אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן כא
לכבוד הרב החו"ב זך ונקי ירא ושלם אוצר בלום מו"ה יקותיאל ני' רב במאנאשטור.
ע"ד המעשה שהי' שם באשה שנתגרשה בהיותה מעוברת והתנו שתינק בשכר י"ח חדשים והניקתו כמעט שנה ואחרי שהי' הילד חולה כל ימי הניקתו אמרו הנשים שמחמת רוע החלב היא שהי' צלול וירוק ואח"כ אמה הניקתו ברוב והיא רק לפרקים והניק' ג"כ אח"כ לילד אחר עד י"ח חדשים שהחזירתו לאביו כפי התנאי והנה עברו ד' חדשים ועפ"י הוראת א' מהלומדי' שלא הגיע להורא' נשתדכ' לאיש הגם שבשעת הגירושין ציו' עלי' שתמתין כ"ד חדשים ועתה הנושא בא לקחת ובפרט שהיו שידוכין בת"כ ואם לא יתירו לו הת"כ ויש לחוש לקלקול כי האשה כשירה ועני' מאוד וע"כ רצה מעלתו לחפש צדדים להתיר א' שיטת הר"ש דמתיר בגרושה אף דרוב הפוסקים חולקי' מ"מ סמך הפנ"י ע"ז בקו"א לאחר טו"ח ב' דהוי כעין חלבה ארסיי שהתירו הפוסקים כמו בצימוק דדים.
הנה מ"ש מדברי הפנ"י לא הבנתי שאין שום רמז בפנ"י שם שסמך על הר"ש וגם אינו ענין דהא הר"ש מיירי בגרושה ועובדא דהפנ"י הי' באלמנה והפנ"י סיים שם שאין לסמוך ע"ז רק כשיש צדדי היתרים יהי' זה לסניף ואני בעניי לא מצאתי בנ"ד שום צד היתר ובפרט אחרי שהניקתו שנה והיתה בכלל מניקת חבירו ובפרט שקיבלה על עצמה בשעת הגירושין להניק דנכללה בכלל איסור מניקת חבירו.
וענין חלב' ארסיי שהתיר בשו"ת ח"צ התם הי' ארסיי ממש שמתו ג' ילדים עי"ז ואח"כ חיו ד' ילדים וגם הי' עפ"י רופא מומח' ישראל שהעיד ע"ז אבל בכה"ג דנ"ד ל"ש ענין חלב' ארסיי ונוכל לדמות למ"ש בס' בני אהוב' ח"ג דף ט"ו ע"ב בזה"ל לפעמים החלב או שמן או כחוש ביותר ומקלקל מעי התינוק וגורם סכנה וזהו רפואתו בניקל כו' ומבואר שם דזה לא נכלל בכלל חלב' ארסיי כלל מה שהחלב כחוש ובלא"ה אמירת הני נשי לית בהו מששא ועוד אפי' הי' חלב' ארסיי הא מבואר דהיינו כצימוק דדים שצ"ל כן בחיי בעלה כמ"ש בנוב"י מ"ת סי' ל"ה וכאן הי' צ"ל קודם גירושין וא"כ ל"ש הא מלתא בנ"ד כלל ובאמת דברי הפנ"י הנ"ל צ"ב תחלה החמיר מאוד אפי' בכבר נשאת מחוייבי' לגרש עד כל כ"ד חדשים ושוב כ' מהיפך להיפך דאפי' בשידוכי' לבד בכה"ג מותר לכתחלה בטו"ח ולבסוף סיים דהוי רק לסניף לשאר צדדי היתרים ולא נזכר באותו מעשה שום צד היתר אחר וצ"ע אמנם דבר הלמד מענינו שתחלה כ' שהי' היתר מקלי ההורא' דאינו כלום ולא חשיב דעבד כלל רק אם נעשה ע"י הוראת חכם בעל הוראה כעין שכ' ג"כ המרדכי גבי מים שאין להם סוף ומסתמא כאן שנקרא בס' הפנ"י חכם הי' חכם ממש בעל הוראה אשר בוודאי הי' טעמו ונימוקו עמו הצד היתר שהי' לו רק שהי' לו איזה טעות כעין עובדא דאמונת שמואל כפי"מ שנדפס בטעות כמ"ש בנוב"י מ"ת משא"כ מה שלא נעשה עפ"י הוראת חכם ממש אפי' הי' לו איזה היתר אינו נחשב לכלום אפי' בדיעבד וכ"ש כשאין שום צד להיתר כמו כאן ובשרט שהיתה מניקתו שנה דהרבה פוסקים אף אותן דס"ל כהר"ש לא התירו בכה"ג ע"כ לא ידעתי שום מקום להתיר בנ"ד.
ובכדי לטייל בתרביצא בהאי סוגיא אמרתי לבא עם איזה פלפול בענין זה דהנה בשו"ת מהר"מ מינץ סי' ק' כ' גם מדברי הסימני אשרי מוכח דדעתו נוטה לדעת הר"ש מדכ' בפ' אע"פ דעתו באחרונה וגם אי לא ס"ל כוותי' הו"ל לקצר ולסמוך אהמתיר דהא סיים בהיתר כו' ע"ש ותמיהני טובא חדא דא"כ איך סתם בטור אה"ע סי' י"ג כ"כ לכתוב דעת הר"ת בלי חולק כלל אם דעתו נוטה להר"ש ועוד דבסימנים ביבמות כ' ג"כ דעת הר"ת בלי חולק דלא כהרא"ש שהביא דעת שניהם ולענ"ד ליישב דקדוקו של המהר"מ מינץ דהנה דקדוקים של הנוב"י מ"ק סי' י"ד ד"ה אבל כו' ושאר תשו' ידועי' בשינוי הלשונות בין שני הברייתות ומכח זה רצה להוציא דהדין עם הר"ש דאם רצון האשה לא תניקנו שאין השיעבוד עלי' רק לפי רצונה ע"ש ולפענ"ד ביישוב הדקדוקים של הנוב"י בדרך פשוט בא"א די"ל דבזה גרושה ואלמנה שוים דאי' מניקת חבירו על עליו רק דמ"מ אם גמלתו מותרת להנשא לכ"ע וכן משמע מפירש"י שפי' בד"ה נתנה בנה למניקת כו' זו שמת בעלה ולכאורה דברי מותר הם רק כיון להנ"ל דרש"י ס"ל כהר"ת כמ"ש בסוטה פ' ארוסה ע"ש מ"מ מודה בגמלתו אין איסור בגרושה לכ"ע אף לפי מסקנת ההלכה אח"כ דוודאי בלא גמלתו אוסר הר"ת משום דלמא מיעברה ולא יהי' לה ביצים וחלב למסמסו וגם הבעל לא ידע כי היא בושה לתבעו רק ע"י שליח וא"כ יש חשש דעד שיתודע לו יסתכן הולד אבל בכה"ג כשגמלתו קודם הנשואין והבעל יודע מזה שבנו צריך ביצים וחלב א"צ שתתבענו דלא"ה הוא יתן דמי לביצים וחלב דגם להניקו אינה מחוייבת בחנם דצריך ליתן לה שכר וא"ל בכה"ג דעד שיתודע לו יסתכן ז"א דבנתנם קודם הנישואין היא תמסמסנו משלה ואחרי הנישואין כבר נתודע לו ואביו חייס עליו ויתן לה בו"ח למסמסו בלי תביעת' או יקחנו לביתו כה"ג דהכא ומש"ה ביבמות לא קבע זמן ונקט מניקת חבירו דהיינו כל זמן שהיא מניקת וגם במעוברת אסורה דסתם מעוברת למניקת קיימא אבל כאן בכתובות דתני מניקת שמת בעלה אין היתר כ"ד חדשים אפי' גמלתו וממילא א"ש פירש"י הנ"ל דבעי לאשמעינן דבגרושה אין חידוש כלל בהיתר גמלתו כו' ולכ"ע אין איסור אפי' למסקנא דמסיק דלית הל' כברייתא והיינו משום דבריי' איירי באלמנה אבל בגרושה אין אי' לכ"ע רק כ"ז שהיא מניקת ואח"כ כשבאה לשאול מתירין אותה ומודיעין להבעל שיתן בו"ח או שיקחנו לעצמו וימסמסנו ביצים וחלב וא"כ ב' הברייתות מתאימות ד"ת ענים במ"א ועשירים במ"א מה שחסר כאן גילה כאן:
והנה המדקדק בדברי הסימני אשרי הנ"ל שכ' והה"ד גרושה שצריכה כו' כוונתו דאדלעיל קאי דאסרינן באלמנה גם בגמלתו ונתנה בנה למניקת ואין היתר רק בנתנה בנה למניקת בח"ב וע"ז כ' דהה"ד נמי גרושה דצריכה להמתין אסור ג"כ בגמלתו כמו אלמנה ממש אבל ר"ש התיר בגרושה ומאחר דשם לא קאי רק לענין היתר בגמלתו מה"ט הביא דעת הר"ש באחרונה דנראה לו לפסוק בזה כהר"ש וס"ל דהר"ת בכ"ע אוסר כדמוכח מלשון התוס' בכתובות שהעמידו דבריהם על גמלתו אסור כו' אבל ביבמות דמיירי לענין עיקר איסור מניקת חבירו ולכן כ' בסתם דברי ר"ת בלי חולק דהכי קיי"ל בפשיטות דגרושה אסורה כאלמנה והגם דבטור אהע"ז סי' י"ג כ' גם לענין גמלתו לאסור סתם ולא חילק כלל היינו משום שלא מצא דין זה מפורש לחלק בזה לכך סתם הדברים אבל מ"מ מבואר דמצד סברת רבינו הי' לחלק כן.
אמנם באמת י"ל בהיפוך ממש דאפי' הר"ש דמתיר בגרושה היינו כשהיא מניקתו אבל לא כשגמלתו דיש לחוש לתקנת הולד דבלא"ה ק' טובא בסוגי' דאמרי' לעיל בכתובות אם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה דהא מוכח ביבמות דליכא סכנה דקאמר דידי' נמי ממסמס לי' ביצים וחלב כו' א"כ למה כופה כו' עוד קשה מאי משני ביבמות דידי' ממסמס לי' ביצים וחלב למה לא ניחא לי' כמו לענין מעוברת לעיל דלא בעי לחלק בין דידי' לדחברי' דתשמש במוך או מן השמי' ירחמו כ"כ במניקת למה לא תנשא מה"ט דהא לעיל ביבמות דף י"ב ע"ב בחדא מחתא מחתינהו ויותר ק' אהא דקאמר ביבמות שם לר"מ דמניקת משמשת במוך שמא תגמול את בנה וימות הא אפשר למסמסו דהאיכא בעל וכבר דיברו בזה המפורשים בס' בית מאיר ושו"ת יעלת חן ותוך דבריהם דדוקא כשהבן אצל אמו מועיל ביצים וחלב אבל כשיקחנו ממנה קשה עליו פרידתו מאמו המכירה וימות ובזה לא יצאו ידי הדחק לשון כופה ומניקתו דמשמע דצריכה להניקו דוקא עוד כתבו דכשהתינוק קטן מאוד גם מסמוס ביצים וחלב לא מהני ואז משמשת במוך או מה"י עד שיגדל קצת א"צ לשמש במוך ואז מהני ביצים וחלב וגם זה דוחק דמאן מפיס גם הסוגיא לא משמע כן רק המחוור בזה הוא כך דאליבא דר"מ דס"ל משמשת במוך וודאי י"ל דלא סמכו ע"ז רק במעוברת חבירו דוודאי תשמש במוך שלא יהרג בנה דבזה וודאי חייסא שלא להרוג הנפש במתכוין אבל לענין מניקת לא תחוש כ"כ לשמש במוך שמא יעכר חלבה ולא יהי' לה ביצים וחלב עכ"פ לא הוי כהורגתו בידים ואינה חוששת כ"כ דסבורה שאח"כ יקחו אותו היורשים וכה"ג ואליבא דר"מ בלא"ה לא תקשי דידי' נמי כו' רק אליבא דרבנן דס"ל מן השמים ירחמו וודאי י"ל מה"ט דשומר פתאים ד' להחיות נפש כל חי וזה וודאי הסברא נותנת דלאו לכל ולד ולא בכל זמן די בהמסמסת ביצים וחלב ואין ביד האדם לידע זה במכוון ממש אם תינוק זה יוכל לחיות מביצים וחלב לבד רק ביד השי"ת הוא ומן השמים ירחמו שלא תתעבר בזמן שהתינוק לא יהי' די לו בהמסמסה כי שומר פתאים ד' ולפ"ז א"ש הכל דהיינו דקאמרו חכמים דא"צ לשמש במוך דמה"י שלא ימות בנה אף שתגמלנו ור"מ ס"ל דבכ"ע צריכה לשמש במוך דמאן מפיס וכנ"ל ושפיר יש חילוק בין דידי' למניקת חבירו ולכך אם הי' גרושה כופה כו' דדלמא לא מהני המסמסה ואיכא סכנת הולד בשלמא ונתעברה דמוכח דולד זה די לו בהמסמסה ולכך מתיר הר"ש עצמו בגרושה אפי' מכירה דממ"נ כשתתעבר יתן הבעל ביצים וחלב דמוכח דדי אז להולד בביצים וחלב ואינה כופה בכה"ג וכ"ז כשעדיין מניקתו אבל בגמלתו דחיישינן שתגמלנו ועדיין הוא צריך לינק וא"כ נחוש ג"כ שתגמלנו באופן דלא סגי לילד זה כלל במסמוס ביצים וחלב ויבא הולד לידי סכנה בכה"ג וודאי חששו חז"ל לתקנתו אפי' בגרושה לא התיר הר"ש כלל ותנא דברייתא דמתיר בגמלתו היינו ע"כ כשנודע שא"צ לינק יותר שאוכל כשאר תינוקת וכעין שכ' המרדכי ביבמות לענין נתנה בנה למניקת דמיירי בנשבעת שיהי' הדבר ברור כ"כ בגמלתו כנ"ל ולא ס"ל הגזירה אטו שתגמלנו כשעדיין צריך לינק כנ"ל אבל לפי ההלכתא דגזרי' שתגמלנו ועדיין צריך לינק לא ידעתי שום היתר בנ"ד: