אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן לה

סימן לד

בסוגיא דקדשתי את בתי קידושין ס"ג ע"ב

במתני' קדשתי את בתי כו' תמה הפנ"י למה תני הדין באב ולא בדידה כשאמרה נתקדשתי ואינו יודע למי בשלמ' לר' אסי דנאמן לכנוס ודוקא באב דמרתת א"ש דנקט נאמן בכל ענין דוקא בכה"ג אבל לרב קשיא ב' הרמב"ם ס' כר' אסי דנאמן גם לכנוס והוסיף ע"ז שא"צ קידושין אחרים כשנוש' אותה ותמהו ע"ז מה קמ"ל פשיט' אי' א"א התרת שנאמן לכנסה ולא חיישינן דמקודשת לאחר כ"ש דנאמן לאי' פטי' ול"ח שמא היא לא קידשה כלל ג' בגמ' בהא דאמר רב נאמן ליתן גט משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו תמה הפנ"י הא קיי"ל דאין עד אחד נאמן נגד ח' וכ"ש נגד רוב דהא רובא וח' רובא עדיף וא"כ למה נאמן הכא הא הוי עד רוב העולם שלא קדשו ותי' הפנ"י דדוקא ח' דלא אתרע א"נ ע"א משא"כ בח' דאתרע ורוב הוי ג"כ אתרע ע"י המיעוט ונאמן ע"א עכ"ד ועדיין קשה התינח בשאר אי' אבל בדבר שבערוה דקיי"ל דא"נ ע"א אפי' בחזקה דאתרע אין דבר שבערו' פחות משנים כ"ש נגד רוב וכדמוכח בהא דקיי"ל כרבא באשתך זינתה והלה שותק דאף דע"י השתיקה אתרע החזקה מחמת רגלים לדבר כמ"ש תוס' מ"מ א"נ בדבר שבערו' וכ"כ מוכח מתוס' יבמות דאף דדייקא ומנסבא מ"מ אין העד נאמן מה"ת הגם דכתבו אח"כ דחזקה דדייקא מרעא לה', א"א וע"כ דשאני דבר שבערו' דאף נגד ח' דאתרע אין ע"א נאמן ואכ"ק למה כאן נאמן ד' בהא דאמר רב וא"נ לכנוס אימא יצרו תקפו קשה הא ילפי' דע"א נאמן מנדה וספרה לה ולמה לא נימא התם יצרה תקפה והמקנה כ' עוד דא"ל דהתם פת בסלו דיש היתר לאי' אין יצרה תקפה דז"א דהא אם לא נאמין לה הוי אי' עולם וע"כ דל"א כלל הך סברא די"ת אדרבא הרמב"ן כ' בכה"ג דהיא עצמה עושה האי' נאמן יותר אפי' נגד חזקה דאיכא ח' שלא תקלקל א"ע לעשות האיסור ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת לבעלה וא"כ נהפוך הוא דלכנוס נאמן יותר ה' עוד יל"ד אדר' אסי מאחר דע"כ גם הוא ס"ל ב' סברות דרב גבי דידה מנל"ן לחלק אדרב בפירושא דמתני' גבי אב ו' יל"ד בלשון ומודה ר' אסי כו' דלא הוי מודה מעין פלוגתי' דהא לא נזכר כאן כלל הדין כשהאשה אומרת נתקדשתי ז' עוד הקשו כל המפורשים בהא דפריך אדרב ממתני' דלמא במתני' סמכינן אהאי דנותן גט ח' תמה הפנ"י מאוד על הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דכ' אף דאין ע"א נאמן למלקות היינו דוקא לאחר מעשה אבל אם כבר הוחזק האי' ע"י ע"א מלקין א"כ למה פ' כדרב לקמן דהאב נאמן לאי' ולא לסקול הא ודאי מיירי גבי לסקול לענין כשהי' המעשה אחר שהעיד דא"כ בלא"ה הוי התראת ס' וא"כ כבר הוחזק האי' ולמה לא סוקלין ט' יל"ד בהא דאמר ר' אסי התם ומודינא באומרת כו' דלא הוי מודה מעין פלוגתי' כנ"ל י' במה דאמר רב חסדא כו' אחד זה כו' תמהני מאוד מה בא להוסיף על דברי רב ועכ"פ הול"ל וכן אמר ר"ח י"א בהא דקאמר ואזדא ר"ח לטעמי' לא ידעתי מה קמ"ל בזה ובלא"ה תמהו התוס' ע"ז הא בהאי דינא דר"ח לא מצינו מחלוקת כלל ומאי ענינא לדהכא.

וליישב כ"ז בס"ד נשכיל תחלה באיזה סברא פלוגי רב ורב אסי בהא אי נאמן האב גם לסקול דהא רב גופי' אמר לקמן דמקרא ילפינן דאב נאמן לאסור את בתו מקרא דבתי נתתי כו' וא"כ מ"ט נחלת הענינים לומר דדוקא לאיסור נאמן ולא לסקול וכי נתנה תורה נאמנות לשיעורין.

והנלענ"ד דוודאי קרא קאמר דהאב נאמן לאסור את בתו רק בטעמ' דמלת' יש לדרוש טעמי' דקרא בב' פנים א' כפשוטו דבאמת חידוש היא שחידשה תורה ליתן נאמנות לאב על בתו בתורת נאמנות ממש כמו שמצינו בכמה פנים שע"א נאמן באיסורין וכל מקום שהאמינה תורה ע"א הוי כשנים שנתקבלה עדותו.

אמנם י"ל עוד בדרך אחר דמאחר דנאמר בנעורי' בית אבי' כל שבח נעורים לאבי' והאב הוא המושל בכל אשר לה וזכאי בבתו בכל הענינים כאלו היא עשתה כ"כ זכות זה זכתה לו תורה שיהי' ממש כבתו כמו שאדם נאמן על עצמו לאסור מצד שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורה דבכה"ג נאמן על עצמו יותר מק' איש כ"כ בבתו קטנה נתנה תורה זכות זה לאב שיהי' ממש כאלו היא אמרה כן בהיותה גדולה דמהני לאסור מכח שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסור' (ומצינו כיוצא בזה גזיה"כ גבי האב מדיר בנו בנזיר) ובשני טעמים אלו פליגו רב ורב אסי דרב ס"ל דהא דאב נאמן לאסור מה"ט מה"ת היינו רק כמו שהיא עצמה נאמנת ע"ע מטעם שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסור' וזה שייך דוקא לאיסור ולא לסקול כלל ור' אסי ס"ל דנאמן מטעם נאמנות ממש וכ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כב' אחר שנתקבלה עדותו ולכן סוקלין ג"כ על ידו וכנ"ל.

ולפ"ז שפיר אמר ר' אסי ומודינ' כו' בא לומר דלא נטעה דגם ר' אסי ס"ל כרב מטעם שאחד"א רק דס"ל דגם היא עצמה יש לה כח נאמנות כ"כ לענין לסקול ע"ז בא ר' אסי להשמיענו דלא נטעה כן רק דבהא מודינא לרב דבמקום דהוי רק מטעם שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסור' א"נ לסקול רק הכא טעמא דלאב הימנ' רחמנא בעצם מצד נאמנות אבל לדידה לא הימנה כלל מצד נאמנות רק מטעם שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסור' וכל דהוי משום שאחד"א מודינ' לרב דבכה"ג א"נ לסקול ע"י אבל ר' חסדא דאמר אחד זה כו' הוא חולק אדרב ור' אסי והיינו דאף דס"ל כדינו דרב דא"נ לסקול אבל לא מטעמ' דאילו רב ס"ל הא דא"נ לסקול היינו משום דלא הוי נאמנותו ממש ור"ח ס"ל לעולם דלזה נאמן ממש ומחלקינן נאמנותו ובכדי לפרש זה שנדע במה מחולק אדרב ע"ז אמר ואזדא ר"ח לטעמי' כלומר דהא דאמר ר"ח דאין סוקלין הוא מטעמי' דהתם ולא מטעמא דרב דהא ראינו בדר"ח בהא דנאמן לומר בן ט' שנים והתם א"א לומר מטעם שאחד"א דאי מטעם שאחד"א היינו דוקא לגבי דידי' אבל אינו נאמן לאחרים לחייבם קרבן ואף שכתבתי לעיל דאם כן דממ"נ אי מהימן מהימן לגמרי היינו דוקא אליב' דרב דאמר בפי' לקמן דקרא כתיב דמהימן את בתי כו' ומאחר דהתורה הימנו בהדיא כ"מ שהאמינה תורה כו' וודאי כב' חשוב בכ"מ כמ"ש הש"ך משא"כ כאן אליב' דר' חסדא די"ל דלא דריש הך קרא כלל לזה שפיר י"ל דמצד הסבר' קאמר ובזה א"ש היטב הא דאזדא ר"ח לטעמי' כו' דלא מכח דאב נאמן יותר בבתו קטנה דלדידי' אין חילוק בזה דגם בהך דבן ט' שנים רק דבכ"מ מהימן לאיסור ודו"ק.

ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דס"ל ג"כ כרב בדיני' ובטעמי' דכ"מ סתם גמ' דקיי"ל גם בהא כרב דמקרא ילפי' דנאמן לאסור את בתו ולכך נקט ב' הדינים כאחד דהיינו כשהאב אומר קידשתי או שהיא אומרת כן בכ"ע א"נ רק לאסור דהכל מחמת חד טעם הוא משום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא אבל לא נאמנות ממש ולא דמי לע"א שהאמינה תורה מחמת נאמנות ממש כשנתקבל עדות הוי כשנים לכך עונשין אח"כ משא"כ באב או בדידה דהוי רק מצד שאחד"א לא שייך כלל לסקול על ידו.

ועתה נשוב לפלוגתת רב ור' אסי דלעיל נלענ"ד דרב ור' אסי לטעמי' אזלי דמאחר דרב ס"ל דהא דאב אינו נאמן לומר קידשתי אינו מטעם נאמנות רק מטעם שאחד"א ולכן אין סוקלין ע"י וא"כ ממילא אין זה חשוב בגדר דבר שבערו' רק כשאר אי' הוא ולכן מאחר דכאן אף דאיכא רוב הוי כחזקה דאתרע דנאמן ע"א בכל מקום מחמת אין אדם חוטא ולא לו ולכן גם כאן ס"ל דנאמן ליתן גט כמו בשאר אי' דאינו דומה לדבר שבערו' רק לשאר אי'.

וא"ש ג"כ הא דא"נ לכנוס משום דיצרו תקפה ואף דנדה נאמנת היינו כמ"ש הרמב"ן כנ"ל מאחר שהיא עושה האי' ח' שאינה מקלקלת את עצמה משא"כ הכא דעיקר האי' מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והתינח לגבי דידה אבל מי שרוצה לישא אותה אין הוא עושה האי' כלל דלגבי דידי' א"נ האב ומאחר שהוא אינו עושה האיסור רק היא ממילא א"נ לגבי דידה דחיישינן שמשקר מחמת יצרו תקפו בכה"ג שאינו עושה אי' בעצמו.

והתינח לרב אבל ר' אסי דס"ל דסוקלין על ידו משום דנאמנות בעצם יש לו והוי א"א וא"כ א"ל כטעמי' דרב מטעם אין אדם חוטא ולא לו דהא מעיד נגד הרוב כקו' הפנ"י וא"ל דהוי כחזקה דאתרע דהא אין דבר שבערו' פחות משנים וגם א"ל הסברא דיצרו תקפו מאחר שהוא בעצמו עושה האי' דא"א ממש הוא ע"כ הוכיח ר' אסי דע"כ טעמא אחרינא איכא במתני' דנאמן ג"כ בדבר שבערו' מטעמא דמרתת דהוי כאנן סהדי דקושטא קאמר דלא חציף אינש כולי האי כמ"ש תוס' יבמות דבמקום שיש לחשבו כאנן סהדי נאמן ג"כ בדבר שבערו' וא"כ וודאי דנאמן אף לכנוס.

וע"ז אמר אח"כ ומוד' ר' אסי כו' דלא תימא שמחולק אטעמי' דרב לגמרי רק גם הוא ס"ל אי הוי דינא דרב אמת הוי גם טעמו אמת דהיינו אי הוי דינא דאב נאמן משום שאחד"א הוי גם טעמיו נכונים דהא מודה בדידה שאומרת נתקדשתי דהתם וודאי הוי רק מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ולא דמי לדבר שבערו' ממילא נאמן ליתן גט ולא לכנוס ממש כדרב:

ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דהוצרך לאשמעינן דא"צ קידושין אחרים דמאחר דהרמב"ם ס"ל בהא כרב דלקמן דנאמנותי' דאב הוא רק משום שאחד"א דוקא א"כ ס"ד דדוקא מה"ט נאמן לכנוס דלא דמי לדבר שבער' דהא א"נ האב שקידשה באמת רק מצד שאחד"א וכשאר אי' היא חשוב אבל מ"מ אסור לדור עמה בלא קידושין דלענין זה א"נ לדור עם פנוי' בלא קידושין דהוי כדבר שבערוה וס"ד דלזה א"נ קמ"ל דא"צ קידושין אחרים דהא קיי"ל בהא כר' אסי בטעמי' דס"ל טעמא דלא חציף והוי כאנן סהדי ונאמן ממש הוא.

וממילא א"ש קושי' הפנ"י דשפיר קמ"ל מתני' רבותא קידשתי את בתי אליבא דרב דאי הוי תני גבי דידה ס"ד דוקא התם נאמן האי שאמר שקידשה משום דלא הוי דבר שבערו' דהא היא וודאי א"נ לסקול והוי רק משום שאחד"א לכך נאמן אבל באב ס"ד כר' אסי דנאמן ממש וסוקלין על ידן והוי א"א גמורה ולענין דבר שבפר' א"נ קמ"ל המתני' דגם לגבי אב נאמן והיינו כטעמא דרב באמת דגם האב א"נ בעצם רק כדידה משום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כנ"ל.

והשתא נבא ליישב קו' המפורשים אהא דפריך אדרב ממתני' דאחד נותן גט כו' דלמא מה"ט כונס דסמכינן אהאי דבא ליתן גט ונלענ"ד עפ"י חכמי בריסק בח"מ סי' ל"ג דב' עדים המכחישים זה את זה נאמנים עכ"פ במה שיצא מדבריהם שהיא מקודשת וא"כ בסיפ' היא ממש מקודשת מכח ב' עדים ולענין אם א' בא ליתן גט וא' כונס אותו שכונס א"נ דנוגע בדבר ופלגינן דיבורי' דלענין שהיא מקודשת נאמן והוי ב' עדים על הקידושין והוי דבשב"ע ממש וא"נ ע"א אותו שרוצה ליתן גט בשלמא ברישא דהוי רק מצד שווי' אנפשי' חתיכה דאיסור' דהיינו עדות האב נאמן ע"א משא"כ בסיפא וודאי א"א לסמוך אהאי לבד דבא ליתן גט וע"כ כטעמ' דר' אסי דמרתת ונאמן אפי' לגד דבר שבערו' אף לכנוס וע"ז מתרץ הכא מודה רב דמרתת כנ"ל נכון בסוגי' זו והיא דבר חדש בס"ד ודוק היטב בכ"ז:

עוד רגע אדבר מה שיש לעמוד עוד ע"ד הרמב"ם בהא דפ' ג"כ לדינא דר"ח דבני זה בן ט' שנים וגם לדינא דבריי' ומ"ט לחלק אחר שכבר נתקבל עדותו מדאו' אך בעיקר' דמלת' צ"ב למה נאמן כלל בשלמ' התם בבתו בנישואין קרא כתיב משא"כ בזה ותוס' כ' בסמוך דהוי כמו בידו מאחר דעתיד לגדל וכוונתם מבואר דהא דבידו נאמן היינו דהוי כחזקה דאתרע מאחר דבידו לשנות הח' הוי כח' העשוי' להשתנות וכמש"ל ומאחר דהא ידעי' דבידו נחמן לכן גם בכה"ג ח' קטנות דעשוי' להשתנות נאמן מאחר דהוי כח' דאתרע וכמ"ש הפנ"י דבח' דאתרע ע"א נאמן אלא דלפ"ז צ"ל מ"ש אב מע"א דעלמ' ותוס' כ' דרק לאב המני' הכונה לענ"ד דוודאי מדאו' גם עד דעלמא נאמן בכה"ג רק מדרבנן חששו דעד אומר בדדמי וא"נ רק אב דעלי' רמיא דייק טפי לא חיישינן לבדדמי וממילא גם מדרבנן נאמן והוי כמו בידו ממש וזהו כוונת תוס' דלענין אם עשו חז"ל ממש אפי' חז"ל לא חששו כלל ולכן גם בכה"ג דחזקה העשוי' להשתנות דליכ' רק חשש בדדמי ולענין אב עשו כבידו ממש וגם רבנן לא חשו אמנם הא קשיא מה יועיל זה הא בדבר שבערו' גם בח' דאתרע א"נ וכמש"ל וכאן הוי דבר שבערו' לענין זנות וע"כ הי' נ"ל דהכא בלא"ה נאמן גם עד דעלמא ונקט אב דשכיח טפי דידע להעיד וה"ה אחר או מטעמ' דתו' דבאחר חששו רבנן לבדדמי אבל מדינא וודאי נאמן כסברת הרי"ף גבי אשתמודעינהו כו' דמאחר שאינו מעיד על דבר אי' כלל רק גילוי מלתא והכונה בשלמא אם אמר מת בעלך במה שמעיד הוי ההיתר אשה זו והוצאה מדבר שבערו' משא"כ באומר זה אחיו דבזה העדות אינו מוציא מדבר שבערו' רק החליצה יוציא האי' הוי רק גילוי מלתא וכ"כ תוס' ריש גיטין לענין עדות השליח שנכתב לשמה דהוי רק ג"מ היינו ג"כ כנ"ל דבזה אינו מוצי' מדבר שבערו' עד שיתן לה הגט ואם הרי"ף כ"כ גם אחר המעשה בשעה שצריך לעדותו כ"ש הכא דמיירי במזיד קודם מעשה כפירש"י וכמ"ש הפנ"י מלתא בטעמ' דוודאי נאמן דאינו אומר על איסור כלל רק סתם שבנו בן כך שנים ואין זה אי' ולא חשוב תורת עדות ובכה"ג וודאי נאמן הוא.

ומעתה נבוא ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל דהכא הא דפ' הרמב"ם בהעיד קודם מעשה עונשין אח"כ מלתא בטעמ' משום דהוי אקבע איסור' על פי העד והיינו דוקא אם עדותו הי' לאיסור עכ"פ אבל אם אין עדות לאי' כלל ל"ש אקבע אי' על פיו ולכן א"ש לקרבן נאמן מדינ' ומ"מ א"נ לעונשין דלא חשוב אקבע אי' ומאחר דלעונשין בכ"ע תרי בעינן או איקבע דהוי ג"כ כב' מטעם חזקה וכאן לא הוחזק כלל בתורת עדות ל"מ וא"ל א"כ מאי אזדא ר"ח לטעמיי' הא התם טעמא אחרינ' כבר כ' המפורשים דלא בא רק לומר כמו דמצינו חילוק בענין נאמנות כ"כ הכא ולדברינו דלעיל א"ש יותר דלא בא רק להודיענו טעמו דרב מחמת שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא רק חילוק בנאמנות.

ועי' בשו"ת הריב"ש סי' קפ"א כ' ב' פי' בדברי הרי"ף לענין אשתמודעינהו דלמ"ש הרמב"ן אפי' גם עתה נ"מ בדבריו מ"מ עיקר העדות אינו על אי' או ממון רק גילוי דבר ול"ד לשאר עדות דמעיד על עצם הדבר משא"כ אמירת זה אחיו אינו אוסר ולא מתיר אם לא שנצרף לזה שאשה זו זקוקה ליבם ופי' ב' דוקא קודם מעשה וכ"ד הריב"ש ע"ש ולפ"ז סוגיין נמי מתפרש להני שיטות לכל חד כדא"ל ומה"ט אינו ענין לדברי הרמב"ם כלל דהתם בע"א שנאמן בתורת עדות ממש הוי כשנים כל שהוחזק עדות תחלה משא"כ הכא נהפוך הוא דאלו נימא דהוי תורת עד לא הי' נאמן רק דהא דנאמן היינו מאחר שאין בזה תורת עדות כלל וכעין שכ' הש"ך סי' קכ"ז סברא לענין הא דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כב' ועיקר סברת הרמב"ם הוא מה"ט דכ"מ שהאמינה כו' ולכן כל שנתקבל עדותו הוי כב' משא"כ הכא דאינו בגדר עד כלל לא חשוב הוחזק כנלענ"ד ודו"ק היטב.

והנה כוונת תוס' במ"ש ועשאוהו כבידו הנה למ"ש הפנ"י דתוס' קאי בתי' ב' ובכה"ג דעתה וודאי הוא גדול לשי' הט"ז סי' שצ"ג וכמ"ש תוס' יבמות ס"ז הוי חזקה העשוי' להשתנות ואינו ח' כלל והיינו משום דעתה וודאי יש לו סימנים ומ"ש תוס' ועשאוהו כו' היינו מדאוריית' וודאי נאמן רק שלא נחוש לבדדמי כמש"ל ודוחק ועכנ"ל כמ"ש הנמ"י ר"פ האשה רבה דדבר כזה נמסר לחכמים במה שיש להאמין לע"א ועי' לחם משנה סוף ה' גירושין וכ"מ מתוס' שם שכ' לכך גם בס"ד בע"א צריך רשות ב"ד דהם יראו באיזה אופן נאמן ע"א והיינו ועשאוהו שחקרו על דבר זה שיהי' נאמן כמו שבידו נאמן מטעם הנ"ל אבל באמת מדאו' הוא.

אמנם לולי ד"ק הי' נלענ"ד דמסתמ' הא דר"ח לטעמי' הכל מחד טעמא כמו התם האב נאמן מגזיה"כ כ"כ לענין עדות השנים של בן ובת קרא כדכתיב יכיר הבכור כדאי' לקמן וענין הכיר' סתם כדמשמע מתוס' שם היינו להעיד על השנים שזה גדול בשנים מזה ולכן ראינו שהאמינתו תורה להעיד על שנות בנו ובתו כגון שהי' לו בן ובת שוין בקומה והעיד שהבת צעירה מהבן ושהבן הוא בכור נגד שאר בנים פשוטים וכהנ"ל ומ"מ אמרי' דלא האמינתו תורה לעונשים כ"כ הכא לענין הנאמנות לאסור את בתו:

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה