אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן ו
לה"ה הרבני המופלג מהו' ישעי' סג"ל ני' מהידאלמאש .
ע"ד השאלה א' שדר עם אשתו יותר מיי שנים ולא ילדה ורוצה לגרשה והיא איש אמוד הנה הב"ש בסי' א' סק"ו ז' כ' דעכשיו אין כופין אותו להוציא מב' טעמי' א' דבח"ל הוא דלכמ' פוסקים אין כופין ועוד עפ"י הגמ' דפ' חזקת הבתים דמיום שפשטה מלכות כו' דין הוא שנגזור כו' שלא ליש' כו' ואם הוא רוצה לגרשה יוכל לכוף אותה בע"כ דבמקום מצוה לא גזא רגמ"ה ולכאורה קשה דאם אין כופין הבעל אף שעליו המצוה דפ"ו וכל שיש מצוה הו"ל לכוף אותו ומ"מ אין כופין כנ"ל כ"ש שלא לכוף האשה דלא מיפקד' וע' בט"ז שם והנה בטעם שהביא הב"ש דבח"ל אין כופין ע' ברא"ש יבמות ס"ד ובשו"ת חכם צבי ומ"ש ע"ז בקרבן נתנאל ואנכי לא הבנתי הענין כלל לפי פשוטו דהכונה שי"ל דעון ח"ל גרם לו שלא זכה להיבנות ובכה"ג אין כופין כשיש לתלות בעון כו' דא"כ גם בא"י למה כופין להוציא הא יש גם שאר עונות ואדם אין צדיק כו' וא"כ דלמא איזה עון גרם לו שלא זכה להיבנות ודוחק גדול לאוקמי בצדיק גמור דוקא הוא שכופין להוציא בא"י ובלא"ה ק' הא בשלהי מ"ק אמרי' בני חיי ומזוני לאו בזכות' כו' ולכאו' י"ל כמ"ש תוס' בשבת קנ"ו דזכות גדול מועיל לבטל המזל כ"כ י"ל להיפוך עון גדול גורם העונש וח"ל הוי עון גדול רק לא מצאתי בשום מקום שיהי' ישיבת ח"ל עון גדול הגם שי"ל ביוצא מא"י לח"ל הוי חטא גדול כמו שאמר דהע"ה כי גרשוני כו' אבל מי שנולד בח"ל ויושב שם לא מצאתי שיהי' אפי' חטא קטן וכ"ש לקרותו עון גדול כ"כ ע' ברמב"ם פ"ה מה' מלכים ואפשר להבין בזה דהא צ"ל מ"ש לאו בזכות' כו' הא קרא כתיב אם בחוקותי כו' ונתתי גשמיכם כו' לא יהי' בך עקר כו' ואפשר לומר דהתם על הכלל כולו נאמר משא"כ באיש פרטי א' לא אלים זכותי' דיחיד כ"כ להיות תולה בו בני ח"מ רק במזל ויותר י"ל דהא דלאו בזכותא כו' אלא במזל' כו' היינו דוקא בח"ל כדאית' בסוף כתובות כל מי שדר בח"ל דומה כמי שאין לו כו' והיינו משום שמתנהג עפ"י המזל בין האו"ה אשר חלק כו' משא"כ בא"י ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד כו' ומתנהג בהשגחה פרטיית התם בזכות' תליא וכל הברכות שבתוה"ק בא"י נאמרו ולפ"ז י"ל היינו דקאמר ללמדך שאין ישיבת ח"ל כו' אין הכונה מחמת עון ישיבת ח"ל רק ה"ק דבח"ל עפ"י המזל אין לו בנים אבל כשיעלה לא"י יוכל להיות שיגרום הזכות שיהי' לו בנים וזה נ"ל דפת הרמב"ן בפי' התורה בפ' לך לך שכ' דבאמת האי דינא גם בח"ל הוא רק אם עלה לא"י אז אין עולה ישיבת ח"ל די"ל זכותא דא"י יגרום שיוליד וצריך להמתין עוד י' שנים והיינו כנ"ל.
ובאמת גם רש"י בחומש שם פי' דדוקא באברהם אבינו ע"ה לא עלה לו ישיבת ח"ל כו' וצ"ל דרש"י בגמ' יבמות דמפרש לה אכ"ע היינו דוקא לפי הס"ד דיליף ממש מאברהם אבל למאי דמסיק דאאע"ה עקור הי' וליכא למילף מיני' רק מייתור' דקרא די לן למילף המתנת י' שנים ולא לענין שאין ישיבת ח"ל עולה כו' אח"כ מצאתי במזרחי על התורה שכ"כ ע"ש (וע"ש בקרבן נתנאל על השגת הח"צ על הרא"ש דמשמע דבח"ל רשאי לבטל ובאמת זה תליא בשינוי הנוסחאות דבגמ' דידן לא נאמר בבריית' איש רשאי לבטל ול"ל כדבריו אבל ברי"ף ורא"ש גריס הכי בבריית' ע"ש (אחר כותבי זה ראיתי באברבנאל פ' ואתחנן שהביא י"מ דהא דבני חיי ומזוני כו' היינו דוקא בח"ל ודחה זה ע"ש שהאריך בזה):
והנה האיר השי"ת את עיני לפרש דעת הפוסקים דת"ל אינו עולה מן המנין בשגם כבר תמה ברא"ש פ"ז הא אלפים מולידים בח"ל וגם קושייתנו דאי נימא שכל שיש לתלות בגרם העון לא יוציא א"כ גם בא"י נמי עכנ"ל דתליא בפלוגת' דהרמב"ם פ"ה מה' מלכים פסק כר' אלעזר דסוף כתובות דכל השוכן בח"ל עונותיו נמחלין והלח"מ תמה ע"ז דהא רבינ' לא ס"ל הכי ולפ"ז א"ש דאנן הכי קאמרינן דבח"ל אין צריך להוציא די"ל עונותיו גרמו שאינו מוליד ולא יועיל בנשואי אחרת אבל כשיעלה לא"י עונותיו נמחלין יהי' לו בנים וא"ש ג"כ הקו' שהקשיתי דאין ישיבת ח"ל עון כלל ולהנ"ל א"ש דהכונה באמת על שאר עונות ולא נמחלו לו בהיותו יושב בח"ל וכשיעלה לא"י יהי' עונותיו נמחלין ויהי' לו בנים וכבר השרישנו הרמב"ם בה' תשובה דענין העונש על העבירות אינו תלוי בדעת האדם כי פלס ומאזני משפט לה' הוא איך האדם נידון על מעשיו במדה כנגד מדה כפי עונו ולכן שפיר י"ל שיש לו עון כזה המעכב אצלו הלידה והיינו כ"ז ששוכן בח"ל וכשיעלה לא"י ממילא כל עונותיו נמחלין ולפי"ז י"ל דהני פוסקים ס"ל כשיטת הרמב"ם הנ"ל והחולקים ס"ל כמ"ש הלח"מ שם לפסוק כרבינ' דהאי בסובלי חלאים כו' וא"כ אין מקום לתלות בח"ל רק דוקא באאע"ה כפירש"י הנ"ל או כמו שכתבתי לפי' הרמב"ן הנ"ל:
והנה בטעם ב' שכ' הב"ש הנ"ל מהאי דסוף פ' חזקת דדין הי' שנגזור על עצמינו שלא לישא נשים אלא שאין רוב הצבור יכולין לעמוד וע' בשו"ת מהר"י מינץ סי' יו"ד ולא הבנתי מאי ראי' מהתם דאמר בהדי' הטעם שרצו לגזור משום מלכות יון גזרה שלא לפסוק בתורה ומצות משא"כ עתה ב"ה מניחין אותנו לקיים כל המצות מאי סבר' לבטל מצות פ"ו ובלא"ה צריך להבין עיקר הראי' מהתם דוודאי אם הי' חז"ל גוזרין גזירה שלא לישא נשים לא הי' אי' ביטול פ"ו דיכולין חז"ל לתקן בשב ואל תעשה אבל עתה שבאמת לא גזרו חז"ל בזה א"כ נשאר המצוה דפ"ו על מקומה דומה לזה תק"ש בשבת דאי לא גזרו חז"ל מי שלא רצה לתקוע בשבת מכין אותו עד שת"נ כמו כל מ"ע ואחר שגזרו אסור לתקוע ומאי ראי' ממה שרצו חז"ל ולח עשו הא מאחר שלא תיקנו נשאר כד"ת ואפשר לפרש בזה דהנה התוס' בב"ב שם הקשו על מה שרצו לגזור שלא לישא נשים האיכא מצות פ"ו ודברים לכאורה תמוהין הא מבואר ביבמות דכל שב וא"ת שכח ביד חכמים לתקן נגד מ"ע דאו' והא נמי שוא"ת הוא אך באמת דברי תוס' מזוקקין עפימ"ש המג"א בסי' תקפ"ו דמה"ט אמרי' הטעם בתק"ש בשבת שמא יעבירנו ולא משום שיתקן כלי שיר דא"כ לא יתקעו לעולם וכה"ג לא עשו חז"ל בשום מקום לעקור המצוה לגמרי והיינו דהקשו תוס' דאיך רצו לגזור שלא לישא נשים דא"כ הי' עוקרין המצוה לגמרי וכעין זה אסי' בשוא"ת אינם מתקנים וע"כ תירצו דמיירי ביש לו בנים ולא עקרו לגמרי והנה המרדכי והאגודה ע"כ לא ס"ל כדברי תוס' הנ"ל וכמ"ש מהר"י מינץ סי' יו"ד רק דס"ל להני פוסקים דכל שיש איזה טעם וסבר' מצינן לבטל מ"ע דפ"ו כעין בן זומא שאמר מה אעשה שנפשי חשקה כו' ושפיר סמכו הפו' הנ"ל אהך סוגי' דפ' חזקת דאף שהשת' לא גזרו חז"ל מ"מ עכ"פ יש לסמוך בזה שלא לכוף הבעל דאי איתא דמ"פ דפ"ו אלים כ"כ לא הי' יכולין לגזור כלל לעקור המ"ע לגמרי אלא דבאמת אינו מובן דהוי דוקא מכח קושי' דוודאי פ"ו מצוה רבה וגדול עונש המבטל' ומבן זומא אין ראי' דאונס רחמנ' פטרי' וה"ק מה אעשה כי אנוס אני שנפשי חשקה בתורה עד שא"א לי בשום אופן להפנות לעסוק בטיפול אשה ובנים וגם בעיקר קושי' התוס' הנ"ל איך רצו חז"ל לגזור שלא לישא האיכא עשה דפ"ו הי' נ"ל עפימ"ש בש"ע סי' רל"א וסי' ר"מ דעיקר מצות פ"ו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות כו' ומאחר שאז הי' הגזיר' ב"מ שלא לעסוק בתורה ושלא לקיים מצות א"כ ל"ש המצו' כלל בכונה זו ע"כ רצו לגזור שלא לישא כו' (ואין ראי' מחזקי' דהתם הוי ענין ידיעה ובחירה דבכל המצות צריך לילך בדרך הבחיר' ולא בידיעה והיינו כבשי דרחמנ' כו' כמ"ש הרמב"ם כי לא מחשבותי כו' אף דחזקי' חזה ברוה"ק חכם עדיף מנביא כו' מ"מ לענין מצות צריך רק לקיים כסי הבחירה משא"כ כשיש מכריחין דל"ש בחירה והבן זה) ויהי' איך שיהי' קשה קושייתינו הראשונ' דמאי ראי' מהאי דפ' חזקת דבשעת הגזירה דמלכות נשנית משא"כ בזה"ז שמניחין אותנו לקיים כל המצות ודוחק לומר שחשש גם אלעתיד משום שבידם אנו מסורים ח"ו.
ועכנ"ל. זהו דעת הב"ש דס"ל דבאמת טעמים הללו אינם טעם כעיקר לסמוך ע"ז לבטל מצות פ"ו רק דהני פו' הכי קאמרו דמה"ט העלימו חכמים את עיניהם שלא לכוף את הבעל כי הבעל יוכל להתנצל א"ע בהני טעמי שיאמר שבח"ל עון ח"ל גורם או שיאמר אמתל' מחמת דין היא כו' ולכן אף שבכל מצות על הב"ד מוטל לכוף לבר ישראל שאינו רוצה לקיים המצוה מכין אותו כו' אבל במצות ס"ו שיוכל להתנצל כנ"ל העלימו את עיניה' אבל אם הבעל דורש האמת כי המצוה מוטלת עליו וודאי יוכל לכוף את האשה וכן משמע מלשון הב"ש להדי' בסוף סי' בנ"ד אך הרבה פוסקים חולקים ע"ד הב"ש הנ"ל וס"ל שאין לכוף את האשה מחמת חר"ג ובאמת יש להסתפק בזה הרבה חדא דלמא גזר רגמ"ה גם במקום מצוה ועוד דלמא כדעת הפוסקים הנ"ל די"ל דעון ח"ל גורם או מחמת דין הוא כו' וע' בנוב"י מ"ק סי' א' ובשו"ת גבעת פנחס סי' ב' שהחליטו שאין לכוף את האשה בע"כ רק לעשות דרך פשרה בממון רק מ"ש בשו"ת גב"פ דמאחר דקיי"ל בי"ד סי' קנ"ו שא"צ לפזר ממון בעד המצוה יותר מחומש כ"כ הכא לענ"ד לא דמי לשאר מצוה דשאני פ"ו דמצוה רבה הוא ומוכרין ס"ת לישא אשה ועוד דהוי מצוה כל ימיו וגם בג"פ מסיים שם שצריך לפשר עמה לרצותה כפי עשרו:
היוצא לנו מכ"ז שאם הבעל רוצה לגרש את אשתו ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה וודאי מצוה רבה קעביד וח"ו למנוע אותו מזה וילכו לפני רב מובהק לפשר אותם בענין עסק ממון לרצותה במלת' דשוויי' לתרוויי' ויגרשנה כדמו"י.
אחר כותבי זה עיינתי בס' בגדי כהונה והביא ג"כ שו"ת מעיל צדקה. והגאון הנ"ל הק' הכ' קושיות חמורות שהקשיתי א' על טעם הראשון דעון ח"ל גורם דא"כ גם בא"י כמה עונות יש ועל הטעם הב' הא עתה מניחין אותנו לעסוק במצות ע"ש אך מה שהוכיח בבגדי כהונה שא"צ ליתן עבור זה אפי' חומש דגרע זה משאר מצות והביא ראי' דשאר מצו' לכ"ע מכין עד שת"נ ולענין שהיה י' שנים איכא פלוגת' אי כופין להוציא ת"ש ולא הבנתי ראייתו דוודאי מצות פ"ו גדולה למאוד וגם בכה"ג כופין רק התם הפלוגת' בדרך זה דהא משום פ"ו הא יוכל לישא אחרת עלי' ולא לגרש את זאת וא"צ לכופו לגרשה רק מחמת דלמא לא מצי למיקם בסופו קיי' ועד דאגוד כו' לא יהבא לי' כו' לכך הוי הפלוגת' אי כופין להוציא זאת ולמ"ד אין כופין ס"ל מה"ט אין כופין ומשום המצות יוכל לומר ישא אחר' עלי' כנ"ל וז"ה.