אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן יג
בין המצרים קרנו ומזלו ירים עד עמוד הכהן לאורים כבוד אהובי י"נ הרבני המופלג החו"ש כקש"ת מו"ה אברהם בערנפעלד ני'.
בבואי מהנסיעה הגדולה באו לידי כמה מכתבים שונים בכל ענינים ובתוכם הי' ג"כ מכתבו היקר ומחמת החולשה ורוב הטרדות לא יכולתי להשיב רק בקיצור וכעת נתיישבתי להשיב בענין המעשה אשר לא יעשה כי נשאת לאיש בחזקת בתולה והעולם ידעו שהוא בעולה כי הרה וגם ילדה קודם הנשואין מה נעשה בקידושין חדשים וברכות נשואין מאחר שעתה הנושא רצה לדור עמה דכ' הב"ש דצריך לקדשה מחדש וגם אם הי' ראוי לעשות הנשואין בלי הגיד להבעל שאינה בתולה ומעלתו האריך בזה.
ראשית דבריו הביא דברי השו"ת מראה יחזקאל סי' ס"ו שהביא דברי הב"ש סי' ס"ח סקכ"ד אשר לכאורה נראה מדבריו די"ל דקידושין הראשונים בטלו ותמה הנ"ל מדברי תוס' כתובות ט' ע"א ד"ה לא צריכא כו' דתירצו דמה"ט ל"מ ח' היתר לכהונה דאוקי בח' הגוף הא הוי חדא במקום תרתי דיש כנגדה ח' פנוי' וגם ח' כשרות לכהונה עכ"ד שו"ת מרי"ח וע"ז הקשה מעלתו דהא מבואר בתו' כתובות ע"ה ד"ה אבל דלח הוי ח' הגוף חדא נגד תרתי ח' פנוי' והרי מום לפניך דח' פנוי' נגד ח' הגוף לאו כלום הוא וגם מבואר בתוס' הנ"ל דבכה"ג הקידושין בטלין דאל"כ מה ח' פנוי' איכא עכת"ד:
ולפע"ד. ליישב ואומר על ראשון ראשון דשפיר חזו במראה שם למדקדק בלשונו הק' רק אקדים חיזה הקדמה קטנה מה שנלע"ד בפי' הסוגי' דקידושין דף ע"ט בהא דמשני התוס' תרתי לריעותא כו' דלכאו' עיקר הקושי' לא נתיישבה עדיין דנראה דהכל חד דהתם ח' מקוה נגד ח' טמא ואזלינן בתר חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך כ"כ בוגרת לפניך דליכא שום חזקה וכ"כ הפנ"י ומה שתי' הפנ"י לחלק בין ח' בטעות א"כ עיקר חסר מה"ס ובריש נדה ודאי קשה כנ"ל ונלע"ד ולדקדק ג"כ לשון תר"ל דהול"ל כדאמרי' בכתובות תרי חזקה וכ"כ בעירובין ל"ו ולמה משני לשון חזקה ללשון ריעותא ונלע"ד דהנה בעיקר פלוגתייהו דרב ושמואל וסברתם צריך להבין דהענין כך דהא דאמרה תורה למיזל בתר ח' מובן הדבר שאינו בתורת שנדע וודאי שהוא כן כעין שכ' הש"מ לענין רוב רק הכוונה משום דדרכי' דרכי נועם שלא נלכד בעניני ספיקות ע"כ א' תורה שכל עניני ספיקות תידון כוודאי שהי' מעיקרא כעין אין ס' מוציא מידי וודאי וס"ל לרב מה נ"מ אי ח' דמעיקרא במקום דאיכא כ"כ במקום דל"ש ח' דמעיקרא כגון הכא יומא דמשלם שית גופא אחרינא הוא ולא שייך ח' דמעיקרא כלל ע"כ אזלי' בתר ח' דהשתא דהוי וודאי ולכן צריך לבודקה כפי' רש"י שנדע וודאי ממש בכה"ג כל הספיקות נמשכין אחר החזקה ושמואל ס"ל התורה אמרה ח' דמעיקרא אבל מנ"ל דגם ח' דהשתא מועיל כלל ע"כ בכה"ג בדליכא ח' דמעיקרא כלל הוי ס' וחיישינן וע"ז פריך ממקוה כו' והכוונה הא דקאמר אדרבא הכל מלשון המקשין עד דסיים מחמת חסר לפניך כלומר דס"ד דהוי ח' נגד חזקה ונשאר חזקה דהשתא כחזקה אלימתא וכעין קו' דלעיל דדמי להדדי ושפיר פריך אדשמואל:
וע"ז שפיר מתרץ הגמ' וה"ק מי סברת דח' דהשתא הוי באמת חזקה באפה נפשה ז"א דח' דהשתא לא מקרי חזקה כלל רק ריעותא מקרי והנ"מ במקום דאיכא עוד חזקה מצרפינן ריעותא למחשב כתרתי לריעותא משא"כ בדאיכא רק הא מחשיב ריעותא ולא חזקה ולכן הוי ספק ולא ודאי והרבה יש להאריך בזה והשתא א"ש דברי המרי"ח הנ"ל דתוס' בדף ע"ה דמיירי לענין צירוף תר"ל דהא הרי מום לפניך הוי רק ריעותא ולא חזקה וע"פ צירוף להחזקה אמרינן דלא מהני ח' פנוי' שיצטרף הריעותא אלי' משום דח' פנוי' לא חשיבא שאין הספק בקידושין עצמם וכמ"ש הפנ"י ג"כ אבל המרי"ח מיירי לענין תרי חזקה דוודאי אלימא טובא נגד ח' הגוף כנלע"ד.
אמנם לענ"ד דברי הב"ש החמורים מאוד דוודאי אין לנו לומר דבמקום מקח טעות תהי' מותרת לעלמא בלא גט וגם סותר א"ע מ"ש אח"כ בשם הש"ג דיגרשנה דגט למה מלבד שאר דקדוקי' והנלע"ד דבאמת צריך לחקור איך נאמר דמקח טעות הקידושין בטלין הא לא התנה ובאמת כ' הפנ"י בדף ע"ה די"ל שם בהתנה תנאי אבל בלא תנאי למה לא יהי' קידושין וא"ל דהוי גילוי דעת הא בעי' גילוי דעת גמור בלי שום ספק כמש"כ הראשוני' וא"כ הלא ראינו כמה שנושאין נשים שאינ' בתולות ואפי' בעולו' מנ"ל דהוי דבר ידוע כ"כ שגם בלא תנאי לא יהי' קדושין בקידשה סתם וגם לענין מומין דוחק לומר שמחמת הך חזקה דאין אדם מתפייס במומין יהי' דבר גלוי כ"כ שגם בלי התנה בפי' יהי' כאלו התנה ע"כ וודאי הדבר פשוט דבכל ענין צריכה גט כשרוצים לנשא לאחר ואין הקידושין של כנסה בח' בתולה ונמצאת בעולה בטלים לגמרי רק התינח לדידן דאמרי' דליכא ג"ד ממש דדלמא הי' מסכים גם לבעולה ולמומין וכ"ש בגווני דדינא דמיירי מיני' הב"ש וגווני דידן שהבעל מסכים עתה לדור עמה אף שהוא בעולה הגם שי"ל דעתה חזר בו מ"מ מנ"ל לומר כן והוין קידושין אבל הבעל עצמו שידע אינש בנפשי' שלא הי' נושא אלו הי' יודע שהיא בעולה או במומין ולכן שי"ל תחילה שהי' מקחו מקח טעות ולדידי' לעצמו לא הוי קידושין ועתה חוזר בו ורוצה לדור עמה צריך לקדשה מחדש לפי שיטתי' ואל"כ אסור לדור עמה דלפי שיטתו שלא הי' מתרצה בבעילה בראשונה והי' מקח טעות לגמרי לא הי' קידושין ממילא מחויב לקדשה שנית אבל אנן לדידן אמרי' דלמא הי' מעיקרא בבעול' ג"כ והוי קידושין דהא לא התנה מעיקרא כנ"ל.
והי' נלע"ד דלהנ"ל יש חילוק בענין קידושין מחדש דבאם אחר שלא מצאה בתולה טוען מקח טעות אם אח"כ חוזר בו מחויב לקדשה שנית מחדש אבל בכה"ג דנ"ד אם הי' המעשה שלא הי' צועק מקח טעות י"ל דא"צ לקדשה מחדש כלל אמנם בזה תמהתי מאוד על חכמתו שהכניס עצמו בנישואין אלו ולא חשש לאיסור אונאה ורמיי' וגניבת דעת אשר אפי' לגוי אסור לגנוב דעתו ועיי' חו"מ סי' רכ"ח סעי' ו' וכדמשמע בסוגי' דחולין דבכה"ג ל"ה מטעו אנפשי' רק גניבת דעת גמור דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' כלל וגם העדים שחתמו על הכתובה אם ידעו שאינה בתולה המה עידי שקר ונפסלו לעדות וכ"כ הקורא את הכתובה להדיא בתולתא הוי כמשקר בפרהסי' וגם למה הכניסו א"ע בספק קידושין וס' ברכות ובפרט דמי הי' הנביא שידע מתחילה שהבעל יסכים אח"כ:
ומ"ש מעלתו כי חשש שלא תתבייש כו' ע"ז תמהתי מאוד כי נהפוך הוא דמצוה וחיוב גדול לביישה בעשותה המזמותה למען יוסרו אחרות והמחפה עלי' ומכבדה ח"ו גורם שיחשבו אחרות שלא עשתה איסור כ"כ ולכן עפ"י רוב נאמר בתוה"ק ולא יזודין עוד כשישמעו עונש וייראו כו' ואם הי' הממשלה בידינו בוודאי היינו מענשין אותה בפרהסי' בכמה מלקיות ומכות מרדות על שעברה כ"פ באיסור נדה חייבי כריתות ובאיסור פנוי' בזנות ואיך עתה שאין לנו ב"ד הגדול יכבדו ב"ד לעוע"ב שלא לביישה אתמהה וגם יתר דבריו לא הבנתי ועיי' בחו"ד סי' קפ"ה לענין נאמנות זונה כשנשאה ועכ"פ ראוי שלא להכניס א"ע בענינים כאלו ובודאי כוונתו הי' לשם מצוה ומחמת הטרדה קצרתי הכ"ד י"נ.
ובסוגי' דנכתב ביום כתבתי בענין הא דמקדש חייבי לאווין אף בלא הכיר הוי קידושין ותמהו ע"ז ואמרתי דמאחר שכל הנושא צריך לבדוק וזה שלא בדק אימא סבר וקיבל והוא דוחק ואפשר לומר דהא הרמב"ם כתב דאנסו' לקדש הוי ג"כ קידושין מאחר שבידו לגרשה בכל עת או שלא ידור עמה ואין לו שום התחייבות בכה"ג כ"ש בחייבי לאווין לא אמרי' אלו הי' יודע לא הי' מסכים כל שלא התנה עמה בפירוש ז"א דדוקא בגט אמרי' כן דהוי שלא לרצונו מה"ט משא"כ בקידושין דשלא לרצונו נמי הוי קידושין בעי' דוקא תנאי מפורש וכלא התנה בכל ענין הוי קידושין אף לאוסרה עליו ולא אמרי' אלו הי' יודע וק"ל.