אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן נה
יום ד' ר"ח מנחם והיתה אורה לפ"ק דעעש בין המצרים כסאו וקרנו ירום ויזכה לראות בית ה' בראש ההרים כבוד י"נ הרב הגאון הגדול סיני ועוקר הרים נ"י עה"י פ"ה כש"ת מוה' יצחק שמעלקיש ני' אב"ד ור"מ דק"ק פרעמישלא יצ"ו.
ביום א' שבוע זו הגיעני מכתב גיה"ק וראשית אודיע כי לענין דינא עשינו ככל אשר כתב הדר"ג ני' דהיינו שנסעתי בעצמי להיישוב גילגא ועשינו גב"ע מחדש הן לענין עדות אבי הבעל מחסרון מעט עצם השינביון עשינו חקירה ודרישה על צמצום המקום והעיד בתורת עדות בצמצום גמור כאשר ידע בבירור והן בענין שאר העדים ובפרט העד מוה' פרץ הסנדלר שהוא בן תורה ויר"ש והעיד הכל הן על עניני הפלעקין שהכיר יפה בטב"ע הן על הבגדים ובפרט על השטיוועל שעשה לו בעצמו והכירו היטב הדק בטב"ע ובסי"מ ואומן יודע אומנתו ביותר והנני להודיע כי בהיתר' דהאי עלובת' הסכימו ג"כ ידי"נ הרב הגאון מוה' יצחק אהרן סג"ל עטינגער ני' מלבוב ועוד ב' רבנים מובהקים הסמוכים לכאן וע"כ הושבנו ב"ד והתרנו האשה להנשא לכ"ג.
והוספתי דברים בענין בגדים דלא מושלי אשר יש בהם סברות ואמרתי שהשמיוועל כפי הנהוג במדינתינו שנעשה על רגל אחד ובמדה כל אחד לפי רגלו ומעור קשה קצת זה דומה ממש לאוכף דלא מושלי וגם לא משאלי דמסקב לי' כמ"ש בש"מ בשם הר"ח משום שאין החמורים במדה א' ונעשה לפי מדתו של חמור זה ואם משימו על חמור אחר נמשך קצת לפי מדתו ומסקב הראשון או השני ולכן כתבו קצת דלא מושלי וגם לא מתאלי וכ"כ השטיוועל לא משאלי מחמת דמסקב לרגלו של השני או של הראשון כשנמשך אחר רגל השני וזה דבר ידוע וא"כ הוי ממש כמפורש בגמ' דשטיוועל לא מושלי דהיינו ממש אוכף ובפרט בזה הנידון עליו שמחמת כאב הרגלים שלו הי' צריך השטיוועל לעשות בשינוים כמו שאמר הסנדלר מוה' פרץ הנ"ל דוודאי ל"ש מושלי כלל.
ולא אכחד תחת לשוני כי דבריו הקדושים הוטבו בעיני מאוד ואין בידי להשיב כעת עליהם רק זאת ראיתי אשר תמה הדר"ג ני' לפי שיטת הראב"ד ומהרשד"ם דמדאורייתא גם סימני' מובהקים ביותר לא מהני רק משום עגונה הקילו ותמה הדר"ג ני' מסוגי' דבכורות מ"ו דאמרי' לענין עדות אשה אקילו בסופה אבל בתחלתה לא אקילו ופירש"י בראיית המת לא אקילו עד שיכירם יפה א"כ אס"ד דסי"מ נמי ל"ה הכרה מדאורייתא הוי זאת תחלת עדות ולא אקילו רבנן ואיך נאמר דסי"מ מהני מדרבנן לעדות אשה ע"כ תד"ק ולדעתי הנמוכה לפי"מ שכתבתי אני עני בראשונה דסברת הראב"ד משום דגזיה"כ עפ"י עדים וסי"מ לאו עדים הוא עפי"ז נלענ"ד דוודאי אם אותן העדים עצמן שיודעים הסי"מ בחיים ובאים ורואים בו אחר מותו כי שהו הסי"מ שראו בו בחיים גם הראב"ד מודה דמהני דהאי מחשיב הכרה מעלי' ואיכ' עדים כי פליגי דומיא דאבידה שאמר האיש שנאבד ממנו שיש לו סי"מ זה בהחפץ ואנו רואים החפץ שיש בו הסי"מ שאומר אותו בעל האבידה בזה אמרינן דעדים דוקא בעינן שיכירו כי זה הוא מחמת הברתן ולא בכה"ג שאינם רואים בעצמם שיכירו ואף דסי"מ חשוב מאוד ולית בי' ספיק' דלא שכיח כלל מ"מ עדים ליכא דוגמא לזה חזו בכתבא ומסהדי דלא מהני דבעי' עדים שיעידו מידיעת עצמן ולא מחמת הכתב שלהן אף דוודאי אמת הוא וזה י"ל ג"כ סוגי' הגמ' דחילוק צורבא מרבנן פלניא דהאי סימנא דלא מהני משום דעדים מחמת הכרת עצמותן אותו ההורג ליכא וכמ"ש תוס' במ"א אף דהדבר אמת ל"מ רק עפ"י עדים דוקא והתינח לפי הד"ת דבעינן בעגונה העדאת ב' עדים דוקא אכל אחרי שהקילו חז"ל בעגונה דאפי' עד מפי עד ומפי כתבם מהני כמ"ש הרמב"ם בסוף פ"ג דל"ב רק אמיתיות הדבר ולא עדים ממילא מהני סי' מובהק מדינא וזה נידון כסוף העדות ויעיי' בטיב גיטין ריש גיטין בשם מהרח"ש לחלק בין מה שהוא מגזיה"כ בעדים בין מה שהוא לענין אמיתיות הדבר דבזה שהוא מגזיה"כ הקילו וגם הט"ז ביו"ד רסי' צ"ח כ' דאי לא בעי' ב' עדים ל"ב דין עדות כלל ובענין דברי הרמב"ם הנ"ל שפתח שלא הקפידה תורה כו' ומסיים ומדרבנן מחמת תק"ע אפשר לפרש כפשוטו וגם מה שתמה הפנ"י בריש גיטין על הספרי שאמר לא יקום כו' באיש אבל קם בעדות אשה שהרבו לתמו' ע"ז לענ"ד כפשוטו דוודאי עיקר דנאמן בעדות אשה מדרבנן מחמת תק"ע וכמ"ש תוס' בדבר הדומה יש כח בידם כו' אמנם נודע דברי הט"ז דגם במה שיש כח בידם לא עשו נגד מה שמפורש בתוה"ק ע"ז אמר שפיר הספרי דענין עדות אשה להשיאה לא חשוב מפורש בתורה דהא נאמר באיש וי"ל הא באשה קם אף שבאמת אין הפי' כן מ"מ מפורש בתורה לא חשוב ויש כח בידם ובזה מתפרש היטב לשון הרמב"ם הנ"ל.
בשולי התשובה של הדר"ג ני' אחרי חותמו אמת ראיתי שמביא קו' בשם מחבר א' דעל שאול שלא נספד כהלכה שנענש דהע"ה הא כדין עשה דהא הי' ע"א במלחמה ואין משיאין אשתו ממיל' אין מספידין שלא תנשא אשתו ותמה ע"ז הדר"ג ני' הא בלא"ה אלמנותו של מלך היתה שאסורה להנשא ואי לר"י דמלך נושא כו' א"כ דוד ידע הכל ואין כאן חשש עכת"ד.
ולפענ"ד עדיין יש להקשות קושי' הגאון המחבר דהא לכאו' צ"ב ל"ל להתשו' הרא"ש הטעם שאין מתאבלין שלא תבא להנשא אימא בסתם דלמא חי הוא וא"ל דדוקא לענין עדות אשה החמירו דנהפוך הוא דהא ברסי' שצ"ג ס"ל להא"ז דמסל"ת א"נ אף דלהיתר עגונה סמכינן עליו וע"כ כוונת הרא"ש דאף דאין מחויב להתאבל רק אם תרצה האשה או הבנים להחמיר ולהתאבל ולהספיד כה"ג אין מנוחין אותן שלא תבא לידי תקלה בנשואין וא"כ שפיר קשה למה נענש דהע"ה בכה"ג דע"א במלחמה שאסורה לנשא כ"ש דאין חמור הספד כלל דלמא חי הוא וכנ"ל.
וע"כ נלענ"ד דוקא בע"א המעיד שחבירו מת במלחמה א"ל דאומר בדדמי כדאי' בסוגי' אבל באומר שבעצמו הרגו וחתך ראשו ל"ש חשש בדדמי כלל בזה נאמן גם במלחמה ודין גזלן שא"נ ל"ש שם דהא אמר מותר כמבואר בקרא שם טעמו שאמר ע"ז ונוסף לזה מה שהביא עמו הכלים של שאול המלך ע"ה ואין לחוש דלמא לקחן בעודו מפרפר וגם קשה עדיין הא אמרי' בסוגי' דבמקום דלא דייקא א"נ ע"א וכאן לא דייקא מאחר שאסורה להנשא כמ"ש הדר"ג.
ונלענ"ד דהתם בלא"ה הי' נאמן הע"א מאחר שהחזיר הכלים שהי' שוין הרבה וכעין מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו' ובזה י"ל הא דסוף יבמות כשתהי' כפונדקת נאמנת הוציאה להם מקלו כו' והיינו למ"ד דאשה א"נ ומ"מ הפונדקת נאמנת מאחר שהחזירה החפיצים וודאי קושטא קאמרה כנ"ל.
ואגב אכתוב כי זה יותר מעשרים שנה נתועדתי עם הרב הגאון המפורסים בעהמ"ח ספר יריעות שלמה על הי"ד והי' לי פ"פ לפניו זצ"ל על מה שהקשה בקונטרס בית יד דלמה לא נילף דעא"נ במקום ח' ולאו בידו מהא דכהני' מאמינים לא' שמביא קרבן חלב דלמא משקר והוי חולין בעזרה והקשיתי להגאון דלכאורה י"ל מתוך שנאמן להפסיד הבהמה כו' רק דהט"ז בסי' קכ"ז הוכיח דל"א הך סברא דמתוך כו' רק כשלא הי' חזקה מבוררת ונחקור כאן מה ח' מבוררת אי ח' חולין הא כידו להקדישו ואי ח' כשרות הא לא אתרעי כלל במה שאמר שחטא בשוגג כו' ומביא קרבן וא"ל ח' פטור רק ז"א דהתינק אם רוצים להוציא ממון ממנו אבל מאחר שמביא ברצונו ל"ש ח' פטור ממון והוספתי עוד לומר בזה די"ל קצת טעם דחייבי חטאות אין ממשכנין אותן כו' דאם אינו רוצה ליתן מדעתו איכ' ח' פטור וכל החזקות דלעיל דהא אינו רוצה להפסיד ואמרתי אולי בזה י"ל קושי' תוס' יבמות ר"פ האשה רבה ר"מ מחייב וממשכנין כו' היינו משום דהתם בחייבי חטאות שמביא ע"י הודאתו אין ממשכנין כו' מחמת חזקה כנ"ל אבל כאן עפ"י עדים שמעידים שאכל דעדים מוציאים מחזקה בכל ענין ממשכנין אותו בכ"ע והגם שהוא רק לחדודי מ"מ לא מנעתי מלהציע קדם הדר"ג ני' ומחמת חלישות מזגי בט"ת לא אוכל להאריך יותר כעת והנני ידידו ואוהבו מכבדו ומוקירו ודוש"ת באהבה רבה.