אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן לח

סימן לז

להרב המאה"ג מוה' אברהם ג"ב מהאסאסא

בענין הגיורת אשר חשש מעכ"ת א' שנתגייר' לשם אישות והנה בכה"ג לכתחלה אין לגייר' וכ"ש שלא יעשו הנשואין אבל בדעבד הוי גר גמור ואם נשאת לא תצא ובתשובה אחרת הארכתי בזה דהעיקר תליא בהתנהגותה אח"כ וכדמשמע מהרמב"ם פרק י"ג מה' א"ב וא"כ לפימ"ש מעלתו דאמרו שהיא צנועה וודאי מהני הגירות וכ"ש מ"ש שלא גילחה ראשה שאינו מעכב בדעבד:

אמנם מ"ש שקבלת מצות הי' ברבים ומשם הלכה עם נשים לנהר לטבול ולא הי' ב"ד בטבילה כזה קיי"ל להחמיר והאריך בזה בשו"ת פר"ח מ"א סי' נ"א ח"ב ממש כה"ט דהכא אף שאין לבטל הקידושין מחמת זה והוי קידושין עכ"פ לענין דמחשב דעבד אם נשאת לא תצא אבל טבילה דאפשר צריכה לטבול מחדש וג' רואין מבחוץ ואז וודאי תגלח ראשה וצפרני' תחלה וגם ראוי לקדשה אז מחדש רק ברכת אירוסין ונשואין א"צ דס' ברכות להקל:

ומ"ש שצריכים הפרשה איננו מסכים לזה כי בעת שטבלה אז היתה מעוברת אף אם נתעברה הולד כשר לכ"ע אפי' לשיטת הרי"ף ול"ל הפרשה וכ"כ בס' שערי דעה סי' רס"ט סק"ב.

והנה ראיתי מה שתמה מעכ"ת על הש"ך יו"ד סי' רס"ח סק"י דשנים בעינן מחמת עדים דא"כ איך כ' הרמ"א וכן קרובים דהא קרובים לא מהני לשם עדות וי"ל דנ"מ בקרובים לענין מילה דא"צ לנאמנות דשלח ואחוי רק בטבילה בעי' עדים כשרים וגם י"ל נ"מ לענין איסור דלא בעינן רק ע"א כעין לענין נגיעתו ביין דמיירי מינה שם כמבואר בב"י דבזה ע"א נאמן באיסורין בדליכא ח' אי' וא"כ כאן אי נימא ח' גוי איכא נגד ח' היין והוי ס' ממש דנאמן ע"א ועדיין צ"ל ענין קרובים כמ"ש מעכ"ת רק הענין היא כך דלפי"מ דמשמע שהב"י ס"ל איזה חילוק בין קרובים לשנים והיינו משום די"ל דהאי מ"ד המכשיר בקרובים שלשה ס"ל דבשנים לא מהני דשלשה בעינן ומ"מ קרובים מהני כמו לענין היתר נדרים ביחיד מומחה או בג' אפי' קרובים קמ"ל הרמ"א בד"מ דהכל חד דהא להאי מ"ד דבעי' שלשה היינו משום דס"ל דמשפט דקרא קאי גם אטבילה וא"כ בעי' ג' כראוי והראי' דתוס' הקשו דנבעי מומחין ממש ולכן מרמז הרמ"א דדמי ממש כלומר ואיכא נמי הפלוגתא בקרובים רבים כמו בשנים לענין עיקר הדין כנ"ל:

ועי"ל דהא תוס' כתבו בדף מ"ה ע"ב ד"ה מי לא כו' די"מ דכיון שידוע לכל שטבלה הוי כאלו הב"ד עומדים שם ומה שהקשו ת"ז מלילה כבר כ' הרא"ש דטבילה בלילה טעמא אחרינ' איכא משום דהוי נגמר דין בלילה וכן צריכין אנו לפרש שיטת הרמב"ם דלענין שלשה החמיר אפי' בדיעבד ולענין לילה הקיל בדיעבד ע"כ דס"ל לחלק כנ"ל דטבילה הוי נגמר דין וכשר בדעבד בלילה:

והנה באמת משמעות התוס' דלא סמכו אדברי הי"מ הנ"ל משום דמאחר דבעי' ב"ד בעי' שיראו כל עניני גירות בעצמם ולא בידיעה לבד אמנם לפי האמת דלא בעי' ב"ד בטבילה רק לידע שהי' טבילה לענין זה וודאי מועיל הפרסום בידיעה ואין לך פרסום גדול מזה שהלכו ממקום קיבוץ האנשים והלכו הרבה נשים עם הגיורת לנהר לטבול והיינו דמיירי הרמ"א בכה"ג מועיל קרובים רבים דא"צ תורת עדות רק פרסום וכעין זה מצינו בח"מ לענין מקום דלא שכיחי רק קרובים והיא במקום מפורסם ע"ש.

ובלא"ה צריך להבין למה א"נ בעצמו על הטבילה הא הוי בידו כמו דנדה נאמנת לטבילה כמ"ש תוס' ריש גיטין ולק"מ דהא בידו נאמן היינו ישראל אבל גוי א"נ אף במקום שבידו אמנם קשה על הנשים ההולכת עמה יהיו נאמנת מה"ט דבידם לטבלה אחר שנמסרה לידם רק ז"א דהש"ך מיירי במעידי אחר המעשה שכבר יצאה מידם עדים מעליא בעינן משא"כ בכה"ג שפיר כ' הרמ"א דמשכחת גם עפ"י קרובים תחלה קודם מעשה וכשעדיין בידם כנ"ל.

והנה בעיקר הדבר שיטת התוס' והרא"ש דקבלת מצות הוא העיקר דבעי' ב"ד מדאו' דע"ז קאי משפט דגר משמע דזהו עיקר הגירות ובאמת הסבר' נותן כן דקשה א"כ מ"ק לקמן מ"ו ע"ב לר' יושע טבילה באמהות סברא דא"כ במה נכנסו כו' אימא בקבלת מצות דזהו העיקר וע"כ דבעי' איזה מעשה בעיקר הגירות ולק"מ דהתם קודם מ"ת ל"ש כ"כ קבלת מצות שעדיין לא נודע איזה מצות ויש מזה ראי' למ"ש הדגול מרבבה גבי קטנים דבהו טבילה עיקר דל"ש קבלת מצות.

והנה לכאורה קשה עמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ז ע"א ד"ה יש לך כו' שהקשו אי היו עדים א"כ מותר בדעבד וק"ק הא התם סתם קאמר נתגיירתי דקאי ג"כ אקבלת המצות דמעכב גם בדעבד כשהי' בלא ב"ד וצ"ע ואפשר ליישב דבריהם משום דלכאורה מאי מועילין העדים להעיד שנתגייר בינו לבין עצמו הלא אף שהם לא ראו מ"מ יוכל להיות שהי' קבלת מצות וטבילה תחלה בב"ד ולא ראינו אינו ראי' ועכצ"ל דכוונת ר' יודא בהא דיש לך עדים כו' היינו על המילה אם יש עדים שהי' בלא ב"ד אבל קבלת מצות י"ל דמקמי הכי הי' בב"ד ולענין מילה שפיר הקשו הא א"צ ב"ד ועי' ביש"ש סי' מ"ח כ' דל"ג יש לך עדים ואפי' גרסי' ה"פ יש לך עדי' שהודו בפניהם קודם שהי' לו בנים.

והנה שיטת הרי"ף לחלק בין הוא לבנו וצריך להבין הסבר' לחלק ביניהם אי משום דבנים הוי כדעבד וס"ל להרי"ף כהתוס' דלא הוי מדאו' רק מדרבנן היא דבעי' מילה וטבילה לפני ב"ד ולכן הקילו בבנים דהוי דעבד קשה דאדרב' הא הוא גופי' וודאי דעבד הוא דא"א לתקן אחרי שכבר נימול בלא ב"ד אי אפשר לישא שום אשה אבל הבנים הם רק פגומים לכהונה וצ"ל דס"ל כהשיטות דמהני אמנם יותר נכון דמיירי לענין טבילה דמצוה לתקן שיטבול שנים לפני ב"ד השתא והוי כלכתחלה ותוס' ס"ל דלא תקנו בזה לטבול שנים בפני ב"ד כל שטבל עכ"פ (משום חשש לעז ובפרט כשכבר עבר זמן שטבל יאמרו דבנים פגומים) ועכ"פ בזה וודאי צריך להחמיר כשיטת הרי"ף דצריך טבילה מחדש עתה לפני ב"ד וכ"כ הש"ג שסביב הרי"ף לחלק בין מילה וטבילה והיינו מה"ט דטבילה אפשר בנקל.

(לכאו' הני גרים שהי' שומרי שבת אשר שורשם מישראל א"צ להחמיר בטבילה כ"כ בענין אי גר נושא גיורת לכתחלה החמיר המרדכי וכמ"ש בבאר הגולה ומ"מ בהני שומרי שבת יש להקל אפי' לכתחלה).

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה