אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן מח

סימן מז

בע"ה יום ב' כ"ב מרחשון ארחו"ת צדיקים לפ"ק פה אהרישאר יע"א.

ישאו הרים שלום לחיים ולחסד עד עולם עיניו תחזינה בנין היכל ואולם כבוד רבינו הגדול עמוד העולם הרב הגאון האמתי המפורסים ונודע בשערים נ"י ע"י פ"ה כקש"ת מוה' מרדכי זאב סג"ל ני' בהמ"ח ספר מפרשי ים.

בטחתי בחסדו וצדקתו כי רב לבא גם עתה בשאלה זו לתקנות עגונה א' בא' מהיישובים סמוך לפה זה איזה שנים כפי הנכתב הרצוף פה כל תוכן השאלה ועובדא דהוי ומה שבא לידו גב"ע על מיתת בעלה ומאחר שלפ"ד שאלה זו עמוקה מאוד וגדולה היא בעיני ע"כ אמרתי להציע כל הדברים לפני הדר"ג ני' אשר עיניו הבדולחים לנוכח יביטו ובמחכת"ה כל אשר נסתפקתי וצדדתי בנ"ד וזה חסדו אשר יעשה להשיביני דעתו הרמה והנשאה להלכה למעשה לתק"ע ושכמ"ה.

והנה בריש כל מראין מה שיש לפקפק בנ"ד א' הנה קול השמועה לא מהני מידי אף שנשמע בכל העיר דומה לקול הברה המבואר ברמ"א סס"ג ב' גם בעדות זה לכאורה אין בו תועלת מאחר שהעד חזר בו אח"כ וכל שלא נחקרה עדות בב"ד יוכל לחזור אף שאמר כן תחלה במעמד כמה אנשים מ"מ לא הי' ב"ד ג' האגרתות מהתורני ר' שמעון כבר אמר בעצמו שהוא מעיד איש מפי איש אבל לא ידע אם מכשר או מפסול ואף דמשמעות הלשון שהעד שהעיד לפניו אז כשר הי' רק בזה נסתפק אם העד הרואה בשעת מעשה כשר הי' ובזה מבואר ברמ"א ספי' ה' דל"ח שמא הראשון פסול הי' מ"מ י"ל דהיינו דוקא לענין מעיד שמת פ' משא"כ במעיד שנהרג פ' דבשעת הריגה שכיחי יותר פסולים מכשרים וודאי יש לנו לחוש דלמא שמע מהפסול לעדות בלי מסל"ת (וע' שו"ת רד"ך בית י"ז חט"י) ד' וכ"כ במה שנאמר לפני בשם אבי הבעל שברור לו שמת לא נודע כיצד נתברר לו דבוודאי שלא הי' בשעת מעשה רק שמע מאחרים ויש לחוש שמא מפסול לעדות בלי מסל"ת ה' מה שהעיד בשם דוד העגונה שאמר לו ר' חנה ששמע זה יש ב' חששות א' שמא שמע מהקול היוצא כמ"ש הב"ש סקל"א ב' שמא שמע מפסול בלי מסל"ת וכ"כ בעדות מפי ר' אברהם משמע קצת שאחרי החקירה ודרישה נתודע לו (הגם שלפי הנראה שר' אליעזר ידע תחלה כל המעשה רק שלא רצה לגלות כ"כ תיכף ואמר שיחקור וידרוש ובתוך הדברים אמר מה שיודע שהיא"צ הוא בי"ז בתמוז מ"מ אין לנו להקל כ"כ בתחלת לשון העדות) ולא נודע ממי חקר ודרש ודלמא שאל מא' מהפסולים דלא מהני כלום דאין זה מסל"ת:

והנה לכאורה הי' אפשר לצדד להקל בנ"ד בפשיטות לפימ"ש הרבה פוסקים ומכללם המהרי"ק והתרומת הדשן דבאומדנות המוכיחות ל"ב כ"כ מסל"ת כהאי דמקלו ותרמילו כו' והב"ש סקי"ט בשם הט"ז החליט לענין דינא בס' מסל"ת כשיש אומדנות המוכיחות מהני אפי' לכתחלה וכ"כ בנ"ד לפי המבואר בעדות האגרת מר' שמעון סוף אות ג' ועדות דוד האשה סוף אות ה' שמצא הפאס והבגדים שלו והובאו לבית המשפט דיש להקל בהנך ספיקות שלא לחוש להפיקפוקים אשר עוררתי שהם כולם בגדר ספק מסל"ת.

ומקור הדבר מסוגיא דפונדקת סוף יבמות דרש"י פי' שם ב' פי' א' דלא בתורת נאמנות המנונ' לפונדק' רק משום מסל"ת ב' דעל הסימנים סמכו שהכירו מקלו ותרמילו כו' ובתוס' שם הקשו מאי מייתי רבנן ראי' הא התם מסל"ת הי' ותירצו דלא הי' כ"כ מסל"ת ודבריהם אינם מובנים כאשר האריכו בשו"ת שלהם והנה בעיקר קו' התוס' לולי ד"ק הי' נלענ"ד עפימ"ש בעל מפרשי הים ביישוב דברי הרמב"ם ס"פ י"ג דגירושין בענין דרישה וחקירה דטעמי' דר"ע במתני' דלעיל דאין משיאין לא ע"פ אשה כו' משום דלדידי' בעי' תורת עדות בעגונה ונהי דסגי אף בעד אחד אי מה"ת משום מלתא דעבידי לגלוי' או מגזירת הכתוב דלא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה או מדרבנן משום דייקא עכ"פ תורת עד בעינן כעין ע"א דקם לשבועה מהאי קרא גופי' ולדידן דהוחזקו להיות משיאין כו' ע"כ לא בעינן תורת עד כלל עכת"ד והנה הנמ"י כ' סוף יבמות דמסל"ת אינו נאמן מדין עדות דגוי אינו בר עדות אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון דמסל"ת עכ"ל והנה לר"ע דאשה אינה נאמנת אף דלא חיישינן לה למשקרת כדחזינן בשאר אי' דנאמן ע"א ואין חילוק בין אשה לאיש וע"כ כנ"ל דתורת עדות בעינן א"כ ממילא דמסל"ת וודאי לא מהני דאין כאן תורת עד כלל רק משום אמיתיות הדבר וזה לא מהני לר"ע ולפ"ז שפיר אמרו רבנן ולא תהי' כהנת כפונדקת אף דהתם מסל"ת הי' מ"מ עכ"פ שוכח דא"צ תורת עדות רק לגלות אמיתיות הדבר משום דמסל"ת אינו משקר ממילא ישראלית דלא חשודה למשקרת לענין זה כאיש הוא וודאי מהני דא"צ תורת עדות ור"ע ס"ל דמסל"ת לא מהני דבעי' דוקא תורת עדות רק הכא על הסימנים סמכו כדפירש"י בלשון ב' וכבר נתעוררו חכמי לב הא חיישינן לשאלה ותירצו דלחשש שאלה דהוי רק חשש דרבנן סמכו על דברי' ולהנ"ל א"ש ע"נ דמאחר דיש כאן סימני הבגדים שאנו רואין ואיכא עדות לענין דאו' והוי רק חשש דרבנן ולענין זה וודאי מהני מסל"ת דקושטא הוא אבל להוציא מאי', א"א דאו' ל"מ מסל"ת דתורת עדות בעי' ויותר י"ל בזה דמה שהקשו מחשש שאלה לכאורה י"ל דהא הוציאה ג"כ הס"ת שהי' בידו וזהו וודאי אין לחוש שהשאיל ס"ת שלו לגוי ובפרט שהי' בידו וקרא בו תמיד דמי לבגד של ציצית דלא מושלי אינשי והפלא דבגמ' כדמפרש דברי רבנן השמיט ס"ת רק זה מקלו ותרמילו וקבר כו' ובמתני' נאמר ג"כ ס"ת ואפשר דבהא גופא תליא דפלוגי עובדא היכא הוי דממילא יש חילוק אם יש ראי' מההוא עובדא לרבנן כנ"ל.

ומעתה נאמר דנוכל לפרש גם דברי התוס' בדרך זה וע' בצמח צדק סי' מ"ב האריך בביאור דבריהם ולא הבנתי דבריו דמ"מ ע"כ אין נאמנות לגוי בתורת עדות רק משום מסל"ת לבד ונהי שלא הי' מסל"ת ממש נצטרך לומר דלרבנן גם בכה"ג מהני אבל לא שנאמר שנאמנת בתורת עדות ומה זה ראי' לאשה שנאמנת בעדות.

אמנם לדברינו י"ל ע"נ ולהקדים עוד דלכאורה הי' אפשר לומר דגם לר"ע דבעי תורת עדות מ"מ מסל"ת מהני והיינו משום דקים לן כ"כ דקושטא קאמר חשיב כאנן סהדי דוודאי מהני ויש כאן תורת עדות והנה י"ל נפקותא בהא אי נאמר דמסל"ת הוי כאנן סהדי ומה"ט מהני או דנאמר סתם דוודאי קושטא קאמר מחמת אומדן דעת ולא מחמת אנן סהדי עפימ"ש במ"א דכ"מ דאמרינן אנן סהדי צריך להיות דבר ברור בלי שום ספק ואפי' על רוב אין לסמוך דכל שיש איזה חשש ושום גמגום תו לא שייך אנן סהדי אף במקום דמדינא לא היינו חוששין לכך מ"מ עכ"פ לא שייך אנן סהדי דעדות לא שייך רק בדבר ברור מה להלן דבר ברור כו' וכמ"ש הפוסקים דלהעדים אין להם לסמוך על הרוב וזה ברור ולפ"ז גם כאן הוי כן דאי טעמא דמסל"ת מהני משום אנן סהדי צ"ל המסל"ת בבירור בלי שום גמגום אבל כל שיש בו איזה חשש ממילא ליכא חנן סהדי לא מהני כלל אף במקום דהסברא נותן דמסל"ת הוי וקושטא קאמר עכ"פ סהדי ליכא אבל לרבנן דא"צ לנו לומר דמסל"ת מחמת אנן סהדי וכל שאומדן דעת הב"ד והסברא נותן דקושטא קאמר במסל"ת מהני כנ"ל.

ולפי"ז דברי תוס' מובנים ע"נ דבהא פלוגי ר"ע ורבנן ר"ע ס"ל דהפונדקת היתה מסל"ת בלי גמגום דהא הוציאה מקלו ותרמילו כו' באופן דהוי כשאר מסל"ת דהוי אנן סהדי ואיכא תורת עדות אבל אשה אינה נאמנת דתורת עדות בעי' אבל רבנן ס"ל מאחר דבאמת לא היתה מסל"ת ממש רק מחמת צירוף מקלו כו' ובזה יש גמגום דהא י"ל שגם זה עשתה לשם כוונת עדות אף שמצד הסברא ואומדנא שלא כיוונה לשם עדות מ"מ למחשב כאנן סהדי לא הוי וע"כ דנאמנת מסל"ת מכח קושטא דמלתא וממילא גם אשה נאמנת דמוכח דא"צ תורת עד [ע' בצ"צ סי' מ"ה שפי' מתני' דפונדקת ודברי תוס' הנ"ל].

תבונה לדידן הנה לכאורה גם הפאס אשר נמצא עם הבגדי' הוי ג"כ מהנהו דלא מושלי אינשי ודמי להך דמקלו כו' וס"ת שהי' בידו ולדעת רש"י בל"ב יש לנו לסמוך כאן שלא להחמיר בחששות דמסל"ת אבל לשיטת תוס' למה שהסברתי לכאורה לא הוי תועלת במקלו ותרמילו רק לענין זה דמורה לנו דבתורת מסל"ת אמרה לאשבוחי ענין המסל"ת בהאי פונדקת אבל אם נמצא הבגדים שלא בידה אין שום סמך ובפרט שאף שנאמר דל"ח לשאלה יש כאן חשש גניבה ואף דל"ח לגניבה כמ"ש הנוב"י סי' ל"ב אולי דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אבל כאן שנסע עם הגנבים וודאי יש לחוש שגנבו ממנו בגדיו עם הפאס ואולי אח"כ עלה מורא בלבבם השליכו אותם תחת הגשר והנה כבר כתבתי באות א' שעל הקול היוצא בכל העיר שנהרג פ' אין לסמוך כלל דדמי לקול הברה והנה באמת בתשו' הרמב"ן והתרומת הדשן לא הביאו ראי' לאסור רק שכתבו שאין ראי' להתיר ובקו"ע סי' רכ"ג רכ"ו כ' להתיר מחמת הקול גם בתרומת הדשן בתשובה א' התיר כשכבר נשאת וראיתי שזה מחלוקת ישינה בי"ד סי' שע"ה דהגאונים שהביא הטור וכ"מ בש"ע שם התירו מחמת קול בעלמא רק הש"ך סק"ז כ' שם דלא קיי"ל הכי יעו"ש והנה אין להביא ראי' לאסור מהא דגיטין יצא שמה בעיר מקודשת כו' דמפרש לא ששמעו קול הברה כו' דמשמע דקול לא מהני דשאני התם להוציא' מחזקת פנוי' דגם ע"א לא מהני שוב ראיתי כן בתשו' ב"י סי' ב' בדברי החכם אמנם הא קשיא לי מדברי תוס' כתובות כ"ו ד"ה והאמר כו' שכתבו בהדיא דקול עדיף מע"א והתם מיירי בקול סתם כפי' רש"י התם ובש"מ הוכיח כן ע"ש ואף דפירש"י התם דאחתיניה רק מחמת מעלת כהונה היינו ג"כ משום חזקת אבהתי' משא"כ בעגונה דע"א נאמן כ"ש דקול מהני וצ"ל דוודאי לענין בירור הדבר ע"א עדיף במקום דמהני והיינו בדליכא חזקה וכה"ג יותר נתברר ע"י הע"א מהקול אבל לענין ס' וחשש במקום דא"נ ע"א כלל כגון במקום חזקה גם חשש לא הוי מחמת הע"א אבל מחמת הקול יש לנו לחוש עכ"פ מחמת מעלת כהונה שהקול יוצא מפי רבים ויבואו ב' עדים והנה בשו"ת נוב"י סי' ל"א ד"ה אמנם לפמ"ש כו' ובסי' נ"ב כ' דקול מהני עכ"פ לגרוע חזקת א"א וזה מוכח ג"כ ממה שראינו שהתה"ד נבוך בדעבד כשכבר נשאת על הקול ויהי' לנו בזה עכ"פ פתח היתר לענין הספיקות דאף להרבה פוסקים דלא מהני ס"ס במקום חזקת א"א מ"מ כאן כבר אתרע חזקת א"א ע"י הקול:

ועתה נראה בעדות אבי האשה באות ב' מפי האיש שהעיד בכל המעשה ואח"כ כאשר התרעמו עליו לקבל בכיית האשה חזר בו והתחיל לכחש דהנה מדברי הרא"ש בשבועות ל"ב ע"ב סי' י"ז הכל מודים כו' ולא שתהי' נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר כלום והוא אומר שאינו יודע חם מת דוודאי הוא נאמן מן הבא בטענותו וכ"כ הרמב"ן ז"ל שקבל כך דכל עד מפי עד כו' הנה מדהוצרך הרא"ש להביא מדברי הרמב"ן ולא כ' בפשיטות דמאחר דאומר עתה שאינו יודע אם מת חף אם יהי' אמת כדברי האשה שאמר לה תחלה שמת יוכל לחזור השתא ולומר מבודה הייתי כ"ז שלא נחקרה עדות בב"ד וע"כ דס"ל דבעדות אשה דא"צ קבלת עדות בב"ד אין חילוק בין נחקרה עדות בב"ד או לא דלעולם א"י לחזור בו שוב מצאתי שדקדק כן בס' גבעת פנחס וכבר האריך בסברא זו הב"י בתשו' סי' ג' רק בתשו' הר"ן סי' מ"ז הכרח דאין חילוק מלשון התוספתא העדים שהעידו בין לאיסור בין להתיר כו' הרי דגם באו"ה דא"צ קבלת עדות בב"ד יוכל לחזור בו ולא חשוב גמר עדות כשלא אמר בפני ב"ד וע"כ מ"ש בתוספתא שנחקרו כו' לאו דווקא דהא א"צ דרישה וחקירה וכמ"ש הש"מ ד"ה וכי תימא כו' והנמ"י כתובות י"ח ע"ב.

ואילולי דמסתפינא הי' נלענ"ד להשוות דעת הפוסקים דוודאי שפיר קאמר הר"ן דכשלא אמר לפני ב"ד אף דכשלא חזר בו נאמן הוא ולא חשדינן לי' שאמר דברים בעלמא אבל חם הוא בעצמו טוען אח"כ שלא הי' כוונתו לעדות ממש רק דבור בעלמא מהמנינן לי' והיינו דוקא בשאמר כן לפני אחרים כההוא עובדא דהר"ן משא"כ באומר כן להאשה גופה וכמ"ש הנמ"י ס' כיצד כשאומר להאשה לא נחשב כמסל"ת דוודאי כוונתו להעיד והסברא נותן כך דדוקא כשאומר לפני אחר י"ל שחשב שלא יגיד הדבר לפני האשה ולפי"ז בההוא דשבועות דא"ל לדידה כו' לכ"ע אינו יכול לחזור וע"כ הוצרך הרא"ש לסברת הרמב"ן שיוכל להכחיש האשה והאומנם שזה דבר חדש מ"מ בנ"ד שפיר יש לנו לסמוך בזה דהא בלא"ה הי' אפשר לומר דהא דאמרי' באומר מבודה הייתי דבריו האחרונים עיקר היינו דוקא כשאין אמתלא בחזרתו לא אלימו דבריו הראשונים מהאחרונים ויוכל לחזור משא"כ בנ"ד שדבריו הראשוני' ברורי' הם ודבריו האחרוני' שחזר בו הלא מבואר האמתלא בלשון הגב"ס שלא הי' רק מחמת קול המיית האשה והאנשים אשר הרעישו עליו בזה ואין לך אמתלא טובה מזו האומנם שבתשובת ב"י ס' ג' ד"ה נחזור כו' וז"ל ואע"פ שי"ל שלא חזר בו אלא מפני שפחד שמא יתבעו ממנו ההרוגים כו' דאין זה כלום דהא סתמא תניא עד שלח נחקרה כו' ומשמע דבכל גווני כו' דאל"כ הול"ל אמרו מבודים היינו הרי אלו נאמנים אא"כ יש אמתלא בדבר וקצת יש להוכיח כן מדקתני סיפא עד שלא נחקרה כו' ואמר בפ' נגמר הדין דאפי' אי יהבו טעמא למלתי' לא מהימני ורישא וסיפא בחד גווני כו' יע"ש מ"מ אין מזה סתירה למה שכתבתי דהתם מיירי שהעדים עצמן אומרים האמתל' א"נ או בכה"ג דהב"י הנ"ל שאפשר לומר האמתלא מאיזה טעם שנחשוב כן מדעתינו זה לא אמרינן משא"כ כה"ג דנ"ד שבשעת מעשה כשחזר בו הדברים ניכרים לכל דהא לא חזר מעצמו רק לצעקת האנשים עליו לקול בכיית האשה דלאו חזרה חשיב' כי לא מלב' עינה כן והדברים נראים כי מתחלה חשב א"פ כמבשר כאשר נודע שהעיד פ' שמחה במפלתו ולא חשב את עצמו כמוציא דיבה כו' וכשמעו קול בכייתה חזר בו ואדרבה בכה"ג דנ"ד גם בסיפא בנחקרה עדות בב"ד אם הי' תחלת עדותו נראה לב"ד כמפותה ולשלא בלב שלם מעיד לא היו מקבלין עדותו כלל ולפענ"ד סברות האלו חזיין לאצטרופי לשאר ההתירים של העגונה דנ"ד.

ואבא היום על העיון במה שפקפקתי ברוב הגב"ע בנ"ד שמא הדבר יצא מפי פסולי עדות דאוריית' והאמת הרמ"א כ' סתם דל"ש שהראשון פסול הי' וכ' הב"ש ס"ק י"ז כוונת הרמ"א משמע דאפי' לכתחלה א"צ לשאלו כלל רק הב"ש החמיר לשאלו לכתחלה ועכ"פ בדא"א לברר כמו בנ"ד שעשיתי כל מה שאפשר לעמוד על בירור הדבר ולא הי' באפשר לברר יותר בזה מטעם הנאמר במכתב הרצוף פה לא הי' לנו לחוש בדעבד שמא פסולין היו בלי מסל"ת רק לעיל פקפקתי ע"ז דלמא דוקא בהעיד ששמע שמת משא"כ בשמע שנהרג דבעת הרג פסולים שכיחי ביותר מצינן דל"ח אמנם בשו"ת ב"י סי' ב' בדברי החכם האוסר מתחלה שזה לחוש דלמא שמע מנשים השונאות ג"כ דל"ח בשעת השנאה ואח"כ כ' דמ"מ יש לחוש דלמא שמע קול מאחר שכבר יצא קול שנהרג והביא ראי' ממתני' דתני עד מפי עד ולא אשמעינן רבותא עד מפי השמועה והב"י חלק עליו דל"ח לשמיעת הקול כדמשמע לשון הרמב"ם דבאמר ששמע כו' מהני ול"ח כלל ועכ"פ תרוויי' לא חששו כלל לפסולין בלא מסל"ת וטעמא בעי דהא לשון גוי מפי גוי חששו קצת פוסקים שמא לא הי' במסל"ת וגם המקילין שם כ' הב"ש סק"מ דאף דיש לחוש ששאל לגוי מ"מ מהני משום דגוי ששאל מגוי מהני משא"כ בישראל המעיד סתם ששמע וודאי אם הי' מפרש ששמע מפי פסול לא הי' מהני ולא הוי תלינן במסל"ת וא"כ גם בספק יש לנו לחוש לזה ודוחק לומר דלשון ששמע כו' לא משמע ע"י שאלה רק שמיעה סתם היא במסל"ת דלשון הרמ"א לא משמע כן דכ' דל"ח שמא הראשון פסול הי' ואי איתא גם אי ניחוש דפסול הי' מה גריעות' הא אמר ששמע דמשמעותו במסל"ת וגם דלענין החשש כשאומר ששמע דלמא שמע מפסול לעדות אין לנו הוכחה מדברי הרמב"ם הנ"ל די"ל דהרמב"ם לטעמי' אזיל כמ"ש הר"ן בגיטין ס"ה דס"ל למאי דמשני בשעת הסכנה גם לשד לא חיישי' אף דשכיחי בבורות ולכן גם לפסולים דשכיחי לא חיישינן במקום הסכנה אבל למ"ש הר"ן שם דקיי"ל דחיישינן לשד וצריך דוקא בבואה משום דשדים שכיחי בבורות א"כ וודאי הי' לנו לחוש לפסולים ובפרט בשעת הרג דלא שכיחי כ"כ כשרים בשעת מעשה וצ"ל הטעם משום דהוי כעין ס"ס שמא מפסול ושמא מכשר ואפי' מפסול שמא במסל"ת.

ומה שהקשה החכם בב"י למה לא אשמעינן מתני' רבותא אפי' עד מפי השמועה י"ל דעד מפי השמועה וודאי מועיל יותר או מטעמא דסתם שמיעה משמע ששמע במסל"ת ועכ"פ מאחר דאיכא עוד ספק שמא מכשר וודאי יש לנו למתלי כן ורבותא קמ"ל בעד מפי עד דהא כבר חקרו הפוסקים אם העד המעיד בעגונה צריך דוקא להעיד לפני הב"ד דלכאורה י"ל אף שהאמינו חז"ל לע"א כו' מ"מ צריך להעיד עדותו לפני ב"ד דוקא דאז סמכינן דקושטא קאמר כההיא דדבורא אמרי מעשה לא עבדי דפירש"י התם דכל המעיד בב"ד חשוב מעשה ובודאי לא משקר וגם מהא דשבועות דא"ל לדידה כו' אין ראי' כ"כ כמבואר לקמן אי"ה דשאני התם שאמר להאשה גופי' וודאי מתכוין לעדות ממש וכמעשה חשוב רק מהא דהאמינו עד מפי עד ואי ס"ד דחיישינן למעיד שלא בב"ד דלמא משקר ח"כ עד מפי עד לא מהני דדלמא העד הראשון כיחש לו שלא העיד בב"ד והוא גופא קמ"ל במתני' אבל עד מפי השמיעה וודאי מהני דשמיעה תלינן במסל"ת דוודאי קושטא קאמר.

אמנם דברי הרמ"א עדיין צריך ביאור דאי ס"ל דכל שאומר ששמע הלשון משמע מסל"ת לא הי' צ"ל דל"ח לפסול אפי' חיישינן לא איכפת לן ואי טעמי' דידי' משום ס"ס עכ"פ לכתחלה הי' לנו לברר דבמקום דאיכא לברורי אין סומכין על אמנם הס"ס ולמה כאן א"ג לשאלו כלל אפי' לכתחלה וע' בחכם צבי סי' צ"ה ד"ה ואין לפקפק כו' בזה"ל וכן בעדות כו' אוי לזה הדבר שכבר נודע לי בוודאי שהרגוהו לבני ה"ז מבואר שנודע לו בבירור בלי שום ספק שבנו נהרג ואין לנו לדרוש ולחקור אפי' אי אית' קמן האיך נודע לו כיון שאין בדבריו שום ריעותא ובכל כי האי הכל שוין עכ"ל ומה שנלענ"ד בכ"ז דהנה הח"מ סק"ט הק' למה עבד נאמן דהא סתמן גזלנים ותי' דמ"מ אינם פסול כו' רק מחמת חזקה ובס' בית מאיר כ' ליישב עפ"י פירש"י בד"ה דגזלן ד"ת פסול דחצוף לעבור בפרהסיא כו' אך גם דברי רש"י אינו מובן וגם בבית מאיר הק' ע"ז דא"כ מ"פ ביבמות על הרגתיו כו' שלא הי' בפרהסיא ולכאור' כוונת רש"י למ"ש תוס' דפסולי עדות דרבנן היינו משום שאין האי' ידוע כ"כ ע"ש בד"ה וא"כ י"ל כוונת רש"י דפסולי עדות דאורייתא שהם חצופים לעבור על עבירה פרהסיא כלומר שהעביר' הוא מפורסים לאי' כנ"ל לכאו' גם הקשיתי בהא דפריך ביבמות אהא דהרגתיו מהא דגזלן ד"ת פסול כו' דהא בעגונה ל"ב תורת עדות רק אמיתיות הדבר וא"כ למה לא מהני באומר הרגתיו ממ"נ אי אומר שקר ומעולם לא הרגו במאי נפסל לעדות הא עד עתה כשר הי' ומאי ענין לגזלן ד"ת שהוא גזלן בלא"ה א"נ משא"כ הכא דלא הוי גזלן ועיקר פסולו מחמת שעבר על רציחה שהרג לזה ולכאורה י"ל דחיישינן שאמר בדדמי כמ"ש הפנ"י בטעמ' דע"א א"נ ונהי דהכא האמינו לע"א מ"מ בגזלן חיישינן שמא הרגו והניחו מפרפר ועדיין חי הוא ומ"מ הוא גזלן ופסול לעדות.

אמנם הנכון בכ"ז הוא עפי"מ שחקר בשו"ת מאיר מרדכי סי' צ"ז ד"ה וכאשר כו' בטעמ' דמלת' דפסול עדות ד"ת א"נ באשה שמת בעלה הא מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה ודוקא לענין ממון גזיה"כ אל תשת רשע עד משא"כ בעגונה דא"צ תורת עד ולמה נחשב למשקר ובוודאי לא חיישינן ששכרתו דאדרב' דייקא ומנסב' בשלום בל"ב וע"ש באריכות בזה ואנכי הסברתי הדברים ע"ד דאמרי' בקידושין ס"ו בהאי סמיא דא"ל שמואל אי מהימן לך דלאו גזלנא כו' הא דלא שאלו סתם אי גזלנא הוא הוא משום דעיקר הטעם מכח שתיק' כהודאה אבל במקום שי"ל ששתק משום שלא חש להשיבו אין השתיקה פועל כלום ולכן א"ל אי בעיניך מהימן דלאו גזלנא הי' לך להשיב ולהכחיש דבריו הוי שתיקה כהודאה אבל אי בעיניך נחשב כגזלן אמרי' דהשתיק' הי' כי לא נחשבו דבריו בעיניך כלל ול"מ השתיק' והנה בעגונה דסמכו חז"ל על דייקא דאשה י"ל דבעי' דוקא שהדיוק' יהי' מתחלת העדאת העדות ול"מ הדיוק' משעת שהותר' בב"ד כנ"ל פשוט ולכן דוקא אם העד אינו מפורסים לפסול דאוריית' דאז חוששת לדבריו ודייקא משא"כ בפסול דאו' מפורסי' אין דבריו עושין רושם כלל בלבה שתידוק עי"ז ובמקום דלא דייקא שם עד לא מהימן.

והנה לפי סברא זו היינו דוקא אם העד המעיד פסול דאו' הוא וכ"כ באומר בפיו ששמע מן הפסול בכה"ג לא דייקא כי אינה חוששת לדברי הפסול כלל אבל אם העד המעיד לפנינו כשר הי' ומעיד בסתם ולא נודע ששמע מפסול וודאי האשה דייקא ובכה"ג דשייך סברא דדייק' מהני וזהו כוונת הח"צ הנ"ל והב"י דמאחר שאין בדברי העד שמעיד לפנינו שום ריעותא א"צ לדרוש ולחקור כלל ולפי"ז א"ש ע"נ דברי הרמ"א דס"ל דגם לכתחלה אין לשאלו אם שמע מפסול והיינו משום דהשתא שלא נודע ששמע מפסול מהני בכ"ע אף אם יהי' האמת ששמע מפסול ואם נשאל את העד יהי' גריעות' עי"ז דאז תהי' אסורה מדינא דליכ' דייק' ולמה נעשה כזאת לגרוע ההיתר של העגונה בחנם כנ"ל נכון וגם דהא יותר יש להקל בעד מפי עד למ"ש הנוב"י דע"א נאמן מדינ' דמלתא דעל"ג כו' אבל בעד מפי עד ע"כ הא דנאמן היינו משום תחז"ל וכפירש"י בשבת דאפקעינהו לקידושין ולכן הקילו הפוסקים שכל שלא נודע בבירור ששמע מן הפסול עדות ל"ח כלל וזהו ג"כ דעת הרמב"ם דעד מפי עד א"צ לשאלו כלל רק בע"א המעיד והמ"מ כ' הטעם דאין דנין א"א משאפשר אך מה דא"צ לשאלו כלל היינו מטעם הנ"ל דעדיף יותר בעד מפי עד כל שאין ריעותא לפנינו ובלא"ה מה שחששתי לומר דבאמת ששמע שנהרג יש לחוש יותר לפסולים משום דבשעת הריגת אדם לא שכיח כשר כו' ומלשון הפוסקים לא משמע האי חילוק' וי"ל מצד הסברא דמסתמ' חותן האנשים הנוגעים במעש' רע ההוא אין דרכן לגלות אם לא במסל"ת י"ל שנזרק דבר מפיהם שלא במתכוין זה יוכל להיות אבל ע"י שאלה שישאלו אותם וודאי לא ישיבו אם לא כשרוצין לעשות תשובה ובוודאי לא נשמע הדבר רק מפי איש ששמע מהם במסל"ת או מי שראהו מת כהאי דאות ב' בנ"ד או ממי שאינו נוגע בדבר כלל והי' באותו מעמד ועליו וודאי אין חשש פסול כמו בעלמא כנ"ל.

ובהיותי עוסק בענין זה בא לביתי הרב הגאון מוה' שמואל שמעלקא ני' הרב דק"ק חוסט והצעתי לפניו ככל הדברים הנ"ל והוטב בעיניו ואמר לי עוד דבמה שהקילו כ"כ שא"צ לשאול את העד אם שמע מפי כשר לכתחלה דשפיר י"ל בטעם משום ס"ס והא דא"צ לברורי במקום דאפשר י"ל עפימ"ש הנוב"י בכ"מ דהא דאמרי' כל היכא דאפשר לברורי כו' היינו דוקא כשאפשר לברר ב' הצדדים אבל כאן אפי' יתברר ששמע מפי פסול בלי מסל"ת ג"כ לא נדע בהחלט ששקר הוא דמ"מ יוכל להיות שאומר אמת שנהרג או מת בעל האשה והוא ג"כ נכון ומכל הטעמים הנ"ל יש לנו להקל גם בנ"ד דמאחר שהעדים שלפנינו כשרים הם תו ל"ח שמא שמעו מפסול לעדות בלי מסל"ת ובפרט למ"ש לעיל דמחמת הקול אתרע חזקת א"א דיש להקל בס"ס לכ"ע.

גם מה שפקפקתי באות ה' על מה שאמר דוד האשה שאמר לו ר' חנה ששמע דלמא הי' השמועה רק מהקול היוצא שנהרג כמ"ש הב"ש סקל"א גם הב"ש לא החליט הדברי' שם ובאמת המעיין בגוף תשובת הב"י סי' ב' נראה דאין לחלק בכך גם בלא"ה באמת אין חשש זה שייך בנ"ד מאחר שעיקר הגב"ע הי' לזה אחרי שאמרתי להאנשים דשם שצריך לעשות גב"ע בבירור דקול לא מהני ובוודאי ע"ז הי' עדות שנתברר לו כן רק שקיצר בלשון שאין רוצים לגלות בביאור ממי נמשך הדבר וגם ענין החשש הנ"ל שייך דוק' במי שבא ממקום אחר ואמר שמעתי במקום פלוני שמת פ' יש לחוש ששמע רק קול הברה היוצ' אבל מאחר שבאותו מקום העיד העד ושם הקול היוצ' וודאי לא יאמר מה ששמע הקול דזה נשמע לכל ומה חידש לו ובוודאי הכונה ששמע מפי איש בבירור גם לשון אם ערשטען משמע קודם שיצא הקול הוגד לו כנ"ל ובכה"ג אין שום חשש כמ"ש בפוסקים.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה