דמוקי בסי' מובהקין ע"כ ס"ל דל"מ סי' בטב"ע ומ"מ מהני הכרת הפרצוף וראי' לזה דע"כ בתי' קמא ס"ל לתוס' דטב"ע ממש מהני וכסברת המרדכי דאל"כ איך אפשר לאוקמי כלל בסי"מ דא"כ ל"ל חזיו' לאלתר וע"כ ס"ל דהפי' אי נמי כמ"ש המרדכי א"כ מוכח דטב"ע בפנים לבד מהני ומ"מ ל"מ טב"ע בהסי"א והיינו כנ"ל דטב"ע דפנים אלים טובא וממיל' אזדא לי' החשש שפקפקתי דמסל"ת ל"מ טב"ע וכל כי האי אין לנו לחדש יותר ממה שמבואר בהפוסקים להדיא כמ"ש בשו"ת הרא"ש מובא בב"י אה"ע סי' י"ג בכיוצא בזה ועוד יש להוכיח כן מהפוסקים החולקים על הר"ת וס"ל דבלא פ"פ אפי' גופו שלם ל"מ טב"ע בהסי' דדוקא פ"פ בעי' וא"כ מוכח דטב"ע בפ"פ עדיף טפי מטב"ע בסי' כשאינו בפ"פ.

ולפי"ז ממילא בנ"ד שראו הגוים בפ"פ ועי"ז הכירו אותו וודאי אין מקום לחוש כלל ובלא"ה כבר הבאתי דהכריעו הפוסקים לענין מעשה לסמוך על מסל"ת בטב"ע ועוד יש לצדד בנ"ד די"ל וודאי הר"ש ור"נ שפיר קאמרי דמאחר דמסל"ת אינו בתורת עדות אולי לא השגיח היטב דלא איכפת לי' כ"כ אבל הני גוים שהי' השכירים שלו להוליך התבואות וודאי הי' עליהם לשים על לבם משפט הבעה"ב שלהם למען יצאו נקי ולהכירו היטב בטב"ע שלהם ובהא לית מאן דפליג דבכה"ג וודאי מהני.

היוצא מכ"ז שיש לנו בנ"ד כמה היתירים א' שיטת מהר"ל מפראג דלדידי' יש להתיר בפשיטות כלא עדות העכו"ם מחמת צירוף ס"א שבגופו עם טב"ע דכליו ולדעת הב"ש יש לצרף עדות הגוי דבדבר הוכחתו דלית מאן דפליג דהוי עדות המועיל בנ"ד דהרבה פוסקים ס"ל דל"ב קברתיו וגם הרמב"ם מודה בכה"ג דנ"ד וגם בחששא דר"ש ור"נ הנ"ל ל"ש בנ"ד לבד דלענין דינא לא קיי"ל כותיי' וכנ"ל בוודאי יש לסמוך ע"ז בלי ספק להתיר האשה הנ"ל אשת ר' מרדכי בן אברהם אחרי שישבו ב"ד של ג' ויתירו' כדת והנה דעת לנבון כמה נקל לאשר הא בחומר א"א את האלקים אני ירא וחלילה חולין הוא לומר קבלו דעתי או לזאת על דברי אלה נא יסמוך מעכ"ת לעשות מעשה כי אחר אשר ישים עיונו על דברי אנה ויקרב אותם עוד לפני גדול אחד מגאוני דורינו הי"ו והי' אם טוב יענה דרינא ואם גם דברי יהי' להלכה ולא למעשה דברי ידידו מוקירו ומכבדו ד"ש באהבה עזה ומצפה לתשובתו ה"ק מנחם מענדל פאנעטה.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה