אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן לו
ישאו הרים שלום לחיים לחסד עד עולם עיניו תחזינה בנין היכל ואולם כבוד י"נ ההמאוה"ג החו"ב טובא בהוויות דאביי ורבא עה"י פ"ה כקש"ת מוה' קלמן ני' אבד"ק ק"ב ואגפי'.
מה מאוד שבעתי שמחות בנעימות ידידות ד"ק מיום ג' ואורו עיני בדבריו הנעימי' וחידושי תורתו ובסוף ד"ק הניח מעכ"ת בקושי' על שיטת הר"ת בכתובות מ"ב דאפי' גרושה אסורה דבושה לתבוע מבעלה הראשון והקשה א"כ אמאי יוכל בעל לגרש אשתו כשהיא מניקה אמאי לא ניחוש לסכנת הולד וכ"ש כשהיא מניקה ומעוברת ביחד עכ"ד ובעניותי לא יכולתי לעמוד על הבנת דבריו דאדרב' להר"ת א"ש דאין כאן שום חשש סכנה דהא אסורה להנשא וא"ל דלמא מ"מ לא תרצה להניק בלי שכר דהא אינה משועבדת ואיכא חשש סכנה בזה כ"כ הרא"ש ביבמות דסתם נשים מרחמות על בניהם ובודאי תניקנו או תמסמסנו בו"ח משלה.
ובלא"ה י"ל דלא אמרי' הסבר' דאשה בושה רק כשכבר נשאת לגבר אוחרן אבל כ"ז שהיא גרושה י"ל דלא בושה כלל עכ"פ לתבוע ע"י שליח את בעלה המגרש גם לשונו צריך ביאור שכ' כשהיא מניקה ומעוברת וזה ל"ש כלל דהא מעוברת היינו כשכבר הוכר עוברה והיינו ג' חדשים וכבר נעכר חלבה ולא תוכל להניק משום סכנה וע"כ הבעל עליו מוטל למסמס בו"ח אף שלא תתבע אותו כלל וכ"כ צ"ל אליבא דהר"ש דהא בודאי אשה בושה לכ"ע רק שאינה משועבדת וע"כ דהבעל שעליו מוטל להשגיח על בנו בודאי יחוש בעצמו לטובת בנו ולא תצטרך לבוא לב"ד בבושה כלל כנלע"ד.
עוד העיר במכתבו בענין התרנגולים הערומים בצוארם מבלי נוצות כלל הנה ראיתי אותן התרנגולים והם אדומים מאוד על חלקת צוארם ממש אדומים כדם וגם משונים הרבה וגדולים וצוארם עב מאוד בהם יש לחוש למין עופות טמאים דנודע אשר כמה כרכרו בהני קעשין חינא הינער שנקרא כאן ענגלישע הינער אף שהי' עליהם מסורת מארץ מרחקים אבל התרנגולים הללו חדשים מקרוב באו בלי שום מסורת והמה משונים ע"כ אין להתירם אף אם נבדקו ונמצא ג' סימני טהרה חיישינן שמא הוא דורס דהך סימן של טהרה של אינו דורס אין אנו בקיאים כפרש"י שמא ידרוס אח"כ ואנו חוששים לשיטת רש"י שמא הסימן של אינו דורס היא סימן החדש וצריך דוקא מסורת כדאי' בש"ע סי' פ"ב אמנם יש מין תרנגולים אשר ג"כ חלוקים בצוארם בלי נוצות אבל אינם אדומות בצוארם וגם אינם משונים משארי תרנגולים ואותן התרנגולים אוכלים בלי שום חשש.
עוד בא בשלהי מכתבו אם הש"ץ רשאי ביו"ט לומר בקו"ר ג"פ יג"מ בשעת הוצאת ס"ת קודם שאומרים הקהל או אח"כ ומה החילוק בין זה לבין הפזמון יג"מ שאומר הש"ץ לבדו ביחיד והיינו בתפילת נעילה וביום ה' דעשי"ת והנה עיקר מנין אמירת יג"מ מבואר בגמ' הקדוש' ורגיל הייתי לפרש מ"ש בפ' שלח ועתה יגדל כו' כאשר דברת לאמר דאמרי' בגמ' אלמל' מקר' כתוב א"א לאומרו כו' י"ל הכונה דהא כל האומר הקב"ה וותרן כו' אלא מאריך אפי' כו' י"ל דוודאי אסור לאמר דהקב"ה ותרן דא"כ יעשה כ"א מה שלבו חפץ והי' לכאורה סברא שגם מידת ארך אפים אין לגלות להעולם שעי"ז ג"כ יחטאו עכ"פ כמ"ש לאשר אין נעשה פתגם כו' לכן ימלא לב האדם כו' יאמר שבעת עקנותם ייטיבו דרכם ובאמת זהו עצת היצה"ר כמ"ש שמח בחור כו' ע"כ אחז"ל דאין לחוש להשוטים שיטעו עי"ז ומותר לומר דמאריך אפו והיינו כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים שמותר לאמר מדת ארך אפים ועז"ק אלמל' מקר' כתוב א"א לאמרו כלומר גם מדת ארך אפים לא הי' אפשר לנו לאמר מחמת חשש שיטעו עי"ז לחטו' ח"ו ואחז"ל עוד אני הוא אחר שיחט' ויעשה תשובה כו' ונקה ינקה לשבי' וא"כ ענין הי"ג מדות על תשובה וגם בינו לבינו מאריך אף ואחז"ל כ"ז שעושין כסדר הזה מיד הם נענים והיינו בציבור ובפרט שאין אנו מחזיקים עצמינו כצדיקי' רק מחמת אל כביר לא ימאס תפלת ציבור ולכך אין אומרי' יג"מ רק דוקא בציבור הן בסליחות והן ביו"ט בהוצאת ס"ת כו' אמנם אמירת הפזמון המיוחד לב' הזמנים הנ"ל מאחר שצריך דוקא לומר בבכי דאל"כ הוי כדובר שקרים במה שאומר ובשערי דמעות כו' שומע קול בכיות כו' כי צריך אז להתעוררת רחמים גדולים שהיא רק ע"י בכי' והנה נער בוכה מיד ותחמול עליו ובכדי שיתעוררו כל הקהל על גודל התמרמרות בכי' ודמעות ע"כ תקנו שהחזן יאמר תחלה בקו"ר בהתעוררת בכי' כפי כחו ועי"ז יתעוררו כולם לבכי' משא"כ ביו"ט אשר יהי' אז כונת החזן להראות קולו כי אין העת אז כלל לעוררם לבכי' ובודאי איסור גמור הוא שיאמר החזן היג"מ ביחיד ובפרט שלפי דעתי לקוח זה מהתנהגות החדשי' אשר בכ"ע שימצאו מקום להתדמות נגונם לנגוני אוה"ע מציאה מצאו ובכה"ג הוי כפרש"י גבי מצבה מאחר שעשאוהו חק כו' שנוי הוא וכמעמיד כו' בהיכל עכנלע"ד מי שאפשר לו למחות בחונים כאלו יתברך ברב טוב הכ"ד י"נ הק' מנחם מענדל פאנעט.