אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן נ
מי כמהו דעה מורה שר התורה ארך האברה אספקלריא המאירה מנורה הטהורה הרב הגאון האמתי המפורסים בכל אפסים רב הרבנים מורה המורים סיני ועוקר הרים נותן לעינים קלורים המאוה"ג ומאיר למחנה העברים כקש"ת מוה' שלמה זלמן ני' יהי' שלום בחילו בעהמ"ח ספר יריעות שלמה.
כמה ככרון דנרד למרי דיכי הדר"ג ני' אשר פעל ועשה בחכמתו כי רב להתיר אשה גלמודה זו אשר זה רבות בשנים צרור' כאלמנה חי' ומנוחה לא מצאה וכעת הארץ האירה מכבודו בפלפול רב ועצום להוציא לאור צדקה והנה בפקודתו שמרה רוחי כו' ולמען לא אבא ריקם אמרתי להשתעשע בסנסן א' אשר בא בתשובתו הרמתה הביא מרן ני' כמה ראיות נגד דעת השער אפרים דס"ל דחמש נשים גם במסל"ת א"נ להעיד במיתת הבעל וא' מהם היא מחמת ק"ו מפסולי עדות דא"נ בהבאת הגט ומ"מ לענין מיתת הבעל מהני במסל"ת כ"ש ה' נשים דנאמנים בגט דמהני אמירתן שמת הבעל במסל"ת ועוד הביא ראי' מסוטה דפסולי עדות שותת וע"י עדות א' מה"נ אינה שותת ולכאורה הי' אפשר לומר דהנה טעמא דמסל"ת כ' הנמ"י סוף יבמות דלאו מתורת עדות היא דהא עכו"ם לאו בר עדות רק משום דקים לן דבכה"ג קושטא קאמר והנה הגם שהט"ז כ' ברסי' צ"ח דבכ"מ דע"א נאמן גם אמיתיות הדבר מהני מ"מ לענין נאמנות השליח לומר בפני נכתב אף דמהני ע"א בזה כבאי' מ"מ בעי' דוקא עד עכ"פ היינו עד דמהני באי' דהא צ"ל בפ"נ לפני ב"ד דכן הי' עיקר תקנ"ח לאלימי מלתא שלא יוכל הבעל לערער אח"כ ולפי"ז א"ש דפסול עדות לענין הבאת הגט הטעם דא"נ משום דאנן עכ"פ עד בעי' והנך פסולי עדות מחמת עבירה ואף אי נאמר דלענין נאמנות מהימני יותר מה"נ מ"מ עד ליכא אבל חמש נשים עכ"פ עדים הם ואין זה ענין למסל"ת דשפיר י"ל דכפ"ע במסל"ת סמכי' יותר מה"נ דקושטא הוא דלענין נאמנות הם יותר מה"נ לענין זה וא"ש ג"כ הא דסוטה דהתם כך גזיה"כ דעד בעי דוקא ופסולי עדות לאו עד הוא כלל משא"כ לענין מיתת הבעל דבעי' בירור הדבר ולא תורת עדות כלל ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל דמדאו' לא מהני פסולי עדות מ"מ י"ל דלא הוי ק"ו לענין מיתת הבעל דהפנ"י כ' טעם הרמב"ם דבפסולי עדות ל"מ מדעל"ג לא משקרי ולכאו' ק' למה באמת ה"נ נאמנים בגט אף דכתב מוכיח מה יושיענו זה ניחוש דלמא מזויף היא וא"ל משום מדעל"ג לא משקרי דהא חזינן דבמיתת הבעל א"נ ולא סמכינן בהו אסברא דמדפליג כו' וצ"ל דרך מדעל"ג דגט עדיף יותר דבקל נוכל לברר ע"י חתימת העדים אבל במת סובר שלא יתברר לעולם אף שהוא חי הלך ולא ישוב וכמ"ש הפוסקים דהך מדעל"ג דמיתת הבעל אינו חשוב כ"כ ומ"מ צ"ל דפ"ע דר"נ גם בגט משום דהם אינם חוששים לנפשם כלל אם יתגלה אח"כ שקרותם מאחר דחצופין כ"כ לעבור עבירת פרהסיא כמ"ש רש"י בר"ה ולפ"ז י"ל ה"נ דחוששים שלא יתגלה שקרותם רק הך על"ג דמיתת הבעל אינם חוששים מחמת שנאה אבל על"ג דקיום חוששין ונאמנים משא"כ פ"ע אינם חוששין כלל וכ"ז לענין העדאת עדות משא"כ לענין מסל"ת דהא דמהני בעכו"ם ופ"ע לאו משום מדעל"ג אלא משום דהכי קייל"ן דאמירת' במסל"ת קושטא קאמרי אבל בהני נשים אמרי' דלאו מסל"ת הם כלל שלבם תמיד הומה לקלקל הצרה אמנם הא וודאי נכון דזה שייך דוקא לחוש במסל"ת בלא קישור דברים דיש לדון שלא אמרו במסל"ת בק"ד וכמ"ש מרן ני' אח"כ דבמסל"ת בק"ד וודאי מהני אסי' בצרה לכ"ע וגם לענ"ד להוסיף סברא בזה דלענ"ד פלוגתת הפוסקים אי' בעי' במסל"ת קישור דברי' כנ"ל דתליא במ"ש בתשוב' אחרת (לעיל סי' מ"ח) בסוגי' דפונדקת דר"פ ורבנן פלוגי אי טעמא המסל"ת מכח אנן סהדי או משום אומדנא כ"כ י"ל בהא פלוגי המצריכין ק"ד ס"ל טעמא דמסל"ת מכח אנן סהדי ולכן צ"ל אלים כ"כ בלי שום חשש דהינו בק"ד והאינם מצריכים ס"ל דהוי מכח אומדנא ולפי"ז עכ"פ בק"ד דהוי כא"ס דליכא שום חשש כלל וודאי מהני גם בה' נשים מאחר דליכא חשש שלא הי' מסל"ת.
עוד הי' אפשר ליישב הקו' מסוטה וגם מה שהקשה הדר"ג ני' עוד מאחר דא"ש למה אינה מפסדת כתובתה ותי' ע"ז דהוי ספק מחמת ספיקא דדינא דמהרש"ל אם שונא מוחלט פסול מדאורייתא והאומנם שדברים הללו קלורין לעינים מ"מ צריך להבין לפי"ז דברי הרמב"ם דפ"ט דתרומות כמו שהק' הנוב"י בה' סוטה דמשמע התם דמחמת וודאי א"נ אמנם באמת אינו מוכרח כמ"ש בס' פני משה דלעולם ספיקא הוי רק דמוקמינן בח' א"א ובסוטה אתרע הח' דרגלים לדבר ואילולי דמסתפינא נלע"ד ליישב קו' המגי' במל"מ הנ"ל די"ל דהא דחיישינן כ"כ לה"נ דמכוונת לקלקלה ומחזקינן לוודאי משקרת היינו דוקא אם תוכל לקלקלה כ"כ בקילקול גדול כהאי דתצא וי"ג דרכים בה אבל הכא בסוטה דהקילקול אינו גדול כ"כ דהא אינה מפסדת כתובתה ומסתמא גם תנאי כתובה לא מפסדת ולכן בכה"ג לא חשדינן לה למשקרין בוודאי רק לספק ומה"ט גופי' עדיפי כאן הני נשים מפסולי עדות דעיקר טעמא דה"נ דמחמת השנאה מתכוונות לקלקל וכאן ליכא קלקול כ"כ ולכן א"ש דממ"נ לא נוכל להפסיד כתובתה ע"י עדות הני נשים דאי נאמר שתפסיד כתובתה כשאינה שותת מחמת עדותן א"כ ממילא הקלקול הוי כמו במיתת הבעל דאין להם נאמנות כלל ובוודאי לא תפסיד הכתובה ולכן ע"כ א"א להאמינם לענין הכתובה.
עוד חקר מרן ני' למה ה"נ א"נ מחמת שנאה דהא קיי"ל דשונא כשר לעדות וגם בס' פני משה עמד בזה ואילולי דמסתפינא י"ל וודאי שונא בענין אחר שאינו נוגע בעדות זה עצמו שמעיד עליו השתא כשר משא"כ כאן אף דנוגע נאמן במיתת הבעל דהא היא גופה נאמנת מ"מ אם יש חשש שנאה בנגיעת דבר זה עצמו דהיינו שנאת הצרה הוא זה עצמו מה שהיא צרה לה שהיא אשת בעלה וע"ז עצמו היא מעידה שלא תהי' צרה לה רק תהי' נאסרת על בעלה בכה"ג א"נ ובזה יש לפרש הסוגיא דספ"ב דגיטין דמייתי ק"ו באשה עצמה היינו משום דס"ד דאשה עצמה א"נ מחמת נוגעת בדבר כנ"ל.
ומ"ש הגאון הנ"ל דיש להקל בעד מפי עד במסל"ת בהני נשי לא הבנתי הלא כל מסל"ת היא עד מפי עד דאם הי' בא להעיד בב"ד תו לא הוי מסל"ת.