אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן יא

סימן י

להרב החריף ובקי וכו' מוה' פייבל וועזעל אבדק"ק טארדע

יקרתו מיום ד' שבוע זו לנכון הגיעני ואפריון נמטי' על אשר העיר באיסור זה אשר נקל הוא לרבים דהיינו איסור ייחוד והוא באשה שנתאלמנה ונשאר בן מבעלה מאשתו הראשונה ופרנסתה מפונדק אם מותרת להתייחד עם הבן הנ"ל שהוא בחור כבן כ' ומעכ"ת ני' הקשה על דעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' צ"ד שאם יש להאלמנה טענה שהיא ילדה והם ילדים כו' וכ' בשם הרמ"ה דהיינו באשת אב כו' והיינו משום איסור ייחוד דהיינו בבית אחד כדאמרינן שם נר לאחד וכו' וא"כ ל"ל כשטענה הלא אפי' רוצית לישב עמהם הוי איסור לייחד ומעכ"ת ני' רצה לחדש דהרמ"ה י"ל דס"ל כהרמב"ם דאיסור ייחוד אפי' בעריות לא הוי מדין תורה ולמ"ש הש"ך בי"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דלענין להוציא ממון לא גזרו חכמים איסור וא"כ אי לא טענה לא היינו מפסידין ממון היתומים מחמת איסור דרבנן וכ' מעכ"ת שלפי"ז אפשר גם בנ"ד למצוא היתר רק שפלפל בזה אי יש לדמות איסורי דרבנן זה לזה מאחר דמ"מ בייחוד גם להרמב"ם אסמכינהו אקרא ובאמת כסברא זו מבואר בתוס' ספ"ק דע"ז לענין חוה"מ ע"ש ומסתמ' לזה כיון מעכ"ת ני'.

אמנם בלא זה קשה הדבר מאוד לומר שהטור בשם הרמ"ה כדעת הרמב"ם דהא לא הניא הטור דעת הרמב"ם בסי' כ"ב כלל רק סתם ואמר דייחוד עריות מן התורה ובפרט דכאן הוי רק לענין מקום פרנסה וכמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם בסוף קידושין דאיסור ייחוד בפי' גזרו חכמז"ל אף במניעת פרנסה עי"ש ופי' כן המתני' ועכ"פ הדין כן לכ"ע ועוד דבה"ג דתרוויי' עבדו איסור' דהיינו האיש המיחד וגם האשה בוודאי לא שייך להקל מה"ט דהפסד ממון ועיי' במהרש"א בחידושי אגדה בקידושין דף פ"א ע"א בעובדא דרב ור' יודא והא מר דאמר בכשרים שפיר דמי דהתמי' מבוארת דהא אמר תחלה דבדרך בעי' ג' ולענ"ד דהמקנה הקשה בריש הסוגיא דאמר רמז ליחוד מן התורה הא מוכח מדמצוה לקנאות לאשתו מבואר דהסתרה איסור היא ולענ"ד בפשיטות י"ל קושייתו דהתם הוי כמו פרוץ מאחר דמקנא לה מאיש פלוני דוקא מסתמא נחשד בעיניו על אשתו ובפרוץ וודאי לכ"ע אסור מדאורייתא ובמתני' מיירי בכשרים כדאמר רב לקמן ופריך שפיר מנ"ל כו' דהוי אי' בכל ישראל.

עי"ל דהנה יש לדקדק במתני' לא יתיחד כו' דתחלה נקט האיסור בדידי' ואח"כ אבל אשה כו' נקט בדידה רק הדבר פשוט דוודאי מצד הסברא יש לאסור יותר הייחוד על האשה משום דניחא להתפתות וגם יש חשש אונס (ובכה"ג דנתיחד' בעצמ' תחלה אין דינה כ"כ כאונס (ועכ"פ יש חשש ביותר אבל בהאיש לכאורה אין איסור ייחוד עליו דאין חושש רק שמא יתגבר יצרו עליו ר"ל ולכן נקט ברישא האיסור בדידי' וכ"ש בדידה ובסיפא ההיתר נקט בדידה וכ"ש בדידי' וממילא א"ש קו' המקנה דקינה ונסתרה י"ל וודאי מוכח דהאיסור על האשה שלא תתיחד אבל כאן פריך רמז לאיסור ייחוד לענין שגם האיש אסור בייחוד דאינו מצד הסברא לחוש וממילא א"ש קו' המהרש"א הנ"ל דיש לדקדק על פירש"י שם לעיל בד"ה לא שנו כו' דאמר אשה מתיחדת כו' ולמה לא פי' כן בר"י א"ר קמייתא ועכנלענ"ד דהנה הא דבדרך לא אף דעתה ליכא ייחוד דהא שנים הם רק חשש שמא כשיצטרך כו' יהי' ייחוד שישאר זה עם האשה והלא יוכל ג"כ להתרחק בעת ההוא והאשה לבדה תשאר וע"כ כפירש"י הנ"ל משום דעיקר דינא דמתני' נאמר בדידה שמותרת להתיחד עם ב' אנשים ע"ז אמר רב דבדרך עדיין האיסור על האשה שמא עיניו יתן בה וימלא תאותם כשיתרחק חבירו והתינח שיש איסור על האשה אבל על האיש ליכא איסור בזה לא השתא ולא חשש אח"כ ושפיר א"ל ר' יודא הא מר דאמר להתיר בכשרים משום דמתני' דמתרת באשה וכ"ש באיש וא"כ בהאי עובדא דהאשה קדמה ואפי' עליו ליכא איסור וכ"ש, בדידהו דלא שייך שום חשש איסור על האנשים כנ"ל שוב ראיתי בד"מ סי' כ"ב מה שהביא בשם התו' אדם וחוה דמיירי דוקא בשומרים כו' נתכוין ג"כ ליישב קו' המהרש"א הנ"ל ועכ"פ.

דברינו נכונים.

והנה הפוסקים ס"ל כסתם מתני' דבאמת מותר בב' אנשים רק רב מחמת עני' אמר כן וחולקים על הרמב"ם דאסור' לכ"ע בב' אנשים ומתירה בסתם אנשים שצריך להחזיקם בכשירים רק בפריצים אסור וא"כ י"ל דהטור בשם הרמ"ה ס"ל כדעת הפוסקים דמתירין בשנים וממילא מיושב קו' מע"כ ני' אהא דסי' צ"ד דאם האשה אינה טוענת וודאי ל"ש איסור ייחוד דהא התם בשנים מיירי דלשון נאמר שם אבל אם טוענת ששיחת ילדים ביניהם הוי כאן חשש פריצות מפרישין אותו אפי' בשנים וא"כ בנ"ד וודאי יש לאסור ולהפרישן לכ"ע ומחמת הכנסת עש"ק וטרדותי המרובים קצרתי הכ"ד י"נ הד"ש.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה