אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן כד

סימן כג

ע"ד השאלה בראובן ששידך את בתו לבן שמעון ועשו התקשרות ע"י תק"כ בפ"מ בלי כתיבת תנאים והגבילו זמן החתונה על חצי חשון ואבי הבת התחייב נדן ג' מאות כסף וגם נתן מתנה תיכף להחתן חותם של זהב באופן שהחתן יתן למחרתו להכלה נזמים והכלה היתה באותו מעמד ושתקה כי נתרצתה למעשה אבי' אבל היא לא נתנה ת"כ ואם הכלה לא היתה שם ובשמעה כזאת הרעישה ע"ז כי לא הסכימה להשידוך הנ"ל וכאשר ראתה הבת כי כן הבטיחה לאמה שלא להנשא עם החתן הנ"ל והחתן כשמוע כזאת לא הביא הנזמים הנ"ל והנה מאז ועד עתה הכלה עומדת בדיבורה שלא להנשא להחתן הנ"ל והנה ראובן הנ"ל ביקש משמעון ובנו שימחול לו הת"כ כי אנוס בדבר אחרי שבתו אינה רוצה ושמעון משיב אני איננו תובע אותך כלל רק הת"כ איננו רוצה למחול בשום אופן וראובן הנ"ל צועק לאמר מה עלי לעשות הנה הבת לפניכם אם תוכלו לעשות באיזה אופן שתתרצה להנשא לבנך אני נותן הנדן ואעשה חתונה כנהוג וגם עתה אשלם הנדן באופן זה ואין המניעה ממני כלל מה אעשה שהכלה מסרבת והנה נשאלתי כעת מראובן הנ"ל מאחר שאין שמעון רוצה למחול לו אם יש היתר להת"כ שלו עפ"י דתוה"ק. הנה כבר נודע גודל חומר האי' של נדרים ושבועות חמורה שבחמורות ואיך אשא לבדי לדון בדבר חמור כזה רק להוציא חלק א"א ומהשי"ת אשאל שלא אכשל ח"ו יהא רעו' דאימא מלתא דתתקבל.

בש"ע יו"ד סי' רל"ט ס"ב תק"כ הוי שבועה ובב"י שם לקצת פוסקים חמור משבועה ואין לו התרה ובפרט הכא וודאי אין לו התרה דהוי כנשבע לחבירו בסי' רכ"ח ס"כ אלא דמטעם אחר י"ל דא"צ התרה כלל דדמי למ"ש בתשובת רשב"א סי' תרע"א ומובא בב"י וד"מ באה"ע סי' נ' דזה הוי כאונס דאומדנא דמוכח שאם הי' יודע שאינה רוצה לא הי' נשבע אלא דלכאורה דברי הרשב"א צריכין הבנה במ"ש דמאחר דהוי אונס דלא שכיח נתבטל השבועה וקשה דהא איפכא אמרי' בסי' רל"ב סעי' י"ט כשנשבע שלא ישא פ' שאבי' רע ואח"כ עשה תשובה נתבטל הנדר וכ' הש"ך שם בשם הרשב"א דלא דמי להא דכעורה ונעשה יפה דסעי' ו' דהתם לא שכיח וא"כ לכאורה דברי הרשב"א סותרין ולאו קו' הוא דהתם פירש בהדיא שהוא כעורה ומ"מ לא מהני במלתא דלא שכיח לבטל השבועה מחמת זה ולכאו' י"ל דההיא דתשובת הרשב"א מיירי כשאמרה הכלה שתחלה לא נתרצתה ובכה"ג דומה לכעורה והיתה יפה בשעת הנדר דלא חל הנדר כלל מעיקרא אבל אם כבר חל הנדר אינו נתבטל רק במידי דשכיח וכשפי' להדיא כהאי דאבי' רע.

והנה לפ"ז אין מקום להקל בנ"ד דנתרצתה בשעת השידוכין י"ל דלא מהני שום טענה לבטל השבוע' שכבר הי' חל וזה נ"ל דעת הנחלת שבעה סי' ה' סעי' א"ב שכ' דבבא בכח הרשאת בתו חייב בקנס ושגם הרשב"א מודה בזה כוונתו ג"כ להנ"ל דבכה"ג ל"מ שום טענה אחר שכבר חל הנדר דומה לכעורה ונעשה יפה אלא דבשו"ת עה"ג סי' פ"ד כ' בהדיא דאם המניעה מצד הבת אף שרצתה תחלה האב הוא נקי מאלה וקנס רק הבת חייבת עכ"ל ועי' בב"ש סי' נ' סוף סקט"ז.

ובלא"ה הדבר תמי' מאוד דאיך נאמר שאם האונס נתחדש אח"כ ל"מ דהא בסי' רל"ב ס' ו' הביא תשו' הרא"ש כלל ח' ד"ד שכ' דאין לך אונס גדול מזה כי הי' לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו ואנוס גמור הוא עכ"ל הרי שגם כשהאונס נולד אח"כ נתבטל השבועה וקשיא ההוא דנעשה יפה הנ"ל ועכצ"ל דלא דמי כלל מב' טעמי חדא הכא אנו פוטרין אותו מקנס ושבועה מטעם אונס ואומדנא דמוכח לכל שאלו ידע מדבר זה תחלה לא הי' מתחייב בשבועה וקנס דשום אדם אינו עושה כן ומה"ט בכה"ג אף שלא אמר כלום בשעת השבועה ומ"מ בטילה דאונס רחמנא פטרי' ואונסא כמאן דעבד כמ"ש בש"ך חו"מ סי' כ"א משא"כ בהאי דכעורה ונעשה יפה ואבי' רע כו' דליכא אומדנא דמוכח לכל דהא בין כך ובין כך יוכל לישא אותה וגם אין שום טענת אונס והתם כשלא אמר כלום וודאי השבועה חל בכ"ע רק מחמת שאמר להדיא שהיא כעורה אנו צריכין לדון על כוונת לשונו משום דבנדרים ל"ב ת"כ ולכן דווקא במלתא דשכיחא אמרי' ע"ז הי' כוונתו בשעת הנדר מכלל לאו אתה שומע כו' משא"כ במה דלא שכיח לא עלה ע"ד בשעת הנדר א"א לומר דהוי כאלו כפל התנאי דה"א לא אסיק אדעתי' כלל וגם אומדנא דמוכח ליכא לבטל השבועה לגמרי דהא הרבה נושאין כעורים ממילא א"ש הך דסי' ו' דהכל מצר אונס דהוי אומדנא דמוכח וא"ש האי דתשובת הרשב"א רק מ"ש הרשב"א הסברא דלא שכיח בא רק לשמור בזה דלא נימא להיפוך דהו"ל להתנות בהדיא ומדלא אתני מחל עז"א דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' להתנות וממילא השבועה בטל מחמת אומדנא דמוכח כנ"ל פשוט.

עי"ל דמסתמא השידוך הי' על זמן מוגבל והנה חלות השבועה הוא רק בעת שהגיע זמן החתונה כמבואר בסי' רכ"ח א"כ כל שחזרה הכלה תחלה קודם הגעת זמן החתונ' הוי כקודם השבועה ודמי לכעורה והית' יפה שלא חל השבוע' כלל משא"כ בכעורת ונעשה יפה שענין השבוע' הי' שלא ישא אותה ושבועה זו חל מיד ודו"ק:

ולפענ"ד נהפוך הוא דאם מתחלה נתרצית ואח"כ חזרה הכלה עדיף טפי מהאי דתשובת הרשב"א דלא חשוב כ"כ לאונס דל"ש דכאן וודאי לא שכיח שתחזור בה מזה שנתרצתה תחלה ובוודאי לא הו"ל לאתנויי ושפיר סמכי' אאומדנא דמוכח כנ"ל נכון.

ובר מן דין הי' נ"ל בנ"ד דעדיף מההוא דהרשב"א הנ"ל דהא וודאי טענת אונס מהני וא"כ הא האב צווח קח הבת ומה עלי לעשות רק הרשב"א הוצרך להני סברות שכ' שם משום דהתם הי' השבועה על קנס מצד המוכר לצד המקיים והי' ס"ד דמחמת דלא התנה בפירוש סבר וקיבל ליתן קנס בכל ענין שלא יתקיימו השידוכין משא"כ בנ"ד שלא נתחייב בקנס כלל א"כ צריך לראות על מה נתן האב תק"כ אי נאמר על התחייבות נדן זה וודאי אינו מחויב ליתן רק כשנתקיים השידוך לישא זא"ז כמ"ש בב"ש סי' נ' ס"ק ט"ז וססי' ע"ז דזה ל"ד לקנס שנותנים על ביטול השידוך ר"ל שנתחייב בכל ענין כשיתבטל השידוך אבל הנדן נתחייב רק בקיום השידוך וכל שלא נתקיים אין כאן התחייבות והאב פטור לגמרי כמבואר שם ואם הי' התם על עשיית החתונה א"כ וודאי לא הי' הכוונה שיעשה החתונה אף שלא תרצה הכלה להנשא לו רק שע"ז נתן תק"כ על החזקה שבתו תרצית להשידוך ועל חזקה זו נתן הת"כ ונשבע לעשות השידוכין ולא יחזור בו רק יסכים בחיתון זה וא"כ גם עתה שהבת חזרה בו עכ"פ הוא לא חזר בו אדרבא רוצה לקיים ואומר בהדיא שרוצה בנשואין ויותר אין חיוב שבועה עליו כלל.

והנה כבר התעוררתי לעיל ע"ד הנ"ש שכ' שגם כשהבת אינה רוצה אח"כ ל"מ טענתו כשרצתה תחלה דדבריו אינם מובנים ושהב"ש והעה"ג חולקים עליו בזה אמנם גם לדברי הנ"ש אין זה נוגע לנ"ד די"ל טעמו של הנ"ש הוא משום דס"ל דכל שנכתב בהתנאים שבאו מכח הרשאת בתו הוא מתחייב א"ע ע"ד בתו דהיינו כמו שאם הוא חזר בו משלם קנס כ"כ אם בתו תחזור משא"כ בנ"ד לענין אי' עונש שבועה בלי קנס וודאי לא שייך לומר שקיבל על עצמו עונש שבועה חף אם הבת לא תרצה דאומדנא דמוכח ואנן סהדי ממש הוי שלא כיון לכך ולכן הוי כאלו התנה שוב ראיתי בס' כרם שלמה באהע"ז שם שתמה ג"כ על הנ"ש הנ"ל דאפי' אם רצתה תחלה מ"מ האב אונס הוא בחזרת בתו ותי' שם דמ"מ הערב נשתעבד בכ"ע ועכ"פ אין ענינו לכאן.

עוד יש לצרף היתר בנ"ד לפימ"ש הנוב"י בסי' ס"ז דלהתיר תק"כ א"צ שיאמר אני מוחל התק"כ דזה לא מהני מידי רק שימחול על גוף הענין ואז ממילא נתבטל התק"כ ע"ש ולפ"ז אפשר דמאחר ששמעון אמר שאינו רוצה לתבוע כלל ואלו הי' יודע שלא תרצה לא הי' עושה השידוך כלל (ובזה מיושב דלא תקשי ממ"ש תוס' כתובות מ"ז ד"ה שלא כו' דבמקח שתולה בדעת שניהם ל"מ אומדנא ובשידוכין מהני היינו משום דהכא בשניהם הוי האומדנא שלא היו רוצים בשידוך זה אם ידעו שיארע כך שלא תרצה הבת וכמדומה שכ"כ באיזה סי') אף שאומר שהתק"כ אינו רוצה למחול מסתמא הוא מחמת טינא שבלבו מטעם אחר אבל גוף הענין וודאי מחל ואינו תובע כלל תו אין לנו נפקותא במחילת הת"כ שלו.

ולענין אם יש על סבת עונש שבועה במה שחזרה בו עתה מבואר בסי' רל"ו דבאומר שיעשה אחר איזה דבר צריך שיקבל על עצמו השבועה באמירת אמן או הן או קבלתי עלי שבועה זו וכדומה אבל בלא קיבל ע"ע בפי' אין עליו עונש שבועה כשלא קיים ובפרט בתק"כ דל"ש שהיא תענש בת"כ של אבי' וא"ל דהא מ"מ מבואר שם דיש עונש על הנשבע כשלא נתן כו' וע' מהרי"ק שורש נ"ב ענף ד' אינו דומה לנ"ד דהכא שפיר משתבע על החזקה שוודאי תשמע לו כדמשמע מדברי' הרשב"א הנ"ל ובפרט בנ"ד שהיתה באותו מעמד ושתקה:

זאת תורת העולה הנה הרשב"א כ' בסוף דבריו בזה"ל ומיהו אין דברינו אלא במי שהוא כן וודאי ולא במסבב וגורם האונס והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות עכ"ל וכן אומר בנ"ד שאבי הכלה צריך להשתדל בכל דאפשר לו לקיים שבועתו דהיינו לדבר על לב הנערה ולפייסה שתתרצה בשידוך זה וחלילה שהאב בעצמו יחזור בו לעבור על שבועתו אפי' בדבור בעלמא וכ"ש שלא יהי' הוא הגורם בזה שתמאן בתו דבכה"ג עונש השבועה חל על האב אדרבא אבי הבת הוא מחויב לעשות השתדלות ולפייס את בתו שתתרצה בשידוך זה לקיים השבועה ואם אחרי כ"ז לא תתרצה בתו לשידוך זה בשום אופן ממילא נסתלק מעל אבי הבת עונש השבועה אם באמת בלב שלם הוא כן שהאב אינו חוזר בו רק מחמת האונס שבתו אינו מתרצה בשום אופן לא יוכל לקיים שבועתו נקי הוא משבועה זו.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה