אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן יד
על דבר המעשה של הרב מוה' קלמן ווייס ני' מק"ב
השאלה בגט שסידר הרב הנ"ל בעלעפאטאק וא' מהעדים הי' השו"ב דשם קודם שידע הרב ממעשה תעתועים שלו ואח"כ נשמע להרב שהבע"ד הולידה נכרית ממנו ולד והולד היא עודנו בחיים וקול הרינון הנ"ל הי' קלא דלא פסק וגם הוא כעין המבואר בסי' ט"ז שמלקין אותו והרב ר"ל דהגם דבסי' מ"ב כ' הרמ"א דפסול לעדות אשה בקול לבד היינו בעריות ממש משא"כ בארמית שאינו עריות ממש אף בכאן ולכן הגם דבעריות ממש גם בקול לבד פסול לעדות אשה דחשדינן לי' משא"כ כאן יש להכשיר בקול דבוודאי אינו פסול מדינא דהא אין אדם נפסל לעדות רק בב' עדים אבל בקול דלמא הוי שקר ומדרבנן מפסל אבל באי' נשג"ז שאינו כעריות י"ל דלא נחשד שיעבור ג"כ להתיר א"א עריות ממש עוד כ' שמא עשה תשובה כמ"ש בח"ס אהע"ז סי' קט"ו ובפרט כמה יוהכ"פ עברו וגם הרב מזהיר על התשובה עכת"ד.
ותחלה נאמר כי לא ידעתי אם הי' ב"ד של ג' בסידור הגט דהיינו הרב עם עוד ב' לומדים כנהוג בינינו ולע"ד מצד הדין צ"ל כן בזמנינו שקורעין הגט אחר הנתינה והרב גונז אותו דכן משמע ברש"י גיטין כ"ב ע"ב מן ד"ה ר"א כו' עד ד"ה אלא כו' דאל"כ היתה צריכה להביא ע"מ לפני הב"ד כשתרצה להנשא אבל כשנעשה מסירת הגט בב"ד א"צ דכבר נתקיים בב"ד והנה אם הי' נעשה בב"ד לא הי' חשש מחמת דקיי"ל ע"מ כרתי דהא א"צ לעדות כלל רק הפסול מחמת שהי' עידי חתימה כמ"ש בתוס' ד"ה מודה כו' ועיי' שו"ת מרי"ח סי' ע"ד אות ג' ד"ה הנה כי כן כו' אבל בדליכא ב"ד רק סמכינן על אותן העדים שהי' ג"כ עידי מסירה והוי פסול דאורייתא ממש כשהעדים פסולי' אין מקום לסמוך על שום סברות כהנה כלל ועיי' רמב"ם פכ"ד מסנהדרין ויבמות כ"ה ומ"ק י"ח דמלקין על קלא דל"פ אפי' בשאר עבירות ולכאו' לפ"ד הרב מק"ב דבקלא דל"פ ג"כ יש לומר שמא שקר הוא איך מלקין על קלא דל"פ וע"כ דקלא דל"פ וודאי אמת הוא רק גזיה"כ דאין לוקין רק עפ"י עדים אבל חשדא דפסולי' וודאי הוי אף בלא עדים רק כקלא דל"פ ע"כ לע"ד אין מקום לסמוך כלל על עד הלזה כפי"מ דמשמע מדברי הרב מק"ב שבעצמו הודה ע"ז או שתק דאם הודה כבר פסק החת"ס ביור"ד סי' ח' דהוי כא' מן הבזוים שפסולים לעדות והכונה דאף דאאמע"ר מ"מ באומר מעשה מכוער כזה על עצמו בזוי הוא ואין לסמוך על עדותו מכאן ולהבא ומ"מ דבריו צע"ק דאיך שייך בפלוני רבעני כו' פלגינן דיבורי' דמ"מ בזוי הוי באמירתו כזאת על עצמו אף ששקר הוא וא"כ פסול לעדות וצ"ע.
ועיין באה"ע סי' ט"ז ובטורי זהב שם דמשמע דלדעת הרמב"ם וסמ"ג חמור משאר עריות דמה"ט נידון ביותר כא"א ומאן דעביד הא נפל בהא וגם מיקרי מעוות שא"י לתקן כדאי' בחגיגה ט' ע"א מאחר שבנו העכו"ם חי ולענין אאמע"ר משמע ברש"י כתובות י"ח דהיינו מטעם קרוב ועכ"פ לעדות אחרת קשה לסמוך עליו ועיי' ביור"ד סי' ב' ברמ"א ס"ב לענין אם כבר נכשל כו' חיישינן ביותר וא"כ זה העד אשר כתב הרב שראו שרודף אחר השפחה במעשה חדודי' כו' א"כ רגלים לדבר ואתרע חזקתו ובמקום דאתרע החזקה י"ל דע"א נאמן באיסורים ובמקום דע"א נאמן חיישינן לקלא ביותר דהא קול דמי לע"א כמ"ש תוס' כתובות כנ"ל ועיי' בש"ך שם סקי"א אי אמרי' שמא עשה תשובה ובחגיגה דף ט' ע"א מעוות כו' משמע שאין סתם תשובה מועיל בכה"ג כלל הדבר שאם לא הי' ב"ד בעת סידור הגט לפענ"ד אין מקום להתיר כלל ובפרט שכבר כ' הרב בקיץ העבר שמעשה השו"ב הי' מקולקלין מאוד וא"כ בוודאי חיישינן לקלא כהאי מדינא אמנם אם הי' ב"ד לענין פסול דרבנן אינו אומר לא איסור ולא היתר:
מ"ש הרב דאי' גוי' אינו בכלל עריות ע' במלחמות סנהדרין סי' י"ג דכ' בפי' דבכלל ג"ע היא ויהרג ואל יעבור ע"כ וודאי פסול לעדות אשה דמאחר דתאוה גרמה לו לעבור על אי' גדול כ"כ חיישי' שיגרום תאוותו להעיד שקר בעדות אשה דוקא אבל ל"ח שיעבור מחמת תאוות עריות לחימוד ממון דלא דמי הני ב' תאוות ולכן לכל עדות בעי' רשע דחמס ועיי' נמ"י ס"פ בן סורר באלפסי קטן דף מ"א ע"ב בכלל עריות חמורות כו'.