אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן מד

סימן מג

ג' שמות אין טו"ב אלא תור"ה להרב החריף ובקי החרוץ מוה' אברהם גרינבוים ני' מהאסאסא אשר הביא דברי הדגול מרבבה בטור אבן העזר סי' ל"ח סק"ז בשם המרדכי פ' הפועלים עפ"י הירושלמי דלר' יודא דס"ל בדבר שבממון תנאי קיים גם עונה ניתן למחול דלא כסי' רש"י שם ובכתובות וביותר בב"מ נ"א וקידושין י"ט ורשב"ם בב"ב דס"ל דעונה לאו בכלל דצער' דגופ' לא אתיהיב למחילה והבין מעלתו ני' דפליגי אי מקרי צער או חיסור הנאה ועי' ביומא דף ע"ז דמקרי עינוי רק הא קשה לענ"ד דהא בב"ק צ"ב אמרי' דגם צערא דגופא ניתן למחול ודוחק לומר כתי' התוס' בכתובות נ"ו אליבא דר"מ מקרע את כסותו כ"כ ס"ל אליבא דר"י לענין צער הגוף וצ"ע וצ"ל כמ"ש תוס' בסוגי' דנודרת בגיטין לחלק בין עינוי של כל ימי חיי' כו' ע"ש כ"כ ס"ל הא דצער הגוף ניתן למחול היינו בפעם א' אבל צערא דלעולם לא ניתן למחול ועל סברא זו פליג המרדכי בשם הירושלמי ולא מחלק בזה ואילולי לשון רש"י בטעמא דצער' דגופא לא ניתן למחיל' הומ"ל בפשיטות דעונה אי אפשר להתנות כלל דהיינו עיקר האישות והוי כעין תנאי ומעשה בדבר אחד בגיטין דף ע"ד וכמ"ש התוס' שם דלא הוי תנאי משום דסותר המעשה ועוד מצינו למימר טעמא משום דעלי' רמיא חיובא דמצות פ"ו לכך לא שייך מחילה דאשה ואי כן הו"מ לחלק בין יש לו אשה ובנים כהאי דביצה ל"ו די"ל דבכה"ג כ"ע מודי לדברי המרדכי בשם הירושלמי הנ"ל.

שוב מצאתי בפרישה בטור אבן העזר שם הקשה מ"ש מתנאי שתאכל בשר חזיר דמהני ותי' משום דעונה עיקר האישות ואם היא אסורה עליו לעולם במה תהי' מקודשת ע"ש ולא הבנתי דבריו מה שכתב תהי' אסורה כו' מה אי' יש רק שלא תוכל לתבוע ממנו עונתה אבל איסור' ליכא ויותר הול"ל כדברינו הנ"ל משום דהוי כתנאי ומעשה בדבר אחד כמ"ש התוס' בגיטין שם דבכה"ג קיי"ל דלא הוי תנאי משום דסותר המעשה גם מה שהקשה מבשר חזיר לענ"ד י"ל דהתם הבעל התנה שתאכל היא כדאי' בגיטין פ"ה אפשר דאכלה ולקיא ואי לא אכלה באמת לא תהי' מגורשת ומאי איכפת לן אבל כאן התנה התנאי על עצמו שהוא יפטור משאר כסות ועונה ובעונה איסור' איכא ומצוה דאורייתא ולא מצי להתנות כלל שיחול הקידושין ויעמוד באיסור עולם (וגם הט"ז והב"ש תירצו קו' הפרישה כנ"ל) עכ"פ לשון המרדכי שכ' אף הוא של ממון אינו מובן דהול"ל גם צער הגוף ניתן למחול כנ"ל או הול"ל כדברי מעלתו דלא חשוב צער רק חיסור הנאה וצ"ל כוונתו דבא לאפוקי מ"ש לעיל דחשיב איסורא מה שאינו מקיים עונה והוי כעל מנת שאוכל חזיר ועל זה קאמר דלא חשיב בכלל איסור רק בכלל של ממון כלומר בכלל לשון דבר שבממון דאמר ר' יודא ואין הכוונה דהיינו ממון רק הכי קאמר כל דלאו איסורא דינו כממון דאתיהיב למחילה וס"ל דסילוק עונה לאו איסור' חשוב וכנ"ל ועכ"פ דברי מעלתו שרצה להעמיס דעת המרדכי בדברי התוס' מכות ג' ולקיים נוסחא הישינה שאר כסות ועונה אין להם מקום כלל דממון ממש עבור ההנאה לא ניתן להאמר גם מ"ש לתרץ קו' תוס' באמר על מנת חדא סתם מתני' ר' מאיר ועוד א"כ לא נשאה מעולם רק קידשה לבד וצ"ל כתובת ארוסה דהוי איבעי' בכתובות אם לא כתב לה להדיא וכל כהאי דוחקא ואיקומתא ניקום לסתם.

ומ"ש פי"ד הרמ"א בי"ד סי' ק"ג דבשר וחלב פוגם ביין די"א דהיינו חלב תרבא ויש אומרים חלב פרה הנה וודאי משמעות לשון הרמ"א דהיינו חלב פרה וכהפרמ"ג וכ"כ בהדיא בשו"ת צמח צדק סי' פ' באריכות דחלב פרה וודאי פוגם אמנם כן בשו"ת הריב"ש בלשון השואל שם מבואר דתרבא פוגם ומדלא השיב ע"ז הריב"ש לסתור דבריו משמע דאודיי אודי לי' וכמ"ש הפתחי תשוב' שהביא מעלתו.

והנה כ' מעלתו דלא תקשי מלשון חלב ובשר נבילה שכ' בהג"א שכן מצינו בחולין ק"ח חלב נבילה כו' באמת התם שס מושאל לחתיכה נעשה נבילה כאלו אמר איסור הוא אבל לא נבילה ממש רק בפשיטות הומ"ל חלב של פרה שהיתה נבילה או טריפה וכ"כ של טמאה.

עוד הקשה מעלתי מדברי הש"ך רס"י צ"ח דבשר שמן הוי מין במינו בטעמא עם חלב תרבא וא"כ אי נפרש תרבא כברינכלל בבשר דסתמ' אמר הרמ"א אפי' שמן לא ידעתי דהא ראינו הש"ע סתם לעיל ברסי' צ"ח ובוודאי כוונתו שאני שמן כמ"ש הש"ך ואין הכוונה דוקא כחוש ממש רק שאינו מובלע בשמנינות הרבה שיהי' דומה לחלב ממש דאז הוי מין במינו עכ"פ אי אפשר לנו ללמוד מסתימת לשון הרמ"א כלל ולפי השיטה דס"ל דתרבא לא פוגם נ"ל ליישב דברי השואל בהריב"ש על פי דעת הכרו"פ ס"ס צ"ב דחלב ישן וודאי פוגם ומסתמא התם עובדא הכי הוי ששמו בין הנסרים חלב ישן שעושין ממנו הנרות ולכך לא השיב הריב"ש ע"ז כלום אבל שאר תרבא אין לנו.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה