אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן מה
שאלה ע"ד העגונה וויטיא רעכל בת כה' שלמה משימוזנא אשר בעלה ר' זאב וואלף ובלשונם פארקאש טאבאק מפה דעעש זה י"א שנים שלקח לבעל מלחמה והי' קאפראל מן הקאננערס ארטאלארי' ובשנה העברה נקרא ג"כ לצאת למחנה וקודם פרידתו הניח גט ביד שליח וחמר לו על זמן ב' שנים ולא נשארו זש"ק וכאשר שבו הבע"מ וזה ר' וואלף לא שב ונשמע שהלך לעולמו כי נחלה על חולי הקאלערא ומת פתאום וגם עשינו גב"ע כדינו מפי העד כ"ה יוסף שמואל ב"ה מנחם מפה שהעיד בתורת עדות כו' איך שר' זאב וואלף הנ"ל הי' עמו בצוותא חדא בהלאגער סמוך לאלמיץ ומחמת שהי' חולה הי' בפעלד שפיטאל שם ואני נסעתי משם עם הרעגעמענט אחרי המלחמה ללכת לטרענשין ובעיר מאדען אמרו לי האפצירען והקאפרעלס בזה הלשון איהר קאמטראד קאפראל טאבאק איזט שוין געשטארבען ער איזט פאן אלמיץ רפקוואלאזירט והלך על האייזנבאהן ואח"כ נחלה בחולי הקאלרע אם 3 אוהר נאכמיטאג געדוירט ביז 12 נאכט איזט ער געשטארבען כו' גם לעהרער גוי א' משימוזנא עפ"י בקשת אבי האשה הנ"ל כתב להרעגעמענט קאמאנדע עבור האיש הנ"ל ובאה התשובה מהרעגאמענט מפראג בשם הקאמאנדע ובחותם האדון באראן האפמאן אברסט דרעגאמנט שבאמת מת הקאפראל הנ"ל בעיר אזעטץ במדינת מאהרן ושבאם ישלחו שטעמפעל יש או טאדענשיין כראוי וגם בא מכתב מהבעצירקס געריכט מאלפריט להשופטים דשימוזנא עמטליך שהקאפראל פארקאש טאבאק מת בחולי הקהלערא בעיר זוזעטץ ביום 25 אויגוסט ויש לו אם בשימוזנא ונשארו אחריו חפיצים רינגל וזייגערל ומטבעות כסף וגם מכתב פסק אשר נעשה בהגעריכט דקאמידאט דעעש על איש א' הירש ווינדיש ורוצים לחזור הכל לאמו היורשת ע"כ תבא לאלפריט כו' ואח"כ שלח ר' שלמה אבי האשה השטעמפעל ובא לו הטד"ש בדפוס מהרטגעמטנט ועל הטד"ש חתם הכומר דרעגעמענט בזה הלשון קאפראל פארקאש טאבאק שנולד בדתעש במדינת זיבענבירגען 31 יאהר אלט איזראעליט לעדיג אהנע פרעפיסיאן דען אל אויגוסט אאא געשטארבען אונד דא זעלבסט 27 אויגוסט בעערדיגט בחולי קאלערא אין וועזעטין מאהרן אין ציוויל שפיטאל גם מעיר זוועטין מהבעצירקס אמט דשם שלחו טאדענשיין מן הטאדטענבוך דשם ובחותם הכומר דשם ובקיום הבעצירקס אמט מיט דען בייזיטצער דאס וויא אמטליך בעקאנט דער אביגער קאפראל קורץ פאר זיינעם אבלעבען היעראמטס איבערגעבען ווארדע כו' וכל המכתבים בחותמות של הרעגעמענט והאמט הנ"ל ועם נומערס הכל על נכון ומה שנכתב בהטד"ש לעדיג היינו משום שבעת שנלקח לבעל מלחמה הי' פנוי וגם זה ג' שנים כשנשא האשה בשימוזנא לא הודיע להרעגעמנט כי לא עלתה על דעתו שיקראו אותו אחרי שבכ"ע הי' מצפה על אבשיעד לכן לא נודע להרעגעמענט שנשא אשה וגם חתימת יד האדון קאמענדאנט האבערסט הנ"ל ניכר לנו עפ"י שכן חת"י בהאבשיד של ר' יוסף שמואל הנ"ל.
תשובה
והנה לכאורה הי' הדבר נקל בנ"ד לסדר הגט ואח"כ החליצה ותהי' מותרת ממ"נ אמנם בשו"ת מהרי"ט סי' קי"ג ק"ד הביא שם שיש מחלוקת בזה דמהר"א מינטץ דעתו לאסור האומנם שמשמע שם שמהרי"ט דחה כל ראיותיו ולא חשש לדברי מהרא"מ הנ"ל ועשה מעשה דהגם שיט' מהרא"מ נאמר שם אח"כ בסי' ק"ד מ"מ משמע שם בדברי מהרי"ט עצמו סי' ק"ג שראה כל דברי החולק וסתר דבריו וגם בנוב"י מ"ת סי' קל"ד ובישועת יעקב ססי' קמ"א דעתם להתיר במקום תקנות עגונה וגם לפענ"ד עיקר ראיות מהרא"מ שמתוך יסודו ע"ד הרמב"ם שכ' שאם הי' הגט ביד השליח לא יתננו ואם נתן לה הי' ספק מגורשת ולענ"ד הכונה בענין אחר דמיירי שהבעל עם היבם היו באותו העיר שכבשו' כרכום כו' וא"כ הי' ב"ד שיתן השליח הגט להאשה ותהי' מותרת לגמרי מדינא מחמת ספק ספיקא דלמא הבעל חי ואת"ל מת דלמא גם אחיו מת וע"כ קמל"ן דבשום אופן לא יתננו להאשה ואם נתנו ספק מגורשת היא דלא סמכינן אס"ס באיסור אשת איש ויבמה לשוק כמ"ש הרבה פוסקים וגם י"ל אף דחזקה ליכא בעיר שכבשו כרכום מ"מ איקבע אי' איכא ולהרמב"ם לא מהני ס"ס בכה"ג למ"ש הפנ"י בסוגי' דפתח פתוח דלשיטת הרמב"ם הא דס"ס מהני היינו מחמת ס' דרבנן להקל וא"כ באיקבע איסורא דהספק אסור מן התורה וחייב אשם תלוי לא מהני הס"ס ולכן קי"ל דבכל ענין הוי ס' מגורשת ומ"מ קשה בעיני לעשות כן לסדר גט וחליצה בנ"ד חדא מחמת שהיבם אינו במדינה זו וגם שהבעל התנה עם השליח להמתין ב' שנים וביותר אני חושש בכה"ג דנ"ד אשר באמת ממש נודע לכל בבירור שמת הבעל כנ"ל רק אם יש איזה חשש בענין הגב"ע הנ"ל מה שאין העולם מבינים כלל יהי' הדבר לפלא בעיני העולם או יהי' מעשינו כחוכא בעיני העולם כמ"ש הרשב"א ריש נדה או יטעו באמת לומר יש גט לאחר מיתה אחרי שיראו דבר פלא כזה ומהרי"ט מיירי במקום ספק שמבינים העולם שמחמת ספק צריך לעשות לצאת כל החששות משא"כ בכה"ג דנ"ד ע"כ לענ"ד טוב יותר אם יהי' באפשר להתירה עפ"י כל הגב"ע הנ"ל בחליצה בלא גט ומהשי"ת אשאל אשר יעזרני ע"ד אמת להוציא משפטה לאורה בהלכה ברורה.
ב והנה ראשון תחלה ענין העדות של ר' יוסף שמואל מפי גוי מסל"ת לכאורה ליכא שום חששא דהי' מסל"ת ממש בקישור דברים וגם להרמב"ם דמצריך קברתיו במסל"ת מודה בכה"ג מאחר שהכירו אותו היטב וגם הוי כהא דמכריז ואומר כו' רק דא עקא לפימ"ש בתשו' הר"ן שהביא הב"י בססי' י"ז דדבר הוי כמלחמה ולשיטת הרי"ף והרמב"ם בעד אחד במלחמה וכ"כ בגוי מסל"ת בעי שיאמר קברתיו וכיוצא בו וכאן לא אמר במסל"ת קברתיו ומאחר שאמרו שמת בקאלתרא היינו מת בדבר וא"נ בדלא אמר קברתיו ע"כ אנו צריכין לצרף בנ"ד המכתבים וטאדענשיין שבא מהקמאנדע דפראג ומהבצירקס אמט מווזעטין ומהגעריכט אלפריט אשר הגם שיש לחוש דלא הי' במסל"ת ממש שהכל בא ע"י שאלת הלעהרער הגם שהיא גוי הרבה מחמירין ובפרט שעשה כן עפ"י בקשת הישראל רק שיש מקום להאמין בזה מחמת שהם ערכאות של גוי' רק בפוסקים לא נמצא כה"ג רק קצת משמעות בשו"ת מהרי"ק סי' קכ"א יעו"ש רק בשו"ת חתם סופר סי' מ"ג מ"ד צ"ד כתב שיש לסמוך ע"ז ובפרט בזה"ז דא"א בענין אחר בכה"ג וכ"כ הישועת יעקב בסי' י"ז ובאמ' יש לדון הרבה בזה דמאחר דמדאו' ווודאי תורת עדות בעינן ודי לן מה שהקילו חז"ל בעד אחד כו' וגוי מסל"ת אבל מנ"ל להוסיף להקל בגוי שאינו מסל"ת אף שהוא ערכאות ומצד הסברא שאומרים אמת מ"מ עדות ליכא וכ"כ החתם סופר בסי' מ"ג בשם הגאון מנ"ש זצ"ל והביא ראי' מהיש"ש סוף יבמות דאף שהקשה על הרא"ש לענין עד שמתחלתו בפסול מ"מ לא מלאו לבו להקל מטעם הנ"ל.
ג אך לענ"ד זה תליא בפלוגתא דירושלמי לענין מפי כתבם שהביא הרי"ף סוף יבמות דהך מתניתא אמרה ועכשיו הלא משיאין ודכותא עפ"י כתבם מבואר דיליף מדמצינו שהקילו חז"ל בעגונה דלא בעינן תורת עדות כ"כ מהני מפי כתבם דמסברא כתב נאמן יותר מדבור דמעשה עדיף מדיבורא כדאי' בגיטין ס"ו רק גזירת הכתוב מפיהם כו' וכל זה במקום דבעינן תורת עדות אכל כאן ראינו שהקילו חז"ל ולא הוצרכו תורת עדות כ"כ נוכל למילף דמפי כתבם כשר וברייתא אחריתא פליגא מה"ט שאין לך רק מה שהקילו חכמים וקצת יש להוכיח כברייתא דמתיר מה"ט מלישנא דמתני' הוחזקו להיות משיאין כו' דאינו מובן מי הוחזק רק ה"ק מאחר שראו שהקילו חז"ל עוד בדורות הראשונים להאמין עד אחד בעגונה ע"כ לא בעינן תורת עדות ממילא גם אשה ועד מפי עד מועיל והיינו הוחזקו אח"כ ואולי י"ל ר"ע דפליג ע"ז במתני' ס"ל כהספרי דעד אחד מדאוריית' נאמן בעגונה דנאמר לא יקום כו' באיש ולא באשה וא"כ אין ללמוד מזה להאמין ג"כ אשה ועבד רק באמת ז"א כמ"ש המפורשים דוודאי גם הספרי ס"ל דהוי רק מתקנת חכמים דאל"כ הי' מובא בגמ' ובפוסקים ועוד הא בכל מקום השוה הכתוב אשה לאיש רק י"ל כוונת הספרי עפי"ד הט"ז דאף לענין להחמיר לא אסרו במה שמפורש בתורה להיתר כ"כ בעד אחד בעגונה שאמרו להקל ע"ד תורה דכח בידם בכה"ג כמ"ש תוס' דדבר הדומה כו' מ"מ עכ"פ איך עשו נגד מה שמפורש בתורה ובשלמא קרא דעפ"י ב' עדים לא חשוב מפורש דמיירי בממון וגזירה שוה דדבר דבר לא חשוב מפורש אבל קרא דלא יקום כו' נאמר לכל עון כו' רק הא יש לומר לאיש ולא לאשה דעכ"פ לא נאמר בהדיא לאשה אף דהשוה כו' מ"מ לא חשוב מפורש ויוכלו חכמים לתקן כנ"ל ואולי היינו ג"כ כוונת דברי הרמב"ם דסוף ה' גירושין דלא הקפידה כו' וצ"ל טעמי' דר"ע משום דעיקר שסמכו חז"ל להאמין עד אחד מכח חזקת אשה דייקא כו' כמ"ש תוס' דגם לסבר' דמלתא דעבידא לגלוי' צריך דייקא וא"כ י"ל כמ"ש הרמ"א בסי' קכ"ז דלא חשיב שתיקה כהודאה כשיש לומר לא חש להשיבו כ"כ י"ל הא דסמכי' אסבר' דדייקא היינו כשמעיד מי שראוי להעיד ותדע האשה שיש בו סמיכות דייקא ע"ד אבל בשמעה מהני דלאו בני עדות נינהו אין הדברים נחשבים בעיני' שתידוק אחרי דבריהם כלל ובזה י"ל הגמ' כאן לאחר שהוחזקו כו' ואינו מובן למה חזר ר"ע אח"כ מחמת שראה שהעולם הוחזקו כו' ולהנ"ל א"ש אחר שראה דמ"מ בתי דינים בישראל הוחזקו להיות משיאין כו' ממילא אזיל הסברא שלא תחוש למידק אחר דבורם דהא ראתה שמשיאין ע"פ עדותם ממילא יש בהם ממש ובוודאי תידוק ולכן ממילא גם לר"ע מותרת עתה אחר שהוחזקו עכ"פ לפי ה"ה דקיי"ל דמהני מפי כתבם כמ"ש הראשונים דהרי"ף סמך את עצמו עמ"ש בפ' מי שאחזו וגם הרמב"ם פ' דמהני ומ"ש הרמב"ם והוא שנודע שכתבו ישראל י"ל בפשוט דהא ס"ל כל שאינו מכריז כו' בעי' קברתיו בגוי מסל"ת וכאן שנכתב איש פ' מת כו' לא תהא כתבו טובה מאמירתו במסל"ת דבעי' קברתיו ולכן אמר בזה דוקא נודע שכתבו ישראל עכ"פ מבואר כהאי ברייתא דירושלמי דילפי' כתבו מתא דהאמינו חז"ל עד אחד כו' וזה נ"ל כוונת רש"י בגיטין ע"א שאני עדות דאקילו רבנן פירש"י מפי עד אחד קרוב כו' כלומר ממילא ראינו דלא בעינן תורת עדות לכן מכשרינן בכל ענין דלא בעינן רק בירור הדבר ומפי כתבם כשר כנ"ל וממילא מאחר דלא בעינן תורת עדות רק בירור וילפי' כן בכ"ע כ"כ יש לנו לסמוך גם בתחלתו בפסול והיינו כדברי הים של שלמה וממילא הכי נמי בערכאות ושיטת הרא"ש דמחמיר בתחלתו בפסול י"ל לפי דעת הטור דהרא"ש לא הכריע להקל מפי כתבם ועי' בקרבן נתנאל ועי"ל דהרא"ש חשש דגזרו חז"ל בתחלתו בפסול שלא יבואו לסמוך בלא חזר בתשובה אבל בערכאות דאין לגזור יש לסמוך לכ"ע.
ד עוד מצאו האחרונים חשש לענין נאמנות ערכאות בעגונה בשו"ת עטרת זקנים סי' ח' ואמרי אש סי' כ"ה דהא אין הערכאות רואין בעצמן מיתת הבעל מלחמה רק ע"י המשרתי' ואיכא כמה חששות והנה באמת בח"מ סי' ס"ח לדעת הרמב"ם וכן סתם בש"ע ואולי גם הרא"ש לא פליג לענין דינא א"צ שיראו ערכאות עצמן וכמו שהסביר הנתיבות שם דמסתמא אין נותנים רק למי שברי להערכאות שאין שום חשש בדבריהם ואין לנו לחוש יותר וכ"ש דבנ"ד ליכא חששא כלל מאחר שכתבו הבעצירקס אמט שהקאפראל הנ"ל נמסר להם קודם מותו משרי הרעגעמענט וודאי אקרקפתא דידהו מונח להשגיח היטב ע"ד אמת אם ימות האיש הידוע שנמסר להם ואין בזה שום חשש בנ"ד וגם למ"ש בירושלמי בפונדקית דסוף יבמות כחי' שנאמנת על אתר הוי כמסל"ת כ"כ מאחר שכתבו מיד שמת בפנקס שלהם וכאשר נשלח ההעתק משם ע"נ דאין לחוש בכ"ז.
ומעתה אמינא ביותר דלו יהיבנא דבפי' דין עדות מה"ת וכל שאינו כתקנות חז"ל אין לנו להוסיף קולא על קולא ולא נסמוך אערכאות מ"מ היינו דוקא במקום דהויא עכ"פ באיסור אשת איש ואתחזק איסורא אבל כאן בנ"ד דאף בלא עדות הערכאות כבר יצאה מאיסור א"א ע"י העד ר' יוסף שמואל מפ מסל"ת ואף דלא אמר קברתיו מ"מ הא גם במלחמה קי"ל דבלא קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וא"כ הדבר ברור דתו לית כאן איסור א"א רק לכתחלה לא תנשא ובכה"ג וודאי לא בעינן יותר רק בירור הדברים וסמכינן אעדות הערכאות ומתוך שניהם הי' מקום בפשוט להתיר עגונה זו דנ"ד כנלענ"ד ה אמנם כן הביא הב"י בשם הריב"ש לענין עד אחד במלחמה דבלא אמר קברתיו יש חילוק בין שיטת הרי"ף והרמב"ם דלהרי"ף אם נשאת תצא ובחלקת מחוקק הביא בשם העיטור דלהרי"ף ג"כ לא תצא ועיינתי בעיטור חלק ראשון אות ק' דף כ"ב ע"ג מביא תשובת הרי"ף דלא תצא ועיינתי בתשובת הרי"ף סי' קפ"א לא כ' הך סיומא ונראה שהם דברי בעל העיטור בעצמו עכ"פ מבואר שהבעל העיטור ס"ל כן בשיטת הרי"ף דלא כהריב"ש והכי מוכח להדיא מדברי הרא"ש שסתר ראיות הראב"ד מעובדא דחסא לענין לכתחלה וא"כ קשה למסקנא דנודע שהי' מים שאין להם סוף ומאחר דמים כמלחמה ומלחמה כמים והתם בחסא לא אפקי' והא לא אמר קברתיו ע"כ דמודה הרי"ף לענין דיעבד ולא אמר רק לענין לכתחלה וה"ט דהחשש דבדדמי הוי רק חשש דרבנן לענין לכתחלה אבל בדיעבד לכ"ע לא תצא וגם לשון הרי"ף דמדמי ב' עדים לע"א ובב' עדים וודאי הוי רק חשש דרבנן כ"כ בעד אחד דמדמי הרי"ף להדדי דחשש דבדדמי הוי רק לענין לכתחל' ועכ"פ הך עובד' דחסא לכאו' מבואר דלא כהריב"ש שוב אמרתי דדברי הריב"ש נכונים דוודאי אמרו מים כמלחמ' ומלחמ' כמים ומ"מ א"ש עפי"מ שהוסיפו בתוספת' וירושלמי על הני ג' דברים דר"א בן פרטא דגיטין כ"ט מי ששטפו נהר כו' ועי' בש"ג שם והיינו דבמתני' נאמר רק ספינה שאבדה בים דהרבה ניצולים ואיכא חשש דאורייתא אבל באדם פרטי ששטפו נהר ונטבע בתוך המים ליכא חשש בדדמי כ"כ ולכן ליכא ראי' מטעם חסא דבכה"ג לא בעינן בדיעבד קברתיו וכ"כ האי דבעל העיטור דמיירי בנטבע במים שאין להם סוף ע"ש אבל הריב"ש במלחמה דאיכא חשש יותר לבדדמי וכ"כ כאן בגמ' דמדמי מים למלחמה היינו הך מים דספינה דב' ת"ח כנ"ל דהוי יותר חשש בדדמי מדאורייתא וא"ש ומ"ש הרי"ף וכדאמרי' בהאי גברא דטבע בדיגלת כו' לסי' נקטה וקושטא קאמר לענין לכתחלה אבל לענין עיקר חשש בדדמי ל"ש התם כ"כ לענין הטביעה לאסור בדיעבד.
אמנם הא צריכה רבה לפ"ד הריב"ש בשיטת הרי"ף דבלא קברתיו לא מבעלי' כלל ואסור בדיעבד דא"כ איך ס"ד בגמ' למפשיט מב' ת"ח כו' הא לס"ד ל"א קברתיו ואין שום ס"ד דנאמן עד אחד וא"ל היינו דקאמר ותסברא הא בלא קברתיו א"נ כלל וגם בלא"ה מה דאפשר למעט במחלוקת בין הרי"ף להרמב"ם עדיף דעפ"י הרוב הולכים בחד שיטה.
ו ואפריון נמטי' להאדון הב"ש בעד אחד בין הרי"ף להרמב"ם דלשניהם האבעי' בקברתיו דוקא ואפשטא כמ"ש הרי"ף ובלא קברתיו לא מבע"ל משום דאמר בדדמי ומ"מ הוי רק חשש לכתחלה ואז נשאת לא תצא.
אך הגאון הבית מאיר תמה ע"ז דא"כ דלא מבעלי' בלא קברתיו מחשש בדדמי הוי כאשה עצמה דאינה נאמנת כלל ואם נשאת תצא ולענ"ד דברי הב"ש ברורין וקושי' זו כבר תרצה הרמב"ם במתק הלשון דברמב"ם וכן בש"ע כתבו החשש בדדמי באשה במלחמה שנפלו ראשונים כו' והוא באמצען כו' א"כ לא ראתה האשה כלל שהוא נפל או שנדקר ברומח ומ"מ אמרה שמת והיינו ס"ד בגמ' ובמסקנא ל"א הכי דהא אמר את"ל כו' זימנין דמחו כו' וקשה דנקט הרמב"ם כס"ד ולא די זה רק חזר על פירושו בגמ' וכתב מאומד אע"ג דלא חזי כו' כדפרישית ולא ידעתי מה הוסיף ומה קמ"ל בהן כדפרישית וצ"ל דק"ל לרש"י ורמב"ם אי מחשש דמחו כו' קאמר איכא דעביד סמתרי כו' משמע הרוב באמת מתים דמסתמא מכת מות הוכה בחרב וחנית או בחץ ולמה לא אזלינן בת"ר כמו במים שאין להם סוף עכ"פ לענין דיעבד וכאן נאמר אינה נאמנת דפירושו תצא כמ"ש הפוסקים (ולא שייך כאן סברת הריב"ש מחמת ב' חזקות כמבואר לקמן דהא מאחר דכבר מחו כו' אתרע ח' חיים עכ"פ ובפרט למה שהסברתי דעיקר דברי הריב"ש מחמת ח' שלא נעשה מעשה משא"כ בכה"ג שכבר הותחל מעשה הממית עכ"פ) וא"ל דלא דמי למים שאין להם סוף דהוי מיעוטא דלא שכיחא משא"כ כאן שכיח דעביד סמתרי כו' חיישינן ובפרט בדאיכא חזקה זה אינו התינח אם באמת ידענו שהי' כן אבל כאן רק ממשא איכא דהא היא אומרת מת ממש וא"כ הוי שעשה שלום במלחמה חששא רחוקה לאוסרה בדיעבד וע"כ ס"ל דעיקר החששא הוא מה דאמרי' תחלה ובדרך את"ל קאמר אבל אין הכונה שנפל מסברא ראשונה רק ה"ק באמת איכא חשש זה ואת"ל לדחות קצת מאחר דשלום כו' האיכא עוד דמחו כו' וחזי לאצטרופי למיחש כ"כ בכ"ע למהוי ס' דאורייתא שאינה נאמנת כלל ואם נשאת תצא וזהו כונת רש"י והרמב"ם והענין דחילוק גדול יש בין הני תרי עניני בדדמי דחשש הראשון הוא שקר ממש דהא אמרי' אף שלא ראתה אותו בגדר מיתה כלל רק ראתה אחרים מתים אמרה גם בעלה מת מחמת שאחרים מתים זה שקר מוחלט רק כמ"ש הפוסקים דמהאי טעמא החמיר הרמב"ם גם בקברתיו דתאמר שקר ממש מחמת שחושבת כן אבל חשש ב' שראתה אותו שהוכה מכת מות וסברה דמת זה חשש בדדמי של אמת וע"כ פירש"י דעיקר החשש שלא ראתה אותו בגדר מיתה כלל והיינו חשש ראשון דהו' חשש דאו' אבל החשש בדדמי של אמת דהיינו טועה בראייתו בדמיונו הוי רק חשש דרבנן בעלמא ומחמת הך חששא לבד לא הוי אמרינן דתצא בדיעבד ובזה י"ל הרמב"ם דפ' בהחזיקה היא מלחמה אם נשאת לא תצח לא מחמת דהאיבעי' לא נפשטה רק משום דבכה"ג ליכא חשש לבדדמי של שקר דא"כ הו"ל לשתוק ממלחמה כלל וע"כ עיקר האיבעי' בכה"ג לחשש בדדמי של אמת דלמא מחו לי' כו' ובזה אמרי' דלא מהני מגו ולכן אף דלא אפשטא האיבעי' מ"מ במקום דליכא רק חשש בדדמי זה הוי רק חשש דרבנן ולא תצא.
והנה בהאיבעי' דעד אחד במלחמה הי' מקום לפרש בכל ענין דהיינו בין באומר קברתיו לענין לכתחלה בין בלא קברתיו לענין דיעבד אבל לכתחלה אין נפקא מינה בלא קברתיו דוודאי פשוט דאסורה והיינו משום דאי חיישי' בעד אחד גם למשקר כמ"ש תוס' דבמקום דלא דייקא אינו נאמן הע"א דחיישינן למשקר ותצא אבל אי אמרי' מחמת מלתא דעבידי לגלוי לא ישקר כלל כמ"ש תו' ממילא גם לענין בדדמי יש חילוק זה כעין שכ' הפוסקים בד' הרמב"ם לענין דאין אשה נאמנת אפי' בקברתיו ומשום דאשה גופא וודאי חיישי' דאומרת בדדמי של שקר מחמת חימוד כמ"ש הפוסקים אבל בעד אחד ליכא חשש זה של שקר רק בדדמי של אמת זימנין דמחו לי' כו' ומה"ט הוי רק חששא דרבנן בעלמא ולא תצא וממילא סלקן כהוגן שיטת הרי"ף והרמב"ם כדברי הב"ש דלמסקנא דאיפשטא האיבעי' ולא חיישינן בעד אחד כלל לשקר וממילא בקברתיו תנשא ובלא קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא והיינו כמבואר בעובדא דחסא וכנ"ל וא"כ ג"כ הסוגי' דכאן בהראי' מברייתא דב' ת"ח כו' דכבר כ' הח"ס דס"ד תלמידי חכמים צורבא מרבנן כר' אשי לקמן קלא ל"ל כו' וא"כ מאחר דהך סברא דקלא א"ל דחי לחשש דרבנן דמים שאין להם סוף דאסור לכתחלה כ"כ דחי לחשש דרבנן דבדדמי של אמת כנ"ל מחמת הראי' דקלא א"ל ומדל"ל קלא ודאי אמת שמת דוחה להך חששא וא"ש.
ז ומעתה אפרש שיחתי כי דברי רבינו הר"נ בתשובה הנ"ל צריכה רבה דס"ל להחמיר בע"א בדבר בלא קברתיו משום דהא דדבר אם היא כמלחמה או לא איכא ב' לישני בגמ' וספיקא דאורייתא להחמיר ונוראות נפלאתי ע"ז בשלמא באשה גופא הוי ספק דאורייתא אבל בע"א בלא קברתיו דקיי"ל אם נשאת לא תצא במלחמה וודאי ליכא חשש אי' דאורייתא ואפי' איסור אשת איש דרבנן לא הוי רק אי' דרבנן לכתחלה ולמה נחמיר בספיקא ולכאו' י"ל דהר"ן ג"כ אזיל בהאי סברא שכ' הריב"ש הנ"ל וכוונתו אליבא שיטת הרי"ף דבלא קברתיו תצא בע"א במלחמה דהוי אי' ממש יש להחמיר בספיקו ולפ"ז לדידן דקיי"ל כהרמב"ם דכן סתם בש"ע די"ל קברתיו בעד אחד במלחמה אז נשאת לא תצא ממילא בדבר הוי רק ס' דרבנן ולהקל ובאמת בש"ע לא הובא כלל הך דינא דע"א בדבר בלא קברתיו הגם שהביא הרמ"א י"א דאשה בדבר אינה נאמנת לומר מ"מ ס"ל לענין ע"א לדידן דקיי"ל כהרמב"ם אם נשאת לא תצא בע"א במלחמה בלא קברתיו ממילא בדבר בע"א גם בלא קברתיו תנשא לכתחלה.
אך משמעות דברי תשו' הר"ן משמע דקאי על דעת שניהם הרי"ף והרמב"ם וקשה כנ"ל ועכ"פ הו"ל להר"ן לפרש דלהרמב"ם מותרת כנ"ל וע"כ לענ"ד ליישב דברי הר"ן ותחלה נקדים דברי תוס' דר"פ האשה רבה למסקנא דטעמא משום חומר כו' כ' תוס' מ"מ א"נ מדאו' דליכא אנן סהדי וקשה דהא התוס' ס"ל כהמהרי"ק דגם בדבר שבערוה בלא אתחזק אי' נאמן ע"א ואם כן קשה נהי דליכא אנן סהדי מ"מ ח' איכא כמ"ש תוס' ע"ב שם ואיכא ח' נגד ח' וע"א נאמן מדאו' וא"ל דתוס' ס"ל כהריב"ש דאיכא ב' חזקות ח' חיים וחזקת אשת איש דהא דברי תוס' הנ"ל גבי תרי ותרי ל"מ כן ויתבאר בסמוך אי"ה דלא שייך סברת הריב"ש כאן כלל וגם עיקר הדבר מה שסיימו התוס' דהוי רק מדרבנן באי' א"א היא פלא אם לא מחמת אפקעינהו כו' ותוס' לא סבירא לי' כן שוב ראיתי שכבר עמד הנוב"י סי' מ"ג בקושיא זו ורצה לומר דתוס' גבי תרי ותרי ס"ל דח' דדייקא מרעו כו' כלומר אף דעי"ז נעשה חזקת אשת איש כחזקה דאתרע מ"מ עכ"פ חזקה איכא והדברים נכונים לכאורה דלענין תרי ותרי וודאי בעינן דוקא חזקה דלא אתרע דאל"כ הוי ספיקא דאורייתא ובזה הי' מקום ליישב ג"כ פירש"י גבי ינאי המלך דס"ל כל חזקה שצריך מא' לחבירו כמו מאמה לבנה או לבתה לא עדיף מחזקה דאתרע ול"מ גבי ספיקא דתרי ותרי אך הפנ"י בריש חולין ובכ"מ כ' דעד אחד נאמן גבי חזקה דאתרע לכ"ע רק דמ"מ לענין זה הומ"ל חילוק בין דבר שבערוה לשאר אי' דהיינו לענין שאין ע"א נאמן בדבר שבערוה נגד חזקה אף דאתרע ובזה הי' מקום להחזיק דברי הרשב"א בחי' יבמות דפי' דס"ד עכ"פ שיהי' ע"א נאמן בדבר שבערוה מדרבנן כמו בשאר אי' מדאורייתא ולכן למסקנא דעכ"פ החזקה אתרע ע"י דוקא ובכה"ג בשאר אי' נאמן מדאו' הקילו חז"ל גם בעגונה אלא דבתוס' לא נמצא שום חילוק בכה"ג בין דבר שבערוה לשאר איסורים ופשיטות דבריהם ביבמות מורה דכמו בשאר אי' כ"כ בדבר שבערוה וא"כ מאחר דאיכא חזקה דדייקא למה א"נ ע"א מדאורייתא.
ח ועכנלענ"ד. הדברים נכונים דוודאי הסברא נותן דחזקה לא מהני רק אם באה קודם שצריכים לשמש הספק משא"כ אם בא החזקה אח"כ לא מהני מידי וכעין זה כ' בס' יריעת שלמה סי' א' והנה ענין החזקה דדייקא ומנסבא לא נחזק עד אחר שכבר נשאת אבל השתא כעת קבלת העדות ודנין הצד על העדות להתירה אז איכא חזקת אשת איש דמעיקרא אבל חזקה דדייקא ומנסבא ליכא עדיין וכעין שכ' הב"ש לענין תנו לי כתובתי ולכן וודאי לקמן גבי תרי ותרי כ' תוס' ח' דדייקא ומנסבא דאז כבר נשאת איכא חזקה מעליא ושפיר כתבו תוס' לענין מה שהב"ד דנין על העדת ע"א להתירה ואז (עדיין ליכא חזקה שנידון בתורת חזקה) א"נ מדאו' בשלמא אם הי' בגדר אנן סהדי וודאי הי' נאמן בכ"ע אבל מחמת חזקה ל"ש בזמן ההוא אדרבא איכא ח' אשת איש ואין נאמן עד אחד מדאורייתא וודאי לאחר שתנשא דוודאי דייקא ואיכא חזקה נתגלה למפרע דנאמן העד אחד מדאו' וי"ל מה"ט סמכו חז"ל מחמת תקנות עגונות ואמרו שעכ"פ נאמן העד אחד ואף שזה נגד הדין תורה סמכו להאמינו דהא עתה באמת לא נעשה עדיין אי' אשת איש רק מה שהב"ד דנין נגד הד"ת ובכה"ג בדבר הדומה כו' הקילו ואח"כ כשתנשא ליכא תו חשש איסור א"א כנ"ל והנה בהני איבעיות כ' תוס' עכ"פ דייקא זוטא איכא וסמכינן ע"ז ולפ"ז י"ל הגם דאם נשאת לא תצא דאז כשכבר נשאת איכא חזקה דדייקא עכ"פ וליכא אי' דאו' אבל מ"מ קודם שנשאת שפיר אמר הר"ן דבכ"ע ספיקא דאורייתא הוא ולכן גם בדבר החמיר בכל ענין מחמת ספיקא דאורייתא (וכעין זה כ' תוס' חולין גבי דם דאו' כו' ובמקום אחר פירשתי כוונת התוס' שם משום דאף דדם שבישלו מותר היינו בישול ממש כדאסרי' גבי בישול בשר בחלב אבל קודם שנתבשל מותר אף דמ"מ פולט דם זה לא מקרי בישול להתיר והוי איסור דאוריית' ממש ואח"כ כשנתבשל ממש הוא דחוזר להתירו ודו"ק ועתה נחזור לנ"ד אף אי נחזיק בכל החומרי של הר"ן הנ"ל לענין דבר לומר דא"נ בלא קברתיו מ"מ יש להתיר בנ"ד דלא בריר' הא מלתא דהחולי הקאלער' ר"ל אף שהי' אז חולי מהלכת שכללו בכלל דבר דהא הרבה נתרפאו מחולי הנ"ל אף שהרבה מתים מ"מ י"ל דלאו בכללא דדבר הוי באופן דלצרף כל הגביות עדות הנ"ל של הערכאות על קברתיו לפענ"ד אין להחמיר בנ"ד).
בסיומא דמלת' אכתוב כאן מה שרמזתי לענ"ד בענין דברי הריב"ש שכ' תרתי חזקות ותמהו על דבריו המפורשים וגם הענין אינו מובן הא הכל חד דאי' אשת איש תליא בחיות הבעל וגם מה שעמדתי מדברי תוס' גבי תרי ותרי הנ"ל והנה כבר עמדו המפורשים עוד על דברי הריב"ש שכ' דהוי אי' דאו' דהא הומ"ל בפשיטות אף דרוב כבשו כרכום למיתה אזלו מ"מ אסורה מדרבנן מחמת מיעוט ניצולין שכיח ונ"ל דהריב"ש הוכיח מלשון התוספ' על האי מתני' דג' דברים דר"א בן פרטא הוסיפו חכמים עוד ג' נפלה עליו מסולת ושטפו נהר וגררתו חי' כט' הלשון משמע דג' אחרונים מדרבנן וראשונים דמתני' הם ס' דאורייתא והנה בפשיטות הומ"ל דבהני ג' דמתני' לא מהני רובא דהוי רובא דתלי במעשה כגון הריגה דכרכום ע"י דמחו מבורא כו' כסהו המים כו' וע"י חרב הממית אבל מיתה טבעיית לא חשיב מעשה כמ"ש תוס' בבכורות וגם נודע דאחרי שכבר התחיל המעשה בוודאי לא חשוב תו תלי במעשה ולפ"ז א"ש דבהני ג' דמתני' ליכא רובא משום דתלי במעשה שוב הוסיפו עליהם חכמים ג' מדרבנן שטפו נהר וכסהו המים ובטבע שימות שם אף שיוכל להיות שינצל עכ"פ מיתתו א"צ שום מעשה והוי רוב מעליא ומ"מ חששו רבנן למיעוטא כנ"ל אבל במתני' ספינ' שאבד' כו' הרבה ניצולים באופן שאין המים מכסה אותם כלל ולא בא עליהם שום התחלה מעשה הממית כלל ולפ"ז א"ש בהני תרי ותרי שנים אומרים מת כו' דמיירי ממיתה טבעיית ל"ש ענין תלי במעשה הוי רק חזקה דאשת איש וא"ש:
והנה הא דקיי"ל דרוב' דתלי במעשה לא חשוב רוב לכאורה א"צ טעם אמנם באמת איכא טעמא במלתא וכן מצאתי בנודע ביהודא מ"ח חלק א"ע דף י"א עפי"ד הרשב"א יבמות ל"א וריש חולין דיש כאן חזקה שלא נעשה מעשה אף די"ל דלא הוי חזקה ממש דא"כ הי' תלי אי סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא או מדרבנן ואולי בזה ג"כ תליא הפלוגתא אי רובא דתלי במעשה מדאורייתא לא הוי רוב הגם שאין ראי' מהרשב"א גבי לא בדק בסי' כו' דהתם כבר נעשה מעשה אבל מ"מ נוכל לומר כן כדברי הפרמ"ג וממילא א"ש דברי הריב"ש בהני ב' חזקות כלומר חד חזקה ממש דהיינו חזקת אשת איש וחד חזקה היינו חזקת חיים שלא הותחל בו מעשה הממית כלל וע"י חזקה זו אתרע הרוב מחמת דצריך מעשה כ"נ לענ"ד.