אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן מו
להרב המאה"ג וכו' מוה' שמואל עהרנפעלד ני' אב"ד דבעטלאן וכעת הוא הגאון במאטפסדארף בענין העגונה הנ"ל.
א מ"ש מעכ"ת דמאחר דעיקר נאמנות מסיח לפי תומו מתקנות עגונה וכאן דליכא תקנת עגונה דהא אפשר בגט וחליצה י"ל דא"נ כלל הנה האומנם שגם אני רמזתי ע"ז במכתבי הא' בענין נאמנות הערכי לפ"ד החת"ס דמאחר שהיא דבר שאינו מוסכם כ"כ להתיר רק מחמת תק"ע לסמוך על המתירים וכאן דליכא תקנת עגונה כ"כ לא מהני אבל במקום דליכא פלוגתא וחז"ל האמינו מסל"ת לפענ"ד אין לחלק בזה וקצת ראי' מדברי הב"ח בס' קנ"ח שכ' מאחר דאיכא פלוגתא בנתן לו כן והיבם כאן צריכה חליצה ולא קאמר בפשיטות דבכה"ג אסי' המתירין לא סמכו מאחר שהיבם כאן ומה שתמה הב"ש על הב"ח הנ"ל שמעתי מאאמ"ו הג' זצ"ל לחלק בין הלכה היא ובעלה דמסייע הרוב לדברי' חיישי' ביותר למצריכה כרוז כו' בין כאן שהלך הבעל לבדו והארכתי בזה במקום אחר וידעתי שי"ל דהב"ח לא בעי למימר הכי משום ע"א די"ל דס"ל להמתירין דע"א נאמן מדאוריית' ולא מתקנת עגונה אבל במסל"ת י"ל לחלק בזה מ"מ מסברה פשוטה נ"ל דמאחר שהאמינו חז"ל האמינו ועד כבר כתבתי דגם כאן אם תצטרך גט הנה מוכרחת להתעגן עוד שנה א' עכ"פ דכן התנה הבעל עם השליח ולמה נעגן ילדה רכה בשנים וכמה קולות יש במניקת חבירו בהרבה מקומות שיש צדדי התירים אף שהוא רק לזמן.
ב ומ"ש מענין ערכאות מחשש הג' מנ"ש זצ"ל דהא כתיב אל תשת רשע עד ורו"מ דיבר בחכמה דאף שנאמן מתקנת עגונה מ"מ בעת קבלת עדות א"י אם נתיר עי"ז עושין הב"ד איסור רק בעיקרא דמלתא תמהתי דא"כ מ"ט דשמואל ור"י ור"ל ביבמות קכ"א ע"ב דמתכוין להעיד עדות דמ"מ האיכא איסור לקבל עדות וע"כ כמ"ש הט"ז כעין זה ברסי' צ"ח כ"כ י"ל מאחר שסמכו חז"ל בתקנת עגונה על דייקא שלא נצטרך דין ותורת עדות כלל ה"ט דמסל"ת כמ"ש הנמ"י דע"כ לאו בתורת עדות דאין עדות לגוי רק משום דקים לן כו' וא"כ גם כשתקבלין עדות לאו בתורת דין עדות כלל בכה"ג י"ל דאין כאן איסור כלל אמנם יותר נראה לי עפימ"ש התוס' בב"ב גבי ולסלקו בי תרי ולידייני' כו' דלא הוי תחלתו בפסול משום דתחלה בע"ז הי' ולא הי' בכלל בר עדות כלל כ"כ הא דאמר קרא אל תשת רשע עד היינו כשהוא בר עדות ישראל רק רשעתו גרם לו שלא יעיד אבל גוי דלאו בר עדות כלל אף שסומכין על דבריו במסל"ת או בערכאות משום דק"ל דקושטא הוא כדבריו מ"מ לא שייך אי' אל תשת רשע עד ולפ"ז ג"כ אין ראי' כלל מהרא"ש שהביא היש"ש דפסל בתחלתו בפסול דהתם בישראל בר עדות הוי משא"כ בערכאות.
ג מ"ש די"ל הך חולי ר"ל לא דמי לדבר גם אני עשיתי סניף מזה דעכ"פ ספיקא הוי אך מ"ש דמאחר ששלחו החפיצים וודאי קושט' קאמרו כו' אולי יש לדמות להך דמתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' גיטין נ"ד אלא דאכתי קשה ע"ז מ"פ אהא דפונדקת סוף יבמות והא אי' חבירינו כו' הול"ל מאחר שהחזירה החפיצים וודאי קושטא קאמרה וא"ל דבאמת זה הוי צירוף למסל"ת דבכיא כו' דאכ"ק על הרי"ף וש"פ שהוכיחו מהאי עובדא דבתר התחלה אזלינן אימא שאני הכי דאיכא עוד הוכחה דחזרת החפיצים.
ד ומ"ש רו"מ בענין דברי מהרא"מ במהרי"ט סי' ק"ד שהביא ראי' מהר"ן דקידושין ואינו ראי' הוא נכון ובפרט לתי' א' דהר"ן ממש מבואר ראי' להתיר ואולי זה כוונת מהרי"ט סי' ק"ג קודם ד"ה ובר מן דין כו' אך מ"ש שאני התם זמן מרובה דא"א לסדר גט וחליצה ביחד דאיכא חשש הבחנה לרב לשיטתו דמשעת נתינה מונים כו' אבל כאן נוכל לסדר שניהם כא' דקיי"ל כשמואל דמשעת כתיבה ועוד דלענין הבחנה דרבנן נאמן המסל"ת וערכאות הנה וודאי החילוק בין זמן מרובה לכשעושין הכל ביחד הגט והחליצה נכון וקצת מרומז במהרי"ט סי' ק"ג אבל ענין חשש דהבחנה שכ' רו"מ מחמת כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כו' אינו עולה לדינא דהא בכ"מ דהוי ספיקא דדינא או דמעשה וקיי"ל חולצת ולא מתיבמת לא שייך הכא כללא דכל שאינו עולה כו' דמחמת ספק חולצת ובשעה שחולצת מהאי צדדה דלאו גירושין היא וכדומה גם להתיבם היתה ראוי' ול"ח כלל הכא אי נימא דתחלוץ מספיקא ל"ש הך חששא לענ"ד.
ואחי הגדול הגאון מהו' חיים בצלאל ני' כ' לדחות כל החששות של מהר"א דחשש הראשון שלא לבטל מצות יבום הק' מאחר שחולץ ל"ש ביטל מצות יבום בריש פרק ד' אחין בד' אחים ב' נשואין ב' אחיות ועוד מריש פרק האשה שלום באשה שהלך בעלה וצרתה כו' דל"ל הטעם דאתה מצרכה כרוז ולא משום ביטל מצות יבום והאריך בזה נלענ"ד ליישב דוודאי מעשה החליצה לא חשיב ביטול מצות ייבום דהא כך המצוה אם לא יחפוץ לייבם חולץ ולא גרע תקנתא דרבנן מאמר בעצמו לא בעינא כו' אבל אם גורם תחלה באיזה מעשה שלא יהי' אפשר אח"כ בייבום זה מקרי ביטול מצות יבום משום דשמא יהי' באפשרי אח"כ בשעת מעשה לייבם כשיתודע ודוק.
ב בחשש הב' שמא יתודע דמת קודם ואתה מצריכ' כרוז לכהונה ודחה מהרא"מ עצמו על זה כתב מר אחי ני' דהא וודאי לא חיישינן שמא יתחרט היבם אחר הגט ולא ירצה לחלוק כו' דלמה יעגנה על ס' ובוודאי לא יתחרט נלענ"ד די"ל השתא וודאי רוצה לחלוק דהא אין מניחים אותו ליבם אבל דלמא אחר הגט קודם שיחלוץ יתברר שמת קודם הגט וירצה לקיים כמצו' עליו מן התורה לייבם ובענין חשש ג' שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה דחה זה התם לענין מת מחולי זה יש להם קצת סברא לזה אבל הכא כ"ע ידעי דמשום ס' הוא ולא יבואו לטעות כלל ומ"מ בכה"ג דנ"ד עדיין יש חשש זה ממש כמו התם וכמו שכתבתי לעיל דמאחר שיהי' הדבר פלא בעיני העולם כי ממש דבר ברור לכל שמת יש חשש טעות בזה.
ד עוד תמה מר אחי ני' על מה שהביא מהרא"מ ראי' מהא דגט לא אפשר כו' דאדרב' השתא דסגי בגט לבד וודאי איכא הני חששות וא"כ טפי הי' לנו להצריכה ג"כ חליצה כו' נלענ"ד כוונת מהרא"מ דעיקר החשש בדלא אפשר הוא משום שיאמרו יש גט לאחר מיתה שיהי' להם הוכחה לזה מאחר שרואין החליצה אומרים וודאי שמת ומ"מ נתנו גט ע"כ יש גט לאחר מיתה ולכן אמרו חז"ל דבכה"ג דאי אפשר לתקן בחליצה עדיף טפי שלא נחוש כלל מחמת חומרא לענין גט לומר שמת אדרבא בכ"ע מחזקינן אותו בחזקת שהוא קיים: