אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן כג
ברכות יעטה מורה משיב מלחמה שערה במלחמתה של תורה ה"ה כבוד אהובי י"נ רב חביבי הנצמד בקרב לבבי הרה"ג המפו' החו"ב טובא נותן לעינים קילורים בסברות נכונים וישרים החכם השלם כקש"ת מוה' משה אבד"ק וואשערתעלי.
שפתים ישק משיב דבריו נכוחים אשר שמחתי בהם עד מאוד ובפרט מ"ש ליישב סתירת הר"נ מגיטין לחולין דענין מציאה שאני דאינו בא רק לברר בכה"ג ע"א נאמן בדליכא ח' משא"כ בגיטין דהקרובות באין להכריע דהא אינן מבררין מי היא האשה שקידש השליח דמה שאומרים שלא קידש אותם אין בזה בירור הדברים ראוין למי שאמרן וגם הפי' בהא דמרי כ"א הוא מתוק אך גם זאת לא אכחד מלהודיע דמ"ש כ"ת י"ל עוד דשאני הך דגיטין שהקרובות הם נוגעים כדבר משא"כ במציאה זה א"א להעמיד בכוונת הר"נ דהא אייתי ראי' מאשתך זינתה כו' והתם ל"ש הך סברא כלל האמנם בלא"ה לכאו' אין דברי הר"נ בראי' זו מובני' כלל דהא התם הי' להאשה ח' היתר ומה"ט פ"א א"נ ומקום הי' אתי לברר דבריו בזה עפימ"ש התוס' בקידושין שם וביבמות דהשתיקה של הבע"ד פועלת דהוי רגלים לדבר ובחולין י' כ' תוס' דסברת רגלים לדבר מרעא ח' היתר וממילא שפיר הוכיח הר"נ דהא התם הוי כשתיקת הבע"ד ואעפי"כ א"נ פ"א ע"כ בכ"מ אף בדליכא ח' א"נ ע"א בדשב"ע ובזה מיושב ע"נ קו' הראשונים בהא דמייתי מינאי המלך הא צוח הי' ינאי מתחלה וע"ס ועוד אפי' אישתק לא מחמת הודאה היא ושתיקה כהאי ל"מ מידי ולהנ"ל א"ש דהא צריך להבין למ"ש רש"י דינאי מלך לא הי' לו ח' כשרות וכבר נודע מ"ש תוס' מאן דמכשר בה כו' דשאני התם דלא באה האם קמן לדון עלי' כלל א"א להמשיך הח' לינאי ולכאו' ק' מאי ראי' מינאי דהתם לא אתחזק התירא משא"כ הכא באשתך זינתה דאתחזק התירא דלמא פע"א א"נ אמנם למ"ש א"ש דהכל הולך אל מקום א' וזה יסוד פלוגתת אביי ורבא דהא בשאר אי' כל דלא אתחזק נאמן פ"א ומה"ט באכלת חלב והלה שותק נאמן דהשתיקה הוי רגלים לדבר ועי"ז אתרע הח' רק באשתך זינתה פליגו אביי ורבא וס"ל לאביי דגם בזה נאמן פ"א בשותק דל"ל ח' ורבא פליג ע"ז דכללא הוא אין דבשב"ע פמ"ב אף בלא אתחזק ולכן אף גם בשותק דהוי כלא אתחזק א"נ פ"א וע"ז אייתי אביי ראי' מינאי המלך דדמי לי' ממש דהא גם התם לא הי' לינאי ח' כשרות ומה"ט הי' נאמן ע"א אף בדשב"ע כ"כ כאן בשותק בדשב"ע ע"א נאמן כנ"ל וא"ש.
אמנם לפי"מ שראיתי בחי' רמב"ן דיבמות ר"פ האשה רבה שכ' בזה"ל ועוד דהוי דבר שבערוה ואין דבשב"ע פמ"ב בין הוחזק איסורה בין שלא הוחזק שאפי' להחמיר עלי' כגון שאשתו זינתה בע"א אפי' במקדש בע"א אין דשב"ע שמ"ב עכ"ל א"א לפרש כפירושינו הנ"ל ועכנ"ל בכוונת הרמב"ן והר"נ הנ"ל עפ"י סברת הפנ"י בקו"א בגיטין בשיטת הרמב"ם דאף דע"א נגד חזקה א"נ היינו למשוי וודאי אבל עכ"פ ספיקא משוי לי' הע"א יעו"ש ולפי"ז א"ש דוודאי הא בהא תליא דאי נאמן ע"ח במקום דליכא חזקה י"ל דגם במקום דאיכא ח' עכ"פ ספיקא הוי ולפי"ז אי נאמר דשאני דשב"ע משאר אי' ואפי' בדליכא ח' שפיר י"ל דבאיכא ח' אין העדאת ע"א פועלת כלום אפי' למשוי ספיקא ושפיר הוכיח הרמב"ן והר"נ מדחזינן דאפי' להחמיר א"נ מבואר דאין העדאת ע"א פועלת כלום בדשב"ע ממילא וודאי אפי' בדלא אתחזק א"נ כנ"ל עכ"פ יהי' איך שיהי' א"א לומר כפי' כ"ת דהטעם משום נגיעה היא וז"ב ומ"ש מעלתו דגם יציבא מרבנן דמהימן במציאה יש לדקדק כן דלא כהש"ש דאיך מצינו שיהי' ע"א נאמן אפי' כמו"א פסילי ימחול בזה דוודאי מהני מאן דקים לן בגווי' וכבר נודע זה מהג"א ריש חולין כ' הרא"ם.
עתה באתי ליישב מה שהק' ע"ד הש"ך רס"י צ"ד דל"ב ג"פ ס' דמיד שבא בתערובת דינו כשאר אי' א"כ גם בפעם ב' למה יאסר הא מיד נ"נ מעט החלב וסברת הראב"ן לא שייך גבי הבליעה דמקודם עכת"ד ומה שנלע"ד בזה דגם הש"ך מודה דאף דתערובת בב"ח נידון כשאר אי' מ"מ כשנפל זה התערובת ובשר אחר ואין בו לבטל החלב דמקדם נעשה הכל נבילה ולוקה על כזית ממנו משו' בב"ח רק כשהי' ס' נגד הבשר רק נגד שניהם ביחד לא הי' ס' אז לא נעשה הכל נבילה ולענין זה שייך לומר דחשיב כשאר איסורים וזהו סברא פשוטה וכן ראיתי להגאון בחוו"ד דסברא זו פשוטה רק מ"מ לא חיישי' בהני כפות שמא נשאר חלק גדול באופן שיאסור גם בפעם ג' דלחששה רחוקה כ"כ ל"ח ודי לן בחומרא זו כמ"ש התה"ד דלא כהחוו"ד שהרבה לתמוה על הש"ך בזה וע"כ לא חיישי' רק שחלק מעט נשאר מהחלב ועכ"פ לא הי' ס' בבשר שבכף בעת ההוצאה מהקדירה א"כ אף שהמעט החלב נ"נ תחלה מ"מ גם הבשר שבכף נ"נ הכל דהא לא הי' ס' בבשר אף נגד חלק החלב משא"כ בתחיבת פעם הב' שהי' ס' נגד החלב לבד דבתערובת הי' תחלה שנ"ל הכל ובכה"ג א"א לעשות נבילה הכל וגם אפשר דסברת הראב"ן לחלק בין אוכל לכלי היינו משום דבב' ענינים נפרדים כאלו אמרי' יותר דאוכל מקושר לאוכל ולטעם זה אין לחלק ואדרבא לסברת תוס' וסמ"ג בהא דנבלע בלע יותר עלול לצאת הבליעה מקדם א"כ מצד הסברא חשוב יותר מקושר.
ועפ"י סברת הש"ך רציתי ליישב קושי' הפנ"י שהק' איך ילפי' טכ"ע מגעי"נ דלמא משום בב"ח יעו"ש ולסברת הש"ך א"ש דאין לחוש שהגוי בישל בב"ח ביחד דממילא הוי כשאר אי' ומחמת אי' אין טכ"ע רק מחמת הבשר שנבלע בה מקודם שיתן פתה סתם בחלב ולא מחמת האי' דמקודם דאינו מועיל כלל ולפי"ז שפיר יליף דל"ל יעבירו באש דשפוד ואסכלא וכה"ג בעי ליבון דהא מסקינן בסוף ע"ז דבהתירא בלע א"צ רק הגעלה כנ"ל והגם שיש מעט לפקפק בדברינו הנ"ל מ"מ לא נמנעתי מלכותבם.