אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן נד

סימן נג

ע"ד האשה אשת ר' מאיר ארי' מיישוב גילגוי שנטבע בעלה בי"ז סיון והעיד אבי' איך שהכיר המקל של בנו היינו שבנו הלך בי"ז סיון ולא חזר לביתו ואמר לו נכרי שישב במשוט קטנה לעבור המים והנכרי שראהו הלך לביתו הפנימי ולא ראהו שוב וביום השני תפסו המשוט קטנה והי' בתוכו מעלה עשן והמקל והכיר אבי' שהמקל הוא של בנו וידע שבמקל זה הלך בנו מביתו וביום ד' דר"ח אדר ב' מצאו אחר שהשליכוהו המים והודיעהו לאביו של ר' מאיר הנטבע והלך לשם אבי' של הנטבע וסנדלר שעשה השטיפעל על הנטבע ובבואם לכפר הי' שם כערך עשרה אנשים שראו המת הנמצא ולא רצו להראות לאביו של הנטבע ולהסנדלר עד שיגידו מקודם סימנים ואמר אבי' של הנטבע שהבגדים הי' גראה טוך והויזען הי' דער גרינד שווארץ געדאממעלט מיט געלע דאמענס דייטשע פאנטלאן הויזען טלית קטן מיט לאנגע ציצית הויזענטרעגער פאן געל לעדער איין שווארצען רימען ציגעשנאלט מיט איין שנאלל פין הינטען והשטי:

וועל הי' לאנגע שטיוועל דייטש געשניטען אבען רינדיג פארשוב בעשלאגען בעפאטקאוויס ברזל מיט לעדערנע שפארענס הינטען צום אראב ציהן ועל גוף אמר שבהיות בנו בן י"ד שנים נשבר קצת מרגל הימין אויף דעם שינביין ומהשינביין נפל קצת מהעצם וכשנרפא נחסר קצת מהעצם ולא הי' שם בשר רק נתכסה בעור והי' העור שחור והפעלער האט זיך גיט אנגעזעהן וחוץ לזה הי' לו סלעקען שחורים על ב' הרגלים פין דער קניא העראב ושוב אמר הסנדלר ר' פרץ שעשה בעצמו השטיפעל לר' מאיר ואמר איך שהי' געשטעפט ועוד אמר השוסטער מהפלעקין שעל הרגלים וידע גם הוא מהאשנאלל שהי' פין הינטען ציגעשנאללט והשיבו האנשים שהי' שם שהרעקל והלייבל נחסר אך שאר הבגדים הוא כמו שאמרו והלכו לראות המת וראו עלי' מונח השטיוועל והויזען ורימען געשנאלט והויזענטרעגער וטלית קטן וצינת והכיר כל החפצים ור' פרץ הסנדלר הכיר גם הוא השטיוועל והרימען והויזענטרעגר ואח"כ הניח לחתוך השטיסעל מרגלי המת וגם הויזען וגאטיעס וראו כל הצייכענס אשר אמר על גוף המת והפנים הי' פערצעהרט ועל הפנים לא הי' אפשר להכיר רק הסימנים אשר אמר על הרגלים הכיר היטב שהי' כמו בחיי' כ"ז העיד אבי' של הנטבע ר' מאיר עוד העידו איך שהוגד להם מפי נכרים שנמצא מת בלאזנע והלכו לשם כעשרה אנשים ומצאו מת מכוסה בחול ליים ושטעקעליך רק הראש מצד אחד והרגלים ושטיפעל מצד השני ראו והגוף הי' מכוסה וקצת איין געפרארען וכשפתחו אותו מצאו עליו טלית קטן וציצית ובאשר שידעו ששום אדם לא נחסר רק ר' מאיר מגילגא על כן שלחו לגילגא לאבי' של ר' מאיר לבוא לשם עם ב' אנשים וכל מה שהעיד אביו של ר' מאיר הנ"ל הכל הי' כמו שהוגד ונקבר על ידם ואביו של ר' מאיר שילם הוצאות הקבורה ע"כ לשון הג"ע היינו הענין בשאנוי לשון:

הנה זה דבר פשוט שדברי המילנער שאמר שהי' בספינה שהלכה לה אח"כ לא ממלין ול"מ דהא אמר ע"י שאלה וגם עדותו של ר' אבדהם הכהן שהעיד שאמר לו הגוי במסל"ת ממש שם לא אמר הגוי שראה אותו בספינה וגם אומדנא מה שהחזיר השטעקין והפייף שהי' בידו בעת שהלך מביתו וגם שהלך מביתו על דעת זה לעבור את הנהר לשדה שמעבר לנהר דכ"ז ל"מ לאורעיי' ח' א"א הגם שכתבתי קצת דאומדנות מועיל דמהני בלי מסל"ת והשטעקין ל"ש חשש שאלה שהרי הי' מושאל אצלו מר' הירש ואין השואל רשאי להשאיל כו' מ"מ שאין לסמוך ע"ז לאורעי' ח' א"א דאוריית' וגם קשה לצרף מה שנודע שבכל השנה לא נאבד איש מבני עמינו מהתחלת נהר סאמאש ולא נשמע כלל שנטבע אחד מבני עמינו שנימא היינו האי שנאבד כנ"ל עכ"פ לענין להרעות ח' איסור א"א דכבר הרעיש ע"ז בשב שמעתת' פי"ז כו' יעו"ש וקצת יש להקשות בזה ע"ד תוס' יבמות קט"ו ד"ה וקאמרי כו' שהקשו למ"ד סי' לאו דאוריית' כו' ולמה לא תירצו בפשיטות דהא בסמוך גבי שומשמי ס"ד טעמא דהאי עובדא מחמת דאמרי' חזקה דהיינו הך שנאבד כו' רק דמדחה ש"ה דקאמרי סימנים עכ"פ סברא גדולה איכא וא"כ י"ל מה"ט מועילים סימנים אף דסי' ל"ד דתוס' לא ס"ל כלל צירוף בסימנים דא"כ מאי מתרצו בתי' ב' דמהני ע"י טב"ע ובסמוך אי"ה נכתוב יישוב לזה.

[והנה ראיתי במפורשים דבעגונה שנאבד בעלה בלא"ה איתרע ח' א"א דיש לנגדו ח' דייקא ומינסבא אמנם לענ"ד יש לחלק בזה דכבר תמהו ע"ד תוס' יבמות ר"פ האשה רבה למסקנא דטעמ' משום חומר כו' כ' תוס' מ"מ א"נ מדאוריית' הקשו דהא תוס' ס"ל כהמהרי"ק דגם בדשב"ע בלא אתחזק אי' נאמן ע"א ואכ"ק מאחר דאיכא ח' כמ"ש תוס' שם ע"ב לענין תרי ותרי ולמה א"נ ע"א מדאוריית' ונלענ"ד דהא נודע דחזקה לא מהני רק חם הוא קודם הספק משא"כ כשבאה אח"כ וענין חזקה דדייקא ומינסבא לא נתחזק לבירור רק אחרי שכבר נשאת השתא בעת שאנו דנין אם להתירה אז איכא ח' א"א דמעיקרא אבל ח' דדייקא ומינסבא ליכא עדיין וכעין שכ' הב"ש לענין תנו לי כתובתי ולכן לקמן גבי תרי ותרי כ' תוס' ח' דדייקא ומינסבא דאז כבר נשאת איכא ח' מעליא אבל כאן לענין שאנו דנין על הודאת ע"א להתירה א"נ מדאוריית' דבשלמא אם הי' בגדר א"ס וודאי הי' מועיל בכ"ע אבל מחמת ח' ל"ש בזמן ההוא דאיכ' ח' א"א וא"נ ע"א מדאוריית' והגם דלאחר שתנשא וודאי דייקא נתגלה למפרע דנאמן הע"א מדאוריית' וי"ל מה"ט סמכו חז"ל מחמת תק"ע ואמרו שעכ"פ נאמן הע"א ואף שזה אינו מה"ת סמכו להאמינו דהא עתה לא נעשה שום אי' רק מה שהב"ד דנין עלי' ובדבר הדומה כו' הקילו וא"כ כשתנש' תו ליכא חשש אי' א"א ואולי מה"ט קיי"ל דבדעבד כשנשאת בסימנים אמצעים לא תצא דבזה סמכינן על דייקא ומינסבא ויצאה מח' א"א ומהני סי"א].

והנה עכ"פ העיקר שיש לחקור כאן בנ"ד הוא על סימני גופו ומלבושיו כפי הגב"ע והנה יש כאן ב' סימני גופו א' מה שאמר האב ר' יודא שנחסר מעצם השוק במקום הנקרא שין ביין ברגל ימין לכאורה זה הוי כסי' מובהק ביותר דהוא מלתא דלא שכיחא כלל וגם צימצום המקום ממש בעצם השוק הנקר' שין ביין ומאחר שכתבו הרבנים ע"ז דשינביין אינו צמצום ע"כ עשיתי עוד דו"ח מהעדים ואמר בסי' המציצים במקום בעצם השינביין כמבואר בגב"ע שנעשה בגילנא ולענ"ד זה בעצמו מועיל בלי שום פקפוק וגם אמר שהי' במראה שחורה באותו המקום דלכאורה הי' סימן זה מועיל בעצמו כסי' מובהק ממש.

והנה הב"י מביא תשו' הרד"ך דעיקום האצבע ורושם בצידו הוי סי"מ וברד"ך גופי' בית י"ד מבואר דמטעם צירוף סימנים חשוב לי' כסי"מ דהוא מהסוברים דמהני צירוף בסי"א ובשו"ת פנ"י ח"א סי' ט' באמת הקשה מזה על הד"מ יעו"ש אך בב"ש ס"ק ע"א בשם הט"ז משמע דהתם מיירי שלא אמר איזה אצבע ובאיזה מקום וא"כ לכאורה בנ"ד דתרתי איתנהו שאמר מקום מצומצם וגם הרושם המראה שחורה שעלי' לכאו' יש לדונו כסי"מ.

וזאת שנית הפלעקען השחורים שבשני הרגלים שידעו רבים מזה והכירו אותם וודאי נראה לדונם עכ"פ כסי' אמצעי והנה בשו"ת חוט השני סי' צ"ו דף צ"ו ע"ב כ' דע"י בהרות כוחלות וירוקות ברגל אין להתיר וכ"כ הנוב"י סי' נ"א ובסי' ל"ב כ' דהוי סי' ועכ"פ משמע שם דדוקא מראות כוחלות שהם רק בעור שמשתנים לאח"מ וגם בחיים משתנים לפעמים כי הם רק שינוי בהעור אבל מה שנתהו' מחמת קלקול הבשר בפנים וכנ"ד שהי' שחורות ממש ולא נשתנו ממראיתן וודאי הוי סי' מעליא לענ"ד.

ב נוסף לזה מאחר שנאמר בהגב"ע שהכירו היטב הסימנים אשר לענ"ד זה אלים טובא להתיר העגונה והנה לעיל עמדתי ע"ד תוס' ד"ה וקאמרי כו' מכח ממ"נ והי' נלענ"ד דאין כוונת תוס' בתי' ב' מחמת צירוף רק מחמת שהי' להם טביעות עין על הסימן והכירו היטב אותו הסימן והסברא נותן דזה מועיל ביותר דל"ח לבדדמי כלל כענין מ"ש בי"ד סי' ל"ג דבמקום ידוע גם אנו בקיאין והיינו משום דיש חילוק גדול בין אם הראי' מתפשט בכל הגוף דאפשר לטעות בין אם מצמצם הראי' במקום אחד דבכה"ג וודאי מועיל הטב"ע על הסימן וזהו כוונת התוס' אח"כ ראיתי שגם הנוב"י סי' נ"א כ"כ ואפשר להבין בזה הסוגי' דגיטין כ"ח דרבה בב"ח אמר אי סימנא א"ל בגווי' אי טב"ע כו' דיש לדקדק בזה הרבה.

ואפשר לפרש דהנה תוס' בב"מ דף כ"ד ד"ה ומודה ר"ש כו' הקשו הא בגט ל"ש שבעתן העין כו' וא"כ ל"מ טב"ע אסי' בצורבא מרבנן ולכאורה רש"י בא ליישב זה דפי' בב"מ י"ט ע"א ד"ה ואי טב"ע כו' מכירו אני בכתב ידי הסופר כו' כאדם המכיר את חבירו כו' ולכאורה שפת יתר הוא ונ"ל דוודאי חילוק יש בין טב"ע בצורת האדם לחפץ עפי"מ דאי' בסנהדרין דף ל"ז ע"א ממ"ה הקב"ה טבע כו' ואין אחד מהן דומה לחבירו כו' ובגמ' שם דף ל"ח ומפני מה כו' משא"כ בשארי החפיצים שאף השינוי במראיתן בטבע אין טב"ע כ"כ עד שישבע העין וס"ל לרש"י דכמו שאין פרצופן ומראיתן של בני אדם דומה כ"כ נפלאים מעשה אלקינו שכ"כ אין כת"י וחתימתן דומה זה לזה שאל"כ לא הי' אפשר להכיר ולקיים השטרות וא"כ ע"כ שכת"י דומה לטב"ע דצורת האדם ולכך לא בעי' שבעתן העין רק בכלים כנלענ"ד ועדיין ק"ק התינח אם לא כתב הסופר ולא חתמו העדים רק על גט זה וכדאמר ר' ירמי' אבל מאחר דלא מיירי בכה"ג ע"כ סתם טב"ע ונשאר קושי' התוס'.

וע"כ ה' נלענ"ד לולי פירש"י ותוס' דה"ק אי סימנא חשיבא לכו א"ל כגוו' וא"ת סיל"ד אית לי' טב"ע באותו הסימן שיש לי בגט ובכה"ג בכ"ע מהני וא"צ שבעתן העין וכנ"ל ובסברא זו י"ל מה שהקשה הבעה"מ בב"מ אפירש"י גבי עד דרוש אחיך כו' לא בעדים שיביא עדים שהוא שלו דכבר מוכח כן משמלה ונלענ"ד דלעיל פריך אשה דאבידה אימא לסימנים כו' פירש"י מחמת ייתור' דקרא וק"ק הא בכל הני דמייתי הענין מודה על הדרש' ולא לבר מייתור' ועכנ"ל דמוכח דמיירי בסימנים דהא אמר שה לגיזותיו וא"כ אחרי שנגזז אצל המוצא תו לא מהני עדים בטב"ע דהא אחרי שנגזז א"א להכירו בטב"ע וע"כ בסימנים היינו דקאמר שה לסימנים כו' וע"ז קאמר מ"מ ממתני' מוכח דלא יליף משה כו' ועכ"פ קשה לאמת דסי' ל"ד איך נחזור השה לגיזותיו וצ"ל שימתין עד שיגדל הצמר אמנם להסברא דלעיל י"ל בפשיטות שיביא עדים שיכירו הסימן בטב"ע דזה מועיל לכ"ע ול"ח כלל.

אמנם עדיין לא יצאנו י"ח דהא הנוב"י שם שדי בי' נרגא דהתינח בחיו' בשעתי' משא"כ כששהה אחרי שהשליכו המים וראו הסימנים דל"מ טב"ע ממש כ"כ ל"מ טב"ע על הסימנים צריך דוקא סי' מובהק ביותר ע"ש אמנם מ"מ י"ל בנ"ד לסמוך על הפוסקים שהביא ג"כ בקו"ע סי' שצ"ה דבשעת הכפור אינו נשתנה וכ"כ כאן שהי' איינגטפרארען בשעה שנמצא על שפת הנהר יש לסמוך ע"ז כנ"ל ובענין לצרף ב' הסימנים דהיינו הפלפעקען וגם מה שחסר מעט ברגל במקום השינביין נבאר אי"ה לקמן דבכה"ג דנ"ד כ"ע מודי דמצרפינן:

ג עתה נבוא לדבר בעניני סימנים וטב"ע בבגדים שנמצא שיש בהם כלים דלא מושלי כמ"ש הפוסקים דטלית קטן לא מושלי וגם כל בגדיו ובפרט התחתונים ל"ח לשאלה להרבה פוסקים וגם אין חשש כאן שהשליך בגדיו מעליו במים כמ"ש בהדיא הפרישה באות מ' דחשש זה שייך בבגדים העליונים משא"כ בבגדים התחתונים שנמצא איש הלזה דנ"ד והנה הי' להם סימנים וטב"ע בהכרה ממש בלי שום חשש ור' פרץ הסנדלר שעשה השטיוועל שלו משונה משאר שטיוופל הכירם בעצמו כאשר עשאם ואין הכרה טובה מזה וגם הי' משונה בלבישת הרימען השנאלל מגבו שאין דרך שאר אנשים בכך וע"כ צריך לעיין בזה לפי שיטת הפוסקים שיש הרבה דיעות בענין חשש שאלה:

גם נלענ"ד דבזמה"ז שלובשין שטיוועל לא שייך בהם חשש שאלה ודמי לאוכף דלא שאילו משום דמסקב כו' דהיינו מחמת שאין הגופות של החמורים שו' ועשוי ממש כמדתו מקלקל החמור השני וכ"כ אח"כ כשהורגל העור הקשה על החמור השני ונעשה כמדתו מקלקל החמור הראשון זה ממש הוא בשטיוועל ולכן לא מושלי אינשי כנלענ"ד והוא מלתא חדתא דהנה דעת הב"י למסקנא בכל מילי חיישינן לשאלה ואין חילוק בין כיס וארנקי לשאר כלים דדוקא לתי' א' למ"ד סי' דאוריית' מחלקינן בזה וי"ל זהו דעת הרמב"ם דבמקום אוכף כ' מרדעת ועמד הנוב"י בזה ולהנ"ל י"ל דמאחר דמסקנ' אין חילוק רק בממון תקנ"ח כמו תקנ"ח לענין סימנים א"כ מרדעת כאוכף וס"ל להב"י דבאי' א"א בכל כלים חיישינן לשאלה ודעת המהר"ל ומג"ש דלמסקנא ל"ח לשאלה כלל כדמשמע מתוס' יבמות ק"כ סד"ה כליו כו' ודעת הגאון מוה' הילמן דבצירוף טב"ע או סי"מ בכלים עם סי"א שבגופו מותרת ממ"נ דהא דקאמר חיישינן לשאלה מפורש בגמ' למ"ד סי' דאורייתא וא"כ מהני סי' אמצעי שבגופו ואי סי' ל"ד לא אמרינן בגמ' כלל דחיישינן לשאלה והבית שמואל הוא שיטה רביעית דס"ל דמאחר דאנן חיישינן למ"ד סי' דרבנן ולא מהני סי"א ובעי' סי' מובהקים ומאחר דאיכא חשש שחלה לא נחשוב לסי"מ וכ' הב"ש דמה"ט החמיר הב"י כנ"ל ומ"מ ס"ל להב"ש בזה דלא כהב"י רק דכלים דלא מושלי לכ"ע ל"ח לשאלה.

והנה בעיקר דברי הגאונים המתירים וסמכו ע"ד התוס' דיבמות הנ"ל לכאו' צריך להבין ל"ל לתוס' שם הך סיומא דלמסקנא א"ש דל"ח לשאלה אפי' באיסור נלענ"ד דקשיא להו בסוגיא דב"מ דאמר רבא אי ס' דרבנן למה תקנו כן ולכאורה קשה למ"ש תוס' כאן דגם למ"ד סי' דאו' הוצרכנו לתקנ"ח לענין דלא נחוש לשאלה והיינו אותה תקנה עצמו דאמר רבא דתקנו סימנים כדמשמע בתוס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה מצח כו' וא"כ גם למ"ד סי' דאוריית' הו"ל להקשות כן ולומר טעמא דתקנתא ע"כ הוצרכו תוס' לומר דלמסקנא ל"ח כלל לשאלה אפי' באיסור ורבא קאי התם בב"מ למסקנא אלא דלפ"ז שפיר י"ל כהב"ש דלמ"ד סי' דרבנן וודאי חיישינן לשאלה דהא בעי' סי' מובהק ומאחר דיש חשש שאלה אין כאן סי' מובהק רק למ"ד סי' דאוריית' ס"ל למסקנא דל"ח לשאלה ושפיר כתבו תוס' למסקנא ל"ח לשאלה למ"ד סי' דאוריית' וממילא לא תקשי הא דב"מ דאדרב' הדבר נכון דלא הוצרך לטעמ' דתקנתא רק למ"ד סי' דאוריית' ס"ל דלפי האמת ל"ח לשאלה כנ"ל:

ולכאורה בלא"ה יש ליישב הקושי' הא דאמר רבא טעמא דתקנת' דוקא למ"ד סי' דרבנן דבלא"ה צריך להבין בתחלת דברי רבא דקאמר ניחא לי' למוצא כו' מאי שיאטי' דמוצא דע"ז לא הי' עיקר הקושי' כלל עד שהקשה לו ר' ספרא כו' ומעיקר' מאי סבר ונלענ"ד דזה הי' פשוט לי' דאיכא תקנתא לבעל האבידה דאל"כ בקושי' תבא האבידה לידו כשאין לו עדים רק הא קשיא לי' לרבא דהא אי סי' ל"ד ובעל אבידה יודע דאין לו עדים א"כ מייאש ממנה והוי מד"ת של מוצאו וא"כ זה שאומר סי' ואין לו עדים אף אם באמת שלו הוא מ"מ כבר נתייאש ממנו קודם שנודע לו ע"י הכרזה שנמצא ואיך מוציאין מהמוצא האבידה הא הוא של מוצאו הגם שי"ל השתא דתיקון רבנן להחזיר בסי' ליכא יאוש אבל מעיקר' דדינא פירכא מה ראו חכמים כו' וכפירש"י וע"ז תי' ניחא למוצא ומה"ט לא פריך למ"ד סי' דאוריית' דהא ליכא יאוש כלל וא"ש.

ד והנה בהא דכ' הב"ש דלמ"ד סור"ר וודאי חיישינן לשאלה אפי' ביש לו סי"מ על הכלים דלא הוי סי"מ על האדם יש כדמות ראי' מהגמ' דהנה בהא דמשני גופו דארוך וגוץ וכליו דחיישינן לשאלה והנה הא דלא אמר גם בכלים דארוך וגוץ לק"מ דא"כ ייתור הוא ומה קמ"ל ומ"מ צ"ב איך יתפוס לשון סימנים בב' אנפי וע"כ דהפשט בהגמ' הוא כך דמתרץ דהך סימנים דקאמר היינו סי' גרועים וכגופו היינו ארוך וגוץ ובכלים אף שיש לו בהם סי"א חשובים גרועים מחמת חשש שאלה אינם סימנים שיוכיחו על האדם המבוקש וא"ש לשון סימנים ומינה דאי סיל"ד נעשה ע"י חשש שאלה מסי"מ סי"א דלא מהני ועכ"פ צריך להבין סברת המהר"ל דאיך נאמר מהיפוך להיפוך דמאי סברא יש בזה דלמ"ד סיד"ר לא נחוש לשאלה ולמ"ד סי' דאוריית' חיישינן לשאלה.

ונעלנ"ד להבין דעת קדושים ובפרט למ"ש בשו"ת הגאונים שהסכימו להלכה דלא חיישינן לשאלה ונלענ"ד הענין כך דהא בעיקר הפלוגתא והאיבעי' אי סי' דאוריית' או דרבנן וודאי לא יחלקו במציאות אי יש עוד בעולם שמתרמי באלו הסימנים רק מ"ד סי' דאוריית' מודה ג"כ דיש חשש דמתרמי עוד בסימנים כאלו דאל"כ היינו סי"מ רק הענין דס"ל דמאחר דראינו דהתורה אמרה למיסמך אסימנים אין לנו לחקור ולחוש יותר בזה כמ"ש הרמב"ם בענין שהאמינה תורה ב' עדים אף שהי' מקום לחוש דמשקרי או בדדמי מ"מ גזיה"כ ולא נחוש עוד יותר כ"כ סימנים כעדים חשובי דלא נחוש יותר א"נ סי' לאו דאוריית' דממילא יש חשש דלמא אתרמי ולכך מצד הסברא בעי' דוקא סי"מ ביותר שאין בהם חשש יותר וס"ל להמהר"ל דדוקא למ"ד סי' דאוריית' וכליו דמיירי בסי' אמצעים דמהני בגופו ומ"מ בכלים לא מהני מחמת דאיכא חשש שאלה מנא לן דאמרה תורה בכה"ג למיסמך אסימנים כעדים ואין לך בו אלא חידושו שחידשה תורה למיסמך אסימנים דגופו משא"כ בסי' מובהקים דמצד הסברא הוי כוודאי לא חיישינן לשאלה דהא ענין חשש שאלה אינו חשש בעצמיות הענין רק חשש מבחוץ וכעין שכ' הר"ן בסוגיא דשליש דחשש מבחוץ לא חיישינן והכלל אין ספק מוציא מידי וודאי.

ולפ"ז י"ל להמהר"ל דבסי"מ או בטב"ע ל"ח לשאלה כלל לא למ"ד סי' לאו דאוריית' וכ"ש למ"ד סי' דאוריית' די"ל דגם לדידי' סי"מ עדופי יותר כדמשמע בסוף סוגיא דב"מ דאמר רבא את"ל סי' דאוריית' סי' סי' כו' וכ' הפוסקים דהיינו דוקא כשאין א' סי"מ אבל אם א' סי"מ וודאי מחזירין להאי דאומר סי"מ וא"ש.

אמנם הגאון מוה' הילמן ושיטת הפוסקים דעמי' דהא גם המהרש"ל ביש"ש ביבמות ס"ל הכי והגאון חידש לן דאף אי נאמר דלמ"ד סי' דאוריית' חיישינן לשאלה לגמרי ולא מחלקינן בסי"מ כנ"ל מ"מ למ"ד סי' דאו' ל"ח לשאלה שאין לנו שום הכרח לזה מהסוגיא ומצד הסבר' ל"ח לשאלה כדברינו בסמוך וא"כ ממ"נ מותרת בסי"א בגופו וטב"ע בכלים ולזה הסכימו רוב הפוסקים וגם הח"צ מחמת סנר' הסכים לזה דמועיל צירוף כנ"ל משום דהוי כנפילה דיחיד וכ"ש אי ידעינן שנאבד באותן הבגדים שיש לנו סברא היינו הך שנאבד באותן הבגדים היינו הך שנמצא וכעין שכ' הרמ"א בסעי' ל"ב וכגוונא דנ"ד דהסברא נותן דל"ח לשאלה.

ה והנה הב"ש הקש' על הב"י דסותר א"ע מסי' קל"ב דהתם מתיר בנמצא הגט בכיס וארנקי מחמת דלא מושלי ולכאורה י"ל דהב"י לא פסיק' לי' הך מלתא רק החמיר באי' א"א במקום דהוי חשש דאוריית' והיינו בעגונה אבל התם בגט דהוי חשש דרבנן וכמ"ש תוס' בב"מ דף כ' דחשש יב"ש הוי רק מדרבנן לא החמיר ואין להקשות דא"כ מאי פריך אמתני' דאין מעידין כו' אעפ"י שיש סי' כו' מבריי' דכיס וארנקי והא בפשיטות הוי מצי לחלק בין גט דהוי רק חשש דרבנן מהני סימנים וי"ל דפריך לפי סוגיית הגמ' דבכורות לל"ק דמה"ת מהני פ"פ בלא חוטם רק באי' א"א החמירו ואכ"ק ממ"נ ושפיר רמי אהדדי וכ"מ בפנ"י בגיטין ובשב שמעתתא.

ועי"ל דלא מצי לתרוצי הכי דהטעם דכשר בגט משום דהוי דרבנן ומועילים סימנים דרבנן חדא כמ"ש הש"ש דלא ס"ד כלל דמהני שיד"ר בשום איסור אפי' באי' דרבנן ובאמת הגם שנמצא בספרים דהקילו בסימנים בחשש דרבנן הדבר צריך תבלין דהא הגמ' בב"מ דאמר רבא למה תקנו חכמים ותי' ניחא לי' כו' וקשיא לי' מתכריך של שטרות כו' דליכ' הך טעמא ועכ"פ איך נאמר דתיקון חכמים גם באיסורא דהא ליכא הך טעמא כלל ואיך נאמר ניחא לי' כו' וע"כ דבממון תקנו ולא באיסורא כלל.

ובכדי לעמוד על העיקר צריך להאריך קצת דהנה בב"מ הסוגי' נפלאה כמ"ש המפורשים תחלה הוכיח רבא ממתני' דתכריך של שטרות דסי' דאוריית' דא"ל דסיד"ר ומשום דניחא לי' כו' דהא לא שייך בהאי דתכריך ואח"כ אמר רבא את"ל סימנים דאוריית' כו' משום דאיכא למימר כדמשנינן דקרא דעד דרוש כו' מיירי בעדים ותמהו ע"ז א"כ מתני' דתכריך כו' איך מיתרצ' ואי יש איזה תירוץ איך הוכיח רבא תחלה מזה דסי' דאוריית' ונלע"ד דהנה לכאורה קשה לפימ"ש הפנ"י בר"פ הזהב דתקנת חכמים הוי אף במקום דלא שייך טעם דתקנה וא"כ מאי פריך מתכריך של שטרות כו' הא י"ל אף דל"ש הטעם של התקנה מ"מ לא נשתנה הדין.

שוב ראיתי בריטב"א שכ' באמת לתרץ כן מתני' דתכריך דלא פליג רבנן וא"כ נשאר קשה אדרבא מעיקר' מאי קסבר ונלענ"ד דהנה לשון הגמ' בהאיבעי' בתחלת הסוגיא את"ל דרבנן כי תיקן כו' אבל באי' לא עביד תקנתא הלשין משמע שאם הוי רוצים חכמים לתקן הוי מתקנו גם באיסור' רק דלא תקנו וצ"ל באיזה סברא יש לתקן באי' א"א וע"כ כסברת תוס' דדף כ' הנ"ל דמדאוריית' אין לחוש בגט דל"ח לב' יב"ש וא"כ מצי לתקן רק שלא רצו לתקן והיינו ע"כ או משום דליכא טעם דתקנת' דניחא לי' לענין אי' או סתם דלא תקנו רק בממון ולא אם יש נ"מ לענין איסורא.

והנה האבני מילואים בסי' כ"ח כ' לפעמים עשו חז"ל תקנתם דמועיל ג"כ לענין איסור' ולפעמים לא עשו והמופת לזה אם עשו תקנתם בכל מקום ולא חילקו ממילא הוי כדאורייתא ג"כ לענין איסור' במקום דאפשר ולפ"ז א"ש דברי רבא וקאי למפשט האיבעי' דקאמר עיקר הנ"מ לענין לאהדורי גט אשה כו' ע"כ דס"ל לבעל האיבעין כנ"ל דלא תקנו רק במקום דשייך הטעם ולא נימא לא פלוג אכ"ק מ"ט דתכריך וע"כ האיבעי' דממ"נ לפי שיטתו דאיכא נ"מ ע"כ סי' דאוריית' וכ"ז אמר רבא למיפשט האיבעי' לשיטת בעל האיבעי' ואח"כ אמר רבא לגרמי' את"ל סי' דאוריית' כו' דהא י"ל שפיר סי' לאו דאוריית' רק מתקנת חכמים ולא פליג רבנן ולא תקשי ממתני' דתכריך כלל וא"ל א"כ מה נפקות' בזה אי סי' דאו' או דרבנן הא לפי"ז וודאי מועיל גם בגט אשה זה לא תקשי לרבא לגרמי' דכי מוכרח שיהי' נפקותא בזה אדרבא עדיף יותר לומר כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן כנלע"ד ובזה י"ל הסוגי' דיבמות שהקשו תוס' לרבא בלישנ' בתרא דסי' דרבנן מה נעשה בבריי' דמצא קשור בכיס כו' ולהנ"ל א"ש דלרבא לטעמי' לא קשה כלל דהוא סובר סי' דרבנן ע"כ לא פליג רבנן דלא תקשי ממתני' דתכריך וממילא מועיל גם לענין גט אשה וי"ל דס"ל לרבא באמת דמדאורייתא בעינן הכרת פנים עם החוטם כסוגי' דבכורות בל"ב וכן משמע דע"ז קאי הסוגיא דכאן ובאמת בשב שמעתתא דרך ג"כ בדרך זה אבל לא מה"ט.

אלא דלפי"ז צריך להבין עיקר קושי' הגמ' ואביי דמשני דתנאי הוא ומאי הי' סברתו ולענ"ד הכל נכון דהא לכאורה לפי"ז תמו' הסוגי' דגיטין כ"ז ודב"מ י"ח דמשני ר' אשי בסי' מובהק משום דמספק' לי' אי סי' דרבנן כו' ולהנ"ל קשה ממ"נ אי סי' דרבנן תקשי מתני' דתכריך של שטרות וע"כ דלא פליג רבנן א"כ גם בגט מועיל סי"א דהא הוי רק אי' דרבנן וכנ"ל וכעין זה הקשה בפנ"י שם.

אמנם באמת הדברים נכונים מאוד דהא ר' אשי בא ליישב סתירת המשניות בב"מ דף י"ח מצא גיטי נשים כו' דמיירי בסי' מובהק ואף דמתני' סתמא מתניא ולא נזכר שם מסי' כלל ע"כ דס"ל לר' אשי דמצינן לפרש המתני' דמיירי בסי' מובהק והנה הך מתני' הוא רישא דמתני בסמוך לה בדף כ' ע"א דשם נאמר הך דתכריך של שטרות כו' ומסתמ' דומיא דריש' ג"כ בסי' מובהק ואין קושי' כלל מהך מתני' וא"כ שלא נצטרך לומר לא פליג כו' י"ל שפיר דבגט אשה לא מהני סי"א הלל דהא לא שייך התקנה בגט אשה וכנ"ל וממילא י"ל הסוגי' דיבמות בתחלה ואביי שם ס"ל כר' אשי אבל לרבא הי' דוחק לאוקמי מתני' בסי' מובהק רק ס"ל כרבה וכר"ז או כר' ירמי' וממיל' הוכיח ממתני' דתכריך של שטרות כו' א' מב' או דסי' דאוריית' או דסי' דרבנן ולא פליג רבנן ובאמת גם בגט אשה מהני סימנים והיינו השני לשונות של רבא ביבמות שם ובב"מ כ"ז באופן דבכל ענין לשיטתו לא תקשי הקושי' מכיס וארנקי כלל ועוד הארכתי בזה רק שלא רציתי להטריח יותר בפלפולים שונים.

ו והנה לעיל כתבתי ליישב שיטת הב"י דלא תקשי מיבמות סד"ה כליו כו' עפי"ד הב"ש אמנם בזה יש לתמו' ע"ד הב"י מתוס' דלעיל ע"א ד"ה אמר רבא כו' דכתבו אי סד"ר מיירי במצאו בעצמו כו' והנה אין לפרש דמיירי שיודע שלא השאילו כו' כמ"ש תוס' בגיטין גבי חפיסה דאכ"ק מה דק"ל לתוס' לעיל ד"ה מצאו כו' למה נקט כיס וארנקי כלל הא די כשמכיר הגט בעצמו וע"כ דכוונת התוס' השתא דחידש ענין חשש שאלה י"ל מה"ט נקט כיס וארנקי לאשמעינן דכיס וארנקי ליכא חשש שאלה גם למ"ד סיד"ר ומבואר דס"ל לתוס' אף אי סי' דרבנן ובעי' סי' מובהק מ"מ בהני כלים דלא מושלי ל"ח לשאלה והיינו ממש כדברי הב"ש והנה

בלא"ה יש לראות דהא לכאורה מוכרח האי סברא דגם בהני כלים איכא חשש שאלה דלפעמים מושלי דאל"כ מה קמ"ל קרא דמהדרינן חמור במדי אוכף למה לא נהדר וע"כ משום דיש חשש גם באוכף דלפעמים מושלי קמ"ל קרא דלא נחוש למיעוט' דלא שכיח' וצ"ע ובדוחק י"ל דמקר' לא מוכח דהא מן התורה בעי' גם בדיני ממונות דרישה וחקירה וא"כ כדחוקרין ודורשין העדים על החמור ולא ידעו א"א לדון ע"ז וע"כ קמ"ל קרא דאוכף היינו חמור וכשמעידין על האוכף הוי עדות ממש על החמור וצ"ע ועכ"פ י"ל שפיר דמוכח כהב"י דגם בהני כלים יש קצת חשש שאלה אלא דהקושי' מבוארת כמ"ש המפורשים דעכ"פ מוכח מקרא דבעדי אוכף מחזירים א"כ מוכח דעדים מהני והיינו ע"כ מדאוריית' ל"ח לשאלה בהני מילי ואיך ניקום אנן ונגזור לחוש לשאלה גם בכלים דלא מושלי.

וע"כ נלענ"ד דעיקר טעמו של הב"י דחשש להני שיטות שאבי' לקמן אי"ה דס"ל למאי דאמרי' סי' לאו דאוריית' לא מהני מדאוריית' סימנים כלל אפי' סי' מובהק ל"מ מדאורייתא באיסור' רק הא דסמכי' אסי' מובהק בעגונ' היינו מתקנ"ח מחמת תקנת עגונות וא"כ אין לך בו אלא מה שאמרו חז"ל דהיינו סי"מ בגופו מצינו דמהני אבל סי"מ בכליו דלא מצינו שהקילו חז"ל נשאר אד"ת דגם סי"מ לא מהני בכלים וא"ל מה חילוק בין גופו לכליו ז"א דהא עכ"פ יש חשש שאלה בעולם וא"כ איכא חילוק בזה וא"א לדמות לתקנ"ח בסי"מ בגופו וס"ל להב"י אפי' כלים דלא מושלי איכא קצת חשש כמש"ל וא"א למדין מסי"מ בגופו ומה שאמרו חז"ל והקילו הקילו חבל לא להוסיף על דבריהם והב"ש ס"ל כלים דלא מושלי ל"ש לחלק והוי כסי"מ בגופו.

אלא דלפי"ז היינו דוקא בסימנים מובהקים בכלים י"ל דלא מהני ובזה מיירי הב"י בתשובה יע"ש אבל אי איכא טביעת עין בכלים דהא טב"ע וודאי מועיל מדאוריית' וא"כ מנ"ל דלא יועיל בכלים ואי מחשש שאלה מנ"ל כלל דחיישי' לשאלה מאחר שאין לנו שום ראי' מהגמ' דלמסקנא חיישינן לשאלה ולא מבעי' למסקנת הגמ' רק אסי' ללישנא קמא למ"ד ס' דאוריית' י"ל דבטב"ע בכלים ל"ח לשאלה דדוקא בסימנים בכלים כגוונא דמתני' דמיירי בסימנים דוקא חיישי' לשאלה וחילוק רב בינותם כעין שכ' הר"ן בסימני בצים דב' מיעוטי אלימי כרוב כ"כ כאן אף למ"ד סי' דאוריית' הוי כעין רוב ומיעוטי עכ"פ ולכן מהני סימנים בגופו אבל בכלים דאיכא עוד חשש שאלה דמי לב' מיעוטי ולכך חיישי' וגם י"ל בגדר ס"ס ספק אם זה הוא ואת"ל כי זהו דלמא השאילו אבל בטב"ע בכלים מנ"ל כלל דחיישי' לשאלה ומצד הסברא דבטב"ע בכלים ל"ח לשאלה וממילא א"ש מה שהבאתי לעיל הקושי' על הב"י מלשון התוס' דיבמות גבי כיס וארנקי דשם מיירי בטב"ע לא חיישינן לשאלה וכ"כ הא דמהדרינן חמור בעדי אוכף דהעדים יש להם טב"ע בהאוכף ל"ח לשאלה ובפרט בכלים דלא מושלי כנ"ל.

אח"כ ראיתי בפנ"י דפוס פפד"מ בריש הספר בהשמטות כ' ג"כ דדוקא בסימנים יש לחוש לשאלה מחמת ב' חששות משא"כ בעדים דהיינו בטב"ע יע"ש שוב ראיתי בשו"ת נוב"י מ"ק סי' נ"א שהגאון מהר"ם ברבי אמר דבטב"ע בכלים ל"ח לשאלה רק בסי' הוא דחיישי' לשאלה דמצרפינן הך חשש למיעוט' דאיתרמי סימנים והגאון הנוב"י תמה ע"ז ממ"ש תוס' גבי מצחו בחפיסה כו' בגיטין כ"ז דניחוש לשאלה ואף שיש להשליח טב"ע בחפיסה בעי' דוקא שידע שלא השאילו והא בטב"ע ליכא חשש כלל.

והנה בזה לא תקשי דברינו לעיל בכוונת שיטת הב"י דמיירי בכלי דלא מושלי דהחשש מועט שפיר אמינא דל"ח רק בסימנים ולא בטב"ע חבל התם מיירי בחפיסה אמנם באמת נלענ"ד ליישב דעת המהר"ם ברבי דהיינו דלא חיישינן כלל לשאלה בבגדים רק בסימנים ולא בטב"ע ומ"מ שפיר כתבו תוס' שם והיינו פסימ"ש תוס' שם לעיל בד"ה ומעולם דגם באמר השליח שמכיר הגט איכא חשש בדדמי וכ' הפנ"י דהיינו נמי טעמא דלא מהדרינן לע"ה בטב"ע דאומר בדדמי והקשה ע"ז דא"כ לא מהני מגו דהוי מגו דבדדמי וע"כ משום דיש ג"כ חשש דמשקר ובמקום דליכא חשש שקר דהיינו כשיש מגו וליכא רק חשש בדדמי לבד לא חיישינן כ"כ ומהני אפי' בגט עכ"פ מבוא' דבשליח איכא חשש בדדמי והר"ן כ' בחולין גבי פלניא דהאי סימנא כו' דדוקא לבעל האבידה לא מהדרינן לע"ה בטב"ע ואחר נאמן וגם מבואר דחשש בדדמי היינו דוקא בנוגע בדבר והיינו כעין שליח דחייש לשכרו או שלא יתרעם עליו המשלח ואיכא חשש בדדמי כעין שפירש"י בחולין שם בענין כי השוחד יעור והיינו כוונת רש"י דגזל ועריות כו' מחמדתן ואיכא חשש בדדמי וכ"כ במקום דאיכ' סברא למיחש לבדדמי כעין שכ' הרי"ף גבי מלחמה דס"ל דאפי' בב' עדים חיישינן לבדדמי במקום דחשש בדדמי גדול משא"כ בכה"ג דהכא ל"ח לבדדמי בעדים רק בשליח ומאחר דאיכ' בשליח ג"כ חשש בדדמי לכן לא הי' מועיל טב"ע בדאיכ' נמי חשש שאלה מצרפינן הני חששות להדדי משא"כ בעדים וגם לענין עגונה בע"א שאינו נוגע בדבר ל"ח לבדדמי בטב"ע וממילא מחמת חשש שאלה בלבד לא מחמרינן ול"ח לשאלה כנלענ"ד ליישב שיטת מהר"ם ברבי הנ"ל:

והנה הפנ"י בב"מ שם בפנים הקשה להאי סברא דבעדים לא שייך חשש שאלה דעדים בטב"ע ליכא שום חשש דא"כ למה לא משני אהך קושי' דניחוש לשאלה בחמור בסי' אוכף אימא בעדי אוכף ותי' דהא השתא קאי אי קיי"ל סי' דאוריית' ועדיין הניח הדבר בספיקא שם והומ"ל משום דעיקר הסוגיא ביבמות ושם אדרבא קאי והא רבא עצמו קאמר לענין חמור סי' אוכף ועדי אוכף וגם סיים סימני אוכף וכ' תוס' דעדי אוכף אי סי' לאו דאוריית' ולצדדים קאמר א"כ מוכח דאי סי' דאוריית' מיירי בסימנים והגאון בעל נוב"י תמה בזה על הסברא דהמהר"ם ברבי דס"ל כנ"ל דבטב"ע ליכא חשש שאלה.

והנה בלא"ה אשיטת הב"י עצמו לק"מ דהא הב"י ס"ל דאף דמסיק אוכף לא מושלי מ"מ קצת חשש איכא ול"מ למ"ד סי' דרבנן ובזה אמרי' דבטב"ע מועיל אבל לס"ד דאוכף נמי מושלי ואיכא חששא גמיר' דשאלה גם בעדים ס"ל דחיישינן רק על המהר"ם ברבי הקשה דלדידי' גם בכלים דמושלי ל"ח כ"כ לשאלה רק בדאיכ' ג"כ חשש סימנים והיינו קושי' הפנ"י הנ"ל והרב הג' מהאניאד כתב לי דלסבר' הנ"ל דלמ"ד סי' דרבנן גם בסי' מובהק לא הוי מדאוריית' לכך מחלקינן בין טב"ע לפי"מ משא"כ למ"ד סי' דאוריית' אין חילוק בין סי' לטב"ע דהכל מועיל מדאוריית' והוא נכון:

זין ואחר אחרון אני בא לחפש צד היתר עגונה הלזו אשר לפענ"ד מותרת לכ"ע והיינו סימני גופו שמבואר בהגב"ע דהיינו הסימן שאמר האב ואמר שמצא כן בחסרון קצת מעצם בשוק במקום הנקרא שינביין שדומה שהוא סי' מובהק כמש"ל ונוסף לזה הפלעקין השחורים שבב' הרגלים משוק למטה שהוא סי' אמצעי ובהצטרפותם יש להתיר לכ"ע דהנה בענין צירוף ב' סי"א כ' הרמ"א דאפי' ק' סימנים שאינם מובהקים כו' עיין לעיל בסי' הקודמי' מבואר הכל.

זאת תורת העולה מכל מה שכתבתי בענין היתר העגונה מ' דבורה הנה יש סימני גופו א' העצם שנחסר מעט מהשינביין שאמר האב והכירו שדומה שהוא סי' מובהק ב' הפלעקין השחורים שבב' הרגלים שהיא עכ"פ סי"א כמבואר באות א' לעיל וזאת שנית שהבאתי שיטות הפוסקים דאף דסי' לאו דאוריית' מ"מ כשיש טב"ע על הסימן מועיל כמבואר באות ב'. עוד בה שלישית מ"ש הפוסקים דבהצטרף ב' סי"א הוי כסי' מובהק ואמרתי שגם להחולקין על צירוף סימנים היינו כשהם וודאי אינם מובהקים אבל אם יש לדון א' מהם כסי"מ לכ"ע מועיל צירוף הסימנים כמבואר באריכות באות ב':

ובענין המלבושים שנמצא לבוש בהם והכירו האנשים בסי' ובטב"ע ממש ויש מהם דהוי מכלל לא מושלי ובפרט דכל בגדיו כתבו דל"ח לשאלה וכבר כתבתי לענ"ד גם שטיוומר מקרי לא מושלי כמו אוכף מאחר שהוא קשה וגם כתבו השו"ת דמכנסים והויזמן טרטגער מקרי לא מושלי וכ"ש הרימען דל"ח לשאלה ועוד הרבה שיטות דמצרפינן סי"א דגופו להיכר המלבושים וגם יש מקילין מחמת ממ"נ בכה"ג ונוסף ע"ז די"ל לכ"ע מועיל כשמכירין המלבושים בטב"ע ממש דבכה"ג וודאי ל"ח לשאלה כלל ובפרט בנ"ד שלא נשמע שנאבד או שנטבע איש א' מהתחלת נהר סאמאש עד מקום לאונ' כי התחלת הנהר הוא קרוב לכאן בוודאי י"ל היינו הך שנאבד כו' וי"ל דעדיף יותר מתשובת המבי"ט שמביאו בקו"ע סי' רכ"ח ומהרי"ט סי' שפ"ב ומהרמ"ס סי' ש"ג שרמז עפ"ז הרמ"א בסי' ל"ב וכבר כתבו השו"ת שבגוף תשובת מהרמ"ם לא מחלק בין נמצא לאלתר ועכ"פ י"ל היינו רך שנאבד בבגדים אלו היינו הך שנמצא.

בענין

מסו"מ דקיי"ל דלא מהני ע"י שאלה ובי"ד סי' צ"ח מהני כשאומר לענין שהמרו זע"ז כו' ע"ש נלענ"ד וגם מה שפירש"י דבעי' קפילא ומסל"ת והקשו תרתי ל"ל אמרתי דהיינו מחמת דלא הוי מסל"ת דהא שואלין אותו וחושב הגוי למה שואלין אותו ונותנין לו לטעום ולא טעם הישראל ע"כ דאיכא נ"מ לאי' והיתר לא מהני כשהוא קפילא חושב הגוי מה"ט נותנין לו ולא לישראל משום שהוא מבין ביותר שהוא קפילא מזה יש ללמוד שאם הוי משער שהוא לענין איסור והיתר ל"מ מסל"ת ע"י שאלה משא"כ אם יש מקום לתלות ולפ"ז י"ל כששואל אביו כה"ג דנ"ד לא עלה על דברי הגוי ששואל מחמת איסור רק מחמת שהוא בנו ולבו הומה עליו ובכה"ג אין חשש מחמת שאלה רק לכאור' יש לסתור זה דמ"מ אין לך רק מה שאמרו חכמים דהיינו מסל"ת בלי שאלה כלל כדאמרי' התם והא אי' חבירינו כנ"ל ע"ז י"ל שפיר מאחר דמבואר בסי' צ"ח דבמה דאינן אסור מדאוריית' מקילין ביותר במסל"ת גם בשאר איסורים וא"כ מאחר דכאן בלא"ה מותרת מדאורייתא ע"י סימנים וטב"ע בבגדים מהני ג"כ מסל"ת ע"י שאלה ובפרט באומדנות המוכיחות.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה