אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן כט
לכבוד הרב הגדול המפורסים החריף ובקי כקש"ת מו"ה אברהם נ"י רב בהאסאסא יצ"ו.
בענין הגרושה בעודה מעוברת ובעת הגירושין נתנה לו מעות שיגרשנה וגם קיבלה על עצמה להחזיק הולד ואין לה שום תביעה עלי' ואח"כ ילדה בת ומיד נבל"מ ורצונה להנשא לאחר בהיות לולד טז"ח. עכת"ד ולפענ"ד לכ"ע אין מקום להתיר אף להמתירין בגרושה מטעמים שאמרו אבל מאחר שבשעת הגירושין קיבלה על עצמה להחזיק הילד ואין לה שום תביעה עלי' בכה"ג לא התיר שום אדם מעולם כנלענ"ד:
וראיתי בקרבן נתנאל ביבמות מ"ב הביא דרש"י בסוטה אוסר בגרושה ולענ"ד בענין קו' הר"ש מהא דנתגרשה אינו כופה דלכאורה לשון נתגרשה צ"ב דהא לא קאי על אשה מיוחדת לומר בהאי לישנא והול"ל אבל גרושה אינו כופה ומה לשון נתגרשה ואפשר משום דיש שמגרשין בע"כ וא"כ אי הי' הדין שכופה כו' ולא תוכל להנשא הי' כהעבירו עליו את הדרך דהבעל גירשה בע"כ ומ"מ אסורה להנשא לאחר מחמת הולד וא"כ יש חילוק בין נתגרש' בע"כ למדעתה וא"ש נתגרשה בע"כ אבל גרושה מדעת' הוי דומי' דאלמנה שלא תקפח חיות הולד כמ"ש הפוסקים:
ועוד יש לדקדק בגמ' דיבמות דמשני סתם מעוברת למניקה קיימא דלכאורה ק' מאי חידש בזה וכי לא ידע מתחלה דסתם מעוברת למניקה קיימא וי"ל מתחלה סבר מיעוט מפילות וא"כ אם נצרף זה למיעוט שאין מתעברות קודם שיהא לילד ב' שנים ואין חשש כ"כ במקום ב' מיעוטי וכדמשני סתם מעוברת וכו' דהוי המיעוט דמפילות מד"מ דכן משמע הלשון סתם דעדיף מרוב ומה"ט לא מצרף ואף דלקמן ר"פ האשה שהלך אמרי' מיעוט מפילות התם מיירי לענין צירוף לפלגא דאפי' מד"מ מצרפינן דהוי רוב עכ"פ משא"כ כאן.
ויותר י"ל עפי"מ שיש לדקדק עוד בפי' רש"י סתם מעוברת למניקה קיימא פי' כשילדתו מניקתו ואינו מובן מה קמ"ל ועכנ"ל עפימ"ש הרא"ש דגם גרושה אסורה משום דמסתמא תניקנו ברחמנותה על בנה אף שאינה משועבדת לכך תקנו ע"ש והיינו הלשון סתם למניקה קיימא כלומר דכן הוי בסתם כשתלד מניקתו מחמת רחמנות והיינו אף כשאינה משועבדת דאל"כ היתה מותרת להנשא אף אלמנה כמ"ש תוס' דמיד שתרצה להנשא אזל השיעבוד וע"כ כנ"ל דתקנו חז"ל מחמת דמסתמא היתה מניקתו.
ואגב אכתוב עוד בזה הגם שאינו מגיע לנ"ד מה שאמרתי עוד ליישב מה דחידש בהא דסתם מעוברת למניקה קיימא דהנה הרמב"ם נקט טעמא דדחסה ותמהו עליו והי' נלענ"ד דלכאורה אפשר ליישב קו' הח"ת על הרא"ש ממה דבס"ד אין חילוק אפשר דבס"ד מעוברת הוי טעמא בפ"ע מחמת דחסה וכ"כ מניקה בפ"ע שייך אפי' בגרושה כגון כשמכיר' אבל כמסיק סתם מעוברת למניקה קיימא הוי חד טעמא א"כ מעוברת תהי' מותרת בגרושה בכל ענין דאין מכירה כלל.
ע"כ ס"ל להרמב"ם כעין מ"ש הב"י בשם תשו' הרא"ש לענין קידוש בבית הכנסת בזה"ז אף דלא שייך הטעם שאמרו בו משום דתקנת חז"ל אף שאמרו הטעם מ"מ הי' להם עוד טעם אחר בתקנה זו ולכן אף דנתבטל הטעם שנאמר בו י"ל דמ"מ איכא עוד הטעם השני שהי' להם לחז"ל כתקנה זו.
ובסברא זו מובן היטב הסוגי' דשכיר בזמנו ועי' ברא"ש גיטין גבי תקנת זמן בזה"ז עיי"ד.
כ"כ ס"ל להרמב"ם כאן במעוברת יש ב' טעמים והנ"מ לענין גרושה מעוברת ומעיקרא ס"ד רק טעמא דדחסה פריך ע"ז משום שאינו טעם מספיק כ"כ וע"כ אמר עיקר הטעם משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ואעפי"כ במקום דלא שייך הב' טעמים גם בגרושה נשאר טעם הראשון דדחסה אף שאינו טעם חשוב כ"כ.
והנה ראיתי פלפולו הנעים אשר פלפל מעכ"ת ני' בברייתא דהיתה רדופה כו' דנקט ג"כ מפלת והרמב"ם השמיטו ותי' דהרמב"ם לשיטתו דס"ל מפלת קלא א"ל בספ"ב דחולין לכאורה הדבר נכון מאוד אמנם בשו"ת אמרי א"ש הביא ג"כ סוגי' דחולין הנ"ל ושיטת הרמב"ם דמפלת קלא א"ל וכ' להיפך ממש דמכאן הוכיח הרמב"ם לאסור אף במקום דא"ל קלא ע"ש באריכות אמנם בכתבי קודש אאמ"ו זצ"ל שבידי כי אותה התשובה של הגאון אמרי א"ש נכתבה לכבוד אאמ"ו זצ"ל ושם האריך לסתור את דבריו הנ"ל והדברים עתוקים. עוד ראיתי שבא מעכ"ת ני' ליישב קו' הפנ"י דלא נקט מעוברת שילדה אחר מיתת בעלה כמו דנקט מפלת וכלל תירוצו לפימ"ש בתוס' על פ"א בלשון דלא הפלה סתם משמע כשלא ניכר שהיתה מעוברת וממילא למש"כ הרא"ש בכתובות לחלק בין איכא היכר או לא א"כ י"ל בשלמא מפלת בשעת מיתת בעלה לא הוכר עוברה וחל עליו גזירת חז"ל דהבחנה אבל מעוברת וילדה דלשון מעוברת היינו שניכר עוברה ובכה"ג לא גזרו ולענ"ד הדברים נכונים רק מה שהקשה מעכ"ת ני' תחלה דמ"פ ביבמות היכא דק"ל דמעוברת תנשא אלמה תנינא לא ישא מעוברת חבירו כו' דלמא גזרו גם במעוברת כמו בהפילה לענ"ד י"ל דלשון לא ישא מעוברת משמע כל זמן שהיא מעוברת אפי' עבר ד' חדשים או יותר ממיתת בעלה ואין לזה טעם כו' ומחמת שאינו נחוץ להשיב למעכ"ת ני' קצרתי ויה"ר שנתבשר בשורות טובות בכעו"ע הכ"ד י"נ.