אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן ה

סימן ד

סוגי' דסוקלין ושורפין על החזקות

ואזדא ר' יוחנן לטעמי' כו' מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות המהרי"ק שורש פ"ז כ' יש לדקדק כו' אמאי לא עריב ותני לה בחדא כו' ועוד למה הוצרך ר"י לומר לנו ההיא דמלקין הלא מק"ו דסוקלין ושורפין שמעינן לה אלא וודאי צ"ל דלאו בחד גוונא מיירי דגבי מלקות כו' סגי לן בחזקה כל דהו כו' כלומר שלא ראינו שום מעשה שיעיד על הח' אבל ההיא דסוקלין היינו דוקא כשיש מעשה המעיד על החזקה עכ"ל וכ' ע"ז הב"ש בסי' י"ט דלא משמע כן ברמב"ם וטור וצריך ליישב לפי"ז לשיטת הפוסקים דקדוקו של מהרי"ק הנ"ל תו קשיא לי וכי יחלוק ר"ל על האי מעשה דבאה לירושלים וסקלו' כו' דמעשה רב ואפי' אהך דהוחזקה נדה כו' ואיש ואשתו כו' דוחק לומר דפליג ר"ל דסתם דינים נינהו תו קשיא לי טובא בהא דקאמר ואזדא ר"י לטעמי' ופירש"י דאמר סמכינן אחזקה כו' אפי' לענין דיני נפשות כו' וכ"ש ליוחסין כו' והדברים תמוהין דמאי ראי' ומה כ"ש הוא זה הא וודאי בכל התורה אזלינן בתר רובה ואפ"ה מעלה תשו ביוחסין ולא אזלינן בתר רובה רק בתרי רובא מי יימר לן דגם לענין חזקה לא הוי כן דהא לא עדיף חזקה מרובא וא"כ שפיר י"ל דלכל מילי מהני ח' אבל לא לענין יוחסין דמעלה עשו ביוחסין והנ"ל דהנה המהרש"א כ' ביבמות פ"ה ע"ב דלא אמרי' אוקמי אחזקה אלא למאן דמספק' לי' חבל לגבי העד הזה שאומר ברי לי לא אוקמ' אחזקה וכ"כ הרשב"א לעיל דלגבי עצמן נאמנין בדיעבד והנה לפי"ז קשה דלא משכחת הדין דסוקלין ושורפין כו' רק כשהם אינם מכחישים אח"כ דאם אומרים ברי מה מהני החזקה לגבי דידהו ולפי"ז אפי' באינן מכחישין איך אפשר להורגם עתה רק עפ"י דיבורם כשבידם לומר ברי והוא קושי' גדולה ולכאו' י"ל בזה למ"ש הרי"ט אלגזי בבכורות פ"ג אות ל"ט דלמה אזלינן בתרה דאינה מרחמת לבנה של אחרת האיכ' רובה דאינן יולדת אלא במינן ורוב וח' רוב עדיף ותו למ"ש מהרי"ט הא דאמרי' רובא וחזקה רוב' עדיף היינו דוק' חזקה שאינו באה לא מכח סבר' ולא מכח רובא אבל חזקה דבאה מכח סבר' דחשוב כעדים דאנן סהדי כו' דלא מרחמ' אלא על בנה הך חזקה עדיפ' מרוב' ואזלי' בתר חזקה להתיר עכ"ל ולפי"ז א"ש דוודאי שפיר כתבו דמהני ברי נגד חזקה היינו משום דבאמת יש לנו ס' רק התורה אמרה דניזל בתר חזקה למאן דמסופק אבל למאן דאינו מסופק לא משא"כ הך חזקה דחשיב כעדים לא מהני בזה הברי של הבע"ד וכ"כ השיטה מקובצת בסוף כתובות בטעמ' דלא אמרי' קבוע גבי רוב מצויין אצל שחיטה ואזלי לגבי' משום דהוי רוב מכח סבר' דאלים מאוד ע"ש ולפ"ז א"ש קושייתינו דה"ק ואזד' ר"י לטעמי' מדחזינן דסו"ש ולא מהני ברי של הבע"ד פ"כ דהך ח' אלים מאוד והוי כוודאי ואלים טובא מרוב וממיל' כ"ש דמהני לענין יוחסין דאף דבעי' תרי רובא היינו דמעלה עשו ביוחסין מדרבנן דלא למיזל בתר רובא משום דמצד הסבר' ספק הוא ולכן ביוחסין החמירו משא"כ בהך ח' דמוכח מהא דסו"ש דהוי כוודאי כ"ש דמהני לענין יוחסין ושפיר הוי כ"ש מהנ"ל דחזינן דל"מ ברי והוחזק עלי' וכנ"ל:

ועדיין יש דברים בגו לפימ"ש הפנ"י בכתובות דף ק"ב ובקו"א שם וז"ל דהטעם דאין עונשין כו' עד שיקבלו התראה דאי לאו שקיבל התראה א"א לענשו כו' דמצי למימר שיודעין בבירור כו' ואע"ג דאזלינן בתר רובא וחזק' כו' אפ"ה א"א להרוג כו' משא"כ לאחר שמתרין בהם כו' כיון שמוקמינן בעיני כל אדם בא"א ודאית דהתורה הזהיר' על אותה ח' כוודאי והן קיבלו התראה א"כ בדינא קמיקטלא עכ"ל וכעין זה כ' עוד בגיטין י"ז ע"ש וא"כ לפי סברא זו א"ש הא דסו"ש כאן ולא שייך ברי מאחר דע"כ מיירי בהתירו עצמן למיתה וא"כ עדיין מאי ראי' לטעמי' דהך ח' עדיף משאר חזקות ואי משום דלא מהני ברי הוא מטעם אחר מאחר שקבלו התראה אמנם באמת הגם שהפנ"י כ' סתמא דאין מלקין ולא הורגין בלי קבלת התראה וכ"כ הלח"מ בפי"ב מה' סנהדרין אין זה מוסכם כמו שהביא בס' ברוך טעם דף מ"ב ע"א משמעות הרמב"ם פ"ב מה' שבועות הי"ב והתומים בסי' ל"ח ובתשובת חוט השני סי' י"ז דפשיטא להו להגאונים דדוקא לענין מיתה בעי' קבלת התראה ולא לענין מלקות והסברא נותן כך דהא התיר עצמו למיתה ילפי' בסנהדרין מ"א מיומת המת ותוס' שם ד"ה תנינהו כו' דליכא למילף מלקות ממיתה לענין התראה ע"ש ובפרט לטעמי' דר' יוחנן דס"ל בפ' אלו נערות דלא ילפי' מלקות ממיתה.

וממילא התיישב ע"נ קו' מהרי"ק הנ"ל דמהא דסוקלין ושורפין לא אשמעי' מלקין עדיין דס"ד דוקא סוקלין ושורפין דצריך היתר עצמו למיתה לכך לא מהני ברי נגד החזקה וקבלת התראה אבל לענין מלקות דא"צ קבלת התראה ס"ד דאין מלקין על החזקות משום דברי עדיף מח' לגבי נפשיי' וע"כ קמ"ל ר' יוחנן דגם מלקין על החזקות וממילא א"ש ג"כ הקו' דר"ל נמי לא פליג אהאי עובדא דבאה לירושלים דהתם לענין מיתה דוודאי הי' בקבלת התראה ל"מ ברי נגד החזקה רק לענין מלקות לא ס"ל כר' יוחנן ושפיר קאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דמאחר דאמר תרתי מלקין כו' וסוקלין ושורפין כו' וק' קו' מהרי"ק ע"כ דבא לאשמעינן דאף לענין מלקות דא"צ קבלת התראה מ"מ ל"מ ברי אף דבשאר חזקה מצי למטען ברי ע"כ מטעם הנ"ל דחזקה דכאן אלימא טובא דהוי כוודאי וממילא גם לענין יוחסין מהני אף דרוב לא מהני הך ח' עדיפא מרוב וכנ"ל אבל ר"ל ס"ל דדוקא סוקלין כו' דהחזקה אינה נחשבת כוודאי ולא מלקין עלי' דמצי למטען ברי ולכן גם לענין יוחסין לא מהני דלא עדיף מרוב דמעלה משו ביוחסין דדוקא תרי רובא בעינן כנ"ל נכון.

וכאשר זכינו לזה נוכל לומר יותר דגם אהא דהוחזקה נדה בשכינותי' כו' אין ר"ל חולק כלל ודוקא על ר' יוחנן קאמר דאזיל לטעמי' עפי"מ שהקשה בתשו' רמ"א סי' ב' על הלשון בעלה לוקה עלי' דהול"ל דהיא עצמה תלקה משום נדה כשנזקקה לבעלה ואי' ב' תירוצים א' דדוקא בעלה כו' אבל לגבי דידה אם יודעת בעצמה שאינה טמאה כו' אינה לוקה בי' דאדרבא לרבותא נקט לא מיבעי' היא עצמה דפשיטא דלוקה מאחר שהחזיק' עצמה אלא אפי' הבעל כו' א"ה לוקה וע' בכור שור החזיק כתי' ב' ע"ש והנה לדברינו לעיל מובן תי' הא' דאף אי נאמר דלענין אי' לא מהני אמתלא מאחר שעשתה מעשה ולבשה בגדי נדותה כמ"ש הפוסקים מ"מ לענין מלקות א"א להלקות אותה מאחר שהיא יודעת האמת בבירור ותוכל לטעון ברי אח"כ דמהני נגד החזקה ומעתה נוכל לומר דר"ל ס"ל כתי' א' דהיא באמת אינה לוקה דברי מהני והך חזקה לא אלים משאר חזקה ולענין סוקלין ושורפין שאני מאחר שיש קבלת התראה לכך ל"מ ברי אבל לענין יוחסין דבעי' תרי רובא לא מהני החזקה אבל ר' יוחנן ע"כ ס"ל כפי' ב' דאל"כ יקשה קו' מהרי"ק ל"ל תרתי ולמה האריך בלישני' כ"כ ע"כ דבא לאשמעינן בזה דלא מהני ברי וא"כ ע"כ ס"ל דגם האשה לוקה ולכך קמ"ל דמלקין לשניהם על החזקות וא"כ ע"כ הטעם הוא כנ"ל דהך ח' אלים משאר חזקות ומרוב והוי כוודאי ולכך שפיר קאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דממימרא דר' יוחנן נשמע כן אבל אהני דינים אין חולק ר"ל כלל:

והנה עד כה הארכנו ליישב להני פוסקים דס"ל דלענין מלקות א"צ התיר עצמו למיתה אבל לשיטת הלח"מ הנ"ל דאין חילוק בין מלקות למיתה לענין קבלת התראה עדיין קשה הקושיות הנ"ל ועכנ"ל ליישב הכל הקו' הנ"ל בדרך אחר עפימ"ש הרמ"א שם במוסגר וז"ל או שיש לחלק בין ח' נדות דמוקמינן לה אחזקת טהרה לח' עריות דלא הי' להם חזקת היתר מעולם עכ"ל וממילא מיושב דאין ר"ל חולק כלל על האי מעשה שבאה לירושלים דלא הי' שום חזקה תחלה לכך מהני ח' כרוכין אחרי' משא"כ במתני' דכאן דמיירי ביצא הוא ואשתו למדה"י והוחזקו בלא בנים ועת' בא ואמר אלו בני ס"ל לר"ל דלא מהני הך ח' כ"כ במקום שיש חזקה המתנגדת ולכך ליוחסין לא וממילא א"ש קו' מהרי"ק דמהא דסוקלין ושורפין בכה"ג דמייתי המעשה ודינא דר' יודא דאיירי בדליכא חזקה מעיקר' כנגד לא היינו יודעין דינא דמלקין בנדה דהי' לה חזקת טהרה מעיקרא ולא אלים החזקה כ"כ נגד חזקה דמעיקרא לכן קמ"ל ר"י דגם מלקין בכה"ג דנדה אף שהי' חזקה מעיקרא מ"מ אלים טובא הך חזקה דהוחזקה לעשות כוודאי כמו שכתבתי ומלקין אסי' נגד חזקה דמעיקרא דכמאן דליתא חשוב לגבי הך חזקה דאלימא כ"כ כוודאי והיינו דקאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דס"ל ג"כ מלקין וע"כ קמ"ל בתרתי לומר אף בכה"ג שיש חזקה המתנגדת כהאי דהוחזקה נדה דמייתי אח"כ דע"כ ר' יוחנן בכה"ג בא לאשמעינן דאל"כ הוי ייתור לשון וכנ"ל וא"כ מאחר דע"כ ר' יוחנן ס"ל דהח' כוודאי פשיטא דמהני גם לענין יוחסין כנ"ל.

והנה תוס' פירשו דמ"ש אבל ליוחסין לא היינו לענין ליסקל ולישרף ע"י והנה לכאורה לפי סברתם וודאי ק' וכי יחלוק ר"ל על האי מעשה שבאה לירושלים כו' וסוקלים כו' דמעשה רב אמנם לדברינו א"ש דדוקא במתני' חולק ר"ל מאחר שהי' ח' דמעיקרא ולכן לא אלימא הך חזקה כ"כ במקום חזקה דמעיקרא לסקול ולישרף על ידו משא"כ בהאי אשה שבאה לירושלים דלא היו שם שום חזקה מעיקרא גם ר"ל מודה דמהני הח' דכרוכין על ידה כנ"ל.

שוב ראיתי בחוט השני סי' י"ז הביא הירושלמי איתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אמר הורגין על הח' ורשב"ל אמר אין הורגין כו' ר' יוסי כו' כ"ע מודי שהורגין ומה פלוני בשריפה כו' רשב"ל סובר כשם שהורגין כו' וא"כ לר' יוסי מבואר דר"ל סובר יותר מר' יוחנן דגם שורפין ולדברינו לעיל י"ל דאין כאן פלוגתא דתחלה מיירי כגוונא דמתני' כשיש ח' לנגד ולכך ס"ל לר"ל דאין הורגין כו' ור' יוסי מיירי כגוונא דמעשה שהביא בגמ' שלא הי' חזקה לנגד ומחמיר ר"ל דגם שורפין ולפרש פלוגתת ר"י ור"ל בענין שורפין מאחר דשניהם מודים דהורגין נ"ל בפשיטות דשורפין היינו באב ובתו ובהאי דאיש ואשתו כו' וס"ל לר' יוחנן דוודאי ח' דכרוכין אחרי האם חזקה אלימתא וכוודאי חשוב והורגין עליו כהאי מעשה שבאה לירושלים אבל לגבי אב לומר שבתו היא ל"ש כ"כ החזקה דכרוכין ובאמת יש בזה פלוגתת הפוסקים וא"ל דמ"מ הול"ל שורפין דמאחר דאיש ואשתו הם וא"כ בת אשתו בשריפה ז"א דאיש ואשתו באו מנ"ל שהם איש מאשתו הא הרמב"ם כ' לענין איש ואשתו דבעינן שלשים יום דוקא אף שהרמב"ם מיירי התם לגבי אחריני ע"ש מ"מ שפיר י"ל בסברת ר' יוחנן דס"ל דוקא כרוכין הוי חזקה אלימתא אבל חזקה כה"ג מאחר שנוהגין כאיש ואשתו לומר שוודאי היא נשואה לו זה לא הוי ח' אלימתא כ"כ דהרבה רשיעי שמחזיקין לעצמן קדשות ולכך לא הוי ח' כ"כ ואין שורפין כו' ועכ"פ מבואר מהירושלמי הנ"ל כמו שכתבתי ונכון הדבר לומר דר"ל אינו חולק על הני דינים וכנ"ל [בשושנת העמקי' דף כ"ז ע"ב הקשה באיש ואשתו שבאו ממדה"י למה הבן נסקל הא בלא"ה א"א היא וא"כ הוי בין מיתה למיתה וז"א דמנ"ל בראי' ברורה דא"א הוא דלמא היא זונה שלו רק מאחר חזקה וא"כ בכל ענין בעי' למסמך על החזקה].

ועפי"ז נ"ל ליישב מה דק' על ר"י ור"ל דפליגי בסברות הפוכות לענין יוחסין ס"ל לר"י דהח' אלים ולר"ל לא מהני לענין שריפת תרומה איפכא והפנ"י עמד בזה וכ' דלא תלי חדא באידך כלל ולא נקט לה רק אגב גררא וזה דוחק וגם דק' ממ"נ אם הך חזקה דלקמן עדיפא מח' דהכא מ"ט דר' יוחנן ואם כאן עדיף מנ"ל דר"ל תצטרך לומר דפליגי בסברות הפוכות ועכנלנ"ד דאדרבא הא בהא תליא בשנבין תחלה במאי קמפלגי ר"י ור"ל לענין שריפת תרומה אי שורפין על החזקה ונ"ל דהנה יש מחלוקת בין תוס' והרא"ש בסוגיא דתקפו כהן דהרא"ש ס"ל דמה שהתורה התירה ואמרה למיזל בתר רובא לאו למחשבי' כוודאי דבאמת ספק הוא רק ספק זה התורה התירה אבל תוס' ס"ל דרוב כוודאי נחשב וע' בספר החינוך בהקדמה כ' דסברא הוא למיזל בתר רוב וכ"מ בתוס' חולין ס"ו כמו שאבאר לקמן אי"ה ובזה פליגי דר"י ס"ל כהרא"ש ולכן מאחר דרוב לאו כוודאי נחשב החמירו חז"ל לענין שריפת תרומה דאין לשרוף על הספק אבל ר"ל ס"ל כהתוס' דלא חשוב בגדר ספק כלל רק כוודאי נחשב ולכן לא החמירו אז גם לענין שריפת תרומה עוד יש נ"מ בין הני שיטות לענין דינא בהא דאמרי' דליוחסין בעי' תרי רובא ולא מהני חד רוב דאליב' דר' יוחנן הסבר' פשוטה דרוב נמי ספק הוא וכמו לענין שריפת תרומה ונ"מ בדאיכ' רוב וחזקה מצד הסבר' דכתבנו לעיל דח' כה"ג נחשב כוודאי ודאי מהני גם לענין יוחסין דהא לשיטתו אמרינן דמה שהחמירו ביוחסין דל"מ רוב היינו משום דלאו כוודאי היא אבל ח' שהוא כוודאי כה"ג דסוגיין מהני גם ביוחסין אבל ר"ל דס"ל דכל רוב שבתורה כוודאי הוא ואעפי"כ החמירו חז"ל לענין יוחסין דלא אזלינן בתר רובא ממיל' גם אי איכ' חזקה ורוב' שנחשב כוודאי אעפי"כ הסבר' נותן דל"מ לענין יוחסין דהא שאר רוב נמי וודאי הוא ואפ"ה גזרו חז"ל ביוחסין ולפי"ז א"ש דר"י ור"ל לטעמי' אזלי דמאחר דסובר ר' יוחנן אין שורפין כו' מטעם דרוב לא נחשב כוודאי לכן ס"ל דליוחסין מהני האי ח' דכרוכין דנחשב כוודאי ועדיף משאר רוב אבל ר"ל דס"ל שורפין כו' א"כ מוכח דס"ל דרוב כוודאי נחשב ואפ"ה ביוחסין לא מהני רוב א"כ אף דהאי ח' דכרוכין כוודאי נחשב מ"מ לא מהני לענין יוחסין ובעי' דוק' ב' רובא ולפי האמור י"ל שפיר דר"ל לא פליג כלל אהני דינים דלענין מלקין וסוקלין ושורפין וודאי מהני הך חזקה וכנ"ל רק שאני לענין יוחסין וכנ"ל ואין להקשות דלפי"ז יהי' סיפא דר"י דאין שורפי' על החזקה אינו דומה לחזקות דריש' זו אינה קושיא דהא ראינו דהמהרי"ק גם מלקין על הח' ס"ל דלא דמי להחזקות דסוקלין ושורפין ואף שחלקתי עליו לעיל היינו דהכל כדמפרש אח"כ אי אילו החזקות וא"כ גם לענין שריפת תרומה דמפרש איזו חזקה דהיינו רוב תינוקת וודאי לא אלים כהני חזקות דכרוכין וכמש"ל:

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה