אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן כב

סימן כא

ב' דר"ח כסלו גא"ל ירושלי"ם לפ"ק

לכבוד מר אחי הגאון המפורסים וכו' כקש"ת מוה' חיים בצלאל אבדק"ק טאשנאד והגליל.

בענין השאלה של ספק זקוקה ליבום שנשאר בן אחרי לידתו יצא קול שבהיותם דר בכפר ואחות האשה שם ילדה הילד הנ"ל והחזיקו אותו בבנים בשקר וכעת גם האשה הודית כן רק שאמרו שמבעלה הוא הנה לענין דינא גם אני לא רציתי להתיר בלי חליצה ומ"ש מר אחי ני' שהקול אינו כלום דלא אתחזק בב"ד כו' לכאורה יש מקום לחלק התם קול קידושין וגירושין דבא הקול להוציא מחזקה כמו דאינו נאמן עד אחד ועי' תוס' כתובות כ"ו ובזה י"ל קו' הפנ"י במתני' דגיטין פ"ט דחזקת פנוי' לא אלים כ"כ כחזקת אשת איש משום דעשוי' להשתנות כמ"ש הפוסקים ולכן קמ"ל ברישא רבותא בדרך לא זו אף זו וכ"כ בסיפא ומה"ט פריך ואסרינן לה אגברא כו' ועיין חידושי רשב"א משום דע"כ מוכח דמתני' מיירי לגברא דאיכא חזקת אשת איש דאי נימא באלמנה הוי כ"ש מרישא כנ"ל משא"כ כאן שהקול יצא בתחלת לידתו בפסול כההיא דינאי והאשה בחזקת איסור עומדת אז כדאיתא ביבמות ל"א מה סברא דלא נחוש לקלא אמנם י"ל גם הכא הקול נגד החזקה דהיינו החזקה דשלהי קידושין שאיש ואשתו אמרו זה בנם הוי חזקה וכל ימי חייהם החזיקו אותו לבנו ובנמ"י בב"ב סוגיא דיכיר כ' חזקה דאין אדם אומר על אחר שהיא בנו וא"כ הקול נגד החזקה ועדיין יש לחלק:

ובענין הודאת האשה לא מרצונה הודית כן רק ממש כמוכרחת היתה לכך עפ"י סיבה כי האשה היתה דר בכפר הסמוך לנאסאד והאיש שרצה לישא אותה הוא מכפר סמוך לקלויענבורג ועפ"י סיבה הי' האיש בביתי וסיפר לי מהשידוך שעשה והזהרתי שלא לישא אותה כי בס' זקוקה ליבום הוא אף שמחזקת הנער לבן והאשה הנ"ל יש לה אם בקלויזענבורג אשה יקרה מאוד ובבוא המשודך מכאן וסיפר כנ"ל שאסרתי עליו לישא אותה שהבן אינו פוטר סברו העולם שהכונה שהולד הוא ממזר ממנה שילדתו מאיש אחר וע"י זה הי' רעש שהאשה ילדתו בזנות ולכן הוצרכה לבא לפני עם אמה אשר הרעישה ע"ז מאוד וגילתה לפני כל הענין כאשר הי' וגם אמרה שהלכה מחם בעלה הנ"ל לצדיקי הדור שיקבל תשובה על העון הגדול שפשה וגם אמר לי הרב המאה"ג מוה' מרדכי יודא שפעם א' בימי חליו של הבעל כי חלה חולי ארוך ורע מאוד תהי' לכפרתו וביקש מאוד אודות בנו שיקבלוהו ללמוד אצל המלמד דשם א"ל הרב למה מוסר נפשו כ"כ הלא אומרים שאין הבן שלהם כעס מאוד ע"ז וקפץ כחולי ואמר מי זה האיש שאמר שאינו בנו ואעפי"כ קשה לסמוך ע"ז להתיר.

ובענין החשש דכשם דאפקר' נפשה כו' הי' מקום לומר בנ"ד שבתוך ביתו היתה חולי עדיף ממיוחדת שהתיר הרא"ש וגם היבמה אומרת שמעולם לא יצאה אחותה מפתח ביתה לחוץ רק מעשה זאת של הזנות עם בעלה הי' כאשר היו בייחוד בבית כי היא נסעה על איזה ימים לסחורה וגם אמרה שבאונס הי' שכן אמר לה אחותה והנה בנאנסה בוודאי לא שייך החשש כשם שאפקרה נפשה כו' אמנם מנ"ל להאמין להאשה בשם אחותה שבאונס הי' בוודאי הזונות מתנצלת א"ע וחושבים פיתוי לאונס ואדרבא אונס לא שכיח הגם דלא שייך כאן הסברא דאונס קלא א"ל אחרי שהיתה בייחוד עמו בבית כנ"ל.

וחנה אחרי שאמרתי סברא זו מצאתי בס' פתחי תשובה סי' קנ"ו סק"ג שהביא בשם תוס' ר"ע איגר במשניות פ"ב דיבמות אות י"ט דבנאנסה לא שייך מדאפקר' כו' ושכ"כ הפנים יפות ס' תצא בפסוק כי תהיון כו' רק שהביא דברי הה"מ פ"ג דייבום דס"ל דגם בנו מאנוסתו אי' כו' משמע דגם באנוסה חיישינן שזינתה גם עם אחר והמחבר שם תי' דהה"מ לטעמי' דמיירי בדדיימא מעלמא ע"ש:

והנה בדברי הרמב"ם הנ"ל כבר האריך החתם סופר ח"ב סי' ע"ה ע"ז ולכאורה הי' נלענ"ד דדינו של הרמב"ם מבואר בפשיטות אף בלי האי סברא דחיישינן מדאפקרה כו' מדאמרינן בריש חולין דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו רק רוב בעילות אחר הבעל הא אי ליכא רוב לעולם לא הוי בנו וודאי וא"כ אף למ"ש התוספת יו"ט בכתובות בסוגיא דארוס וארוסתו דגם בארוס רוב בעילות אבל בסתם מי שזינה עם פנוי' כו' איך יודע הדבר שהוא בנו דלמא זינתה עם אחרים ורוב בעילות לא שייך וא"כ הא התם כ' המהרש"א דלכך למסקנא לא שייך חזקת צדקות מחמת דיש לחוש דנאנסה א"כ מבואר דגם לאונס חיישינן וממילא שפיר יש לחוש גם אם נאנסה מהבעל דלמא זינתה עם אחרים הן ברצון הן באונס דמאחר דרוב ליכא אין כאן בנו דוודאי.

וראיתי בראש יוסף שם הק' ל"ל סברא דרוב בעילות כו' ולא בסתם רוב אינן מזנות ותי' דלמא באונס ורוב גוים וא"ל דאונס מיעוט דהא כ' תוס' בפ"ב דהוי רק רוב מדרבנן עכ"ד ולענ"ד לא דמי דהתם בפ"ב דוודאי זינתה לא שייך לומר רוב רצון ממש מדאו' דאינו בגדר רוב שאמרה תורה לסמוך עליו דהיינו דאינו רוב בטבע ולא רוב ממנהג העולם אדרבא רובא דרובא אין מזנות כלל לכן הוי רק רוב מדרבנן משא"כ בחשש שמא זינתה או לא בכ"ע הוי רוב דאין מזנות והו"מ הגמ' למינקט נמי הרוב דאין מזנות רק דהאי רוב בעילות עדיף טפי דהוי בהאי איתתא גופה (ולכן בעינן התם דוקא חשש דמדאפקרה נפשה) אמנם בכה"ג דנאנסה ולא שייך מדאפקרא כו' אי נימא דמ"מ חיישינן דלמא כשם שנאנסה מזה נאנסה מאחרים גוי' דלא שייך כ"ה רוב בהאי איתתא גופא שנאנסה עכ"פ צריכה רבה:

ודברי שו"ת מהרי"ק שהביא מר אחי ני' דבספק לא שייך שווי' אנפ' חתיכא דאיסורא והקשה ע"ז מסוגיא דפתח פתוח דא"כ מה פריך מהאומר לאשה קדשתיך כו' הלא מקום לחלק כנ"ל וכבר תמהו רבים על המהרי"ק הנ"ל שמובא בש"ע יו"ד ססי' א' ועי' בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' י"א מ"ש לפרש ועכ"פ לפי דעתי אפשר בכה"ג דנ"ד שלא אמרה בפי' משמעות לשון איסור וגם לא כיונה לאיסור וגם אפי' מה דאנן חיישינן לאסור לפי דברי' הוי רק מספיקא י"ל בכה"ג בכ"ע לא שייך שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וצ"ע וכבר כתבתי דלענין דינא קשה לסמוך על סברת אלו ובפרט בדאפשר כנ"ל.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה