אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן יב
שאלה זה לשון הרב הגאון הצדיק מוה' הילל ני' מקאלימייא עבור היתר לאיש שנשתטית אשתו.
זעקת העלוב מרדכי בנימין בן יודא ליב כי רבה זה כמה שנים אשר אין עזרתו בו שזוגתו נעזב' משכלה ונשתטית ר"ל אשר מהנמנע לדור עמה ושם אשתו בריינא בת משה והנה עתה באנו להמציא מזור ותרופה לחליו להצילו מעיגון ולהתיר לו לישא אשה אחרת אחרי אשר כתורה עשה והתפשר לתת צרור הכסף ליד אבי האשה אשר הוא איש בטוח כי יש לו בית ששו' סך חשוב והניח דמי כתובתה והנלו' לה ביד אבי האשה הם עבור בתו וגם אבי האשה התחייב להחזיק בתו השוטית במדור שלו לפרנס אותה ולשמרה וכל מחסורה עליו ונתן ע"ז כתב בדא"ה וגם נתן הבעל גט ביד שליח עבור זוגתו ועוד השליש טראטי בסך חשוב אשר אם יפקד ה' את זוגתו הנ"ל ותשוב לאיתנה יתן לה גט אחר באופן היותר מועיל כאשר יושת עליו מסי הב"ד ואחר אשר עשינו כדעת הב"ח והצ"צ תלמידו וכל קדושים עמו וגם יצאנו י"ח הגאון נוב"י נועצנו עם ב' מגדולי דורינו מקראקא ומאונגארין ונענים לנו ראשם. ועוררנו לגמור דבר מצוה הזאת והננו מעתירנו מלפני גדולי ורבני דורינו אשר אף ידם תכון עמנו לבא על החתום למלאות מספר מאה רבנים בכדי אשר יהי' הבעל פטור במנין הראי' לשאת אשה ההוגנת לו ולהשיב לו אבידת גופו דברינו אלה באמת וישר עכ"ל.
תשובה לכבוד הרב הג' מהו' הילל ני'
א הנה כפי התקנת רבני פראנקפארט והסכמת הב"ח בסי' קי"ט אשר חכמי ליסא והרבה אחרונים הרעישו ע"ז ואמרו כי לא זו שאינו לתועלת אדרבא יש לחוש דנפיק מיני' חורבא כשתשתפה ומתירו את האשה ע"י גט זה שאין בו ממש כמבואר בסוגיא דנזיר י"ב מקושיא זו והנה הקשה באורח מישור מסוגיא דקידושין כ"ג דמתרץ שם לענין עבד דכל שיש לו שייכות בדבר זה לא שייך מי איכא מידי כו' וא"כ גם כאן יש לו שייכות לקדש נשים אחרות וחל השליחות וזה כמה שנים שנתכונתי עם הגאון במחנה אפרים בה' גירושין פ"ג ד"ה איברא דהרמב"ם כו' ויסוד הדברים דהני ב' סברות דקידושין ודנזיר אינם במשקל אחד דבנזיר החסרון מצד המעשה דהיינו דאי אפשר בשום אופן שיחול עתה אותה המעשה אז אבל בהאי דקידושין אין החסרון מצד המעשה דהיינו שחרורו של העבד דהא אפשר להעבד להשתחרר בעת ההוא בכסף כו' רק החסרון בהמשלח שהוא אינו יכול לעשות מעשה זו השתא על זה אמרינן דמ"מ יש לנו קצת שייכות בשחרור כנ"ל ולהבין יותר ענין הא דנזיר שאמרי' התלוי במעשה אם אפשר להמעשה להיעשות אז נלענ"ד בדרך זה דהנה תוס' הקשו בנזיר שם למה פריך מדר' יאשי' מדיוקא ולא פריך מדר' יונתן בהדיא והכונה אף דלא קיי"ל כר' יונתן מ"מ כן דרך הש"ס להוציא הדין מפלוגתא במה דלא פליגי בהכי ונלע"ד דהנה תוס' בב"מ דף צ"ט הקשו מה מדמי שאולה בבעלים ע"י שליח להך פלוגתא דר' יאשי' כו' ובאמת הדבר פלא מאוד וגוף פלוגתי' דר' יאשי' ור' יונתן אינו מובן במה פליגי ומה חידש ר' יונתן בכל מקום שליח של אדם כמותו וכי איכא מאן דפליג בהא דשליח של אדם כמותו (אדרב' לר' יונתן פריך משום דשליח של אדם כמותו בקידושין מ"ש) רק כאן גילוי קרא וא"כ העיקר חסר מן הספר וגם מה מרבה בתיבות בכל מקום ובפרט לקמן בסמוך בהאיבעי' דעבד לשון הגמ' נפלא ביותר דאמר למ"ד אין שליח של אדם כמותו מי איכא למ"ד הכי רק דר' יאשי' אמר דגזירת הכתוב כאן דלא מהני כדמצינו בכמה ענינים עי' ביבמות ק"א ע"ב ד"ה וקראו כו' אף דבאמת בכל מקום שליח של אדם כמותו:
ב והנלענ"ד להבין עומק דברי חז"ל דפלוגתתם תליא באשלי רברבי דהנה בגיטין דף ע"א ע"ב בפירש"י ד"ה דאמר מילי ממסרן לשליח דרך ארץ לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו כו' מבואר מלשונו הזהב של רש"י ז"ל דבהא פלוני ר' ור' יוסי דבעושה שליח ומוסר לו מעשה בפועל וודאי כמותו ממש הוא חשוב דהא אפי' כגופו ממש בעי דבי רב שילא לומר לענין דאין שליח נעשה עד ולכן מאחר דהו"ל כמותו ממש וודאי שליח עושה שליח אבל אם הוא רק שליח בדברים ולא במעשה אף דעושה שליח ראשון כמו בתרומה ובשליח קבלה (דלא כהמהרי"ט בח"א סי' קכ"ז כמ"ש המחנה אפרים ה' שלוחין סי' ז') היינו רק לענין דהמעשה שצריך הוא לעשות יוכל להיעשות ג"כ ע"י אחרים אבל לא דאותו אחר נחשב כגופו כמותו ממש כן ס"ל לר' יוסי אבל ר"מ ס"ל דאין חילוק והוי גם במילי שלוחו כמותו ממש ולכך שליח עושה שליח וזה יש להסביר ג"כ בפלוגתת ר' יאשי' ור' יונתן דר' יאשי' ס"ל כר' יוסי דמילי לא ממסרן לשליח ולא הוי בדברים כמותו ממש רק שהמעשה יוכל להיעשות ע"י אחר ולכן אף דבתרומה מרבה קרא גם אתם דיוכל לתרום ע"י שליח אף שהי' רק מילי אבל כאן דנאמר אישה יפירנו לא מהני ע"י שליח דא"כ הי' צריך להיות כמותו ממש ובמילי אי אפשר להיות כמותו ממש אבל ר' יונתן ס"ל כר"מ ולכן אמר מצינו בכל מקום כמותו כו' והיינו ממש כפירש"י הנ"ל דדרך ארץ אף בדברים כו' מסתמא כן הי' גילוי קרא של שליחות בכל מקום ששליח של אדם כמותו אף במילי כמעשה דהוי כמותו ממש והיינו דמדמי הגמ' הך דבעליו עמו כו' לענין שאילת בעליו ע"י שליח דהוי ג"כ רק בדברים אף שמסר לו הפרה מ"מ לענין שאילת בעליו הוי רק בדברים (וע' בחתם סופר סי' י"א ד"ה ואמנם הרשב"א כו') ותליא בהך פלוגתא דאי אמרי' דבמילי לא הוי כמותו ממש רק שהמעשה יוכל לגמור ע"י שליח וכאן דנאמר בעליו כו' אם אינו כמותו ממש לא מהני דלאו בעליו הוא ושפיר קאמר ג"כ לקמן דאין שליח של אדם כמותו בהני גווני מאחר שהוא רק שליח דברים כנלענ"ד.
ג והנה יש להבין בסוגיא דנזיר בהא סברא דכ"מ דלא מצי עביד השתא כו' מנ"ל לומר כן דמאחר דשליח של אדם כמותו ממש הו"ל כגופו בהאי שליחות שמסר לו הקידושין וכאלו הוא הבעל ממש שאם לא יוכל לעשות עתה יעשה אח"כ כשיוכל וכמו כן קשה בהאי עובדא דחכמי ליסא דגם שם צריך לחקור דמאחר ששליח של אדם כמותו הוי כאלו הבעל כתב גט ומונח בכיסי' שיוכל ליתן מתי שירצה או כשיהי' באפשר לו וא"כ אף שאינו יכול לעשות מעשה זו עתה כשמצוה מ"מ כמותו היא חשוב וכעין חקיר' בס' ישועת יעקב סי' קי"ט רק להנ"ל א"ש ע"נ דהא קאי התם אהא דאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דוודאי מיירי בקידושי כסף דאי אפשר לפרשו בקידושי שטר דהא צ"ל שמו ושמה ולשמה ומדעתה וכאן לא נודע מי האשה שיקדש וע"כ בכסף שמסר לו לקדש והנה כתב השלטי גבורים שסביב הרי"ף רפ"ב דקידושין דקידושי כסף חשוב מילי ולא מעשה דהא מצי להחליפו ע"ש וממילא מאחר דקיי"ל מילי לא ממסרן לשליח דלא חשוב כמותו ממש רק לענין המעשה שיוכל לעשות ע"י שליח שפיר אמרינן בזה הסברא דמידי דלא מצי עביד השתא כו' דמאחר דמעשה זו אי אפשר עתה להיעשות לא הוי שליח כלל דהא במילי אין שליח של אדם כמותו ולענין המעשה אי אפשר להיעשות עתה לכך לא משוי שליח בכה"ג ולכן פריך ואפטרופס דהוי ג"כ במילי ומ"מ משוי שליח וא"ש דלא הקשה מדר' יונתן דהא ר' יונתן אמר בפי' שליח של אדם כמותו בכל מקום דס"ל מילי ממסרן לשליח כר' מאיר ולדידי' דהוי כמותו גם במילי וודאי לא שייך הך סברא כלל דמאחר דהוי כמותו וודאי יוכל להפר כהבעל עצמו אף דלא מצי עביד השתא א"צ להשגיח על המעשה רק על האדם כנ"ל ולכן פריך רק מדר' יאשי' דג"כ לא ס"ל במילי שליח של אדם כמותו ומ"מ מודה דאילולי קרא דבעי' כמותו מחמת אשה יפירנו הו"מ להפר וא"כ גם כאן בקידושי כסף אף דלא הוי כסות ממש דמילי הוי יהי' שליח אף דלא מצי עביד וא"ש וממילא יפה אמרו רבותינו חכמי פראנקפארט ובהסכמת הב"ח דבמוסר גט לשלוחו דהוי מעשה הוי כמותו ממש אף דהמעשה אי אפשר לגמר עתה מחמת שנשתטית מ"מ הוי שליח של אדם כמותו וכשתשתפה ימסור לה כמו הבעל בעצמו ולא דמי לההיא דנזיר דהוי שליח במילי דקיי"ל דבמילי אין שליח של אדם כמותו וכנ"ל.
דף ובגיטין ע' ע"ב אמר רשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ור"י אמר אין כותבין ולא כשישתפה דמדמי לי' לשוטה והביא הרשב"א בשם התוס' דדוקא בשעת כתיבה יש לזהר שיהי' שפוי אבל שעת הנתינה לא איכפת לן ושאר פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דבשעת נתינה וודאי צ"ל שפוי והנה דברי ר' יוחנן דאמר אין כותבין כו' א"ש לב' השיטות להמקילין ה"ק אין כותבין כו' אבל נותנין כשהי' שפוי בשעת הכתיבה ולהחולקין הכי קאמר אין כותבין כו' וכ"ש שאין נותנין בכה"ג אבל רשב"ל דאמר כותבין ונותנין להמחמירין הוי לא זו אף זו אבל להמקילין קשה דהוי זו ואצ"ל זו דבנתינה גם ר' יוחנן מתיר והפנ"י תמה מאוד על שיטה זו דהא כל עיקר הטעם מצד ביטול השליחות וא"כ לאו קצו הוא השתא בכתיבה דא"צ שליחות כ"כ לרוב הפוסקים ואפ"ה פסול כ"ש בנתינה דוודאי בעי שליחות דפסול ע"ש אמנם להנ"ל א"ש הכל דהנה האחרונים הביאו דברי התוס' מדף י"ג ד"ה לא כו' שכתבו דאשמעינן דאע"ג שמינה המגרש השליח בחייו לא חשוב כמותו אחר מיתה אלא אמרינן אין גט לאחר מיתה שמבואר מדבריהם דיש סברא דשליח של אדם כמותו חשוב כ"כ שגם אחר מותו יהי' במקום הבעל רק דמ"מ לא הוי גט משום דאין גט לאחר מיתה וכ' בישועת יעקב לפרש דאי אפשר לגירושין לחול על האשה יותר דאינה אשת איש וקרא אמר ואשה גרושה מאישה אבל בשוטה נשאר הסברא לאמת קיים דמאחר שעשאו שליח בעודו חלים חשוב כמותו ממש ועומד במקום הבעל אף שנעשה אח"כ שוטה ובוודאי הדברים נכונים בזה לענין הנתינה דהשליח חשוב כמותו ממש מאחר שהוא שליח במעשה אבל בשליח כתיבה דהוי רק מילי בעלמא דמה"ט לא הוי כמותו ממש וודאי לא שייך הך סברא דעומד לגמרי במקום הבעל ובוודאי נתבטל כל השליחות כשנעשה שוטה ולכך ר' יוחנן מדקדק רק אכתיבה ואמר אין כותבין כו' אבל נתינה שפיר דמי דזה לא נתבטל אפי' בשוטה גמור וא"ש ע"ל שיטת הרשב"א בשם התוס' דאין להקפיד רק בכתיבה ולא בנתינה ואולי ה"ט דהרמב"ם דפסק דלא הוי רק פסול מדרבנן משום דבנתינה לא איכפת לן כלל ובכתיבה ל"ב שליחות כמ"ש תוס' רק ציויו דאל"כ הוי כשלא לשמה וכ' תוס' בעירובין דף י"ג דבכה"ג שלא לשמה הוי רק פסול מדרבנן ולפי"ז א"ש ג"כ לישנא דרשב"ל דאמר כותבין ונותנין כו' דטובא אשמעינן דאף דר' יוחנן נמי מודה בנתינה היינו דוקא אם הי' שפוי בעת הכתיבה ועשה שליח נתינה במעשה אי אפשר להתבטל ולא איכפת לן יותר בנתינה שאח"כ בשטותו אבל ר"ל דקאי אמתני' ומיירי בכתיבה ונתינה תרוויי' בקורדייקוס וא"כ מעולם לא נעשה שליח נתינה במעשה וודאי גרע טובא הנתינה מהכתיבה דהא נתינה וודאי בעי שליחות ע"כ קמ"ל רשב"ל דלא חשוב כשוטה ומעולם לא נתבטל השליחות וכותבין אף נותנין כו' כנ"ל.
ה והנה אדונינו הגאון בחתם סופר בסי' י"א הסכים להתיר ליתן הגט במקום דאי אפשר באחר שהבעל אינו בפנינו בעת שנשתפית אף דלא הוי בשליחות ממש מ"מ זכות איכא להבעל ונעשה עתה שלוחו מטעם זכי' ובאמת כ' התוס' בגיטין ע"ב ד"ה קולו כו' דבכל שידעי' שמתרצה חשוב כשמיעת הקול כו' וקושטא קאמינא שזה רבות בשנים כאשר ראיתי סברא זו בס' דגול מרבבה בי"ד סי' ש"ה שהאב יעשה שליח בתוך ל' אף דל"מ עביד השתא מ"מ שוב נעשה אח"כ שלוחו בתורת זכי' ואפי' להט"ז דמקרי קצת חוב כו' אבל בזה שהאב צוהו א"כ חזינן דניחא לי' וא"כ זכין לאדם שלא בפניו כו' ע"ש כאשר ראיתי כן תמהתי מדברי הר"ן ר"פ האומר התקבל בד"ה לפיכך כו' דאפי' בעשתה שליח ונתבטל השליחות שלא בידיעתה חיישינן לחזרה והסברא פשוטה בשלמא כ"ז שהוא שליח בפועל ל"ח לחזרה דל"מ חזרה רק ביטול בפי' משא"כ שנאמר מטעם זכי' דבדעת תליא מלתא ודלמא חזרה מדעתה וכן הסביר האדון הפנ"י סברא זו ברפ"ב דקידושין ברש"י ד"ה מנ"ל כו' ע"ש ולכן לא הבנתי דברי הפנ"י בגיטין ר"פ האומר בג' ד"ה אתמר הבא לי גיטי יעו"ש ואמינא ליישב דברי הדגול מרבבה דהא דחיישינן לחזרה היינו דוקא באשה דהא אפי' במזכה גט לאשתו במקום קטטה לא מהני ומבואר בפ' האשה שלום הטעם דטב למיתב כו' ועוד טעמים אבל בשאר מילי לא חיישינן לחזרה כלל בסתם בדליכא טעם ברור לדבר ואח"כ כשנדפס הספר הקדוש חתם סופר על האהע"ז ראיתי בסי' ד' ד"ה שנית כו' שכבר פקפק ע"ז הגאון זצ"ל מדברי הר"ן הנ"ל וכ' הגאון חתם סופר ג"כ לחלק בין איש לאשה ע"ש ובער אנכי ולא הבנתי ד"ק דוודאי יש לחלק בין איש לאשה כשמגרש מחמת קטטה דבאשה אמרי' מ"מ חזרה בה דטב למיתב כו' משא"כ באיש כשהסכים לגירושין אינו חוזר בנקל כנ"ל משא"כ במגרש מתוך אהבה רק ע"י מקרה שנחלתה ונשתטתה שהוצרך לגרשה וודאי חיישינן כשנתרפאה יחזור בו כי מ"מ אהבאה בלבו וגרע ממוציא אשתו מחמת איילונית דדף מ"ו ע"ב דבמקום דאיכא טעמא רבה בדבר דהיינו שנתחדש דבר בנתים שגורם לחזרה וודאי יש לחוש גם בח"ש ביותר ומ"ש הגאון זצ"ל דזכות הוא לו בכדי שלא יכשול באיסור חרם דרבינו גרשון מאור הגולה של ב' נשים כו' הוא קשה יותר דאדרב' אמינא כשיבא לביתו ושמע שנשתפית יגרש את השני' אבל אשתו הראשונה אשת נעורים היא ולא נמאסה בעיניו ואיך נחשב זה לזכות שיחזיק אשתו השני' ויגרש הראשונה מחמת חדרגמ"ה דלמא יעשה בהיפוך ומאחר דליכא זכות וודאי חשש חזרה איכא בכה"ג גם מה שהביא שם דברי הריטב"א בשם הרא"ה לכאורה משמע להיפוך דדוקא מחמת שלא נעקר שליחות' כלל ובכה"ג צריכין ביטול ממש כמש"ל וכדברי הפנ"י דרפ"ב דקידושין משא"כ כשלא הי' שליחות ממש כה"ג דנ"ד דבחזרה בעלמא ליכא שליחות ולא מהני זכי'.
וי"ו ובגיטין דף ע"א שם דרשב"ל יליף ממתני' דאין בדבריו האחרונים כלום ור' יוחנן אמר דהיינו רק לענין דלכי מתשיל א"צ למהדר אמלוכי בי' כו' ויש לדקדק מאחר דר"ל לא הוכיח דין זה דכותבין כו' רק מלישנא דמתני' ומאחר שאפשר לפרש כר' יוחנן מנלי' לר"ל להוכיח דינו ממתני' להקל דלמא הפי' כר' יוחנן ונלענ"ד דלטעמיי' אזלי וגם במ"ש התוס' שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה ופי' הפנ"י שיהי' שפוי מתחלת כתיבה עד גמר נתינה וכ' בבית מאיר דס"ל לתוס' דנתקלקל בנתים עכ"פ נתבטל שליחות ראשון והביאו ראי' מהא דאם מת ראשון נתבטלו כולן לפי הס"ד דכולן מכח שליח א' ממילא בבעל שנשתטה בנתים נפסק השליחות הגם דלכאורה יש לחלק דבשלמא התם אין שליח בלא משלח וגם ליכא חזרת שליחות אבל הכא דאיכא משלח שהוא חי אף שנשתטה לא נתבטל השליחות אלא דבלא"ה הקושי' מבוארת דחי איתא דנתבטל השליחות א"כ למה א"צ למיהדר אמלוכי בי' וכבר תמה בזה בס' גט פשוט ונלענ"ד עפי"מ דמשמע מתוס' גיטין י"ח ע"ב סד"ה חיישינן כו' וד"ה שמא פייס כו' דר"ל ס"ל בכבר נחתם הגט דעשה מעשה לא חיישינן לביטול כדלא ידע' אבל ר' יוחנן דפליג עכ"פ סברא זו אמת ולא יחלוק בפלוגת' רחוקה עם ר"ל וס"ל ג"כ הטעם מאחר שעשה שליח בפועל לא חיישינן לחזרה וביטול בסתר ואי איתא דביטל קלח א"ל (וע' קרבן נתנאל בפ' האשה שלום אות ל"ה) וממילא מיושב קו' הגט פשוט הנ"ל דמה"ט כשנשתפה א"צ למיהדר אמלוכי כו' דמאחר שעשה שליח תחלה אף שנתבטל בהיותו קורדייקוס מ"מ עכ"פ כל שעשה מעשה בפועל ל"ח לחזרה ונעשה שליח ממילא דזכות הוא לו וא"צ לאמלוכי בי' אמנם התינח לר' יוחנן דס"ל לעיל האי סברא דאי איתא דפייס וביטל שליחותן קלא א"ל כסי' התוס' שם והיינו מטעם הנ"ל דמאחר שכבר עשאם שלוחים ל"ח לחזרה וביטול משא"כ לר"ל דס"ל שם דחיישינן שמא פייס וביטל אפי' בנעשה מעשה דעשיית שלוחי' א"כ גם הכא הי' לנו לחוש שמא חזר בו וא"כ אי איתא דקורדייקוס דמי לשוטה ונתבטל השליחות וודאי הי' צריך לאמלוכי בי' דהא וודאי חיישינן לחזרה גם בכה"ג ולמה כותבין כו' ולפ"ז ממילא א"ש דר' יוחנן ורשב"ל לטעמיי' דדוקא לר' יוחנן לטעמי' שפיר נוכל לפרש הא דאין בדבריו האחרונים כלום לענין דא"צ לאמלוכי אף דחשוב כשוטה משא"כ לרשב"ל לטעמי' ליתא האי סברא וע"כ דמתני' ס"ל דלא דמי קורדייקוס לשוטה כלל משום דסמיי' בידן וממילא מוכח דכותבין ונותנין גט לאלתר.
ז אלא דאף דנכון בזה ליישב קו' הגט פשוט הנ"ל מ"מ עכ"פ יהי' מוכח דלא כדברי התוס' דמצרכו שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה דהא אמרינן דל"ח לחזרה אמנם הדברים נכונים מאוד בטעמן עפי"מ דמסקו תוס' שם דף י"ח דבמגרש מחמת אהבה גם ר' יוחנן מודה דחיישינן לביטול בדלא ידעינן יעו"ש ולפי"ז א"ש דברי תוס' כאן דמיירי בשכיב מרע דמסתמא מגרש מחמת אהבה שלא תזקק לייבום וודאי חיישינן לפייס וביטול ואי אפשר להיעשות שליח ממילא אבל בקורדייקוס דבעת שצו' כתבו כו' בריא הי' ואח"כ אחזו קורדייקוס ובבריח שמסתמא מחמת שנאה וקטטה מגרש ל"ח לשמא חזר בו וביטל ושפיר אשמעינן המתני' דא"צ לאמלוכי בי' דמה שאמר בהיותו קורדייקוס אינם דברים כלל ואפי' ספיקא לא משוי דל"ח לחזרה כלל וכנ"ל.
הדרן לקמן בכה"ג דנשתטית דאין מגרש מחמת שנאה וקטטה ודאי חיישינן לחזרה כשתשתפה ויתעורר אהבה הישנה כנ"ל השי"ת יעורר עלינו אהבתו הישנה אשר אהב את אבותינו אהבה רבה ואהבת עולם כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' ונאמר אהבת עולם אהבתיך ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב בימינו אוכי"ר.